זה היה אי שם בשלהי שנת 2005. הייתי אז מבקר באגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל (כיום אוניברסיטת אריאל). באירועי פתיחת השנה הכרתי את אורן חזן. בחור חביב, שחתם על הסכם עם אגודת הסטודנטים על חוזה להפעלת בר משקאות באירועי פתיחת השנה. כבר אז העלו בפני חשד לאי סדרים, שנבעו מקומבינה שנרקמה עם הנהלת אגודת הסטודנטים.

"סתם נטפלים אלי" אמר לי אורן חזן בזמנו והאמת שלא היו כל הוכחות לקומבינה. האמנתי לבחור. הוא היה משכנע. עם הזמן הפכנו למכרים. לא ידידים - אלא סתם ענייני כבוד הדדי שכאלו. הוא בכלל לא למד באריאל, אלא בקריית אונו - אבל רוחו תמיד רחפה בכל מה שקשור לעניינים הפנימיים של אריאל.

לא זמן רב אחר כך נבחרתי ליו"ר מועצת אגודת הסטודנטים באריאל. מאבק הסטודנטים ב2006 קירב אותנו. ההחלטה על הפסקת המאבק, בהשתתפותם של איתי שונשיין (כיום ס. ראש עיריית פתח תקווה) ובועז טופורובסקי (לשעבר ח"כ מטעם יש עתיד) נרקמה במכללת קריית אונו בפעולה מתוחכמת של חזן, שדאג להציב שומרים בכל פינה כדי למנוע את פיצוץ הישיבה כפי שקרתה לפני כן במכללות אחרות וכינוסים של התאחדות הסטודנטים.

כשנגמר המאבק, הוא פתח את המקום של באבא במרכז אריאל. מדי פעם הייתי עובר שם והייתי מדבר איתו על ענייני האגודה ושומע הצעות ורעיונות. הוא היה איש מעניין מצד אחד, אבל חשוד מאוד מהצד השני.

באמצע 2006 פנה אלי אחד מחברי המועצה הבכירים באגודה וסיפר לי שיש שמועה שאורן חזן מתכנן להרשם למכללה כדי להבחר לאגודת הסטודנטים. מה זאת אומרת? ובכן, היה אז חוק שאומר שכל מי שרשום ללימודים באריאל, יכול להתמודד לתפקיד היו"ר והיו כאלו שנצלו את החוק ע"י זה שנרשמו לקורס בודד באיזה פקולטה. זה לא שהתפקיד של יו"ר מכניס המון כסף, אלא שאפשר להשתמש בו לדברים לא כשרים - למשל, לעשות קופה על יום הסטודנט. באותו יום נסעתי למרכז אריאל ושאלתי את אורן אם זה נכון. "חשבתי על הרעיון הזה - נראה לי שזה יהיה מועיל לשני הצדדים". "שני הצדדים?" שאלתי אותו. "כן, הוא אמר... יש לי הרבה רעיונות לטובת האגודה ותאכלס זה גם יכול לעזור לי בענייני עסקים... הכל כמובן חוקי". לא אהבתי את השיחה הזו.

חזרתי לאגודה וגיבשתי תקנון ובתוכו חוק חדש. החוק קובע כי מועמד יוכל להציג את עצמו לתפקיד יו"ר, אך ורק אם כיהן לפחות שנה כחבר מועצה. לחוק הזה קראנו "חוק חזן" והוא עבר ברוב קולות. מאז החוק, כמעט ולא פגשתי את האיש. בפעם אולי היחידה שראיתי אותו במרכז אריאל הוא התעלם ממני לחלוטין. ובכל זאת, תמיד ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון.