סוף עידן: בחטיבה המובחרת של צה"ל החליטו לבטל את מסע הכומתה המיתולוגי, ולעבור למתכונת של "מסע מלחמה" לאורך 180 קילומטרים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4490293,00.html


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images1.ynet.co.il/PicServer3/2014/02/19/5166883/516686601001095640360no.jpg]

כל אחד חושב שהוא חייב להטביע חותם עם איזה קשקוש אחר. מסעות הם חלק מהמסורת בצה"ל מאז היווסדו. תכליתם אינה מבצעית בהכרח אלא הצבת אתגר מנטלי ופיזי ללוחם. אין שום סיבה בעולם לשבור את המסורת הזאת עם איזה קשקוש חדש רק כדי שיזכרו את השם אליעזר מרציאנו. זו בעני התנהלות לא מקצועית ומבזה את המסורת של החטיבה שבראשה הוא עומד (וכגולנצ'יק אדוק אוסיף- מסורת שהייתה בזויה ממילא...)
שבוע מלחמה תמיד היה בסיום האימון המתקדם ואין לו כל קשר למסע הכומתה.

"!we must go on the ass but put our eyes to the sky"

[איש דגול אחד]

הזניחו את הרעיון המטומטם לטובת רעיון יותר מטומטם...מה יהיה עם צה"ל

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

עדיף עוד אימון על מסע מיותר.

חחח עוד בדיחה מבית היוצר של צה"ל... אחד מהמומחים פה יכול להאיר את עיניי באיזה מתאר חטיבת הצנחנים תצטרך לגמוע 180 ק"מ או אפילו מחצית מזה? חסר דברים לשפר שמתעסקים בשטויות?

ובאיזה מתאר צריך להיות מסוגל ללכת 120 או 90 ק"מ בקצב 5?
לשבוע מלחמה רלוונטיות הרבה יותר גדולה, וקושי הרבה יותר גדול מאשר למסע, ובמיוחד כאשר לא הולכים "פראייר" אלא עם כל הפקעלך. הפואנטה פה היא לא המרחק - 180 ק"מ ב-12 יום זה 15 ק"מ ביום, וזה בהחלט מרחק סביר הרבה יותר למתאר לחימה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

באף מתאר לא צריך להיות מסוגל ללכת את המרחקים האלה, וזו בדיוק הפואנטה... כל אקט דבילי כזה מעל 60-70 ק"מ הוא סתם לניפוח האגו ולא תורם כלום ושום דבר לכשיריות שבאמת צריך... לא 180 ולא 90 זה הכל בלבול שכל במקום שיתחילו להשקיע את הכסף והזמן שיתבזבז בשטות הזאתי על דברים וכשירויות שבאמת צריך סתם זורקים כסף לפח... לדוגמא אפילו ציוד לוחם בסיסי ונורמלי שזה הדבר הכי חשוב בסופו של דבר בכשירות לוחם חסר כי אין כסף אבל לעשות הפקה של 12 יום זה הרבה יותר מגניב מלהביא סוף כל סוף כפפות לחימה לאנשים שמתעסקים עם נשק חם!! הדבר הכי בסיסי שיש!! או המצב כיום שלכוחות סדירים בערך חצי מהציוד לחימה הוא מימי הפלמח... בוא אני אראה לך על מה אפשר להוציא עוד כסף בצה"ל רק על כשירות ציוד בלי להיכנס לכשירות לחימה ומקצועיות בסוגי לוחמות שונים:
שקיות שתייה ולא מימיות, קסדות קלות ללוחמים, יותר אמרלים לרמת הכיתה, ווסטים נורמליים, ברכיות שלא נופלות מהברכיים, ועוד ועוד ועוד אני די בטוח שבכל מקרה אתה מכיר אפילו יותר טוב ממני את המצב של חוסר הכשירות בציוד ובטח שאין מה לדבר על יותר אימוני נמ"ר/לש"ב/סבך/חבלה/שת"פ/סיור ועוד ועוד ועוד אפשר לכתוב פה עד מחר אבל השורה התחתונה שבצה"ל מתרכזים בכל הדברים הלא נכונים.
אני השתחררתי לאחרונה משירות סדיר בגולני בתור סמל מחלקת ניוד, רתק וצלפים במחלקת ה-6 ואח שלי עכשיו בהכשרה בבא"ח גולני וכל מה שרשמתי רלוונטי לחוויות אישיות שעברתי רק לאחרונה בסדיר. לגבי המילואים אני רק יכול לשער כמה המצב גרוע...

"הפקה של 12 יום" אתה מודע לכך שרוב המלחמות של צה"ל ארכו זמן כזה או ארוך יותר, רוב היחידות קיבלו מעט מאוד זמן מנוחה בזמן הזה, ויש לא מעט פלוגות וגדודים שהלכו 5-15 ק"מ ביום לחימה? תעקוב אחרי התנועה של חטיבה 55 ביוה"כ, או גדוד 13 או 51 ביוה"כ, או חטיבת הצנחנים וגולני ב82', או כמעט כל גדודי החי"ר ב-2006. "ההפקה" הזו, כדבריך, היא אולי הדבר הכי קרוב ללחימה שהחיילים האלה קיבלו במהלך ההכשרה שלהם, והלוואי שההפקה הזו היתה נמתחת לכל האימון המתקדם.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תשמע מי שחי בעבר לא מתקדם לשום מקום ולמרות זאת תראה לי דוגמא גדוד חי"ר שהלך 180 ק"מ ב-12 ימים או אפילו 100 ק"מ במלחמת לבנון ברצף אני אשמח לראות... בלי קשר הלוחמה השתנתה בהרבה אספקטים בשנים האחרונות בעיקר בגלל ההתקדמות הטכנולוגית של האויב ושלנו... אתה יכול להגיד בכנות שאתה חושב שבמלחמה הבאה שתהיה בסוריה/לבנון/מצרים או לא משנה איפה כוחות החי"ר ילכו ברגל כאלה מרחקים?

אז מה עדיף? לתרגל נסיעה בבט"שית? גם אני חשבתי ככה כשהתגייסתי באוג' 04. לבנון מאחורינו, הנתקות מעזה ואז קיבלנו את גשמי קיץ ואת לבנון. ומה נראה לך שמישהו הביא לנו את האוכל והנשק ללבנון במשלוח אקספרס בחינם ברכישה מעל 150 ש"ח?
שבוע מלחמה זה אחד התרגולים היותר טובים שאני מכיר, אני לא יודע האם שווה לותר בגללו על המסורת של המסע, אבל תרגיל רצוף של כמעט שבועיים יכול להכניס הרבה מאוד תובנות דרך הרגליים לאלה שרוצים לשאת את האדומה, החומה, הסגולה או סתם רוצים להיות בלהקה צבאית. ואני בכלל גולנצ'יק, אז כו***תק הצנפים האלה

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

אתה מכיר מלחמה שבה החי"ר הלך 5 ק"מ ואז הלך לישון שבועיים? Do tell.
בכל מלחמות ישראל יחידות נלחמו ברצף והלכו ברגל ממקום למקום, כאשר באמצע נלחמו. עכשיו יכול להיות שאני חי בעבר - מודה באשמה. אבל אלא אם כן יש לך איזו יכולת נבואית, אתה מסתמך על נסיון העבר והמצב כיום.
מצד שני, אתה יכול למצוא כאן מספר לא קטן של אשכולות בהן גם אני וגם אחרים חזינו בדיוק לא רע מה יקרה ב-2006.
מה הטיעון שלך?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ב-2006 בהחלט הלכו 15 ק"מ (ולפעמים יותר) כל יום.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

אני פשוט אגיב לשלושתכם ביחד באותה תגובה:
דבר ראשון, לא אמרתי בשום מקום שכוחות חי"ר לא התקדמו 15 ק"מ ביום, אשמח אם תביאו ציטוט כזה. מה שכתבתי וכנראה הייתי צריך להדגיש זה שכוחות חי"ר לא הלכו כאלה מרחקים ברצף(!!!) ביותר מכמה ימים בודדים- קרי לא נדרש שבועות כאלה ארוכים כי זה פשוט לא רלוונטי.
מעבר לכך, כמו שכבר כתבתי הזמנים השתנו והיום יש דגש מאוד גדול על ההתקדמות והאימונים הממוכנים בעזרת הרק"ם וטוב שכך, כנ"ל אגב בשבועות מלחמה שאתם כל כך מתלהבים מהם... ככה שכל הסיפור הזה של ההתקדמות הרגלית של 180 ק"מ זה עבודה בעיניים ואף חייל לא מתמקצע יותר ב-180 ק"מ מאשר ב-80 ק"מ... פשוט מאוד.

