צפיתי בכתבה לפני מספר חודשים ובמהלכה הראו ניתוח של חולת סרטן במוח, כאשר במהלכו המנתח הסיר את הגידול הסרטני במוחה, הניתוח בוצע בהכרה מלאה של החולה, ובכל זמן הניתוח הייתה אחות שדיברה איתה ושאלה אותה כל מיני שאלות בסיסיות (כמה זה 2+2 \ מהי בירת ישראל \ וכ'ו), זה היה כדי שהמנתח יקבל אינדיקציה שהכל תקין עם המוח, ושלא נגרם נזק בזמן הניתוח.

מה שמעניין אותי לדעת זה:

איך לעזאזל פותחים לבנאדם את הראש, ומשחקים לו עם התאים במוח והוא לא מרגיש שום דבר?

*בריאיון היא רק ציינה שהיא הרגישה דגדוג, אני מניח שזה נגזרת של חומר הרדמה מקומי (לא מלא).

שאלה נוספת:

האם זה הגיוני שיפתחו למישהו את הראש ויתעסקו עם האיבר הכי רגיש וחשוב בגוף שלו, כאשר הסביבה היא לא 100% סטרילית?

זה ידוע שכל הצוות הרפואי מגיע נקי לניתוח, ושהם משתמשים עם מסיכות חמצן - אבל לא קיימת סבירות שעדיין יהיו חיידקים בחלל החדר שיפגעו במוח בזמן הניתוח?

האם קיים מיכשור שמוסגל לבדוק את רמת הסטריליות בחדר לפני הניתוח?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4664881,00.html

..

אני יודע. הוא רק בשביל להמחיש.

..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Narion הלינק שהבאת לא ענה אפילו על שאלה אחת...

הוא דווקא כן ענה על שאלה אחת:

"זה באמת אתגר גדול לכל צוות חדר הניתוח, ובעיקר לרופא המרדים. ברקמת המוח אין חיישני כאב, אבל בעור העוטף אותה יש", מוסיף ד"ר מקדו, "האתגר הגדול של הרופא המרדים הוא לשמור על המטופל ער וחסר כאב".

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

ועדיין זה לא ברור איך פותחים לבנאדם פאקינג גולגולת, שכבת עור, וחלקים מהמוח והוא בסבבה שלו...
איך מרדימים נקודדית את הראש? הרי המרווח בין הקרקפת לגולגולת הוא אפסי.

האזורים של הקרקפת בהחלט מורדמים גם העצם יודעת לכאוב מאוד ועל כן גם האזןר בו ניסרו את גולוגולת מורדם. (בדיוק כמו שבטיפול שיניים אתה לא מרגיש שקודחים לך וחותכים לך באזור מאוד מעוצבב)
כפי שכתבו סביב רקמת המוח עצמה אין עצבוב סנסורי ומאחר וכאב עובר במסלול עצבי אזי לא ניתן להרגיש כאב.
מבחינת הסטרליות. ניתוח נעשה בתנאים הסטריליים ביותר האפשריים.
יש נוהל שלם לגבי רחיצת הידיים, הלבוש והכפפות עוברים עיקור. על הפנים יש מסכות כך שלא ינשמו על מיטת הניתוח ואסור לידיים של המנתח לעלות מעל לגובה בית החזה או מתחת לקו הבטן במהלך הניתוח.
ועדיין לא מעט ניתוחים מזדהמים.
יתרה מכך, בניתוחים מסויימים חצי שעה לפני החתך הראשון נותנים מנה חד פעמית של אנטיביוטיקה מנעתית. יש מעקב חום הדוק לאחר הניתוח. לא פעם יש צורך בכניסה נוספת, בין אם באמצעות נקז ובין אם פתיחה חוזרת על מנת לנקז קולקציות. הדבר נכון גם בניתוחי מוח.

וזאת חולה שאני קבלתי בתורנות...
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4773781,00.html

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

מדהים,
לפי האילוסטרציה זה יותר גידול ממוח.
היא השתקמה?
איך מבחינה התפתחותית?

לי זה עדיין נשמע מוזר שפותחים לבנאדם את הראש (עם דגש על ניסור עצם הגולגולת) ולטענתך הוא רק מרגיש דגדוג קל.

גם אם נעשה אנלוגיה לרפואת הפה, אני זוכר שמתי שעשו לי סתימה בצבא - אז למרות ההרדמה המקומית, זה עדיין מאוד כאב !

מנגד, עברתי פעמיים ניתוחים קלים (שומת חן בגב + ניקוי מוגלתי של פצע באצבע כף היד שהזדהמה במהלך פעילות צבאית) וב2 המקרים כמעט שלא הרגשתי כלום בניתוח.

אגב בעניין הסטריליות בחדר:

אין היום מכשיר בעולם הרפואה שיודע לזהות רמת סטריליות או לחילופין - להתריע בפני מזיקים פוטנציאלים?

מה עושים אם במהלך הניתוח אחד הנוכחים משתעל?

מה עושים במקרה של פלוצים? (שואל ברצינות - למיטב ידיעתי בגזים שנפלטים מן הגוף יש לא מעט חיידקים מזיקים).

לא מופרך. עברתי שני ניתוחי בטן (לידה בניתוח קיסרי) בהכרה מלאה, לא הרגשתי שום דבר, דיברתי במהלך הניתוח, הסנפתי כל אחת מהבנות לאחר הלידה ונישקתי אותן, בזמן שהבטן עדיין פתוחה ומתחילים לתפור...
את זה עושים עם הרדמה אפידורלית/ספינאלית. כמו שניתן לתת הרדמה מקומית לשיניים או ליד או לרגל, אפשר לתת הרדמה מקומית לעור ולעצם הגולגולת.
איך בדיוק תזהה רמת סטריליות?
לגבי שיעול - זו אחת הסיבות העיקריות שחובשים מסיכה סטרילית על הפה והאף.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

לגבי סטריליות...

1. יש מכשיר, הוא נקרא מיקרוסקופ... יש מכשירים יותר "שימושיים" שמבוססים על האופי האורגני של חיידקים, אבל אני לא מכיר משהו שאשכרה משתמשים בו...

2. יש לך מערכת חיסון, ויש אנטיביוטיקה (בלא מעט ניתוחים נותנים לפני הניתוח), ועדיין אחת הסיבות הכי נפוצות למוות מניתוח היא זיהומים (דיי בטוח שהכי נפוצה אחרי דימום, אבל אני לא זוכר, וזה כמובן תלוי בסוג הניתוח והאם מדובר בטראומה).

3. אני ממש בספק שלחיידקים יש סיכוי להגיע לאנשהו מפלוץ (מכנסיים וכו')... לגבי שיעול, וחיידקים שחיים עלינו באופן טבעי, זה בהחלט מקור לזיהומים... בכלל אחת הדרכים הכי נפוצות להפצת זיהומים בבית חולים זה הסגל הרפואי... עוד דרך נפוצה ומאוד מאוד מסוכנת זה ציוד רפואי (ואחר) שעושים בו שימוש חוזר, במיוחד אם הוא מפלסטיק.

1. מיקרוסקופ היא דוגמא גרועה, במכשיר הנ"ל ניתן להבחין בחיידקים, אבל זה לא מכשיר שנותן אינדיקציה לרמת הזיהום בחלל החדר.

2. פלוץ כן מכיל חיידקים מסוכנים (צואתים), מכיוון שהגזים שנפלטים מהגוף עוברים במסלול דרך פי הטבעת שנחשב לאחד האיברים המזוהמים בגוף האדם.

2ב. זה ששמים מסיכות על הפה והאף זה נחמד, אבל עד כמה הן תורמות?
הרי לא מדובר במסיכות שמבוססות על הספקת חמצן עצמאית, או במסנן עם מערכת סגורה (פילטר), אלה בחתיכת בד עם יכולת איטום גרועה.

לפיכך, זה לא משפיע שיש המון זיהומים במהלך ניתוחים, לפי התשובות שאני מקבל כאן (גם מרופאים) לא רק שאין מכשירים שיודעים לוודא סטריליות של חדרים, הצוות הרפואי עצמו גם מצויד באמצעי מיגון גרועים, ואני יכול רק לצאת מנקודת הנחה שאין ביקורת ברמה גבוהה על הסטריליות (שטויות, הכי הרבה ימות עוד מישהו...).

בנוסף, ראוי לציין שמזגן הוא לדוגמא מקור מזהם (שואב אוויר מזוהם ומכניס אותו לחדר ללא סינון), ועדיין אין שום בקרה בנושא הזה.

לגבי פלוצים ומסיכות על הפה אתה טועה...
חיידקים הם יצורים גדולים יחסית, ובגדול הם צריכים רסס של נוזל שישא אותם... בדיוק מהסיבה שאתה לא חושש שחתיכת קקה תעוף עליך כשמישהו מפליץ ליידך...

אבל באופן כללי אתה צודק, אין דבר כזה סביבה סטרילית, בוודאי לא סביבה שבני אדם נמצאים בה... תחשוב שהרופא כולו מכוסה בחיידקים, והוא מזיע מהלחץ כי הניתוח מסובך... ואתה גם צודק לחלוטין לגבי המזגן, וזה שהוא מניע אבק...

ויותר חשוב מזה, אל תשכח שהחולה מזוהם כולו. וחיידקים שחיים על העור שלך יכולים לעשות הרבה בלגן אם הם נכנסים למחזור הדם...

