לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 12-11-2017, 22:33
  AJ-47 AJ-47 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.04.08
הודעות: 6,261
הקרבות במפרץ לייטה בשנת 1944.

הקרבות במפרץ לייטה בשנת 1944.

1. הקדמה:
הקרבות הימיים בין חיילות הים של ארה"ב ובעלות בריתה לבין חיל הים היפני באיזור הפיליפינים, היו הקרבות הימיים הגדולים ביותר במלחמת העולם השנייה ואולי בכל הזמנים.

קרבות אלו התנהלו בין 23-26 באוקטובר 1944בסמוך לאיי לייטה, סאמר, ולוזון. בנוסף גם חיילות האויר האמריקאיים והיפניים נלחמו במרחב זה ובין 19-20 ליוני 1944 היו קרבות אויר גדולים באיזור והיפאנים איבדו כ-600 מטוסים. קרבות אלו קיבלו את השם "צייד תרנגולי הודו במארינה" לציון הכמות הגדולה והקלות שבה הסתיימו קרבות אלו. היתרון של חיל האויר האמריקאי הושג בעיקר בזכות רמה גבוהה יותר של טייסים, מטוסים, טכנולוגיה ועוד.

לאחר שאדמירל יאמאמוטו, שהיה המתכנן הראשי של ההתקפה על פרל הרבור, מצא את מותו במארב שעשו לו מטוסי P-38 באפריל 1943 ומטוסו הופל באחד היערות באיזור, קיבל את הפיקוד אדמיראל קוגה.
המחשבה שלו הייתה שאם ארה"ב תקבל מכה קשה היא תסכים להיכנס למשא ומתן על הפסקת המלחמה אבל תשאיר ליפנים את השטחים שהם כבשו.

קוגה תיכנן קרב גדול בתחילת 1944 להשגת מטרה זו, אבל הבעיה של היפנים הייתה, שככל שהזמן עבר, ארה"ב התחזקה ואילו יפן נותרה מאחור.הקרב בפיליפינים היה החמישי בקרבות הים בין ארה"ב ויפן, קרבות אלו החלו ב"ים האלמוגים" עברו דרך "מידווי", "איי סולומון", ו"איי המריאנה". הכשלונות היפניים בקרבות אלו, ואובדן כמות רבה של טייסים, מטוסים, נושאות וכלי לחימה נוספים, הפכו את השאיפה של יפן להשיג ניצחון אחד גדול שיביא את ארה"ב לשולחן המשא ומתן, למשימה בלתי אפשרית. לאחר מותו של אדמירל קוגה במרץ 1944 לאחר שמטוסו נפל כתוצאה מסערה באיזור שבו הוא טס, תפס את מקומו אדמירל טויודה.

באיזור מפרץ לייטה היו 4 קרבות עיקריים בין חילות הים של יפן וארה"ב והם: הקרב ב"ים סיביואן" מסומן במפה למטה כמספר-1, הקרב ב"מייצרי סוריגאו" מסומן כמספר-2, הקרב ב"קייפ-אנגאמו" מסומן כמספר-3, והקרב ב"איי סאמר" מסומן כמספר-4.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מפת הקרבות באיזור מפרץ לייטה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מפה נוספת לאיזור הפיליפינים

2. הכנות היפנים למלחמה:

In warfare, desperate times call for desperate measures, and in the fall of 1944 the empire of Japan found itself in precisely that predicament. Running wild through the vast South Pacific in the war’s earliest months, Japanese military forces had since enjoyed few successes while absorbing critical defeats. The American military machine, temporarily grounded after Pearl Harbor, had returned with a vengeance.

Fueled by grim determination, mountains of reinforcements, and thousands of ships, tanks, and aircraft, the U.S. registered a series of advances that brought its military to the inner reaches of the Japanese empire. At the same time, American submarines savaged Japan’s merchant fleet and drastically reduced the crucial flow of oil.