ב-2004 החליטו בצבא לקצץ במסעות כומתה ומסעות בכלל כי "לא הולכים יותר את המרחקים אלה". ב-2006 זה ביטא את עצמו בכוחות שלא מסוגלים ללכת עם משקלים את המרחקים שהם נדרשו. כוחות נתקעו באמצע תנועה ביום, והשאירו הרבה מים ומזון מאחור. וזה היה בלחימה מוגבלת מול ארגון גרילה.
אולי ניתנה לך הנבואה ואתה יכול להבטיח שלא צריך לשמר את הכשירות הזו, אבל אני אזכיר לך את זה אחרי הסיבוב הבא מול החיזבאללה. אה - וגם ב-2006 היו אכזריות - לא הרבה נסעו עליהן, אתה יודע.

לבסוף, יש כאן את הצד ההכשרתי שאתה מתעלם ממנו לחלוטין. היתרון בתרגיל כזה לחיילים הוא הקניית המסוגלות האישית - ללכת מרחק עם משקל כבד ובמחסור של שינה ולבצע לחימה יעילה לאחריו. עוד מעט תאמר לי שאין שום צורך בניווט 40 ק"מ בקורס קצינים...

נ.ב. ב-2006 היו יחידות שנעו מרחקים דומים ברצף יותר מכמה ימים בודדים, ככה שגם הטענה הזו שלך לא נכונה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

במשך ארבעה ימים ולילות עם התקלויות על בסיס יומי ולילי.
מיותר לציין שעד הכפר שימלן המגמה הייתה בעליה.
ציר תגהוצת...

דבר ראשון זה קורה. התנועה היא לא תמיד קדימה אלא גם אחורה, 15 ק"מ ביום לא חייבים לבוא בצורה של התקדמות אלא גם כנסיגה.. דבר שני,יש פה עך מוסף עצום לאימון המפקדה כמסגרת גדודית לוחמת.

במקום שהם יעשו יותר לש"ב, יתאמנו יותר בחדר כושר ויעשו דברים הרבה יותר מועילים איכשהו הקודקודים בצה"ל החליטו שצריך לעשות 180 ק"מ בצנחנים, 84 בגבעתי, 60 בגולני וגם בנחל..
כל כך הרבה זמן חשוב מתבזבז על הסרגל מסעות הזה.
אפשר גם לדבר על כל השטח פתוח שעושים אבל זה כבר לא מתאים לאשכול הזה.

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

באמת? אתה חושב שעושים יותר מדי שטח פתוח? אתה חושב שאתה בכשירות ללחימה במשהו שהוא יותר ממטרות קרטון בש"פ? אתה חושב שהביצועים של חיילי צה"ל בלבנון 2006 הראו שליטה של חיילים ומפקדים בלחימה בש"פ?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

זה שהתרגילים הם באותו מתכון קל וחסר גיוון של מטרות קרטון כבר שנים לא נוגד את זה שמתרגלים את הכיבוש כיפות הרגיל יותר מדי. זה תמיד אותו דבר, שחור לבן. לתרגל את זה כל הטירונות והאימון המתקדם לא יתן להם כלום.
אתה כנראה לא מודע למספר שבועות הלש"ב שהחיילים האלה תירגלו לעומת השבועות ש"פ.

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

אתה חושב שגם עם יעשו עוד 5 שבועות אימון ש"פ יהיה שיפור כלשהו בלחימה אמיתי לעומת מטרות קרטון? למה בהכשרה יש חצי שבוע אימון לש"ב חצי שבוע אימון סבך ו-6 שבועות ש"פ? באיזה מצב עיקר הלחימה תהיה בש"פ?

די ברור לי ששניכם לא מבינים מה מנסים להשיג בהכשרה. כל שבועות הש"פ אותו דבר? ממש לא. אימון כיתה שונה מאימון מחלקה ששונה מאימון פלוגה ששונים מאימון ממוכן. המטרה היא לבנות יכולת לחימה במסגרת, לאמן את החיילים ואת המפקדים בלחימה שאינה אישית אלא קבוצתית - תמרון ואש ברמה יחידתית. עוד חמישה שבועות ש"פ יאפשרו למפקדים וחיילים גם ללמוד מטעויות, אבל זה סיפור אחר.
אימון ש"ב ושטח סבוך הוא אימון שנבנה על גב היכולת הזו - הוא לא נמצא בריק, שלא לדבר על כך שסבך וש"ב בגדול הם אותו דבר. ללחימה בשטח "סגור" דגשים משלה, אבל מי שמבין את עקרונות הלחימה של מחלקה/פלוגה/גדוד, יסתגל מהר מאוד. מי שלא, גם עוד חודש אימון ש"ב וחודש סבך לא יעזרו לו. זו הסיבה שיחידות מילואים שקיבלו הרבה פחות אימון בש"ב מאשר הסדירים תפקדו הרבה יותר טוב מהם ב-2006.
קוראים לזה מקצועיות.

ולשאלתך - רוב הלחימה ב-2006 היתה ש"פ. רוב השטח היה במקרה הטוב כפרי, לא עירוני. רוב הלחימה ברמת הגולן הסורי תהיה בש"פ, וכך גם במקרה של מלחמה עם מצריים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תשמע אני חס וחלילה לא מתכוון לזלזל בידע/ניסיון/כל דבר אחר שלך אבל הדברים שרשמת חלקיים מאוד... אף אחד לא טוען שש"פ צריך לצאת מתוכנית האימונים אבל מצטער מאוד ברמה"ג זו תהיה לחימת בולדרים שלא מלמדים אלא אם כן יש לך מזל גדול ואז חיילים מגיעים ולא מבינים מה רוצים מהם באימון ברמה"ג. בנוסף רוב הלחימה בלבנון תהיה סבך מכיוון שמאז 2006 כל 5 מטר יש שם שמורת טבע פחות או יותר עם מנהרות שזו גם לוחמה שאף כוח חי"ר בצה"ל לא כשיר בה... בשורה התחתונה יחס אימון בין ש"פ לשאר הלוחמות לא נכון בכל קנה מידה ומכיוון שאתה מומחה ללחימת חי"ר מפתיע אותי שאתה מתייחס ללש"ב ולסבך בגדול אותו דבר מכיוון שהם דברים שונים בתכלית... כל כך הרבה דברים שונים גם בלוחמה וגם בשטח עצמו אני לא מצליח להבין במה הן אותו דבר... כי בשתיהן יש תולעת?

מה בדיוק ההבדל בין לחימת בולדרים לבין לחימת ש"פ? העובדה שטווחי הראיה יורדים? העובדה שיש יותר מחסות? העובדה שאתה נדרש לעבוד בטווחים קצרים יותר אם זה מה שעושה מבחינתך הבדל, אז צר לי - אתה לא מאומן (לא מפתיע, אתה לא לבד). עוד מעט תאמר לי שלחימת ש"פ בערפל דורשת אימון מיוחד. או לחימת ש"פ בשטח הררי היא שונה לגמרי משטח גבעי. אם אתה יודע להלחם בלילה חשוך בש"פ אתה תעמוד בפני כל הבעיות הטקטיות הבסיסיות של שטח סבוך, וש"ב ובולדרים. הפתעה!
אתה יודע מה - הנה הבעיה שלך במילה אחת - תולעת.
אם אתה לא מבין ש"תולעת" זה מילה מתוחכמת לתנועה בדילוגים אתה לא מאומן, ואתה גם לא משתמש בראש. אם אתה לא מבין שההבדל בין ש"ב לשטח סבוך הוא סמנטי, אתה לא מאומן. לכל מתאר יש דגשים משלו אבל העקרונות הבסיסיים - בטח ברמת המחלקה - הם בדיוק אותו דבר. ברגע שתשלוט היטב בעקרונות הבסיסיים - לתפוס את ההבדלים הבסיסיים וללמוד את הדגשים הספציפיים לכל מתאר זה סיפור הרבה פחות מסובך. זה לא עושה את זה לקל, אבל בהחלט לא מדובר באיזה משהו שונה לחלוטין כמו ששניכם עושים את זה.
תנועה למגע, תנועה בחיפוי, רתק, תמרון - הכל אותו דבר. אז בש"ב קווי ראיה קצרים יותר, מחסות זמינים יותר, ויש את מימד הגובה. בשטח סבוך אין מחסות, אבל יש מסתור אבל בכל מה שקשור בקווי ראיה זה בדיוק אותו דבר. ואתה יודע מה? אם היית יודע שטח מבוצר, היית מבין שתת קרקעי זה לא סיפור כ"כ שונה, אבל אם היית מבין שטח מבוצר היית מבין ששטח בנוי לא שונה כ"כ גם כן.

