13-04-2016, 12:21
|
|
|
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,953
|
|
כל הטיעון שלך נשען על אד פופולום, ואתה מספיק אינטליגנט כדי להבין שזו דרך מאוד גרועה להגן על טיעון.
אין דבר כזה "קדושת החיים", צא מזה.
אותו אוסף של תהליכים ביו-כימיים שאנחנו מכנים "החיים" איננו בעל רלוונטיות מוסרית בפני עצמו, אלא הוא נעשה רלוונטי רק ביחס למידה שהפסקתו מהווה מקור סבל לאנשים, בין אם לאותו אדם עצמו או לקרובים לו.
כמובן שכאשר אני אומר ל'אדם עצמו' אין הכוונה לאלה שכבר מתו, שכן הם כבר לא חשים דבר, אלא הכוונה היא לצורה שבה המוות נתפס בתודעתם של אלו מאיתנו שעדיין חיים ונושמים, או אלו אשר גוססים ונמצאים לקראת המוות.
במידה והמצב הפוך, כלומר עצם המשכתו של אותו אוסף תהליכים מהווה מקור לסבל איום ונורא, הרי שאין שום היגיון למנוע מאדם להמשיכו בעל כורחו.
במילים אחרות, אתה הפכת את היוצרות בין האמצעי לתכלית: החיים הם אמצעי להשגת תכלית ההנאה. במידה ואמצעי הזה הופך מקור לסבל חסר תקנה, אין שום הגיון להמשיכו.
זה נכון שאינטואיטיבית זה נראה לאנשים איום ונורא להניח למישהו לסיים את חייו מרצונו החופשי, אבל נראה לי שחוץ ממקרים שבהם חסרי ישע מופקרים לגורלם עקב התאבדות ההורה/אפוטרופוס, אין שום סיבה, שלא לדבר על זכות, למישהו למנוע מאותו אדם לממש את רצונו.
אני יכול למנות לך 5 סיבות עיקריות לשאלה מדוע המוות נתפס כתסריט הרע האולטימטיבי (על בסיס אינטרוספקטיבי כמובן; חוץ מהראשונה, אני לא מתיימר לטעון שהסיבות הללו משותפות לכולם):
1) דחף הישרדות בן 3.5 (?) מיליארד שנות אבולוציה,
אותה תחושת פחד נורא שאנשים חשים בשעה שהם ניצבים בפני סכנת מוות, או שלפעמים אפילו עצם המחשבה בלבד שבנקודה כלשהי בעתיד אנו בסופו של דבר נמות מספיקה לעוררו, והעובדה שרוב האנשים מוכנים להיאחז בכל כוחם בחיים, אפילו במצבים אשר איכות החיים התדרדרה באופן משמעותי.
2) הרצון להמשיך ולחוות את רגעי ההנאה שהחיים מכילים, ותחושת הצער שמתלווה לידיעה שהם יגיעו לקיצם כאשר אמות.
3) הידיעה שלא אראה יותר את החברים והמשפחה והידיעה שמותי יסב להם צער רב.
4) מטרות שהצבתי לעצמי אשר מוות בטרם עת ימנע ממני להגשימן (מן הסתם).
5) החשש שתהליך הגסיסה יימשך זמן רב מדי בעוד אני עדיין בהכרה, והסבל הפיזי הנפשי האיום שאחווה באותו רגע.
לגבי אנשים אשר מבחינתם כלו כל הקצין והחליטו סופית להתאבד - הסיבה הרלוונטית היחידה שאני חושב שתניא אותם מלממש את רצונם היא 5, וזאת משום היעדר האופציה לבצע זאת באופן רפואי מסודר תחת הרדמה, ולכן ייתכן מאוד שניסיון ההתאבדות שלהם "יתפקשש", וכך או שהם יהיו בהכרה במהלך גסיסה רווית סבל, במקרה הטוב, או שהם ימשיכו לחיות במצב של בריטני כמו בפרק של סאות'פארק, במקרה הרע.
לגבי הבחורה הבלגית שהחליטה בסופו של דבר לא להתאבד – עצם העובדה שהייתה בפניה האופציה לעשות זאת באמצעות רופאים והרדמה - מבלי שתצטרך לחשוב כיצד לבצע זאת בעצמה והחשש שמא הניסיון לא יצליח ואז מצבה יהיה גרוע יותר - נסך בה תחושת שלווה והסיר את החשש מליבה, וכך בהדרגה היא רכשה בחזרה את הרצון לחיות, כך שמעז יצא מתוק.
בקיצור חשוב מאוד שהאופציה הזו תהיה פתוחה בפני אנשים המעוניינים בה, ומכיוון שאני בטוח שאתה לא סדיסט שנהנה מסבלם של אחרים, הרי שההתנגדות שלך לא ברורה לי.
*אני מדגיש פעם נוספת שאני לא מתיימר לדבר במונחים אוניברסאלים, וכמובן שאין וויכוח שמוסר הוא פיקציה אנושית תלוית מקום וזמן, אבל אני כן מנסה לדבר במונחים שפחות או יותר משותפים לאנשים שהשקפת העולם המוסרית שלהם קצת שונה מזו היוצאת מתוך הנחה שהערך בחיים הוא לעשות את רצונו של חבר דמיוני עם משיכה מוזרה לצפייה באנשים מבוגרים חותכים בולבול של תינוק ומבצעים בו מין אוראלי עם סיכוי לא קטן שידבק בהרפס.
|