14-05-2014, 04:56
|
|
|
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,953
|
|
ציטוט:
אני לא יודע באיזו דעה החזיק בן גוריון, אני מתייחס לעובדות
|
העובדות הן שרובם העדיפו לברוח מאשר להלחם ביהודים. מראה לך בדיוק כמה "התלהבות" חוסייני הצליח לעורר בקרב ההמונים.
מה גם שלוחמי המיליציות הערביות נטו לסחוט ולהתעלל בפלחים, ולכן לא סביר בעליל להניח שאלו האחרונים ששו לעזור להם.
אגב, בדעה שרוב הערבים בארץ לא רצו במלחמה מחזיק גם אפרים קארש, לא בדיוק סמן שמאלי מקרב ההיסטוריונים של הסכסוך.
ציטוט:
מי שרוצה להתפרנס ולהאכיל ילדים, חייב הוא, לשנות את סדרי העולם של האליטות שמעליו וגם לא לשלוח את ילדיו למערכת חינוך גבלסית ולא לשים על ילדיו חגורות נפץ.
|
כן, עד שיתקעו לו כדור בראש והילדים שלו ישארו ללא מפרנס. הכי קל לשפוט אחרים כשאתה לא נמצא בנעליים שלהם.
ציטוט:
אני מניח שיש מי שרוצה אחרת - הרי היו גם כאלה שהצילו חיילים שהתהפכו עם רכבם, נתנו להם מים וסוככו עליהם מהשמש. והיו גם כאלה שהצילו את ברלד ואביו מלינץ' פראי. אני מודע לקיומם ומעריך עד אין קץ את מעשיהם.
|
יפה, הפתעת אותי. זו בהחלט התקדמות מ"אין דבר כזה".
ציטוט:
(כל מי שהוא מינוס מהאידיאולגיה שדוגלת במניעת מעשה התאבדות קולקטיבית - הוא מקוטלג אצלי כשמאל ואפילו קיצוני)
|
השאלה היא מה ההגדרה שלך ל"התאבדות קולקטיבית" ? לדעתי בהינתן תנאים מסויימים, שהפלסטינים ככל הנראה לעולם לא יסכימו אליהם, או לפחות לא בימי חיי, יש מקום להכרה במדינה פלסטינית. ליברמן וביבי, לפחות כלפי חוץ, מביעים עמדה דומה לשלי בעניין הזה. גם אותם אתה מגדיר בתור שמאלנים קיצוניים ?
ציטוט:
אבל הרוב בעייתי ורוצה אותך ואותי בים. הם צריכים לעבור טרנספורמציה מהותית, תיכנות מחדש, ולוותר על אספירציות, שמעמידות את העם השכן בסכנה קיומית מוחשית. קיומם בגבולות הקיימים מובטח. קיומנו בגבולות המבוקשים על ידיהם - מעורער.
|
לא טענתי אחרת. כיום הרוב אכן בעייתי ואין ספק שהתרחשה בקרבו הקצנה משמעותית מאז ועד היום, אבל השאלה שלי לא התייחסה לרוב. אני גם לא משלה את עצמי שיש איזשהו סיכוי לשלום בין שני העמים בתקופת חיי.
מה גם שכמו שציינתי מדובר בשאלה היפותטית. מעניין אותי אם בהינתן תנאים שיבטיחו את בטחון ישראל אתה תהיה מוכן לפשרה כלשהי, או שמא אתה סיקריק.
ציטוט:
העובדות הן שיש אנשים שמאמינים במשהו מסוים, חלקם 3300 שנה חלקם 2000 וחלקם רק 1300 שנה. אין לי בעיה וגם לך לא (אני מקווה), כל זמן שהם לא מבקשים דברים המעמידים אותך בסכנה קיומית. אבל כשהם מגלים שיש אספירציות של עם מסוים לחזור למקומו השייך לו אלפי שנים, מחליטים להם אוסף של פולשים, ממדינות שכנות, לקדש את מה שלא שייך להם, בגלל שזה לא שייך להם. (מסגד אל אקצה קדוש רק בגלל שהוא בריבונות ישראלית והיה פעם ביהמ"ק של היהודים) ומשתמשים בתירוץ קלוש, בדבר היותם עם, (כי רק כך אפשר לזרוק מפה את היהודים) ואז בא איזה פילוסוף יהודי ומדבר על "תודעה קולקטיבית" ומצטרפים אליו עוד צבר של אינטלקטואלים ונאורים בעיני עצמם ומלבים את אש השנאה ומנסים לשמוט בכל דרך את השטיח מתחת לרגלי אחיהם, הטוענים לבעלות אמיתית על שטחי מולדתם ואבותיהם. וכך אנחנו מגיעים למצב בו אנו נמצאים היום.
|
מה לעשות שמציאות היסטורית לחוד ומציאות חדשה על הקרקע לחוד.
אין ספק שמבחינה היסטורית כל הראיות מצביעות על כך שהנוכחות היהודית בארץ קדומה בהרבה לזו הערבית אבל להשתמש בזה כעילה ל"בעלות אמיתית" זה מצחיק.
אם פתאום היה צץ לו איזה כנעני שהיה דופק לי בדלת ומראה לי הוכחות ארכיאולוגיות שהבית שלי יושב על ישוב כנעני קדום שהוחרב בתקופת יהושע ולכן אני צריך לפנות את הבית שלי לטובתו סביר להניח שהייתי מגלגל אותו מכל המדרגות, או לכל הפחות מתקשר למשטרה.
אגב, גם ז'בוטינסקי ראה את ההתנגדות הערבית לישוב הארץ כלגיטימית. אני מביא כאן את דבריו מתוך מאמרו "קיר הברזל", שנכתב בתגובה לאלו שסברו שהערבים יסכימו מרצון לוותר על הארץ לטובת היהודים:
"כל עם שהוא מיושבי הארץ, בין שהוא עם תרבותי ובין שהוא עם פראי, רואה בארצו את ביתו הלאומי, בו הוא רוצה להיות ולהישאר לעולמי עד בעל בית גמור. לא רק לבעלי בית חדשים, אלא גם למשתתפים, או לשותפים חדשים בהנהלת משק הבית, הוא לא יתן כניסה מרצונו הטוב".
|