מה שאני כן יכול לומר לשניכם הוא שאתם לא מוכשרים כמו שלוחם צריך להיות, ואם אתם מפקדים, אז מצבכם גרוע עוד יותר (ורק מחזק את דעתי על מערכת ההכשרה הצה"לית הכושלת...)
נ.ב. - הנה דוגמה למדריך לחימה של פלוגת החי"ר בצבא ארה"ב. כדאי לשים לב מה יש ומה אין בתוכו.
http://armypubs.army.mil/doctrine/D...f/fm3_21x10.pdf

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס מה בדיוק ההבדל בין לחימת בולדרים לבין לחימת ש"פ? העובדה שטווחי הראיה יורדים? העובדה שיש יותר מחסות? העובדה שאתה נדרש לעבוד בטווחים קצרים יותר אם זה מה שעושה מבחינתך הבדל, אז צר לי - אתה לא מאומן (לא מפתיע, אתה לא לבד). עוד מעט תאמר לי שלחימת ש"פ בערפל דורשת אימון מיוחד. או לחימת ש"פ בשטח הררי היא שונה לגמרי משטח גבעי. אם אתה יודע להלחם בלילה חשוך בש"פ אתה תעמוד בפני כל הבעיות הטקטיות הבסיסיות של שטח סבוך, וש"ב ובולדרים. הפתעה! אתה יודע מה - הנה הבעיה שלך במילה אחת - תולעת. אם אתה לא מבין ש"תולעת" זה מילה מתוחכמת לתנועה בדילוגים אתה לא מאומן, ואתה גם לא משתמש בראש. אם אתה לא מבין שההבדל בין ש"ב לשטח סבוך הוא סמנטי, אתה לא מאומן. לכל מתאר יש דגשים משלו אבל העקרונות הבסיסיים - בטח ברמת המחלקה - הם בדיוק אותו דבר. ברגע שתשלוט היטב בעקרונות הבסיסיים - לתפוס את ההבדלים הבסיסיים וללמוד את הדגשים הספציפיים לכל מתאר זה סיפור הרבה פחות מסובך. זה לא עושה את זה לקל, אבל בהחלט לא מדובר באיזה משהו שונה לחלוטין כמו ששניכם עושים את זה. תנועה למגע, תנועה בחיפוי, רתק, תמרון - הכל אותו דבר. אז בש"ב קווי ראיה קצרים יותר, מחסות זמינים יותר, ויש את מימד הגובה. בשטח סבוך אין מחסות, אבל יש מסתור אבל בכל מה שקשור בקווי ראיה זה בדיוק אותו דבר. ואתה יודע מה? אם היית יודע שטח מבוצר, היית מבין שתת קרקעי זה לא סיפור כ"כ שונה, אבל אם היית מבין שטח מבוצר היית מבין ששטח בנוי לא שונה כ"כ גם כן. מה שאני כן יכול לומר לשניכם הוא שאתם לא מוכשרים כמו שלוחם צריך להיות, ואם אתם מפקדים, אז מצבכם גרוע עוד יותר (ורק מחזק את דעתי על מערכת ההכשרה הצה"לית הכושלת...) נ.ב. - הנה דוגמה למדריך לחימה של פלוגת החי"ר בצבא ארה"ב. כדאי לשים לב מה יש ומה אין בתוכו. http://armypubs.army.mil/doctrine/D...f/fm3_21x10.pdf

אני אתחיל מההסוף. אתה לא מכיר אותי כמו שאני לא מכיר אותך ואומנם אין לי כותרת מגניבה של מומחה מתחת לשם אבל אל תדאג לרמת המקצועיות שלי. אל תנסה גם לאמוד עליה מקריאה של 20 פוסטים של בפורום. אם זה מעניין אותך מעבר להכשרה וקורס מ"כים עשיתי גם 4 אימונים מלאים בגדוד בתור חייל במבצעית, מ"כ וסמל במסייעת וקורס קצינים שלם(להב+גפן) ככה שחבר אולי אני לא מומחה הדור לתו"ל אבל אני למדתי בשלוש שנים האחרונות את כל הידע שלי ולא לפני 20 שנה. הדעה שלך על מערכת ההכשרה הצה"לית הכושלת היא נכונה ברובה אבל אתה צריך להבין שגם הלחימה השתנתה בצורה ניכרת ולהתקדם עם הזמן, מתי הפעם האחרונה שראית כוחות סדירים מתאמנים בהיקף גדול עם האמצעים החדשים כמו הנמ"ר? בקיצור שיהיה בהצלחה אני לא הולך להיכנס לנושאים אישיים.

בנוגע להבדלים בין הלוחמות- אני פשוט לא מבין מה אתה רוצה, אתה בעצמך כותב חלק מההבדלים כגון מחסות לעומת מקומות מסתור, מימד הגובה, קווי ראייה, שיטת התקדמות שונה ועוד כל מיני דברים טובים- וואו אז בכל הלוחמות יש רתק תמרון תנועה למגע ותנועה בחיפוי, so what? בו אני אגלה לך סוד- גם בכל לוחמה יש לך נשק ואתה צריך לירות ולפגוע באויב... מה זה אמור להביע?? אם לא תנוע למגע אז איך תגיע? אם לא תחפה איך האחרים יתקדמו? כנ"ל רתק ותמרון שזה פחות או יותר דברים דומים שניים האחרונים. הלוחמות הן שונות וכל ניסיון למצוא להן בסיס משותף הוא ניסיון דבילי מכיוון שברור שיש להן מכנה משותף!! הוא להתקדם בדילוגים אל היריב תוך כדי חיפוי!!! אבל כל השאר הוא שונה ואם היה טעם הייתי מתחיל לפרט את השוני אבל יש לי הרגשה שאין שום טעם וזה לא יתרום דבר לדיון מלבד שתמשיך להתבצר בעמדתך שאנחנו לא מאומנים והכל פחות או יותר אותו דבר "רק" עם מימד גובה ומחסות ועוד אלף אלפי הבדלות...

בנוגע לשטח מבוצר, יצא לי לעשות בערך 3 שבועות+- במצטבר בשירות שלי עם שטח מבוצר/תת קרקעי וזה בלי להיכנס לאימוני הסבך הנטו שעשיתי, אני מכיר את הלוחמה הסר דאגה מליבך. תת קרקעי שונה מלש"ב במספר רמות וזו גם הסיבה שאין אף כוח בצה"ל שמוכשר להיכנס לתת קרקעי מלבד 4-5 צוותים בשתי יחידות מיוחדות והדבר נאמר בריש גלי גם ע"י כל הרמ"דים/רע"נים העוסקים בעניין וגם רשום בתו"ל, ומעבר לזאת גם אני גם יכול להגיד לך מחברים טובים שלי ששירתו במקביל אליי בתפקידים של סרמ"ד סבך באליקים או סגן מפקד בי"ס באגוז שתת קרקעי וכוחות חי"ר מבחינת התו"ל(!!!) לעולם לא יפגשו... אני בדעה נחרצת שזה דבר שגוי מיסודו ואין שום סיבה לא לערוך אימונים מקיפים בלוחמה הזו אבל זה כבר דיון אחר...

