|
השפן המכוער- סיפור עם מוסר השכל.
אתמול חברי בא לעבודה כאשר הוא במצב דיכאוני וראשו מושפל.
בהתחלה לא היה לי נעים לשאול אותו אבל כאשר ראיתי שהמצב נמשך, פניתי אליו ומתוך חברות טובה שאלתי אותו,
האם הוא מרגיש טוב, או האם יש משהוא המעיק על ליבו ואני יכול לעזור, באיזו שהיא צורה.
הוא היסס תחילה אך אך אמר לי שהחברה שלו עזבה אותו לאנחות, ועכשיו הוא ממש מדוכא,
הוא המשיך ואמר שהיא הגדילה לעשות בכך שהיא ברחה עם חברו הטוב, וכבר כמה חודשים היא בוגדת בו.
לאחר הזדהות קצרה עם המקרה המצער, ולאחר כמה בירורים בנושא, הבנתי שהבחורה הייתה בלונדינית.
אמרתי קודם כל תרגע (כי הוא היה מרוקאי), יש לי סיפור יפה לספר לך.
איך ששמע את המילה "סיפור", אז מיד הוא אמר לי: "יאללה לך מפה אתה והסיפורים שלך, לך תזיין להם
השכל בפורום של פרש,ובבלוג שלך, אתה והסיפורים שלך".
אך לאחר כמה הפצרות קצרות שלקחו למעלה מחמש שעות, וההבהרה שכבר יכולתי לגמור את הסיפור מזמן, הוא נענה שאספר
לו את הסיפור. (אוף איזה אנשים קשים יש בעולם אני אומר לכם, ממש התייאשתי ממנו)
הסיפור מתחיל כך (אל תדאגו זה סיפור קצר, וקליט)
בחלקת שדה היו שני זני שפנים, בלונדיניים ושחורים.
תמיד הבלונדיניים היו רבים עם השחורים, עד שנוצר מצב שהם התפלגו לשני קבוצות,
ולא דיברו אחד עם השני במשך שנים.
הם דיברו רק במיקרים נדירים,שבו היה צורך להעביר מסר בדחיפות.
למשל הם היו מזהירים האחד את השני מפני בני האדם שמדי פעם פלשו לשטח שלהם וטמנו מלכודות.
והם חיו כך עד סוף חייהם באושר.
סוף
אוי, כמה שהייתי רוצה לסיים את הסיפור בכך, אבל לימים קרה מקרה מצער בו נולד שפן, שאוזניו בלונדיניות ואילו גופו שחור.
השפן היה אומלל ומנודה מהחברה, מאחר שהקבוצה השחורה לא קיבלה אותו בגלל אוזניו הבלונדיניות, וגם הקבוצה
הבלונדינית לא קיבלו אותו, מיכוון שהיה לו גוף בצבע שחור.
השפן בכה יומם וליל, מאחר וכל הילדים היו לועגים לו, וזורקים עליו מיני ירקות וחפצים שונים.
לימים חבורת שפנים החומדים לצון היכו אותו עד זוב דם, ולמרות שהוא ניסה להחזיר בחזרה, הוא לא הצליח לגבור על מספרם הרב.
לאחר כחצי שעה של התעללות, הם זרקו אותו בצידי הדרך, מתבוסס בדמו ומעולף בינות לאבני הדרך.
כאשר התעורר מעילפונו, גמלה החלטה בליבו שילך לפסי הרכבת, ישים את אוזניו על הפסים, וכאשר הרכבת תעבור היא תחתוך את
אוזניו.
בהגיעו אל המסילה הוא הניח את אוזניו עליה, וחיכה לרכבת.
לאחר כמה דקות נשמעה צפירה החותכת את הדממה, הרכבת התקרבה אליו בצווחה איומה, ומעכה את ראשו.
לאחר המקרה המצער שני הקבוצות התאחדו, והחליטו שלא יהיה ביניהם יריבויות בעתיד.
וכך הם חיו באושר עד היום הזה.
סוף.
לאחר הסיפור הזה שסיפרתי לו, הוא קפץ כנשוך נחש ואמר, "מה השטויות האלה שאתה מספר לי?, מה אתה חושב שאני במצב רוח לסיפורים מעין אלה
עכשיו?".
"תגיד לי יטמבל", עניתי לו.
עדיין לא הבנתה את מוסר ההשכל?
לא, הוא ענה לי.
ובכן מוסר ההשכל הוא "שאסור לאבד את הראש בגלל בלונדיניות".
_____________________________________
The QuizMaster
נערך לאחרונה ע"י yossi_co בתאריך 15-05-2005 בשעה 18:29.
|
ראשי
צ'אט
15-05-2005, 18:23
מצב כלאיים
