בס"ד
כ"ט בניסן תשע'ו
מאת אברהם הללי עו"ד
מביא: יעקב

הָרָשַׁע הוֹצִיא הַמַַּרְצֵעַ מְאַמְתַחְתּוֹ וּבִכַךְ גִּלָּה לִידִידָיו אֶת טִיב מַרְכֻּלְתּוֹ
הוּא גָּם חָשַׂף פַּרְצוּפוֹ שֶׁשָׁמַר אִתּוֹ וְהִצִּיג לְעֵינֵי כֹּל אֶת אֲמִתּוֹ וּדְמוּתוֹ
מִתְבָרֵר שֶׁנִּלְמְדָה יְצִירַתַ שַׁיְלוּק וּמִשְנָתוֹ

שבת שלום קהל קדוש

בַּקֹּדֶשׁ נִתְקַדֵּשׁ
רוּחַ הַקּדֹשֶ מְצוּיָה בְּקֶרֶב הָעָם
בְּרָחֵף קְדֻשָּה בְּתוֹכֶנוּ כֹחֶנוּ יְעֱצַם
קְדֻשָׁה לוֹ נֶשַׁלֵּשׁ וְְקִרְבָּתוֹֹ נְְבַקֵֵּשׁ
וּבִזְכוּת מַעֲשֵׂינוּ בַַּקֹּדֶש נִתְקַדֵּשׁ
כִּי הַטּוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ
מְטַמֵּּא אֶת עַצְמוֹ לְבַַדּוֹ

יִתְקַדַּשׁ עוֹלָמֶנוּ רַק בְּמַעֲשֵׂי יָדֶינוּ
גָָּם אִם הָרָשַׁע חוֹגֵג לוֹ פֹּה סְבִיבֶנו
וְשֶׁלּאֹ נַפְנֶה עֹרֶף לֵאלֹהֵי כָּל בָּשָׂר
כִּי קְְדוֹשִׁים אָנוּ לוֹ זֶה אֲשֶׁר אָמַר
כִּי חֶסֶד אלֹהִים לֹא יֶחֱסַׂר
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה נִמְסַר

נִסּוּ לְהַשְׁמִיד עַמֶּנוּ זֶה לֹא פַּעַם קָרָה
לָכֵן זָכוֹר נִזְכּוֹר את הַשּׁוֹאָה וְהַגְּבוּרָה
לַמַרוֹת שֶׁשׂוֹנְאֵינוּ מְרִימִים רֹאׁש
אִם אָנוּ נִתְקַדַּשׁ הוּא אוֹתָם יִכְתֹּש
כִּי קְדוֹשִׁים בָּחַר בָּנוּ לוֹ
וְגָם שַׂם אֶת עֻלֶּנוּ עֻלּוֹ

תזכורת לעשרת הדברות
פרשת קְדֹשִׁים מכילה את עשרת הדברות שכבר ניתנו לעם ישראל על הר סיני. ברם לא רק צריך לזכור אותם אלא צריך לשנן אותם. על כן הפרשה משננת זאת לנו כך: פותחת בַּדִּבֵּּר הראשון אני ה' אלהיכם.(יט/ב) ועוברת לַדִּבֶּר החמישי כבוד ההורים: איש אמו ואביו תיראו (יט/ג) פונה הכתוב לדבר הרביעי לשמירת השבת: ואת שבתחי תִּשְׁמֹרוּ (יט/ג) ושוב חוזר ל הדבר השני: אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה, לא תעשו לכם אני ה' (יט/ד) ומלג אל הַדִּבֵּּר השביעי :לא תגנבו , ואל התשיעי לא תשקרו ,וחזר אל הַדִּבֵּּר השלישי: לא תשבעו לשקר וסיים בַּדְּבֵּר השישי: לא תעמוד על דם רעך (לא תרצח). כשם שהתורה נִתְּנָה לְכֹל עם ישראל כְּשֶׁכֹּל העם נִצַב היה לרגלי הר סיני ושומע את דבר אלהים, כך כאן הדברים מופנים אל כל עדת בני ישראל (יט/ב) . אנשים נשים וטף, למען שלא ימצא מי שיאמר: אני לא נכחתי ולא שמעתי. את דבר אלהים את עשרת הדברות. רש''י נותן חשיבות לסמיכות הדברות חד לרעותה שנעשתה במטרה. לתת משמעות של כבוד אב ואם למצות שמירת השבת, ללמדך שאם שאם אביך או אמך, שאתה ְחֻיַּב בכבודם ובקיום מִצְוָתָם יאמרו לך: חלל את השבת, אל תשמע להם למרות שנצווינו : איש אמו ואביו תִּירָאוּ. כי אני ה' אֱלֹהֵיכֶם שצוויתי על שמירת השבת אין לשעות למי שאתה חיב בכבודם האב או האם ולהפר מצות האלהים ותחלל את השבת, כי מצוות האלהים גוברת על מצוות ההורים.