אה, נכון... אחרי סיום שירות הקבע שלי לא עשיתי בכלל מילואים....
בא נבהיר את זה בצורה הכי פשוטה. העקרונות הבסיסיים בלחימת החי"ר לא השתנו הרבה מאוד זמן. השאלה אם לבצע חיפוי לרחוק או חיפוי לגובה לחלוטין לא הופכת את הלחימה ל"משהו שונה לחלוטין". לחייל שלמד בצורה נכונה ויסודית רק ש"פ יש יותר סיכוי להסתגל בצורה טובה ללחימה במתארים אחרים, מאשר חיילים שהשקיעו את זמנם בלחימה במתאר סבך/ש"ב/תת קרקעי על חשבון בניית היסודות. יש לנו הוכחה מצויינת לכך מ-2006, והלחימה לא התשנתה משמעותית מאז, למרות ההיפרונטילציה של כל הגורמים שאתה מצייין.
לצערי, אתה (כמו קצינים רבים אחרים) חושב שהדור שלך המציא את לחימה מחדש - והוא לא. אני אולי "זקן" אבל יש לי נסיון מצטבר וראיה לאורך זמן של כל מה שמקולקל בצבא, וחלק מזה זה בדיוק מה שאתה חושב שחשוב.

לצערי, הנסיון מלמד שהדרך היחידה לשכנע אתכם זה באימון ריאלי בו אתם חוטפים בעיטה בפנים (ועשיתי את זה לא פעם בזמן השירות שלי) בגלל כל החוסרים המקצועיים שלכם.
ואגב, אני בהחלט יכול לדעת מה הרמה המקצועית שלך רק מהפוסטים כאן - זה ממש לא קשה. מי שמתייחס ל"תולעת" כאל תמרון מיוחד ולא אל מה שהוא - תנועה למגע בדילוגים בטור, עקרונות הלחימה לא יושבים אצלו בראש.
זה אומר שאתה לא יודע לתרגם את עקרון האבטחה לצרכים בשטח. פעם אתה נע למגע בטור, פעם אתה נע למגע ב-1 לפנים ופעם אתה נע למגע ב bounding overwatch (שהעובדה שאין לזה מונח בעברית היא די בזיון).
כשאתה תקוע בתולעים, אתה לא מסוגל לזהות את המגוון השלם של האפשרויות בתנועה למגע.

בקיצור - אתה תקוע בטכניקה הקרבית וחושב שזה מהות הכל. זה לא. וזה חבל שזה מה שקיבלת מקורס קצינים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הבנתי. אין לי צורך יותר לקרוא את דברי(חוסר) הטעם שלך, לא מבחינה אישית וקל וחומר שלא מבחינה מקצועית כל עוד לא תבין שאתה כבר לא ב2006 ותלמד לקרוא את דבריי לעומק... שיהיה לך בהצלחה ושבת שלום

יש משפט שאומר "מכל מלמדי השכלתי" ....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי IronKnife הבנתי. אין לי צורך יותר לקרוא את דברי(חוסר) הטעם שלך, לא מבחינה אישית וקל וחומר שלא מבחינה מקצועית כל עוד לא תבין שאתה כבר לא ב2006 ותלמד לקרוא את דבריי לעומק... שיהיה לך בהצלחה ושבת שלום

אני אמנם לא חי"רניק, אבל ב-2006 הייתי בסדיר. תרשה לי לספר לך, שעד 12.7.2006, היו המון כמוך, שבמקום להגיד "אנחנו כבר לא ב2006" אמרו "אנחנו כבר לא ב2000", וחשבו שהמציאו את הצבא מחדש בשטחים, ושלא צריך יותר כל מיני כשירויות שהיו צריכים "פעם". מהר מאד הם התבדו.

אני לא יכול ללמד אותך דבר וחצי דבר על חי"ר, אבל כן למדתי מנסיון החיים הקצר שלי, שזה שאתה לומד משהו בצבא שלוש שנים או עושה משהו עשר שנים לא אומר בהכרח שאתה עושה או לומד אותו נכון.
לפני שלומדים דברים וממציאים דברים חדשים חייבים להכיר את היסודות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בשביל להבין את הדברים שאתה מדבר עליהם, לא צריך להתנסות בזה? לללמוד ולהתאמן על זה?

נראה לי זה הטענות שלהם...

צריך להתאמן בהם, בהחלט. צריך יותר לדעת את הבסיס. אתה מתכנת, נכון? תחשוב על ההבדל בין מישהו שלומד את הלוגיקה של תכנות ולומד לכתוב אלגוריתמים, לעומת מישהו שלומד כמו תוכי את הפקודות של שפה אחת, ומבלי להבין את הלוגיקה. למי יהיה יותר קל לבצע דברים שלא למדו, ולמי יהיה יותר קל לעבור משפה אחת לשניה?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הדעה הלא מקצועית שלי, היא שמאז מלחמת העולם השנייה הלוחמה הקרקעית לא השתנתה ברמה העקרונית. יש אמצעים חדשים, ראיית לילה על סוגייה, מזל"טים שמאפשרים לצפות ו"לסייר" , כלי נשק חדשים מדוייקים ורבי עוצמה, אמצעי מיגון משופרים, כלי רכב ניהיו יותר זמינים ויותר טובים, ואמצעי איגוף חדשים, אבל העקרונות נשארו. גם אם יש צורך להתאים את אופן הלחימה, או הטקיטיקה לאמצעים, הבסיס לא השתנה. לש"ב נשאר לש"ב, כיבוש עיר נשאר כיבוש עיר, לוחמה דרך יערות רוסיה או פולין, לא מאוד שונה מלוחמת ג'ונגל בויאטנם, או בסבך של לבנון, ולחימה משולבת של שריון וחי"ר לא השתנתה בהרבה. הארטילריה יותר מדוייקת, אבל שמרה על אותם תפקידים. וגם העקרונות של קרבות שיריון לא השתנו יותר מידיי...

אני רק בעד ללמוד את הבסיס, ולהבין שכלים טקטיים בגדול תקפים לכל סביבה, שדילוג בין מכסות הוא דילוג בין מכסות, תצפית, שליטה על שטח, תמרון, וכו' ,תקפים בכל סביבה... אבל זה דברים שצריך להתנסות בשביל להבין.

בגדול אני חושב שאתה צודק... אני רק אומר שצריך להתנסות בכל הדברים האלה בשביל להבין אותם... ההיגיון שלי גם אומר שעדיף להתאמן נגד כוח שמדמה אוייב ולא לוחות קרטון...

-----
אגב, הדיון הזה קצת מתחבר לשני הדיונים הקודמים (עתודאים, ומכים) בקטע של רמת הכשרה, שימור ובניית יכולות, ותקציב...

הוא בהחלט מתחבר. ואגב, לאימון מול מטרות קרטון תפקיד שונה מאשר אימון דו"צ - הראשון מאפשר תרגול של שליטה בכוח, והקנייה של יכולת לחימה של פרט בתוך כוח. אימון דו"צ הוא יותר טקטי במהותו (וחבל שלא מתרגלים אותו מספיק).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס די ברור לי ששניכם לא מבינים מה מנסים להשיג בהכשרה. כל שבועות הש"פ אותו דבר? ממש לא. אימון כיתה שונה מאימון מחלקה ששונה מאימון פלוגה ששונים מאימון ממוכן. המטרה היא לבנות יכולת לחימה במסגרת, לאמן את החיילים ואת המפקדים בלחימה שאינה אישית אלא קבוצתית - תמרון ואש ברמה יחידתית. עוד חמישה שבועות ש"פ יאפשרו למפקדים וחיילים גם ללמוד מטעויות, אבל זה סיפור אחר. אימון ש"ב ושטח סבוך הוא אימון שנבנה על גב היכולת הזו - הוא לא נמצא בריק, שלא לדבר על כך שסבך וש"ב בגדול הם אותו דבר. ללחימה בשטח "סגור" דגשים משלה, אבל מי שמבין את עקרונות הלחימה של מחלקה/פלוגה/גדוד, יסתגל מהר מאוד. מי שלא, גם עוד חודש אימון ש"ב וחודש סבך לא יעזרו לו. זו הסיבה שיחידות מילואים שקיבלו הרבה פחות אימון בש"ב מאשר הסדירים תפקדו הרבה יותר טוב מהם ב-2006. קוראים לזה מקצועיות. ולשאלתך - רוב הלחימה ב-2006 היתה ש"פ. רוב השטח היה במקרה הטוב כפרי, לא עירוני. רוב הלחימה ברמת הגולן הסורי תהיה בש"פ, וכך גם במקרה של מלחמה עם מצריים.

