 |
20-11-2016, 09:11
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.02.13
הודעות: 2,360
|
|
|
הסאגה ממשיכה ולא לכיוון חיובי.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי yehonk שמתחילה ב "מודעת אבל מסתורית: אברהם קמחי, גדוד 890 מחזור פברואר 73. למישהו יש פרטים?"
Yaar Kimhi
4 שעות ·
אני מבקש מכל אדם להקדיש 10 דקות ולקרוא סיפור קטן שיש לי לספר על אבא שלי אבי קמחי ז״ל, לוחם צנחנים כמוני כמוכם שנפל 40 שנה לאחר שירותו הצבאי בתאריך 15.8.16. אבא וחבריו השתתפו באחד הקרבות הקשים ביותר הקרב על החווה הסינית, קרב שבו איבדו את חבריהם, ומסתבר שאיבדו גם את עצמם,
אבא שלי היה איש משפחה נשוי ואב לשלושה, חבר יקר לכל חבריו ובעיקר חבריו לצבא. מאז שאני זוכר את עצמי אני זוכר את נוהל יום שישי שבו בכל יום שישי מגיעים החברה מהצבא אלינו הביתה יושבים מעבירים חוויות, סיפורים, שותים, אוכלים, נהנים וגם כואבים. חבריו של אבא נהיו משפחתו ומשפחתנו, משפחה אחת גדולה. סופי שבוע, טיולים, פיקניקים ועוד ועוד חוויות.
אבא שלי גם היה אדם בעיתי ומי שמכיר אותו יודע על מה אני מדבר, כולם תמיד חשבו: זה הוא, כי למרות הכל לכולנו יש צדדים. ככל שהזמן עבר דברים החלו לצוף. בשנות החמישים לחייו הכל צף וחווית הפוסט טראומה פרצה, פצצה!!!
טיפולים. אשפוזים, אבחונים, דאגות וחששות. כל זאת בזמן שהמדינה מתנערת מכל אחריות, איפה משרד הביטחון, איפה קצת עזרה או הכרה. תקופה שכולנו נלחמנו הפשלנו שרוולים ולעבודה. אימא בהתרוצצויות בין טיפולים, לוועדות, ולבדיקות. שני אחיי ששינו את מהלך חייהם ונרתמו לשמור על העסק המשפחתי בזמן שאבא לא יכול לעבוד. ולאט לאט מנסים לחזור לשגרה. לצערנו לשגרה לא חזרנו מאז אותה התפרצות אבא לא היה אותו דבר. אבא שלי הוא תמיד צודק תמיד יודע, וכמו שהיה אומר ״אני הפרופסור של הפרופסורים״
אבא שלי ניצח הרבה מאוד קרבות בחיים קרבות שרבים אחרים נפלו בהם, אבל את הקרב הזה הוא כבר לא יכול לנצח.
בשנים האחרונות של חייו הוא כבר ממש איבד את זה, ריבים בלתי פוסקים, אלימות, אלכוהול וכמו בכל משפחה דברים החלו להיות קשים מנשוא, רבים, לא מדברים, מתפרקים, מתגעגעים, סולחים וחוזר חלילה.
ריבים בלתי פוסקים עם אבא שיעשה משהו עם עצמו שיצא מהבית, מהדיכאון, מהמצב שהוא נמצא בו. כל זה בזמן שהמדינה לא רק לא עוזרת אלא גם נלחמת בנו ובאבא.
זה כבר הגיע למצב שהוא לא יוצא מהבית, אלימות גוברת, אימא ואחי יצאו מהבית כי זה היה מצב לא אפשרי.
אבא הובחן בתאריך 17.8.15 על ידי פרופסור משה קוטלר מנהל בית החולים בית יעקוב, ובעל תארים רבים בתחום הפסיכיאטריה הנה כמה תקצירים מבדיקתו:
-הנבדק מתאר מראות קשים ביותר, תוך כדי חילוץ פצועים והרוגים, וחברים שנהרגו לנגד עיניו, במהלך קרבות.
כמו כן, הנבדק מתאר כי לחם בכל הקרבות הקשים במלחמת יום הכיפורים, כולל הקרב בחווה הסינית.