With the enemy poised to assault the Home Islands, Japanese military strategists concocted 4 different responses called the SHO Plans. Depending where the United States chose to advance, the Japanese would focus their efforts. If it’s in the Philippines It’scalled SHO-1, If it’s in the island of Formosa it’s called SHO-2, if it’s in the Kurile Islands it’s called SHO-3, and if it’s in the Japanese Home Island of Honshu it’s called SHO-4.

When it seemed obvious that the Americans had chosen the Philippines as their next objective, Japan enacted its SHO-1 plan for the defense of these islands. An elaborate plan in which success depended on the precise movements and coordination of four different naval forces, SHO-1 hoped to employ one force to lure away from Leyte Gulf the potent aircraft carriers that stood guard over the American invasion forces, while three other Japanese units slipped in to attack the vulnerable landing forces.

A Northern Force, commanded by Vice Admiral Jisaburo Ozawa, would steam down to the Philippines from the north in an effort to lure away the American carriers, under the command of American Admiral William F. Halsey. At the same time, Vice Admiral Takeo Kurita would lead his Center Force through the San Bernardino Strait and attack American units in Leyte Gulf from the north, while his cohort, Vice Admiral Shoji Nishimura, supported by Vice Admiral Kiyohide Shima, led the third and fourth naval units against the Americans from the south.

The plan risked almost the entire remaining strength of the Japanese Navy. Should it fail, little would remain to halt the growing American naval power. This worried senior officers of the Japanese Imperial Army, who feared that a defeat would further reduce the availability of overseas products and drastically limit their ability to defend the Home Islands. The Navy, however, wanted to implement the plan before American factories produced even more ships and aircraft.

The Japanese marshaled every ship they could to improve their chances of success. Admiral Ozawa commanded six aircraft carriers in his decoy force–Ise, Hyuga, Zuikaku, Zuiho, Chitose, and Chiyoda–but since they were designed to grab Halsey’s attention and were expected to be destroyed by his more powerful surface units, they carried only 116 aircraft. In addition, three light cruisers and eight destroyers screened Ozawa’s force. To the south, Nishimura’s two battleships, one heavy cruiser, and four destroyers would join with Shima’s three cruisers and four destroyers in an advance through Surigao Strait for an attack from that quarter.

The final force, under Kurita, packed the most powerful punch. Anchored by the two most lethal battleships in the world, Yamato and Musashi, a total of five battleships, 10 heavy cruisers, two light cruisers, and 13 destroyers would barrel through San Bernardino Strait to the north of Leyte Gulf. They would hopefully emerge to an unprotected, open sea and pounce on the Americans from the north, while Shima and Nishimura steamed in from the south. The surprise assault would then reduce the American landing operations on the island of Leyte. If successful, the plan would safeguard the Philippines, delay the American advance by weeks if not months, and keep the enemy away from the Home Islands.

However, one crucial aspect of the plan unraveled before the Japanese Navy sortied for the attack. Kurita expected air support from Japanese aircraft based in the Philippines, but American attacks on both Filipino airfields and a massive raid by Halsey against Formosa destroyed many of the aircraft earmarked to assist Kurita. Fewer than 100 aircraft remained in the Philippines, far less than needed to parry the expected American aerial assaults against Kurita as he wound his way closer to the San Bernardino Strait.

In a lapse that sometimes happens in war, Kurita never received word that his air support had been so badly mauled. Without realizing it, he faced a taxing voyage across the wide Sibuyan Sea off the Philippines’ western approaches with no air cover. Should the enemy appear overhead, Kurita would be caught in the unenviable position of battling aircraft with nothing but the guns mounted on his ships.

The immense operation started on the morning of October 18, 1944, when the chief of the Japanese Naval General Staff, Admiral Soemu Toyoda, sent out the “Execute” command to begin SHO-1. That same day, Kurita led his flotilla out of Lingga Roads near Singapore to Brunei Bay in Borneo. On October 22, after refueling had been completed, Kurita took his ships to sea and headed northwest for the Palawan Passage. From there, Kurita would steam across the Sibuyan Sea, rush through the San Bernardino Strait, and attack the Americans.