אין ספק שצריכים לתרגל את הפיקוד, השאלה היא אם תרח"ט צריך להיות שבוע/אם תרג"ד צריך להיות שבוע (ואף יותר הגיע גם ל-9 ימים), זה הכרחי?
בסוף, אולי המפקדים משתפרים אבל החפ"שים כבר מורגלים לנוהל הקבוע של הכיבוש.
מה שהתכוונתי מלכתחילה הוא, שלש"ב היא לחימה הרבה יותר מסובכת שאין לה סוף,
והמשפט שהכי חשוב הוא ואם החיילים לא מוכנים לזה אז פי כמה שהמפקדים לא מוכנים לזה.
ואני אומר את הדברים מהרבה ניסיון והיכרות בנושא לצערי.

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

אתה חושב שלבצע לחימה רציפה לאורך זמן (על כל ההיבטים שלה) היא משהו שלא צריך להתכונן אליו? יכול להיות שמשהו חדש התרחש אבל אתה מכיר דרך להבין את המשמעויות של לחימה רציפה, בין אם ברמת היחידה ובין עם ברמת הפרט, מבלי לבצע אותה? כי אם לא, אז כדאי שתתאמן לפחות באותה רמת קושי, אם לא יותר, כמו מה שאתה תתקל בו בלחימה. אחרת יהיו לך חיילים שישאירו מים ומזון על גדר המערכת וידרשו אילתורים בשביל למנוע אבדן כ"א בהתייבשות.


לגבי הסיפא - יכולות שנבנות על בסיס רעוע יהיו רעועות אף יותר. אתה לא יכול לאמן בש"ב מבלי לבנות יסודות של לחימה יחידתית. עובדה - חיילי הסדיר של 2006 היו מיומנים הרבה יותר מהמילואים בלחימה בש"ב. אבל איכות העובדה שלהם היתה נחותה לעומת אנשי מילואים שהשתחררו לפני 2000. מה שאתה מדגים, יותר מהכל, זה איך צה"ל לא הצליח להתאושש מהניוון של 2000-2006.

אם כבר מדברים על "תקוע בעבר" - לפני 2006 אני ואחרים כאן חזינו בדיוק מה יהיו הבעיות של צה"ל בלחימה. אני חושב שיש מספיק משקל לניתוח שלי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יקירר אין ספק שצריכים לתרגל את הפיקוד, השאלה היא אם תרח"ט צריך להיות שבוע/אם תרג"ד צריך להיות שבוע (ואף יותר הגיע גם ל-9 ימים), זה הכרחי? בסוף, אולי המפקדים משתפרים אבל החפ"שים כבר מורגלים לנוהל הקבוע של הכיבוש. מה שהתכוונתי מלכתחילה הוא, שלש"ב היא לחימה הרבה יותר מסובכת שאין לה סוף,

הגעתי כחייל לפלוגה המבצעית בשריון, מיד אחרי שהגדוד ביצע תרג"ד או תרח"ט. המח"ט הגיע לביקור בגדוד לפני עלייה לקו כחול.
בשיחה של המח"ט עם הפלוגה, אחד המ"מים שאל את אותה השאלה שאתה שאלת לפי מה שהבנתי: "מה הצורך תרח"ט / תרג"ד ארוך?"
תשובתו של המח"ט היתה: "תרח"ט זה לא תרמ"ח כפול שלושים אלא משהו בסדר גודל אחר שמדמה ומתרגל דברים אחרים ואנשים אחרים."
הוא הוסיף: "אם אתה חושב שאתה והחיילים שלך מאומנים מספיק, תגוון אתה את התרגיל, תיתן לב' או לא' שלך להוביל את המחלקה."
אני הייתי מוסיף תתרגל גם את אחד התותחנים בתור מפקד, תעבוד על מקרים קיצוניים כמו איבוד קשר ולתרגל תנועה בדגלים, ועוד כהנה וכהנה.

אני חושב שיש בעיה מסוימת בסדיר (גם לי הייתה את הבעיה הזו) של היצמדות להישגים נדרשים כמו להגיע לתרח"ט ולעבוד בדיוק על פי כללי המסגרת שהוכתבו מראש על ידי הרמה הממונה. בכל מקום חשוב להגדיל ראש ולהיות יותר יצירתי מאשר התרגיל עצמו כיוון שמטרות התרגיל הם בדרך כלל די שטחיות.

''אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום'' (משלי כ''ז א')

הלוואי שהיינו מגיעים למצב הזה בחי"ר...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

האמת, שזה הרבה יותר הגיוני מאשר מסע, אם זה משלב פיקוד של מפקדת הבא"ח על מסגרת גדודית במתאר הזה, זה אומר אימון מצויין למג"ד ולסמג"ד שם. הם כנראה היחידים בצה"ל שעושים תרג"ד כל ארבעה חודשים.

אני בעד. בסוף המסורת היא לא המרחק אותו צועדים, אלא העובדה כי את הכומתה (ואין זה משנה לצורך העניין מה צבעה) יש להרוויח באקט של מאמץ מאתגר. הכומתה היא, בעיני כמעין חותמת לפרק הכשרה. אלו שזוכים לה, ברמת העיקרון (כי ברור שיש לזה חריגים), מקבלים סימן היכר לזה שסיימו פרק הכשרה. בעיני השינוי התאים את האימון והמאמץ להכשרה הנדרשת למלחמה. זה מחבר את האימונים לכדי מאמץ עצים שמאתגר, מלמד, ומכין טוב יותר את הפלוגה כולה ואת הלוחם הבודד למצב מלחמה. ולבסוף לאחר השלמת האימון הקשה הזה (שמשלב בתוכו צעידה ארוכה, כמעט כפולה באורכה ממסע ה-90 שאני עשיתי בצנחנים למען הכומתה) מקבלים הצנחנים את הכומתה האדומה. בסך הכל יופי של רעיון.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

חשיבה מחדש זה טוב. לשבור מסורת רק אם המטרה של המח"ט שמגיע לדקה וחצי לעשות לעצמו תרגיל יחצנ"י בדרך לתפקיד הבא אז אני מתנגד.

אני עוד מהדור שהלך 120 ק"מ בשביל לקבל את הכומתה ולקח לרובנו כשבוע להתאושש לגמרי. אבל המטרה של להרים את רף הקושי, המאמץ וההישג האישי, הושגה. גם בהשוואה למסכם המסלול שהיה ארוך וקשה יותר, עדיין נשמרה החוויה המרוכזת הזאת בראש וברגליים. חברה שמסיבה כלשהיא לא עשו/גמרו את המסע הצטרפו באמצע המסלול לצוותים צעירים כדי לוודא שגם הם עברו את החוויה.

למה כן אולי לבטל? אם זה לוקח זמן אימונים חשוב ואם גורם ליותר מדי פציעות משביתות. אבל אם זה אירוע מכונן, בסוף שלב במסלול, המהווה פסגה אישית וחיילית ושלא גורם הרבה נזק, אז לא. וזה לא צריך להיות במקום אימון אחר אלא בנוסף אליו. אח"כ יוצאים לרגילה או שבת ומתפנקים בבית.

המקבילה למאמץ היא אולי ריצת מרתון אליה חייבים להכין את הגוף היטב. אם כיום סרגלי המאמצים יותר סלחניים אז אולי הטירונים לא מגיעים בכושר פיזי מספיק לסיים את העניין בצורה טובה או מכובדת. בגלל זה כבר קוצרו המסעות. אם ממשיכים לקצר או לבטל אז אולי בעיית הכושר מחריפה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי vitaman המקבילה למאמץ היא אולי ריצת מרתון אליה חייבים להכין את הגוף היטב. אם כיום סרגלי המאמצים יותר סלחניים אז אולי הטירונים לא מגיעים בכושר פיזי מספיק לסיים את העניין בצורה טובה או מכובדת. בגלל זה כבר קוצרו המסעות. אם ממשיכים לקצר או לבטל אז אולי בעיית הכושר מחריפה.

