ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

"אני מסיים למעלה מ-43 שנים בשירות המדינה. נפלה בחלקי הזכות לעמוד בראש
המוסד. זו חבורה מעולה וייחודית של נשים וגברים, החדורים בתחושת שליחות
ועושים לילות וימים שלא על מנת לקבל פרס. הם פועלים ללא סיוע של מטוסים
או שריון, וללא אפשרות חילוץ, כשהמגן היחיד שלהם הוא חריפות השכל, הכיסוי
האישי ואומץ הלב. אין להם אפילו אפשרות לספר לבן הזוג על מעשיהם - רק
הבדידות היא בן הזוג הקבוע שלהם".
(מאיר דגן בדברי פרידה מהמוסד)

בית העלמין הצבאי של ראש פינה ממוקם באמצע העלייה מראש פינה לצפת, בית עלמין קטן שטובל בפסטורליה וצמחיה ירוקה ומשקיף על נוף מדהים הפרוס מראש פינה הממוקמת ממש למרגלותיו ועד הרי הגולן שנראים ממול... שם נטמן היום מאיר דגן ז״ל.
בטקס ההלוויה נכחו כ 1000 איש (הערכה שלי), טקס מאופק ומכובד בנוכחות של החל ראש הממשלה, הנשיא המכהן, הנשיא לשעבר, שר הבטחון, חברי ממשלה ואופוזיציה, ראש השב״כ, ראש המוסד, מפכ״ל המשטרה, אלופי ומפקדי צה״ל, בכירי מערכת הבטחון בהווה ולשעבר ואף נציגים זרים דוגמת נציגי שגרירות ארה״ב, שגריר בריטניה ואפילו.... צ׳כיה!
אנחנו עומדים במרחק של כ 20 מטר מחלקת הקבר ומקשיבים לדברי ההספד ואט אט מצטיירת תמונה... אט אט אני קולט למעשה עד כמה קשה בכלל לקלוט עד כמה האיש הזה היה ועודו נערץ באופן חוצה מפלגות חוצה ארגונים חוצה מדינות ... קונצנזוס מוחלט!
ומצד אחד נוצר בקרבי את זכרון אותה ארוחת חג מסורתית (ראש השנה) בחוג המשפחה ההכי מצומצם שיכל להיות אז זכיתי לשבת מרחק כיסא או שניים ממנו מול אותו שולחן חג...
ומצד שני מצטער כל כך על שלא אזכה יותר...
יום עצוב.
אבדן עצום.
ת.נ.צ.ב.ה

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

ביתו של מאיר דגן נפרדת מאביה, בהספד היא אומרת
"כשהיה מפקד דרום לבנון נסענו איתו גם לביקורים בלבנון, כי היה חשוב לו שנראה את כל המקומות שבהם שירת. באחת השבתות, כשהתארחנו אצל המייג'ור חדאד בביתו במארג'-עיון, דן שיחק בחצר ונפצע באצבע, ואבא ללא היסוס שלח אותו עם נהגו הלבנוני של חדאד לקבל טיפול רפואי"

זהו תיעוד מעניין על כניסת אזרחים ללבנון ולרצועת הביטחון בשנות ה 80

אני מניח שהאות המלבני האדום מלא הוא עיטור העוז שלו, אבל איפה המדליה המצורפת לעיטור?

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ArmouredDov_D9 אני מניח שהאות המלבני האדום מלא הוא עיטור העוז שלו, אבל איפה המדליה המצורפת לעיטור?

המלבן האדום נקרא "אות העיטור". לפי חוק העיטורים ניתן לענוד את העיטור הכולל את הפארה ("מדליה") והסרט רק באירועים וטקסים מיוחדים (לא זוכר שראיתי פעם מישהו עונד אותו, למשל בטקס יום העצמאות), ואילו בשאר הזמן עונדים רק את אות העיטור - ראה תמונות של אהוד ברק, אמנון שחק, קהלני, רפול ועוד.
העיטור עצמו נמצא אצל מקבל העיטור וכנראה שלא נאסף לצורך הכנסתו לתיבת התצוגה.

האם יש למישהו הסבר/ידיעה לגבי נסיבות פרישתו של דגן מצה"ל אחרי שנתיים בלבד בתפקיד אלוף זוטר (עוזר ראש אג"ם = הסגן של סגן הרמטכ"ל)?
למרות שלפי ויקיפדיה הוא הוחזר לפורום מטכ"ל בסוף שנות התשעים בתור יועץ לרמטכ"ל וראש חטיבת המבצעים (במילואים?).

http://www.yediot.co.il/articles/0,...4787482,00.html

כתבה נוספת של רונן ברגמן. הפעם - על "הזיקיות של מאיר".
"המעטים שידעו עליהם בצה"ל קראו להם "זיקיות", מכיוון שבעזה מוכת הטרור של שנות ה–70, היה להם תפקיד מיוחד: לחדור ללב אוכלוסייה עוינת מחופשים לפלסטינים, ואז ללכוד מחבלים — או לחסל אותם. תחת מפקדם הנערץ מאיר דגן, יצאו הזיקיות לאינספור מבצעים מטורפים, שאמנם חלקם הפכו למיתוסים — אבל אחרים שנויים במחלוקת. שנה למותו של דגן, יצא רונן ברגמן לסדרת מפגשים נדירה עם הזיקיות ושמע מהם איך פועלת יחידה על גבול הדמדומים של המותר והאסור, כיצד בכל זאת שמרו על מוסר וטוהר הנשק, למה אסור להשוות בין המעשה של אלאור אזריה למה שהם עשו, ומדוע למרות כל זה — כנראה בישראל 2017 לא הייתה מוקמת יחידה כזו. הזיקיות יוצאות לאור: הסיפור המלא"
http://www.yediot.co.il/articles/0,...facebook%20page

טקטיקה על חשבון אסטרטגיה: על הקבינט להציב לצה"ל יעדים ברורים

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)