 |
14-05-2005, 09:39
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 31.05.03
הודעות: 10,906
|
|
|
סיפתח לבוקר :P
בוקר טוף לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם 
יש לי מלא מה לספר שכן מלא זמן לא כתבתי באשכול שכזה, אז....
אני אתחיל בחופשת פסח - שכמובן שהייתה נהדרת ומשעשעת ביותר, פרט לעובדה שיצא לי להיות המון עם חבר
שלי (דבר נהדר שהיה חסר לשנינו מפאת מחסור בזמן), הייתי בטיול בצפון עם המשפחה .
ההורים שלי ממש חזרו מארה"ב אחרי כמה שבועות שלא ראיתי אותם (דבר שהיה לי מאוד קשה אבל בחן גם
את העצמאות שלי, שלא נדבר על העובדה שהם מילאו לי מזוודה במתנות כפיצוי חנפני במיוחד...)
אז באופן ספונטני לקחנו את הג'יפ וקרענו את הארץ, היעד היה הגליל העליון רק שלקח לנו כמעט 4 שעות להגיע
אליו (כי אבא שלי החליט לעשות סיור בקריות  ), לבסוף הגענו לקיבוץ "לוחמי הגטאות", עשינו לנו סיור
קטן בנהריה וטרפנו ארוחה לילית ב"אווזי" וקינחנו ב"קפולסקי" באיזו עוגת שוקולד חמה - ממש לאכול ולמות . 
למחרת הצפנו לעבר "יחיעם", "כפר הורדים" והתנחלנו במתחם "תפן" - שם היו תערוכות מדהימות .
לבסוף בערב, עייפים אך מרוצים חזרנו לביתנו ולמחרת כבר הייתי צריכה לחזור לבסיס לעבוד :/
אחרי חופשת הפסח נכנסנו למרתון בצבא, אין רגע ד-ל, והשעות נהיות קשות עם כל משימה חדשה .
שבוע שעבר היה גם פורום כוח אדם גדול שהמפקד שלי ואני העברנו מול הקצינים שאנחנו עובדים איתם, פורום שעבדתי
עליו הרבה ובו הצגתי גם תוכנית שהכנתי, קיבלתי המון פידבקים חיוביים על העבודה בנוכחות כולם ו-3 קצינים שלי ביקשו
שאעבור אליהם אז המפקד שלי לא נתן להם לקשקש יותר מדי ואמר : "אם היא עוברת - אני עובר ביחד איתה" . 
למחרת קרה לי את הדבר הכי משמח שיכל לקרות לי בצבא בזמן האחרון - קיבלתי תעודת הצטיינות פיקודית !!!!
מה שקרה זה ששלחתי את כל הקצינים החטיבתיים שלי לטקס המצטיינים ביחד עם החייל + נגד שנבחרו כמצטיינים
וממש לא תכננתי לבוא כי לא זימנו חיילים, רק קצינים ומקבלי המצטיינים .
אבל - ערב לפני התקשרה אלי קצינת כוח האדם שלי בפיקוד לוודא (עלק) שכולם מאצלי מגיעים לטקס וביי דה וואי
היא שאלה אם אני מגיעה, אמרתי לה ש-לא, אין מצב ושאין לי מה לחפש שם .
אז היא התחילה לריב איתי שאני קצינת כוח האדם של האגף ושלא מעניין אותה ואיך אני מקמבנת - אני מגיעה .
אמרתי לה : "אין בעיה, שימי לי פה 2 ארונות על הכתפיים ואני באה בתור קצינה"
בכל מקרה היא לא קיבלה "אנסה" או "אשתדל" אז הצלחתי להשיג לי הסעה עם סגן מפקד יחידה שלנו שהיה צריך
גם להגיע לשם מאיזור הבית שלי והתקשרתי למפקד שלי לשאול אותו אם באמת להגיע אז הוא אומר לי : "לא יודע, זה יום
עבודה שיתפספס לך ואת בכלל רוצה להגיע ?" אז אמרתי לו שיש לי איך להגיע ואין לי בעיה אז הוא אמר : "נו, טוב - תגיעי !"
בקיצור... הגעתי לפיקוד שלנו בבוקר ופגשתי מלא קצינים שלי מהסבב הקודם ומלא חיבוקים ונישוקים והטקס/כנס
היה ממש מרגש, רב הפיקוד נאם וגם קצינים בכירים ואז התחילו לחלק את המצטיינים של האוגדות .
ואז הגיעו לאוגדה שלנו ופתאום הקריאו אותי, הייתי בשוק לא נורמלי וממש התרגשתי עד כדי כך שאפילו לא הקשבתי
לקטע שהקריאו על העשייה שלי בשני תפקידים באגף, עליתי לבמה, הצדעות וכו' ואז ללחיצות הידיים של
קצין החיל הפיקודי והמפקד שלי אומר לי : "עבדדדדדדדדדתי עליך, הא ?"
קיבלתי תעודת הוקרה וספר ואיך שיצאנו משם כל הקצינים שלי באו לברך אותי וגם קיבלתי פרח מאחד הקצינים שלי . 
המפקד שלי אומר שהייתי כ"כ מופתעת והתרגשתי שכמעט התעלפתי לו על הבמה !!!!
מסתבר שהוא והקצינת כ"א תכננו עלי אמבוש ועבדו עלי כהוגן (בניגוד לכל שאר המצטיינים שידעו מראש שהם מקבלים) .
וזהו - היה פשוט מדהים, ההורים שלי בעננים יותר ממני, הם הכינו לי זר ענקי בחדר הפתעה .
הנה תמונה (זר של ליזיינטוס סגול ולבן ושעווה) :
כרגע אני די אובדת עצות מה לעשות עם התעודה שקיבלתי  כי זה די מוזר מבחינתי, שומדבר לא השתנה בעיני .
לאבא שלי (שגם קיבל תעודת הצטיינות מרחבית מהעבודה לאחרונה) יש בדיחה על דברים כאלו - לתלות בשירותים ונגמר הסיפור  אז מה דעתכם, איפה לתלות את התעודה ?
ביום חמישי שלאחר מכן נשארתי בבסיס עד מאוחר (זה ה-יום לטחינה) וכבר לא ראיתי בעיניים, ישר לאחר מכן הלכתי לחבר שלי ואין לי מושג איך אבל הוא קילף אותי ולקח אותי לראות סרט מתוק "הדייט שלי לחתונה" .
נתתי לו לבחור בטענה ש"אנחנו צריכים קצת יותר רומנטיקה" (ולא הפסיק להתלונן כל הסרט שהוא מעאפן... )
ודווקא נהניתי מאוד בהתחשב בעובדה שבספונטניות (ובנעלי בית...) יצאנו מהשגרה העכורה !
ולרגל תעודת המצטיינת, ושמונה החודשים שלנו הוא קנה לי דובי האני מקסים, אפילו זפזפנו תמונה :
(אה, וכמובן שיש לצידה פרה - כמו שהוא מרבה לקרוא לי )
קפיצה מהירה לשבוע- היה שבוע קצר בהתחשב ביום הזכרון ויום העצמאות, אך עדיין נדרשתי להתמודד עם מצב
די מעאפן, מצב קיים שנוצר אצלנו באגף ובתור החיילת האחראית שם הרגשתי את הצורך לתקן את המצב המאוד מעוות שנוצר .
אני רוצה להגיד שכמה שלפעמים נדמה שאנחנו חלשים, כוח רצון ואופטימיות יכולים לנצח כל מחסום של כבוד עצמי .
היו לי שתי בחירות : האחת - ליפול (רגשית) ולתת למצב להחמיר, לטפס - גם אם נדרשתי מעט לחרוג מהכבוד
העצמי שלי, התוצאה הייתה קשה להשגה אבל נכנסתי בה כמו שור בסדין אדום ולבסוף היא הייתה משביעת רצון .
בעיקר מה שלמדתי מהנושא הזה הוא שבמצב שאני נקלעתי אליו שעם כל כמה שאני אוהבת לשמוע דעות אחרים, - הייעוץ של חבר שלי, חברותי מהצבא והורי היה טקטיקה שגיבשתי לעצמי - טקטיקה שלא הייתה נכונה לי .
בסוף הבנתי שאני חייבת לשנות פאזה, חייבת לשנות את המצב ורק כשהקשבתי להיגיון שלי הצלחתי להגיע לפתרון הנכון, גם אם הוא שם קצת "פס" על הרגשות, לפעמים פשוט חייבים לוותר על משהו .
"אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", את זה אני לומדת מיום ליום בצבא
כולי תקווה שהמצב מכאן רק ישתפר ושסוף סוף המקום הזה יהיה מקום שכיף להיות בו, מקום חיובי (גם אם יוצאים ממנו בחצות הליל...  )
וסהו, כאן תמה שעת סיפורי (אני פשוט אוהבת לשפוך חוויות כמו מעין "יומן", זה נחמד ) .
בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכולם שבת שלום, סופשבוע מקסים ורגוע !
תעשו חיים, סעו בזהירות ושמרו על עצמכם ! 
_____________________________________
"Beauty is in the eye of the beholder..."
נערך לאחרונה ע"י Gwenhwyfar בתאריך 14-05-2005 בשעה 09:46.
|
|
ראשי
צ'אט
(ביום שבת ליתר דיוק)
מנהל פורום 
ורחלי המון תודה על הרצון לעזור לנו!
מצב כלאיים
