סיימתי הרגע לצפות בסרט תעודה מרתק ומאוד מטריד העוסק בתופעת מקרי האונס וההטרדות המיניות באוניברסיטאות בארה"ב, תופעה שהפכה למגיפה של ממש. הסרט מתחיל בקטעים מתוך סרטוני יוטיוב
שבהם רואים את ההתלהבות החזקה על נערות צעירות שזה עתה גילו שהן התקבלו לאוניברסיטה, וממשיך בעדויות של סטודנטיות שנאנסו, ובכך שהאוניברסיטאות עצמן עושות ככל שביכולתן כדי לטייח, להדחיק ולהתנער. כמה מן הנערות המופיעות בסרט, שלא יכלו יותר אל מול מסכת השתיקה של המוסד האקדמי שלהן, התאגדו, עשו מסיבת עיתונאים והגיעו עד לנשיא אובמה, ובזכות זה, הנושא קיבל מקום חשוב ביותר בסדר היום, ו-70 מוסדות אקדמאיים נחקרו על הדרך שבה בחרו להתמודד (או יותר נכון, לא להתמודד) עם תלונות על אונס או הטרדות מיניות בשטחן.

אני מצדיעה לבנות האלה על המאבק שלהן, כי הגיעה השעה שכל בחור באמריקה (ובכלל) ידע, שזה שהוא נמצא עכשיו בקולג' ורוצה לזיין (סליחה על הביטוי), זה עדיין לא אומר שהוא יכול לנצל בחורות ששתו, ושגם אם הוא הכוכב המבטיח של נבחרת הפוטבול וכולם פשוט מעריצים אותו, זה עדיין לא אומר שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולצאת מזה, רק בזכות העובדה שהאוניברסיטה רואה בו נכס חשוב.

באחד הקטעים בסרט נראה בחור צעיר ששואל: "מה, כשבחורה אומרת 'לא' ומקיימים יחסי מין, זה אונס?", רציתי להגיד לו: זה בטח מאוד קשה להיות עם מוח בגודל של אפונה, הא?

הטריילר:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.