בס"ד
י' באייר תשס"ז
מאת: אברהם הללי עו"ד
מביא: יעקב רוח
.
הַדֶּרֶךְ לָחֵרוּת דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים הַצוֹעֲדִים בָּהּ לַנִּצָּחוֹן מְעַטִּים
הָצּוֹעֵד בָּהּ אֵינֶנּוּ נָסוֹג אָחוֹר עַד הַנִּצָּחוֹן ועד הָחֹפֶשׁ וְהַדְרוֹר
וּבִלְבַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת הַחַיִּים וֶעַל טֹהַר הַנֶּשֶׁק יִשְׁמוֹר
שבת שלום קהל קדוש

הַצְדָעָה בְּלִי צַעֲדָה
כֵּן רָאוּי הָעָם לְהַצְדָּעָה בְּלִי צַעֲדָה
עַל הַמְּחִיר שֶׁשִׁלֵם בַּעֲדָּהּ
הַמִּצְעָד שׁוּב אֵינֶנּוּ צוֹעֵד זֶה מִכְּבַר
אָמְנָם כְּלֵי זַיִן חֲשׁוּבִים אַךְ לֹא עִקָּר
הָעִקָּר זֶכֶר הַקְדוֹשִׁים שֶׁבַּלֵּב נִשְׁמַר
אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִים נָשׁוּב לֹאמַר
אָף בְצַהֲלָה הָעֶצֶב לֹא סַר
פִּינוּ שַׁר וְצַר לָנוּ עַל אֶלֶּה שֶׁאֵינָם
הֶמָּה לַחֲמוּ וּלְמַעֲנֶנוּ מַסְרוּ נַפְשָׁם
בְּאֹמֶץ לֵב וּבְעֹז רוּחַ צַעֲדוּ לַקְרַב
חֶלְקָם חָזַר מְנַצֵּחַ וְחֶלְקָם לֹא שַׁב
וּמַעֲשֶׂהֶם הָיָה רָם וְנִשְׂגָּב
וְעַמֶּנוּ שׁוּב כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג לְלֹא לֵאוּת
שָׁנָה חוֹלֶפֶת וְהַכֹּל שַׁב לַמְצִיאוּת
וְשׁוּב רִיב וּמַצָּה עַל כֹּל דְּבָר שְׁטוּת
וְשׁוֹכְחִים כִּי בִזְכוּתָם יֵשׁ עַצְמָאוּת
וְכִי רַק לְמַעַן זֶה הַלְכוּ לָמוּת
לְמַמֵּשׁ עַל הָאָרֶץ הַזְּכוּת

אִזְכּוּר מות בני אהרן
הלא כבר דֻּבַּר בפרשת שמיני על מות שני בני אהרן במיתה מְשֻנָּה באהל מועד במשכן. כבר נאמר לנו מה סִבַת מותם שם אשר מותם נראה מוזר, כי מתו רק מפני שעשו "אשר לא צוה אתם". אלא שיש הסוברים כי בסתר לב בני אהרן קנן "הספק" אם אמנם למענם תצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים כפי שזה התרחש עם אהרן אביהם שהוא כהן גדול. מכאן שהם לא פקפקו בכח האלהים לעשות זאת, כי הרי הם ראו בעיניהם שכבר עשה זאת, אלא שהם חששו שמה הם אינם ראויים דַּיָם כאהרן אביהם וכמשה דודם שהקב''ה במדה שהקב''ה יעשה את אשר עשה עם אביהם. הסבר זה ואחרים שהובאו בפרשת שמיני נובעים מן הַקֹּשִׁי למצוא צידוק לעונש הכבד שנענשו בו בני אהרן להשרף חיים, למרות שבאו לקדש את שם ה' בהקריבם קרבן לו. בפרשת אחרי מות חזר הכתוב כאומר, צא ולמד דרכי ה' , הרמז נמצא בפסוק השני שעוקב את הפסוק הראשון שבו נאמר: וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו (טז/א). רש''י בוחן שאלה זו מפי רבי אליעזר בן עזריה (תַּנָּא מחכמי המשנה בן דורו של רבן גמליאל), בדרך של משל, לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב (מצב של לחות) . בא אחר ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני , זה זִרְזוֹ יותר מן הראשון, לכך נאמר : אחרי מות שני בני אהרן , שלא ימות כדרך שמתו בניו (של אהרן) שאם בא (כמותם) הוא מת. מכאן שאין בפרשה זו משום חזרה על ספור מותם של שני בני אהרן. כל אשר מבקש הכתוב לאמר , שלא לבוא לקדש הקדשים אלא בענן הקטרת שהוא מקטיר ביום הכפורים. נאמרה עוד מלה שלא מתחברת לנושא "בזאת" יבא אהרן אל הקדש (טז/ג) המלה נראית מְיֻתֶּרֶת בפסוק "בזאת".לא ברורה משמעות "בזאת" , לכן פונים לְגִימַטְרְיָה. לפיה סְכּוּם "בזאת", הוא ארבע מאות ועשר (410) רֶמֶז לבית הראשון (שבנה שלמה ואשר עמד על תלו 410 שנים) "בזאת" יבוא אהרן , לא בכל עת, אלא ביום הכפורים ,כי אחרת יקרה את אשר קרה לבית ראשון שנחרב כי העם לא קים את מצוות ה'.