קבלת התורה נעשתה מבחירה חפשית
למרות שנאמר כי הקב''ה כפה על ישראל את התורה , "הר כגיגית" עדין אפשר לומר כי קבלת התורה נעשתה מרצון חפשי כי אלה שנאספו לרגלי הר סיני : "נעשה ונשמע" בהקדימם העשיה על השמיעה מה מכיל הצו. התורה מתיחסת לאדם כי הוא חיה חושבת המבדילה אותו מן הבהמה, שאיננה חושבת . המחזיק בה בעליה חושב במקומה וקובע מה היא תעשה. הרמב''ם אומר כי "צלם אלהים" שבאדם הוא השכל , ש נאמר : נעשה אדם בצלמנו ודמותנו, כי יש לאדם שני נתונים יסודיים "צלמו" לפי הרמב''ם זה "שכלו" ודמותו של האדם היא חזותו החיצונית. על כן קבלת התורה היתה בחירתו של עם ישראל בהפעילו את "שכלו" בהדמות את עצמו כמי שצלמו בצלם אלהים וזה יחודו של האדם שלא נמצא בעולם כולו בגוף אחר. למרות האמור בהדמית הצלם לשכל,נמצא עדין נמצא ששני האנשים שונים בהתנהגותם ובמעשיהם. אך על פי שהם מתחנכים באותו בית ותחת אותה קורת גג ואותם הורים. כשם שנולדו לאותה אם ואותו אב האחד יכול להיות לפי מושגי ימינו ימני ואחד יכול להיות שמאלי, תרתי משמע. מכאן שהאמונה באלהים הינה בחירתם החופשית של בני ישראל עם ישראל לא רק שאינו כופה את האמונה באלהי ישראל וקבלת דת ישראל למי שלא נולד כצאצא של בני ישראל, אלא שהוא שם מכשולים קשים בפני החפץ לקבל דת משה וישראל. אלא שבכוון הנגדי ההנתקות מהאמונה בדת משה וישראל קשה כקריעת ים סוף, הראיה לכך האנוסים בספרד לא שינו את אמונתם שבלב הם רק שינו התנהגותם. כך עשו יהודי תימן בעצץ הרמב''ם, שמרו על דתם בלבם . פעם עִבְרִי תמיד עִבְרִי

היחס של ישראל אל הגר
בשונה מכל האומות , ולמרות דברי הבלע המושמעים בימינו נגד עם ישראל על ידי אנשי שם בריטים ואחרים , עם ישראל נצטוה בתורת משה לאמור:וכי יגור אתך גר בארצכם לא תֹנוּ אֹתוֹ כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים. (יט/לג) ןמוסיף הכתוב לֹאמַַר:וּבְקֻצְרכֶם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לא תְלַקֵּט. וכרמך לא תעולל וּפֶרֶט כרמך לא תְלַקֵּט. (יט/ט) לא רק זאת, עליך להשאיר לקט לעני לגר ליתום ולאלמנה אפילו להשיל (להשמיט לתת ליפול) חלק מהיבול כדי לאפשר לנצרכים ללקטם . הַשָּּלָתָם במתכון מצוה חשובה. פרשה זו עשירה בחוקיה החברתיים והסוציאליים, גם לפי מושגי ימינו, כגון זכויות העובד: לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ( יט/יג) או בדיני נזיקין התורה מזהירה מפני גרימת נזק לזולת: המזיק חייב תמיד בין עֵר בין יֵָׁׁשֵׁׁן. מצווים בני ישראל לגלות חמלה כלפי בני אדם הסובלים מליקויים ומוטלת על האדם חובת הזהירות כלפיהם שנאמר: לא תקלל חרש ולפני עִוֶּר לא תתן מכשול.(יט/יד) גם היחס לזקן שנאמר: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. (יט/לב) ושוב מוזהרים אלה המתימרים להיות בעלי יכולת על אנושית לדעת הנסתר והנעלם כי נאמר: לא תנחשו ולא תעוננו (יט/כו) ולפונים אליהם נאמר : אל תפנו אל הָאֹבֹת ואל הַיִּדְּעוֹנִים.(יט/לא) כי הפונה אליהם נענש שנאמר: והכרתי אתו מקרב עמו. כ/ו) זה קרה עם שאול המלך שהפר את האיסור ונעזר בבעלת אוב. ואחד הדברים הנפלאים שחכמי ישראל הורישו לאנושות : דברי הלל הזקן ודברי רבי עקיבה , האחר אמר: מה שעליך שנוא אל תרצהו לחברך והשני אמר: ואהבת לרעך כמוך אני ה'. בענין זה שואל רשב''ם (רבי שמואל בן מאיר) האם כלל זה חל גם כלפי רשע רַע? הלא נאמר : יראת ה' שְׂנוּאת רָע .(משלי ח/יג) כולל אם הָרֵעַַ שלך רָע . והרמב''ם מונה מעשים טובים רבים שעל האדם לעשותם לזולתו כגון: בקור חולים, נִִחוּם אבלים,סיוע בקבורת המת ולהבדיל הכנסת כלה,. ההיגיון מקורו בעובדה שכך היית רוצה שינהגו בך, וכך אתה נוהג בזולתך כאחיך. מתברר כי לאמרה זו יש יסודות עתיקים גם אצל עמים עתיקים והיא משמשת אותם בהתנהגותם. וכך היא מובאת במקורותיהם: "את אשר לא תרצה שיעשה לך אדם אל תעשה אתה לאדם."
הַזִּכָּרוֹן של השואה ושל התחיה
שבת זו היא שבת לאחר זִכָּרוֹן אחד ולקראת זִכָּרוֹן שני . האחד לזכור את הנרצחים, הנטבחים, שתכליתו היתה השמדת עם ישראל. והשני לזכר את אלה שמסרו נפשותיהם למען קיומו של עם ישראל . דבר זה חזר וחוזר בתולדות עמנו באופן עקבי. ואלה גם צוינו בתולדות עם ישראל כמועדים המתוספים על שלושת המועדים שמן התורה. חג החנוכה, מסמל מעטים מול רבים ואור מול חושך. חג פורים מצין כשלון מזימות העמלקי להשמיד להרוג ולאבד את היהודים ונס הצלתם מידיו. תשעה באב מסמל שברון לב ובכי ואבל על החָרְבָּן ובסופו באה הנחמה . תולדות עמנו מלמדים כי אין תשועה אלא אם קדמה לה תעוקה. כי על כן אין עמנו אומר נואש , השנאה לנו מופיעה שלא באשמתנו מקורה בקנאה של הגויים בנו סופה של שנאה שדועכת עח כרחם של שטנאינו. כל שעלינו להאמין בצדקת דרכנו ולהתיחס לזולתנו כפי שאנו רוצים שיתיחסו אלינו, עד שנגיע אל המנוחה ואל הנחלה. והרי דברים שנכתבו ונאמרו כאן כְּמִכְתָּם ומן הראוי שיאמרו שוב לאמות העולם. לעמי ה"תרבות" שמצפונם אצל ערב נַם , וקם ומתעורר רק שזה טעים לְחִכָּם.

אַל יַטִּיפוּ לָנוּ מה מוּסָר ומֶה צֶדֶק
מוּטָב לְאֶלֶּה שֶׁיַּעֲשׂוּ בְבֵיתָם בֶּדֶק
בִּזְכוּת אֱמוּנָתֶנוּ יוֹשְׁבִים אָנוּ כָּאן
וּמִשֶּׁהִגַּעְנוּ לְנַחֲלָתֶנוּ בָּנִינוּ הַמִשְׁכָּן

אַל יַטִּיפוּ לָנוּ שׁוּעֵי עוֹלָם מוּסָר
שֶׁיִּבְדְּקוּ אֶת מוּסָרָם לְמִי נִמְסַר
רֶצַח שֶׁל "אָחִים" וּמֶרְחָץ דָּמִים
וְ"אבירי צֶדֶק וּמוּסָר" עֲדָיִן נָמִים

אַל יַטִּיפוּ לנו אֵיךְ באֶזְרָחֵינו לִנְהוֹג
לְכוּ ורְאוּ רוֹדָן מֵרֶצַח עַמּוֹ וְלֹא נָסוֹג
וְאָנוּ לֹא רוֹצִים אֶת עָלֵינוּ "סְמוֹכָה"
נוֹסִיף לְקַיֵּם וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
וְנֹאמַר סְמוֹךְ עַל עַצְמֶךָ