On the afternoon of October 22, Admiral Nishimura departed his anchorage near Singapore and headed for the Sulu Sea, while Shima steamed from the north for a joint assault through Surigao Strait to the south of Leyte Gulf.

The final element, led by Admiral Ozawa, left Kure in the Home Islands on October 20, skirted outside the range of American search planeson Saipanto avoid early detection, and steered toward the northern portions of the Philippine Islands. Ozawa, serving as the sacrificial victim, saw little hope of returning. “I expected complete destruction of my fleet,” he later explained, “but if Kurita’s mission was carried out, that was all I wished.” Thus, a vast portion of the success of SHO-1 depended upon Kurita achieving his mission. It did not take long before doubts on this point surfaced


המשך יבוא


נערך לאחרונה ע"י AJ-47 בתאריך 12-11-2017 בשעה 22:43.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 13-11-2017, 20:48
  AJ-47 AJ-47 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.04.08
הודעות: 6,261
הקרבות במפרץ לייטה-המשך
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי AJ-47 שמתחילה ב "הקרבות במפרץ לייטה בשנת 1944."

3. הקרבות במפרץ לייטה.

במפרץ לייטה התחוללו 4 קרבות עיקריים והם:
3.1 הקרבות בים סיביאן.
3.2 הקרבות במייצרי סוריגאו.
3.3 הקרבות באיי סאמר.
3.4 הקרבות בקייפ אנגמו.


3.1 The Battle of the Sibuyan Sea

הקרב בים הסיביואן היה הקרב הראשון בלחימה במפרץ לייטה, לאחר שהוברר ליפנים שהנחיתה תהיה במפרץ לייטה הכריזו היפנים על "שהו-1", וחיל הים היפני נערך לתקוף את הפולשים. בתקיפה אמורים לפעול 4 כוחות יפנים והם:

כוח ראשון בפיקודו של אדמירל קוריטה יצא מדרום סינגפור, יעבור דרך הים הסיביאני ודרך מייצרי סאן ברנרדינו וינוע דרומה לכיוון מפרץ לייטה.

כוח שני ושלישי בפיקודם של אדמירל נישימורה ואדמירל שימה,יעברו במפרץ סוריגאו ויתקפו לכיוון צפון ויתחברו עם אדמירל קורייטה במפרץ לייטה.

כוח רביעי בפיקודו של אדמירל אוזהה שיהיה מורכב מנושאות מטוסים, יהיה למעשה פתיון שבעזרתו קיוו המתכננים למשוך את הנושאות של האלסי על מחוץ למפרץ, כך שהכוחות של קורייטה לא יתקלו בנושאות החזקות של הצי השלישי.

The battle of the Sibuyan Sea (23-24 October 1944) was the opening phase of the battle of Leyte Gulf and saw American submarines and carrier aircraft attack Admiral Kurita's Striking Force, sinking the massive battleship Musashi

The Japanese plan at Leyte Gulf involved four fleets which were to attack from three directions.Admiral Ozawa's carriers were to attack from the north and try to draw the main American fleets away from the landings at Leyte Gulf.

Admiral Kurita had overall command of the forces attacking from the west. Their role was to break into Leyte Gulf from the west and devastate the American shipping found there. Kurita split his force into two. He led the larger part, which was to pass through the Philippines, emerge from the San Bernardino Strait and attack Leyte Gulf from the north. The smaller part of his force was to attack Leyte Gulf from the south, supported by the fourth and smallest of the fleets.

Kurita commanded one of the most powerful battleship forces of the Second World War. He may have only had five battleships but amongst them were the Musashi and Yamato, the largest and most powerful battleships of the war, each armed with nine 18.1in guns. He also had the Kongo and Haruna, two pre First World War battle cruisers that had been turned into battleships in the late 1920s partly by doubling the amount of armour they carried. Finally he had the Nagato, a 16in battleship launched in 1919. He also had twelve cruisers, including his flagship III and fifteen destroyers.

Kurita's fleet was based at Lingga, south of Singapore, where it was close to its sources of fuel. From there it sailed east, reaching Brunei (Borneo) on 20 October. Early on 22 October Kurita sailed from Borneo. His route would take him to the north of the long narrow island of Palawan. He would then sail south of Mindoro into the Sibuyan Sea in the centre of the Philippines. He would then sail east, with Luzon to his north, eventually passing through the San Bernardino Strait, which separated Luzon and Samar. Finally he was to turn south, sail down the coast of Samar and reach Leyte Gulf from the north.

Things began to go wrong well before Kurita reached the Sibuyan Sea. Two American submarines, Dace andDarter, were patrolling the waters to the north of Palawan. Just after midnight on 23 October the Japanese fleet was detected by Darter'sradar. The two submarines moved to intercept the incoming fleet. By 5:00am they were in position to attack.
Their attack was devastating. Kurita's flagship, the cruiser Atago, was hit and sank so quickly that the admiral had to swim for safety. A second cruiser, the Maya,was also sunk, and a third, the Takao, had to turn back to Borneo. Two destroyers returned with her to act as a screen.

Despite these losses Striking Force-1 was still a very powerful force, but worse was to come. The fleet entered the Sibuyan Sea early on 24 October, where at around 8am it was detected by an American search plane. Halsey took direct command and ordered three of his carrier task forces to attack the incoming Japanese fleet. Aware that he was likely to be attacked Kurita requested air support from the Philippines, but most Japanese aircraft remaining on the Philippines were engaged in the battle around Leyte.

On 24 October both the naval and army air services launched attacks on the American fleets. The navy aircraft sank the carrier Princeton but at heavy cost, and Kurita was left unprotected.

The American attacks began in mid-morning. Musashi appears to have been their main target. She was hit by a bomb and a torpedo in the first attack, three torpedoes in a second attack at around noon and four bombs and a torpedo in a third attack at around 1:30 pm.

This third attack finally did some serious damage. Her speed dropped and she began to fall behind. Kurita slowed the rest of the fleet to allow the Musashi to keep pace.

The fourth attack began to threaten the survival of the ship. Three torpedoes hit, as did several bombs. The first hit the main bridge killing everyone there, but not the captain, who by chance had moved to a higher observation position.

More bombs quickly followed. This time her speed was reduced to 15kts and she was listing to port. Electrical power was out.

The fifth attack left Musashionly capable of 6kts. Kurita ordered her to turn back and try and reach Borneo. At the same time another cruiser was forced to turn back. Kurita still had four battleships and eight cruisers, and he was approaching the western end of the San Bernardino Strait.

He was now seriously worried about the danger to his fleet if he entered the strait in daylight and so at 4pm he ordered his fleet to turn back to the west to try and get out of range of American aircraft.

About an hour and a half later he felt safe enough to turn back east and begin the passage of the straits. The next morning he would emerge from the straits, surprise the Americans and nearly win a significant victory.

In the meantime the Musashiwas slowly plodding west with an escort of two destroyers. Despite the very heavy damage she had suffered the giant battleship didn't sink until after 7pm, after a long struggle to correct her list to port had failed

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 17-11-2017, 21:36
  AJ-47 AJ-47 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.04.08
הודעות: 6,261
הקרבות באי סאמר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי AJ-47 שמתחילה ב "הקרבות במפרץ לייטה בשנת 1944."

The Battle of Samar

הקרב על סאמר הוא המשכו של הקרב בים הסיביאן, שכזכור הסתיים עם השמדתה של אונית המערכה מוסשי ונסיגת הצי של קורייטה חזרה לים סיביאן. אדמירל האלסי חשב שהצי היפני יוצא מהמשחק והניע את הצי השלישי לכיוון הכוחות של אדמירל אוזהה ששימש בקרב זה כפיתיון בלבד. האלסי נגס בפיתיון ויצא מאיזור מפרץ לייטה במטרה להשמיד את הספינות של אוזהה, וביניהם 4 נושאות מטוסים.