מה הערך של סרגל המאמצים הזה, אם לא תפרוץ מלחמה תוך, נגיד, חודש מיום סיום הטירונות? הרי תוך זמן לא ארוך החיילים כבר לא יהיו מסוגלים לבצע שוב את המאמצים האלה. בטח ובטח שלא מילואימניקים.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

השאלה שלך נכונה. סרגל המאמצים ובניית הכושר הם תלויי יחידה, ייועדה ומסלול ההכשרה שלה. אצלנו, סוף טירונות היחידה ומסע הכומתה היו רק נדבך בדרך למסלול מפרך שנמשך עוד יותר משנה אח"כ. אבל חשיבות המסע היה בהעלאת הסף הפסיכולוגי למה החייל יכול להגיע. אח"כ הרבה דברים נראים הרבה יותר קלים בהשוואה.

לגבי המילואים זו בעיה אחרת. בגלל זה רוב הפציעות במילואים הן אורטופדיות. שמירה על כושר כבר הופכת לאחריות אישית משום שבמתכונת המילואים הנוכחית שום אימון לא יכול להכין אותך פיזית למאמצים הנדרשים.

גם במילואים אני נדהם מחדש לראות עד כמה "זכרון השריר" עובד ואיך אנשים, גם אחרי הרבה שנים עדיין מסוגלים למשוך. הרי שום ריצה באזרחות לא יכולה להכין את הגוף לפשיטה עם ציוד מלא ונסיגה עם אלונקות. גם כאן נכנסים בעקיפין היתרונות של מאמצים דוגמאת מסעות הכומתה.

פלוגות הכשרה בד"כ בסרגל מאמצים טוב יותר מפלוגות מבצעיות (לפחות ככה היה בזמני כשהיה הרבה פעילות מבצעית ומעט אימונים).

למילואימניקים אין סרגל מאמצים.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

שאלה שרציתי לשאול ונזכרתי בה בעקבות האשכול-
ישנם המרכיבים הנדרשים ללוחם כמו כושר גופני, קליעה, וכו'. האם הלוחם הבודד, "הרובאי", מרוויח מתרגול במסגרות גדולות (מעבר לתרגול נוסף של קליעה, ריצה וכו', שאפשר לעשות גם ברמת הפרט), או שרק המפקדים?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מילואימנקים ותיקים כבר יודעים שככל שמסגרת האימון גדולה יותר כך יהיה יותר זמן להווי. באימון פלוגתי הלו"ז צפוף ומנצלים כל שעה ובאימון אוגדתי הצעירים כבר הביאו נרגילות וכולם שיפרו יכולות ששבש וקלפים שנשחקו באזרחות, בפרקי הזמן הגדולים בין תנועה אחת לאחרת.

יש לי חדשות בשביל כולכם. בתור אחד שמכיר כמה חבר'ה שלקחו חלק מהשבוע וחצי מלחמה הזה, וכולם הגיעו בכושר שיא, חצי מחזור של צנחנים אוג' 13 לא יכול לעמוד על הרגליים. חצי מחזור מתלונן על כאבי ברכיים לא רגילים.
עשיתי שבוע מלחמה של ארבעה ימים עם תיק לאו. יש לי שתי פריצות דיסק, אבל אני לא דוגמה.
אני טוען בתוקף ש12 יום עם תיק לאו על הגב, תוך כדי הליכה בקצב של מ"מ שרוצה להוכיח למ"פ שהוא הכי גבר בבא"ח (כי הרי הקשר שלו לוקח את התיק לאו בשבילו אז מה הבעיה?) ובין לבין נסיגות עם אלונקות - זה לא אימון, זה מתכון לפציעה. אני מהמר על 20% מהחיילים עם שברי מאמץ בשוקיים.

בגולני יש שני שבועות מלחמה, אחד מחלקתי ואחד פלוגתי. "שבוע" אחד של 12 יום הוא מוגזם לדעתי.
בנוסף, אין סיבה לבטל אקט מסורתי כמו מסע כומתה, שגם חד משמעית יש לו תועלת שהיא ההבנה שאתה מסוגל להרבה. וביום שתצטרך לנסוג עם סד"כ יפה על אלונקה או שתיים, תדע שאתה ומחלקת המילואים שלך מסוגלים לגמוע את ה-20 ק"מ הבאים ב-3 וחצי שעות, כי היי, כבר עשית מסע כומתה של 70 ק"מ באותו הקצב.

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

כולם עייפים דואבים וגמורים? מצויין - ככה צריך להיות.
הנה בעיה קטנה - לא פעם ראשונה שעושים אקט מסוג כזה עם משקלים כאלה וכבדים יותר.
חיילים בסוף א"מ צריכים להיות בכושר יותר טוב מגדודיונרים, ואם זה מעבר ליכולתם, אולי כדאי שיבחנו שוב את תכנית הכושר.
ולבסוף - אתה טוען שמסע כומתא כן יוצר מסוגלות, אבל שבועיים אימון לחימה עצים לא? אתה רוצה להסביר שוב את ההגיון הזה?

נ.ב. - אם מדברים על מ"מים שהולכים מהר: קצב ממוצע אצלי היה 7.5 קמ"ש. לא רק במסעות רגילים אלא גם בתרגילים בגדוד. אין אצלי חייל אחד שנפגע בגב, והיו לי בדיוק שני חיילים עם שברי מאמץ. לא תרגילים שוברים חיילים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ברור שיש צורך באימונים עצימים וממושכים. אין צורך לשם כך לפגוע במסע הכומתה שיש לו חשיבות גם מבחינת מסורת יחידה וגם מבחינת האתגר הייחודי לסוג זה של מאמצים. שוב- תמיד היה שבוע מלחמה, תמיד הלכו בו 15 ק"מ ליום עם פקלים, תמיד אכלו בו מעט וכו'. מה בין זה לבין מסע כומתה? זה כמו להחליף את מסע הכומתה בשבוע כושר בוינגייט, בשבוע ניווטים או בכל פרק אחר בהכשרה- כל דבר יש לו מקום. אני חושד שהמניע כאן אינו מקצועי אלא הרצון להטביע חותם אישי של מפקד- רצון שאין לזלזל בו אך הוא מיותר במקרה זה.

"!we must go on the ass but put our eyes to the sky"

[איש דגול אחד]

1. מסורת זו לא סיבה מספיק טובה לבצע משהו אם יש משהו יותר חשוב לעשות במקומו.
2. להשוות תרגיל מסכם לשבוע ניווטים או כושר זו דמגוגיה. עוד מעט תאמר לי שמסכמי מסלול למיניהם הם שווי ערך לשבוע כושר בוינגייט. תרגיל מסכם הוא מסורת ביחידות שדה רבות אחרות וביחידות חי"ר של צבאות אחרים. מכובד לבוא ולסיים את פרק ההכשרה בתרגיל כזה.
3. בניגוד לגדס"רים ושאר יחידות שממשיכים הכשרה, לגדודים זה אקט הסיום. כמות האימונים שהם יבצעו בגדוד תלויה באופן ישיר בעומס הבט"ש. אם זה טוב מספיק לבצע מסכם מסלול שהוא כולו אימון בסיום ההכשרה של הגדס"רים/יחידות, זה טוב מספיק לגדודים.
4. אין לי מושג מה הבעיה של עם העצימות של האימון הזה - מבחינת קושי הוא עולה על יומיים מנוחה לפני מסע כומתה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא אמרתי שאין לאקט כזה חשיבות מבחינת מבירת ניסיון. אמרתי שהוא פוצע. יש הבדל בין עייפים לפצועים. גם אחרי שבוע מלחמה של 4 ימים הייתי גמור ולא הרגשתי את הרגליים. 12 ימים זה כבר מתכון לפציעה. אפילו פציעה זמנית שתגזול מהחיילים את היכולת להשתתף באימונים בשבועות שאחרי. אתה יודע שמספר גדול מחיילי המחזור לא צנחו בגלל פציעות מ״שבוע״ המלחמה ויעלו לגדוד בלי כנפ״צ?

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

אוי אוי אוי - יעלו לגדוד בלי כנפ"צ, ישלימו קורס בהמשך... מבחינת כשירות שבוע מלחמה יתרום להם הרבה יותר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אתה מפספס את הנקודה הרוללנטית שהתכוונתי להעביר. השבועיים האלה פצעו חצי מחזור.

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

פצעו יכול להיות גם שריטה ברגל. כן, כולם כואבים, לא - לא הושבתו הפלוגות. וזו הנקודה הרלוונטית.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בכתבה שפורסמה בשעתו אודות האלוף ישראל זיו , יוצא חטיבת הצנחנים אשר שימש כמפקדה באמצע שנות התשעים, נכתב כי: "החיילים של היום איכותיים יותר בכל הנוגע לאינטילגנציה, פיתוח אישי, עירנות וקואורדינציה, אבל אין להם את הבושה, אותו מרכיב המונע מהלוחם להפסיק ליפול ולפחד", קבע זיו באוגוסט 96' בראיון שערכתי אתו. מאז רק התחדדה תחושתו זו. גם דיווחים שהוא שומע מבנו, שהתגייס לפני כשלושה חודשים ליחידה קרבית, מחזקים אותה. זה לא זה, אמר לאחרונה לחבר בהכותו על חטא, צה"ל לא מוצא את שביל הזהב בין החובה להיות אנושי לחייליו, לבין הצורך להפוך אותם ללוחמים קשוחים. "לא השכלנו למצוא את האיזון בין הללטף ללקרוע, לא ידענו ליצור גישה פיקודית שהיא נאורה ועם זאת גם מכירה בצורך להחמיר. כשלא מציבים בפניו קושי אמיתי, איך הבן שלי יתמודד כשהוא יהיה מת מעייפות, בלי טיפת מים, תחת לחץ ותחת אש, כמו שאני הייתי במלחמת לבנון? את זה הרי לא לומדים בהתכתבות". (מתוך הכתבה מלחמות ישראל מאת אביחי בקר, "הארץ", 24.10.2001)

סדרת המלחמה הזו נראית לי כמו ניסיון ראוי לשלב בין הלטיפה לקריעה, ולהתאים את האימון למלחמה העתידית.


* זיו היה מ"פ סיירת הצנחנים במלחמת לבנון, ופלוגתו שימש כסיור הקדמי של חטיבת הצנחנים בפיקוד יורם יאיר (יה-יה) במסע המלחמה של החטיבה, החל מן הנחיתה בהאוולי (הסיירת הגיעה במסוקים לראש החוף וחברה לחטיבה לאחר שהושלמה הנחיתה), עבור דרך הרי השוף ועד לביירות.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

לעניות דעתי ומנסיוני הדל, ההליכה המבצעית האינטנסיבית עם משקלים עומדת בבסיס הכשרת הלוחם והיא חשובה ביותר לתפקוד הכח. כנראה שמחר ומחרתיים לא נתחיל לצעוד במדבריות רחבות אבל לחלוטין קצב התקדמות של בין 15 - 20 ק"מ ביום הוא סביר ביותר.
אני זוכר שבמהלך מלחמת לבנון השניה (סדיר, גדוד 890) נדרשנו לצעוד מרחקים ארוכים, הן לפי הפקודה והן לפי הבלתמים בשטח. הליכה של 10+ ק"מ ביום היתה מנת חלקנו מידי כמה ימים.
בהתחלה כל כך קינאנו בחברה שעולים על הכלים הממונעים ולאחר כמה ימים של "שוטטות" בשטח הבנו מה החסרונות של שינוע באכזריות, נגמשים או כל כלי שינוע ממונע אחר. אני וכמוני חברי באותה תקופה העדפנו להמשיך לצעוד ברגל אחרי שראינו כלים שרופים ונוכחנו לסיפורים אקראיים במהלך הצעידה בעת מפגשים עם הנדסה ושיריון.
לאחר המלחמה, מספר חודשים אחרי, יצאנו לאימון חטיבתי אם אני לא טועה, באיזור רמת הגולן והאימון לעומת המלחמה (מבחינת הליכה מבצעית עם פקלים מלאים) כבר היה בבחינת "עברנו יותר גרוע". כולם הבינו את חשיבות הצעידה הלא נפסקת למרחקים עם משקלים כבדים, בגשם ובקור.
אין לדעת למה נידרש ועלינו להיות מוכנים מבחינת יכולת והכרות עם המתבקש מאיתנו.
מה שכן, וזהו נושא בפני עצמו, הוא היכולת של הלוחם להילחם כאשר ייתקל, עם המשקלים הכבדים.
מוריד אחוזים ניכרים מהיכולת לתת מענה אפקטיבי, במיוחד כשאתה כבר כמה ימים בתוך לחימה, ללא שינה ואוכל מספקים.

" ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם "

ואדומי הכומתה עשו זאת!
הצנחנים ביצעו סדרת מלחמה משולבת עם מסע כומתה
הסדרה כללה ביצוע משימות מבצעיות בחברון ותרגול לוחמה בשטח בנוי. במהלכה צלחו הצנחנים הליכה של כ-180 קילומטרים
http://www.idf.il/1133-20416-HE/Dover.aspx


תמונות דו"צ: לוחמי גדוד 101, שיפור ניכר בציוד ובדיגום ומשמעת בירכיות

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ברוב התמונות המצורפות יש לחיילים משקפיים. אאל"ט זה משהו שהוכנס לאחרונה.

אשמח אם מישהו שהתנסה בהם יוכל להרחיב מה מידת הנוחות של המשקפיים האלו בקרב מי שמרכיב משקפי ראייה באופן סדיר. בתודה מראש.

''אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום'' (משלי כ''ז א')

ניסיתי את המשקפיים האלו בעמוד ענן.
בלי מקפי ראיה הן מצויינות, עם משקפי ראיה לא הסתדרתי, ועוד יש לי משקפיים מינימליסטיות. מהר מאד חזרתי למשקפי אבק הרגילות שתוך שניה מתמלאות באדים..

משקפי מגן טובים על חיילי בצה"ל ועוד בתרגיל ש"פ. חזון אחרית הימים. אם לא הייתי למוד נסיון כ"כ עוד הייתי תולה את הציניות שלי.

אגב- חבל שדווקא מכולם היחיד בלי משקפי מגן הוא הסמל...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

זבל של משקפיים.
אולי מגינות טוב על העיניים אבל לא יותר מדי נוחות. בנוסף, תוך כמה ימים הגומי שאמור לרכך את המפגש של הפלסטיק המשוייף עם האף נופל ונעלם, מה שאומר שכל ריצה או קפיצה תסתיים בשריטה מעצבנת על האף.
והכי גרוע - על גבול המחדל - למשקפיים יש אפקט שקצת קשה לי להסביר. נניח שאתה שם אותם, יושב מול דף שעליו נקודה שחורה ומנסה לשים את האצבע על הנקודה, האצבע תנחת רחוק מהנקודה, כמו שעותמים עין אחת. יש להן מין אפקט של קירוב של מה שאתה רואה. הלכתי איתם בתרגיל ממש לאט כדי לא ליפול בירידה, כמו כל המחלקה, עד שהמפ צרח עלינו להתחיל לרוץ מה שגרם לחצי מחלקה להתרסק על הטרסות, כי חשבנו שאנחנו מניחים את הרגליים על סלע נניח, אבל הסלע היה רחוק יותר משחשבנו.
אם אני לא טועה יהיה אפקט דומה בהסתכלות על כוונת הנשק. ביזיון.


ועוד שאלה, למה לעזאזל מחלקה שלמה שוכבת מטר אחד מהשני? איפה רווחי יום? פצמ״ר אחד וכולם מחזירים ציוד.
הצנפים האלה..

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

הכל עניין יחסי, אתה מתבכיין על דברים שחצי דור לפנייך היה הורג בשבילו.

בכל מקרה, אתה יודע להגיד מה הדגם של המשקפיים שאתה מדבר עליהן?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אני לא הייתי הורג בשביל משקפיים שמעוותות לי את הראייה, גורמות לי ליפול בשנייה שאני מתחיל לרוץ או לתת אגרוף לקיר במקום למחבל שחשבתי שעומד מולי.
לא יודע את הדגם, הם חלק מערכת ׳שומר אחי׳ אבל אני אבדוק לך.

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

אתה מגזים, קלות.
בדוק לי בבקשה את היצרן לפחות.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

איך קבעת שאני מגזים לפני שניסית אותן בכלל?
אני מציג לך עובדות. חרא של משקפיים. לא מתכוון לשים אותן צוך כדי לחימה. אני בקושי מצליח ללכת איתן בלי להראות כמו חייל קוריאני שצועד באיזה תהלוכה. כנ״ל כל לוחם שפגשתי שהתנסה במשקפיים.

בודק לך את היצרן.

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

בדיוק בגלל מה שאמרת.

גם אם הן צובטות לך באף- זה עדיף מלהיות עיוור. בקשר לבעיה של תפיסת עצמים במרחב- חוצמזה שהתיאור שלך נשמע מוגזם זה גם תמוה. אני לא מומחה באופטיקה אבל לא ברור לי איך עדשת משקפיים יכולה לייצר מצב כזה.
זה כן קורה עם אמר"לים, בעיקר חד עצמתיים, הפלא ופלא- עדיין הולכים ונלחמים אתם.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ההתעקשות שלך שהוא מגזים, וזה בלי להכיר את המשקפיים, נראת קצת תמוהה. המשתמש אומר לך שהמוצר לא נוח לשימוש ועושה יותר נזק מתועלת, איך אתה יכול להתעלם מהניסיון שלו?

בלי להבין יותר מדי באופטיקה, אני בטוח שהמצב שהוא מתאר אפשרי. אם העדשה שוברת את כיוון קרני האור, העין מקבלת מידע מוטעה על מרחק על העצמים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ענקנמן ההתעקשות שלך שהוא מגזים, וזה בלי להכיר את המשקפיים, נראת קצת תמוהה. המשתמש אומר לך שהמוצר לא נוח לשימוש ועושה יותר נזק מתועלת, איך אתה יכול להתעלם מהניסיון שלו?

אני לא. יכול מאוד להיות שהמשקפיים לא נוחות לשימוש, אני פשוט מוצא את התיאורים התיאטרליים מוגזמים.

המ"פים ומעלה בגדוד שלי קיבלו אותם בכנס של שקר כלשהו של מז"י והם מאוד מרוצים מהן. הדגם שהוא קיבל גם נראה דומה במבנה למשקפי ESS שאני משתמש בהם שהן מעולות.

ציטוט:

בלי להבין יותר מדי באופטיקה, אני בטוח שהמצב שהוא מתאר אפשרי. אם העדשה שוברת את כיוון קרני האור, העין מקבלת מידע מוטעה על מרחק על העצמים.

לגיטימי.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אני לא מומחה גדול לאופטיקה, אני מדבר נטו מתוך ניסיון עם המשקפיים. אני וכל חבריי למחלקה, המפקדים והמ״מ זיהינו את הבעיה של תפיסת העצמים בשנייה שחבשנו אותן בפעם הראשונה כשהביאו לנו אותן לשטח אי שם בשבוע חולייה בטירונות. כשאני שם אותן אני מרגיש שאני עומד ליפול ברגע שאני מתחיל ללכת כל עוד אני לא נזהר בהנחת הרגל על הקרקע ובעצם הולך ממש לאט. לרוץ בקרקע טיפה מאתגרת/משופעת - כמעט בלתי אפשרי. מהמורה/בור = התרסקות על הרצפה.

אני כרגע בשטח, כשאחזור לבסיס מבטיח לנסות לבדוק יצרן ודגם.

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

יכול מאוד להיות שהדגם שחולק בסוף ללוחמים זה לא הדגם שהוצג בכנס.

נקווה שההסבר לפערים הוא לא חזרה על פרשית "אורליל".

הכנס היה אחרי כניסת ערכת שומר אחי.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

יש לי משקף ספייר בבית, אתה עושה לי חשק לשלוח לך אותו בדואר רשום רק כדי שתכתוב כאן אחרי זה ״צודק, חרא של משקפיים״.

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

אני אשמח- רק כדי לשלוח לך בתמורה את מה שציפו ממני לעבוד אתו.
אבל בכל מקרה, אין צורך, אתה יכול פשוט לשלוח שם של יצרן\דגם.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

כשאני חובש אותם אני לא מרגיש בהבדל גדול כמו כן חלק מהחיילים במחלקה שלי אמרו שהם דווקא משפרים את הראייה שלהם...

זה לא רודי פרוג'קט. לפחות לא כל אלה שאני ראיתי בתמונות.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

יש עדכון לגבי הדגם\יצרן?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

והכי גרוע - על גבול המחדל - למשקפיים יש אפקט שקצת קשה לי להסביר. נניח שאתה שם אותם, יושב מול דף שעליו נקודה שחורה ומנסה לשים את האצבע על הנקודה, האצבע תנחת רחוק מהנקודה, כמו שעותמים עין אחת. יש להן מין אפקט של קירוב של מה שאתה רואה. הלכתי איתם בתרגיל ממש לאט כדי לא ליפול בירידה, כמו כל המחלקה, עד שהמפ צרח עלינו להתחיל לרוץ מה שגרם לחצי מחלקה להתרסק על הטרסות, כי חשבנו שאנחנו מניחים את הרגליים על סלע נניח, אבל הסלע היה רחוק יותר משחשבנו.

מעניין. נשמע כאילו מישהו הזמין בטעות משקפיים אופטיות לפלוגה שלך.
בכל מיקרה, נראה שהצנחנים בתמונה רצים איתן חופשי..

עזבו, אני שקרן/מטומטם/עיוור, כולכם צודקים על אף שבחיים לא נגעתם במשקפיים המעולות האלה.
כנראה שגם כשבן אדם בא ומספר על עובדות מהשטח אתם מתייחסים לזה כאילו אבא שלי הוא הבעלים של החברה המתחרה. אין לי אינטרסים פה.

גולני, גדוד 12. צעיר מדי כדי לכתוב מחזור.

עברו 6 שנים מאז ההכרזה הזו ונראה שהשינוי לא יצא לפועל, המסורת נשמרת
לוחמי מרץ 20 צעדו כל הלילה לירושלים, בשעה 11:00 יתקיים טקס הענקת הכומתה האדומה בגבעת התחמושת.
הודעת מפקד הבא"ח
"הורי מחזור מרץ 20׳ היקרים!
ביום ה׳,יסיימו בניכם היקרים את מסע הכומתה בטקס בגבעת התחמושת.
בשל ההתמודדות עם מגפת הקורונה,
נבצר מאיתנו לאפשר את השתתפותכם בטקס.
הטקס יפוצל לשניים על מנת לשמור על בריאות החיילים:
בשעה 11:00: פלוגות 101,202 ו890.
בשעה 12:00 פלוגת הגדס"ר.
בכדי לאפשר לכם לצפות בטקס ולראות את תמונות הילדים ,
אנו מביאים צוות צלמים מקצועי של דובר צה"ל
אשר יתעד את האירוע ויעלה את התמונות בפייסבוק ובאינסטגרם החטיבתי.
בנוסף , הטקס ישודר בשידור חי ביוטיוב בקישור שיופץ לפני הטקס.
אני מבקש למען שלומכם ושלום הלוחמים,
אל תגיעו למרחב המסע והטקס!
אנו מקווים לראותכם בבריאות בטקסים הבאים!
סא"ל אפרים אבני, מפקד בא"ח 35"

קישור לשידור חי
https://livespace.co.il/live/k1y0Na...oZNUSVW4FRQLIqk

קישור לדף עמותת הצנחנים שמלווה מאד מקרוב את פעילות החטיבה (הודעות, כתבות, סיפורים, סרטים, תמונות ותגובות)
https://www.facebook.com/paratroops.org


03/2020 בדרך לירושלים - צילום מדף המדיה של העמותה


תמונות משידור הטקס - מחלקה מצטיינת היא מח' 3 של גדוד 890


וכך מקבלים כומתה - המ"מ חובש אותה לכל חייל עם טפיחה על הכתף

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף