ע"מ לתפוס את הרגע הנכון צריך אפשר לעשות אחד משתיים:
- התחלת חשיפה בדיוק ברגע הפיצוץ (קשה)
- חשיפה "ארוכה" והטרגת הפלש בזמן (לא מאד קשה)
לצורך הטרגת הפלש משתמשים במחוש. במקרה של התמונות האלה המחוש היה גלאי אור שמדד עוצמת לייזר.
ראו איור 1:
בצד שמאל, יש את הלייזר. על העמוד בצד ימין יש גלאי. הגלאי מחובר לarduino שבאיור 2. וarduino מחובר לפלש.
כשהבלון מלא מים הוא מסתיר את האור של הלייזר מהגלאי. כשמפוצצים את הבלון, הוא זז קצת והלייזר מגיע לגלאי. הגלאי מרגיש בשינוי ומטריג את הפלש.
איור 2:
באיור 2 רואים את הarduino (כחול מימין) ואת המעגל הפשוט שלו משמאל.
בצד שמאל של המעל יוצאים 4 חוטים.
2 מקבלים את האות מהגלאי.
2 מחוברים לפלאש.
כשarduino מקבל מהגלאי שינוי בעוצמת הלייזר שהוא מרגיש הוא מקצר את שני החוטים שמחוברים לפלש עם הרכיב הלבן שנקרא optocoupler.
הצילום עצמו נעשה בחדר חשוך כמה שניתן.
עושים חשיפה ארוכה מספיק כדי לאפשר את פיצוץ הבלון אחרי תחילת החשיפה וקצרה כמה שיותר כדי שהתאורה הסביבתית תהיה מינימאלית.
את המפתח בחרתי בנקודה ה"נוחה למצלמה (sweet spot)" , כשוידיאתי שיש לי עומק שדה מספיק, את ניתי עוצמות פלש שונות. (עקרונית עוצמה חלשה טובה יותר כי היא מהירה יותר).
בקישור הנ"ל סרטון קצר שמסבירה את הצילום המהיר עם מחוש קול (מנסיון, זה קצת פחות טוב לבלונים עם מים, כי אין פיצוץ חזק). חוץ מהמחוש השיטה די דומה.
אני רוצה לציין שאפשר לקנות ערכות מוכנות במאות דולרים. וזה פשוט לא נחוץ !
כל הציוד הנ"ל נקנה בפחות 100 שקל וניתן להשתמש בו להרבה דברים אחרים.
גם הפלש הינו פלש פשוט וסיני yn 560 ii.