השומר מצוותיו, חוקיו ומשפטיו יחיה
הקב''ה חוזר ומזהיר את ישראל לשמור על הטהרה ולהמנע ממה שנאסר עליו לעשותו ולעשות רק את אשר נצטוה לעשותו, לשמור על טהרת הגוף וטהרת הנפש לכן: את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם (יח/ד) כולל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים שלא נכתבו במפורש אלא הם נלמדים מן הכתוב על ידי פרשנות כחלק מהתורה שבעל פה, נאמר כי רק אם תעשו כך "וישבתם בטח באין מחריד" (שמואל א' יב/יב) כאן הפרשה מונה איסורים רבי משמעות כאיסור -גִּלּוּי עֲרָיוֹת, נישואים בני ובנות משפחה מקרבה ראשונה, שמבחינה גנטית מדעית יש בכך כדי לפגום בַּגֶּן של הצאצאים וזה מתבטא בליקוי פיזיולוגי תורשתי. דוקא איסור זה, מקובל על מרבית האוכלוסיה, אך משכבי זכר עם זכר או משכבי אשה עם אשה או משכב אדם עם בהמה נתקל בהתנגדות רבתי בקרב האוכלוסיה שנוהגת לעשות זאת וגם אצל חלק מהאוכלוסיה שאינה נוהגת כך, אלה משיקולים של חפש הרצון, אלא שזה איננו מתישב עם הגבלת הרצון בדברים רבים אחרים שנאסרו בחוק ומקימים אותם גם אם לא מקובלים הם על מאן דהוא. הפרשה עוברת על חובת שמירת זכויות הַגֵּר הַגָּר בתוכנו כך: וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תַעֲזֹב אֹתָם (יט/י) . ונצטווינו גם להתנהג בהגינות בלשון חת משמעית את הַחֵרֵשׁ שאינו שומע אל תקלל ואת הָעִוֶּר שאינו רואה לא תתן מִכְשֹׁל . לשפוט בצדק את הדל, אם צריך להרשיעו שלא יִכַּמְרוּ רחמיך עליו ואם הוא גדול או עשיר לא תהדר פניו , רק הצדק שים לפני עיניך. גם אל תשנא את אחיך ואל תִּטּוֹר ואל תשמור טינה לו בלבבך. ואם צריך הוכח תוכיח את עמיתך, כשאתה רואה כי הוא עושה עַוְלָה, ואהבת לרעך כמוך. כשם שאתה מבקש טוב לעצמך בקש טוב לזולתך, וכך תעשה לרעך. ואם גֵּר יָגוּר בארץ כנען אחרי שתבואו אליה, לֹא תּוֹנוּ את הגר, כאזרח מכם יהיה לכם הַגֵּר הַגָּר אתכם, ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים . ברם אין לתת לו להעבריכם מאמונתכם, כדי להוליככם: בחקת הגוי שירשתם את ארצו. ואם יאמרו לכם ליסטים גזלתם את אדמת הכנענים, אמרו להם כי הארץ לאלהים היא, רצה נתנה לכנענים רצה נטלה מהם ונתנה לנו. ומה לכם אנשי המדבר שכבשתם ארצות : בבל, אשור, ארם נהרים, ארם צובא, פיניקיה מצרים וארצות אחרות, גרשתם או גרוע מזה רצחתם בעלי הארצות האלה, או אלצתם לקבל את אמונתכם , מה לכם כי תלינו על ישראל, שאלהים נתן להם את ארץ כנען. טלו קורה מבין עיניכם בטרם תלינו על עם ישראל.

עשרת הדברות חוזרים כתזכרת בִּקְדֹשִׁים.
אנו קוראים את עשרת הדברים בשינויים קלים לפחות שלוש פעמים בתורה,פעם בשמות ופעם בויקרא בִּקְדֹשִׁים ופעם בואתחנן בספר דברים בעוד בספר דברים נאמרים כמעט בנוסח זהה לאלה שנאמרו בספר שמות. בפרשת קדושים הם נאמרים בנוסח שונה , אך בתוכן דומה. והרי הם עשרת הדברים בשלושת המקורות.
בשמות בקדשים בואתחנן- דברים
אנכי ה' אלהיך אנכי ה' אלהיכם (יט/ב) אנכי ה' אלהיך
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אל תפנו אל האלילים (יט/ד) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני
לא תעשה לך פסל כל תמונה
לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ולא תשבעו בשמי לשקר (יט/יב) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא
זכור את יום השבת לקדשו. ואת שבתותי תשמרו(יט/ג) שמור את יום השבת לקדשו
כבד את אביך ואת אמך איש אמו ואביו תיראו (יט/ג) כבד את אביך ואת אמך
לא תרצח לא תעמד על דם רעך (יט/טז) לא תרצח
לא תנאף אל תחלל את בתך להזנותה (יט/כט) ולא תנאף
לא תגנב לא תגנבו (יט/יא) ולא תגנב
לא תענה ברעך עד שקר ולא תכחשו ולא תשקרו (יט/יא) ולא תענה ברעך עד שוא
לא תחמד בית רעך ואהבת לרעך כמוך (יט/יח) ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה
בית רעך .
עשרת הדברות הפכו לנחלת כלל העמים. העמים אמצו אותם מן הכתוב בתורה וקבעו אותם במסגרת משלהם האסלאם בקוראן (במקרא שלהם) והנצרות בברית החדשה בהמירה את הַדִּבֵּר הראשון והשני בבן אדם בשר ודם בשימם אותו כאלהים-דמות. ואילו בשאלת השבת האסלאם והנצרות המירו את יום השביעי לבריאת העולם כיום מנוחה הוא יום השבת שבו שבת אלהים מכל מלאכתו את עשה שבת וינפש, כך: האסלאם קבע יום שישי של השבוע כיום המנוחה והנוצרות את יום ראשון של השבוע כיום המנוחה,למרות שדתות אלו מונותאיזטיות, הן גם לא הלכו בעקבות התורה שבעל פה , לא כל שכן שלא אמצו את מצוות עשה ומצוות לא תעשה שהן בעלי משמעות רבה ביהדות. על כן נאמר בתורה אם בְּחֻקֹּתַי תּלֵכוּ והייתם לי קדשים כי קדוש אני ..ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (כ/כו) לעם. ומסימת הפרשה בצו האוסר פניה לבעלי אוב וידעונים ובאלה המתימרים והמתחזים לדעת בנסתר, כי הרי ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל.(תהלים צד') ואנו אל אשר כבר נכתב על זה לפני שנים במסגרת כזאת שבא להעביר לתודעה את האמור בַּכְּתֻּבִים בלשון עם פשוטה וחרוזה.

עַל הַמִצְווֹת שֶׁמְצַוָּה הַפָּרָשָׂה חוֹבָה לְקַים אֶת כֻּלָּם כְּמִקְשָׁה
לֶקֶט עוֹלְלוֹת וּפֶרֶט וְכֹל הַיֶּתֶר לֶעָנִי לַיָּתוֹם לָאַלמָנָה וְגָם לַגֶּר
וּבַמִּשְׁפָּט אַל תִּשָׂא פְּנֵי הַדַּל ואַל תֶּהֱדַּר שׁוּעַ וְתָּשִׂימֵהוּ נִבְדַּל
כָּכָה אָנוּ נִבְדָּלִים מִן הָעַמִים שחלק מְהֵם דְמוּת אָדָם רוֹמְסִים
אִם נָשִׂים תּוֹרָתֶנוּ תּוֹרַת חַיִּים סֻכַּת שְׁלֹמֹה תַעֲמֹד אָז לְעוֹלָמִים
וּפָשׁוּט נֹאמַר מִדֵּי יוֹם בְיוֹמוֹ בָּרוּךְ הַשֵּׁם שְׁשַּם אוֹתָנוּ כְּעַמּוֹ.