3 שנים שימשה ג'יל אברמסון כעורכת הראשית של העיתון והייתה לאישה הראשונה בתפקיד. אמש היא פוטרה במפתיע. ה"ניו יורקר": שכרה היה נמוך מקודמה, דרישה להעלאה הכעיסה את ממוניה. במקומה מונה לראשונה שחור

************************************************** ******

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

תתפלא, אבל זה מייתרונות הקפיטליזם...

אבל השיטה הזו תקפה גם לגבי כאלה שזה מהווה להם בעיה על סף קיומית. וזה פשוט חולה. אין הגדרה אחרת.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

האפשרות לפטר?
אתה מסתכל על זה לא נכון....

קודם כל, לא פיטרו אותה כי היא ביקשה העלאה. כנראה שהיחסים שלה עם הבעלים "עלו על שרטון", והחליטו להחליף אותה.

נכון להסתכל על זה כחלק מסט של חוקי משחק שמנהלים את שוק העבודה, ושומרים עליו שוק חופשי ותחרותי לשני הצדדים, גם המעסיקים וגם העובדים. מצד אחד לך יש חופש מוחלט לבחור את העיסוק שלך, איפה תרצה לעבוד, איזה תנאים לדרוש, ואתה יכול לעבור בחופשיות בין מקומות עבודה. הצד השני של זה הוא שגם למעסיק שמורה הזכות להחליט את מי הוא מעסיק, ומי לא. ואל תשכח שהמשחק מוטה לטובת העובדים גם בזכות חוקי מגן, וגם בזכות הגנות סוציאליות (אבטלה וכד').