לחם גם במלחמת שלום הגליל, ואף נפצע פציעה קלה, ״רצו לפנות אותי, לא הסכמתי״ לדבריו חבריו לנשק מאשימים אותו
בפציעתם ועסוק בתכנים אלו עד היום. מעולם לא פנה לטיפול נפשי ״התביישתי״
-קיימת איטיות פסיכומטרית ניכרת, בוהה בחלל ומפלבל בעיניו. הדיבור איטי אסוציאטיבי ואינו ברור, מתקשה לענות על שאלות ממוקדות. שיתוף פעולה באופן חלקי ושמר על קשר עין עם הבודק. מצב רוחו מתואר כירוד ובתוכן מתאר פחדים וחרדות. חש כי נתקף ונחקר, סובל מפלאשבקים, חוויות דיסוציאטיביות*(הסבר בהמשך), סיוטי לילה, כמו כן מתאר הזיות. תובנה ושיפוט חלקיים בלבד, עם רגעים בהירים ספורדיים. מחשבות רדיפה סבור שחבריו לצבא מאשימים אותו שבגללו הפכו נכים ״אני מפחד רודפים אחרי״ כמו כן שומע קולות בעלי אופי מאשים.
גם אני לא ידעתי מה כל המילים האלו אומרות. ההגדרה הכי קולעת היא ״חוויות דיסוציאטיביות״ הנה ההגדרה:
דיסוציאציה היא תגובה הסתגלותית, מנגנון הגנה המופיע במצבי דחק ובמצבים טראומטיים, בהם האדם מוצא את עצמו חסר אונים וחסר יכולת להילחם או לברוח,[2] ולכן משתמש בניתוק על מנת להגן על עצמו. במצבים אלו עשויה להופיע דיסוציאציה על מנת להגן על הנפש ולמנוע את האינטגרציה של החוויה הטראומטית (או היבטים מסוימים שלה) אל תוך המודעות.[3] כאשר השימוש במנגנון זה הופך לדפוס קבוע לאורך זמן, התגובה הדיסוציאטיבית עלולה להפוך להפרעה דיסוציאטיבית[4] - כלומר למצב בו הדיסוציאציה הופכת לפתולוגיה, מופיעה במצבים שאינם טראומטיים בפני עצמם אלא מזכירים ממדים כלשהם של החוויה הטראומטית, ואינה תורמת עוד להגנה על הנפש כי אם פוגמת באיכות החיים ולעתים אף יוצרת סכנת חיים.
אחרי בדיקות, חוות דעת של מספר פרופסורים, המדינה עדיין מתנערת טוענת שחוויות אלו הם לא קשורות למלחמה אלה מצב נפשי שהיה קורה בכל מקרה. בתאריך 12.8.16 קבע בית המשפט שאבא צריך להיות מוכר על ידי המדינה בתור הלום קרב. ב 15.8.16 הוא נפטר.
הלוואי והעלילה הייתה מסתיימת במותו.
ומפה הגיע הפצצה, בדיעבד מסתבר שהחברים לוחשים בצללים, שופכים עוד שמן למדורה. תומכים ודוחפים את אבא לשיגעונותיו. במקום להחזיר אותו למסלול המשפחה, המשפחה שהחזיקה אותו במשך 40 שנה. אימא שהאכילה אותם ואותנו. אירחה תמכה והייתה חלק מהחבורה. חברים שלא הבינו ולא ידעו כפי שאנחנו לא ידענו שבמשך 40 שנה כולנו חיינו בצל של הפוסט טראומה. כולנו חיינו את זה, אבל לא ידענו שאלה לא החיים, שככה לא כולם חיים. רק במהלך השבעה של אבא יצא לי לשבת עם נפגעי פוסט טראומה ונדהמתי לגלות כמה הסיפורים דומים. לא רק מרגע ההתפרצות אבל לכל אורך השנים שזה חבוי יושב בפנים, ונותן קטנות, קטנות שנראו נורמאליות בזמנו.
חבריו של אבא החליטו לעשות מלחמה על חשבון המשפחה שלי, מלחמה שבסופה אבא שלי נפל חלל.
אבל הנפשות הפועלות:
אשר אשור סגן אלוף בדימוס עו״ד דיני משפחה וירושה
רוני גת בעלי חברת יפאורה ששוויה מוארך ב 800 מיליון שקלים
משה לופן
ערן בורן
שחר ברכה
דורון ראובן אלוף משנה בדימוס
בתאריך11.9.15 הובל אבי על ידי אשר אשור וחבריו לכתוב צוואה שכל אדם שפוי לא היה רושם, ומי שמכיר את אבא יודע שהוא לא אחד שירשום צוואה שכזו. צוואה שבה אימא שלי צריכה להתפנות מהבית שבא גרה במשך חייה, אחיי שקיבלו את העסק המשפחתי מאבא בזמן שמחלתו התפרצה בשביל לשמור על כשירות העסק צריכים לתת את העסק ואת כל ציודו ורכושו. אחיי שבנו את ביתם בכספם ונשותיהם צריכים לפנות את הבתים שלהם למען שימכרו על ידי כונס נכסים.
עם הכסף ימונה רוני גת לנהל בניית אנדרטאות לזכר שלומה כהן ז״ל ודורשטרך ז״ל לפי ״צוואתו״ של אבא . בשביל לבנות אנדרטאות הובלתם אדם מעורער בנפשו לרשום צוואה שתוביל את משפחתו לרחוב, מסלקים אלמנה ושתי משפחות מבתיהם ולוקחים עסק מאחים שלי. ועוד באיזה חירוף נפש אתם פועלים. אתם אנשים בעלי משאבים למה אתם לא עושים את זה בעצמכם?
אני עדיין מקווה שכל זה נעשה בכוונה טובה אבל בכל זאת כל ההשקעה הזאת להנציח את המתים? את האמת לא נראה לי. נראה לי שאתם זועמים וכואבים בדיוק כמוני על איך בן אדם כמו אבי קמחי ז״ל הלך בדרך שהוא הלך, איך בן אדם כזה חזק ואיתן נפל. אתם זועמים וכואבים ואין לכם על מי להוציא את זה, אז יאללה בואו נוציא את זה על המשפחה שנשברה, גם ככה הם שבורים אז מה זה משנה. לנו זה משנה אנחנו עייפים וכואבים ממלחמות באבא, במשרד הביטחון, במדינה ועכשיו גם בכם.
אז במקום להוציא את זעמכם מאמציכם וכספכם על מלחמה נגדנו לכו ותלחמו במי שבאמת אחראי למותו של אבי ולסבלו, לכו תלחמו במי שהפקיר, ,מפקיר ,וימשיך להפקיר, לוחמים .ואנשים שנתנו את דמם ואת נפשם למדינה.
מי יודע עוד כמה יש כמו אבי קמחי ז״ל שברגע זה חיים במציאות שהוא חי בה במשך 40 שנה. כמה משפחות, נשים, ובנים חיים במציאות שאנחנו חיינו במשך 40 שנה. והאמת היא שגם אתם דפוקים בדיוק כמו אבא רק שאתם עדיין מחזיקים את זה בפנים, אני מכיר אתכם ואני יודע, אבל כנראה אתם כמו אבא אתם לא מוכנים לקבל את זה אתם ״הפרופסורים של הפרופסורים״, אתם מתביישים ואת רגשי האשמה והאגרסיות אתם מוציאים על משפחת קמחי.
בקריאה אחרונה אני קורה לקבוצת ״הכוכבים״ ולכל שאר האנשים שהקדישו את זמנם לקרוא את סיפורי תנתבו את האנרגיות שלכם לכיוון מועיל וחיובי ואם אין לכם ביצים להתעמת עם האחראיים האמתיים תשבו בשקט ואל תציתו אש, כי כשיש אש בסוף כולם נשרפים.
בבקשה לשתף
יער קמחי
Channel 2
עובדה
אורלי וגיא
פנים אמיתיות עם אמנון לוי
ערוץ 10 Channel10
חדשות 10
וואלה! חדשות
צה"ל - צבא ההגנה לישראל
צנחנים
Razi Barkai
משרד הביטחון
חדשות ערוץ 2
מטה המאבק של משפחות נכי צה"ל
מקופחי נכי צה"ל
ארגון נכי צה"ל |
|
ראשי
צ'אט
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
מצב כלאיים