אני כרגע גר בארהב סטודנט להרדמה שנה ראשונה במסלול אח מרדים - CRNA (לא קיים בארץ)
למרות שלא ביצעתי ניתוח מוח עד עתה, אני אנסה לענות לך מהתאוריה, קח בחשבון שאלו המבצעים את ההרדמה הנ"ל והמנתחים עשו זאת כמה פעמים בעבר זה מדהים מה שאפשר לעשות כיום.
ריקמת המוח היא איזור ללא תחושת כאב, למעשה בשכבת המוח עצמה אין ניורוים של כאב. כשהייתי אח בטיפול נמרץ השתתפתי כמה פעמים בהחדרת נקז תוך מוחי באמצעות מקדח ידני ללא בעיה מיוחדת של כאב מצד החולה.
הטריק הוא בשכבות מעל ריקמת המוח עצמה, שגם משופעת בכלי דם. לשם כך אפשר להשתמש בשילוב של הרדמה מקומית אם אילחוש תוך וורדי. חלק מסמי ההרדמה כוללים בתוכם אפשרות לגרום לשיכחון כך שהחולה לא ממש זוכר הרבה ממה שקרה.
יותר פרטים אהייה קשה להסביר בלי יידע מסויים באנטומיה, פזיולוגיה בפרמקולוגיה בכדי להבין באמת מה קורה ואיך התהליך מתבצע.
לגבי אנפקציה וסטרליות, יש פרוצדורות מסיימות שקיימות בכדי להוריד את רמת האנפקצייה, בד"כ זה כולל רחיצת ידיים, שימוש בכפפות וכלים סטרליים, נתינת אנטיביוטיקה תוך וורדית כחצי שעה לפני חיתוך ראשוני, וכל 2-3 שעות (תלוי לפי הסוג).... אין כיום מכשיר שבודק רמות זיהום, הכי קרוב זה בדיקת דם של WBC או גידול של דוגמאות הנוכחות מהחולה במעבדה ושימוש בטכניקות במיקרוביולוגיה. בסופו של יום הסיכוי קיים, וזוהי עדיין בעייה, אי לכך, בשיכלול הדברים, כשמסתכלים על ניתוחים כאלו צריך לשקול תועלת לעומת סיכון ולהגיע להחלטה. יישנם הרבה דברים שיכולים להשתבש ולכן זה מתבצע בחדר ניתוח, אם צוות מיוחד שיכול להפחית את הסיכון.
דרך אגב, לא כל ניתוחי מוח מתבצעים כך, למעשה רובם תחת הרדמה כללית, למרות שלא תמיד במינון גבוה אלא במה שנקרא MAC of< 1
http://www.hopkinsmedicine.org/neur...in-mapping.html

אבל עדיין לא ענית על שאלת ההרדמה הראשונית.
אני מניח שכדי שיהיה ניתן לקדוח למישהו בגולגולת יש צורך בהרדמה ראשונית, איך עושים את זה?
באמצעות זריקה לקרקפת? היא לא ממש ממש כואבת?

בעניין רמות סטריליות:

קודם כל כן ניתן לשפר בצורה ניכרת את רמת הזיהום, ואני אפרט:

1. מערכת מיזוג שמבוססת על מעגל פנימי ואוויר מטוהר (יש טכנולוגיה כזאת, אפילו בממדי״ם).

2. כל הצוות הרפואי יהיה לבוש בחליפות מגן 100% סטריליות, חלק מהחליפה יהיה מערכת חמצן חיצונית במעגל סגור שתחובר באמצעות צינור (קיימת טכנולוגיה).

3. פיקוח מחמיר על סטריליות החדר וכלי הניתוח לפני ואחרי ניתוחים.

*בלי קשר לכל זה, תמוה שאף חברה בעולם לא ניסתה עד היום לפתח מערכת לטיהור חלל / זיהוי רמת סטריליות, מדובר בשוק של מאות מיליארדי דולרים, עם ביקוש רב בכל העולם.

בדרך כלל ההרדמה הראשונית תלויה במצב הקליני של החולה ומחלות רקע ( לדוגמא מחלות לב וריאה...) ולפי זה נבחר סוג סם ההרדמה. אם לדוגמא בוחרים בפרופופול (propofol), זה סם הרדמה שעובד בדרך כלל תוך 30-45 שניות ובתוך כ5 דקות מחולק לאיזור אחר בגוף (redistibution) כלומר, מהפלסמה לשומן לדוגמא. זאת אומרת שבתוך כ5 דקות יש פוטנציאל לחולה להתעורר מהרדמה (מה שבאמת קורה בקולונסקופיה לדוגמא).
זריקת לידוקן ( lidocain)לקרקפת כואבת בהתחלהה במיוחד בשכבת epidermis, ברגע שהשכבה הראשונית מורדמת בצורה מקומית (אחרי כ5 שניות לערך) השכבות הבאות (dermis, subcutaneouss...)מרדמות גם כן מה שמאפשר חדירה לגולגולת.
שוב, ידע בפרמקולוגיה, באנטומיה, ופסיולוגיה נחוץ בכדי להבין באמת את התהליכים שקורים

שים לב, בתחילת הניתוח החולה מורדם ומונשם בעזרת גז (sevoflurane) כאן מתבצע החיתוך והחלק הכואב, לאחר מכן מפסיקים את הגז, נותנים לחולה להתעורר קצת, ואח"כ מוצאים את צינורית האינטובציה ומחליפים להרדמה תוך וורידית (עם
precededx במקרה הזה)