האלסי יצא וקורייטה הסתובב וחזר למייצרי סאן ברנרדינו עבר אותם, וירד לאורך האי סאמר לכיוון מפרץ לייטה. הכח של קורייטה כלל 4 אניות מערכה בניהם "יאמאטו", שאחותה "מוסשי" הוטבעה בקרבות בים סיבויאן, 6 סיירות ו-10 משחתות.
בדרכו של הצי היפני לכיוון מפרץ לייטה, עמדו כוחותיו של אדמירל ספראגו שניקראו "טאפי-3". הכח של אדמירל ספראגו כלל 6 נושאות ליווי, 3 משחתות ו-4 משחתות ליווי. הנושאות כללו מטוסים מודרניים אבל החימוש שלהם לא כלל פצצות חודרות שריון שנחוצים ללחימה מול ספינות קרב.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הקרבות באי סאמר

בלילה שבין 24—25 לאוקטובר חצו הכוחות של קורייטה את מיצרי סאן ברנרדינו ונעו דרומה לכיוון מפרץ לייטה. בערך ב-5:30 בבוקר שמע אדמירל קורייטה שהכח של אדמירל נישימורה הושמד בקרבות במייצרי סוריגאו ובן זוגו לקרב אדמירל שימה נסוג מאיזור. הוא כפי הנראה לא שמע את הודעתו של אדמירל אוזהה שהצי השלישי של אדמירל האלסי רודף אחריו, והוא חשב שהצי השלישי עדיין במפרץ לייטה וזו עוצמה שצריך להתחשב בה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
The Battleship Yamato

בשעה 6:30 בבוקר נפגשו 2 הכוחות (קורייטה וטאפי-3) קורייטה האמין שהוא פגש כח גדול שכולל נושאות, סיירות, משחתות ואולי גם אוניות מערכה, והחליט להימנע מלתקוף לכיוון מפרץ לייטה ובמקום הוא החליט לתקוף את טאפי-3. בשעה 7:00 בבוקר יאמאטו פתחה באש. ספראגו שחשב שהאלסי מחזיק את המייצר סגור ע"י המטוסים שלו, הבין שזה לא המצב והוא בצרה גדולה, הוא ביקש סיוע מהכח טאפי-2 שנמצא כ-30 מיל דרומית לטאפי-3, העלה את מטוסי טאפי-3 לאויר והודיע למשחתות שלו לתקוף את הצי של קורייטה. למטוסי טאפי-3 הייתה בעיה שהם היו חמושים בעיקר בפצצות נגד ביצורים, חי"ר אבל לא פצצות חודרות שריון שנחוצים לתקיפת אוניות, אבל היו להם מספיק טורפדות לתקוף את הצי של קורייטה.

החל מ-7:20 בבוקר החלו קרבות בין אוניות הצי היפני וכוחות של טאפי-3. הסיירת היפנית קומאנו נפגעה ע"י טורפדו שנורה מהמשחת האמריקאיית גונסון והיא נסוגה מהקרב עברה במייצרי סאן ברנרדינו שטה למנילה ושם תוקנה, אבל מזלה לא האיר לה פנים, וב-25/11/1944 היא נפגעה ע"י מטוסים אמריקאיים וטבעה. גם גבורתו של מפקד המשחתת גונסון, לא עזרה לו והמשחתת שלו נפגעה ע"י פגזי 14 ו-6 אינטש. משחתת נוספת "הול" נפגעה גם כן וב-8:30 ניתנה הפקודה לנטוש את הספינה.

קצת דרומה משם, נושאות הליווי ניתקלו באוניית מערכה יפנית, ו-2 נושאות ליווי "גמבייר בי" ו"קאלינאין בי" נפגעו, המשחתת גונסון ניסתה להסב את תשומת הלב מהנושאות לכיוונה וגם היא נפגעה וטבעה עם 186 אנשי צוות.

קורייטה האמין שהוא ניצח בקרב ופקד על הצי שלו לסגת, מאוחר יותר נפגעה הסיירת סויוזה הטורפדות שלה החלו להתפוצץ והספינה טבעה. בערך באותו זמן תקפו מטוסי קמיקאזה את טפי-3 וזו כנראה אחת ההתקפות המאורגנות הראשונות של קאמיקאזה במלחמה זו, ונושאת הליווי "סט לו" נפגעה וטבעה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
נושאת הליווי סט-לו שנפגעה ממטוסי קאמיקאזה

קורייטה אירגן מחדש את 15 הספינות שלו והחל לנוע דרומה לכיוון מפרץ לייטה, כאשר הגיע לכ-45 מיל מהמפרץ הוא ששמע שכוחות אמריקאיים נמצאים 110 מיל מצפון למפרץ החליט שהגיע הזמן לחזור הביתה ואין שום טעם לסכן את הכוחות שלו במטרה להטביע כמה ספינות תובלה ריקות, והוא נסוג דרך מייצרי סאן ברנרדינו.
בזמן הזה אדמירל האלסי היה מצוי למעשה במרדף אחר הספינות של אוזהה. בקרב שהתחולל בקייפ-אנגאנו הוא השמיד את ארבעת הנושאות האחרונות של היפנים, ורק אחר כך שלח כוחות לעזרת טאפי-3.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 19-11-2017, 21:52
צלמית המשתמש של benihartmann
  benihartmann benihartmann אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.04.06
הודעות: 1,417
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי AJ-47 שמתחילה ב "הקרבות באי סאמר"

לאחרונה סיימתי לקרוא את ספרו של ההיסטוריון הבריטי המצוין מקס הסטינגס

על מלחמת העולם השניה "נפתחו שערי הגיהינום". מעניין שהסטינגס סבור כי

כיבוש הפיליפינים ע"י האמריקאים היה מיותר .לדעתו האמריקאים היו יכולים

להמשיך באסטרטגיה של האדמירל נימיץ , שהייתה כיבוש האיים הקטנים יחסית מסביב ליפאן

והטלת מצור ימי עליה עם צוללות. בנוסף בנית שדות תעופה,באיים שנכבשו,

הקרובים ליפאן מהם ימריאו מפציצים לעבר יפאן.

לדוגמא : איי מריאנה, גואם ואוקינאווה. אך היה זה רצונו העז של הגנראל מק'ארתור

לחזור ולשחרר את איי הפיליפינים אותם נטש בתחילת 1942. ולקיים את הבטחתו דאז "אני אחזור".

בעת הקרב עשה מפקד הצי השלישי האדמירל ביל "הפר" האלסי טעות קשה בכך שנטש את

מפרץ לייטה והתפתה לרדוף אחר נושאות המטוסים של אוזאווה היפאני.

( בדיוק כפי שתכננו היפנים) בעשותו כך הפקיר את הצי שנחת בחוף לייטה.

. האדמירל היפני קוריטה שהגיע למפרץ לייטה דרך מיצרי סן-ברנרדינו

החל לתקוף את הכוח הימי החלש שהגן על ספינות התובלה שהנחיתו חילים אמריקאים.

זיגי ספראג האמיץ, מפקד הכוח הימי האמריקאי החלש ,תקף את ספינות הקרב האדירות של קוריטה

ע"י משחתות ומטוסים שהמריאו מנושאות הליווי הקטנות . כנראה שקוריטה לא ידע שספינות הקרב של

ביל הלסי כה מרוחקות ממנו ,הוא חשש מן הצי השלישי ונתן פקודת נסיגה

לצי האדיר שלו והאמריקאים ניצלו.

סיפור קרב לייטה מופיע בפירוט גם בספרו של הסופר היהודי המפורסם הרמן ווק " מלחמה וזכרון".

מומלץ בחום.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 16:32

הדף נוצר ב 0.23 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2017 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר