ההתגייסות הציבורית סביב "דוד הנחלאווי" מוכיחה שמכחישי השואה האמיתיים נמצאים בקרבנו. אלה כל האנשים שחושבים שאין שום דבר לא בסדר בלכוון רובה דרוך ולבעוט בילד בן 15, רק כי הוא ערבי. אלה כל האנשים שחושבים שזה מוצדק לחלוטין לבצע פעולות תג מחיר ברועי צאן תמימים, רק כי הם ערבים


יום השואה תם ונשלם. הצפירה ממשיכה להדהד באוזניים, אבל אפשר כבר לחזור לשגרה. עבור חלקנו זה אומר ללכת לעבודה או לשבת עם חברים לכוס בירה. עבור אחרים – לכרות עצי זית, לרסס כתובות נאצה, להצית מסגדים. רק אתמול הושחתו 70 רכבים ומסגד בפוריידיס ( 20 לפי כל מקור אחר ) . בשלושת הימים האחרונים אירעו שני מקרים שונים ביקנעם, שבהם חוררו צמיגיהם של אזרחים ערבים תושבי נצרת, וגם בעכו נוקבו היום גלגלים של שבע מכוניות ( חלקם של יהודים והארוע הוגדר כוונדליזים רגיל ) . וכבר הספקנו לשכוח את רועה הצאן הפלסטיני מהכפר בורקה שהותקף בתחילת החודש על ידי חבורת רעולי פנים עם מוטות ברזל וספג שברים בגולגולתו ובידיו ( גם הספקנו לשכוח את ההרוג מפיגוע בליל הסדר ), ימים ספורים לפני שהושחת המוצב הצה"לי בידי נערי הגבעות מיצהר. פעולות תג המחיר, הגרסה היהודית לטרור, הפכו לדבר שבשגרה. כבר לא כמה עשבים שוטים, אלא מכת מדינה.

ואז מגיע הסרטון הזה, של "דוד הנחלאווי", שדרך את נשקו ותקע אותו מול פרצופו של ילד פלסטיני בן 15. מדוע סייר אותו חייל בגפו ברחוב ההוא בחברון? ( שזה למעשה ש.ג או עמדת שמירה מסודרת ) על מה השניים רבו? זאת כנראה לעולם לא נדע. מה שבטוח זה שאותו חייל מחטיבת הנח"ל הרגיש שהסיטואציה מתלהטת, ובמקום להזעיק תגבורת ( הוא מזעיק תגבורת והיא אפילו מגיעה ) או לפעול לפי נהלי צה"ל ( דרדור אמצעים ) , בחר לנופף נשק טעון מול פניו של הנער, וזאת לפני שזיהה את הפלסטיני הנוסף שניסה, לכאורה, לאגף אותו מאחור.( הדריכה היתה לאחר תקיפה פיזית של החייל ) נכון, זוהי אינה סיטואציה פשוטה. המציאות בשטחים היא לא שחורה-לבנה. היא כחולה-לבנה. רק לחיילים מותר להפעיל כוח, ואם פלסטיני אפילו חושב על כך, מן הראוי לכוון לו רובה לראש ורצוי גם לסחוט את ההדק ( מה שלא קורה ברוב המקרים וגם לא במקרה הזה ). זו, בכל אופן, הרוח הכללית שנושבת מאלפי הטוקבקים שנצמדו כמו עובש לכתבות.

http://www.mako.co.il/video-blogs-s...c703b541004.htm

בהצלחה למי שיצליח לקרוא את שאר השקרים בכתבה.

אני רואה שלמדת מנטלי וקסברג היטב.
אני מקווה שגם לך זה גורם הנאה.

או שיש לך מסננן הודעות ואתה רואה רק את היוזר בתחילת ההודעה
או שאתה בוט

שהם בערך ברמה של הגברת הנ"ל.

אז בוט ( נכשלת ב captcha ) למה נראה לך שאני כתבתי אותם ?
אתה עיוור צבעים ?

שים לב להערות של יוני בכחול.... אלה התוספות שלו לשקרים והסילופים בכתבה.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.quickmeme.com/img/a1/a13d2e2938612adaa9d48df7512f94cc9d863586ee7ac03f98713389c5bf2fb0.jpg]

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

נראה שהקוראים קרעו את הכותב לגזרים. לפחות למאקו יש את ההגינות לאפשר תגובות פייסבוק ולא נראה שהם מצנזרים יותר מדי את התגובות הרגילות, בניגוד לטמקא, שבכתבה הזו, שהיא נפיצה למדי, אין תגובות פייסבוק (כי לא ניתן לצנזר אותן) ויש רק 8 תגובות ב 16 שעות. כל זה מצטרף להצעת החוק כנגד "ישראל היום". הבולשביזם הטוטאליטרי חי ונושם.

לצה"ל אסור לאפשר לתופעה כזאת להמשך - זהו ממש מרד חיילים כנגד שלטונות הצבא.
חייבים לטפל בנושא ולהעניש את המשתתפים בחומרה ולאחר מכן לוותר על שרותם.
קיימות פקודות הצבא, שלא כל החיילים "מאושרים לבצען" - אבל אלו הן פקודות וכל מי שעובר עליהן חייב לתת את הדין בהתאם.

אתה נגד המרד עצמו או נגד הפעולה של "דוד הנחלאוי" בסרט ?
אם אתה נגד הפעולה עצמה, תדע שגם לפי דובר צהל המגמגם החייל פעל כשורה.

ראשית ובחומרה אני רואה את פעולת ההפגנה.

באשר לחיל אינני בקיא בפקודות ולא במצב בו הייתה הזירה. אם הוא פעל על פי הפקודות, במקרה הנדון ( אני מדגיש את המקרה הנדון ) והוא פעל בהתאם אין לי כל "מילה" לגבי פעילותו.

באשר לפקודות עצמן יש לבחון אותן, לעדכן אם קיים הצורך והחיילים חייבים לשננן ולפעול בהתאם ובזהירות.

במחאת הזדהות שקטה שכזו?

זה שהחייליים העזו להביע דעה ששונה מדעתך?
או זה שהם לא עשו זאת במסגרת "מכתב סרבנות"?

אין לזה מקום בצבא ולבטח שלא בצה"ל.

לנו אסור לאפשר לצה"ל להמשיך לקשור את הידיים ללוחמים.
ד"א, מה ההבדל בין תמונות התמיכה בחייל לבין מכתבי הסרבנות שאהובים כל כך על אנשי המילייה שלך?

בכל מקרה אני בין אלו המחייבים כיבוד חוק וסדר.

תמיד אני נגד סרבנות קבוצתית ובמיוחד כאשר היא אנונימית.

לגבי סרבנות אישית - הסרבן לוקח את הסיכון שייתן את הדין על סרבנותו. לדעתי יש להתחשב במי שמוכיח שסרבנותו היא סרבנות מצפונית. גם במקרה זה יש לשלבו בתפקידים לא לוחמניים ( תפקידי עורף ) או להעבירו לשרות אזרחי מלא.

אז את אלו שהצטלמו ותמכו בחייל אתה חושב שצריך להעיף מהצבא ("לוותר על שרותם"), בעוד שבסרבני המצפון צריך להתחשב??? למה?

אני בפירוש מבדיל בין סרבנות אישית לסרבנות קבוצתית.

כאן בכלל אין סרבנות - כאן קיימת מחאה, שבלשון הצבאית היא מרד.
אני אינני מציע דבר - שלטונות הצבא הם אלו שיחליטו על הטיפול הראוי. אבל בשום פנים ואופן אין לעבור על המעשה בשתיקה.

יש פה מחאה שקטה קלאסית.
אנשים שמביעים חוסר שביעות רצון מהמצב - לצד נאמנות מוחלטת וביצוע פקודות ללא כל סרבנות.
לא שונה מהסטיקרים על מכוניות שהיו פעם.

אבל זה מאוד מתאים לנטייה הכללית שלך ל"משטרת מחשבות" שתפקח שאף אחד לא חושב באופן שונה ממך.
זה מאוד אופייני.