הקרבות במפרץ לייטה בשנת 1944.

1. הקדמה:

הקרבות הימיים בין חיילות הים של ארה"ב ובעלות בריתה לבין חיל הים היפני באיזור הפיליפינים, היו הקרבות הימיים הגדולים ביותר במלחמת העולם השנייה ואולי בכל הזמנים.

קרבות אלו התנהלו בין 23-26 באוקטובר 1944בסמוך לאיי לייטה, סאמר, ולוזון. בנוסף גם חיילות האויר האמריקאיים והיפניים נלחמו במרחב זה ובין 19-20 ליוני 1944 היו קרבות אויר גדולים באיזור והיפאנים איבדו כ-600 מטוסים. קרבות אלו קיבלו את השם "צייד תרנגולי הודו במארינה" לציון הכמות הגדולה והקלות שבה הסתיימו קרבות אלו. היתרון של חיל האויר האמריקאי הושג בעיקר בזכות רמה גבוהה יותר של טייסים, מטוסים, טכנולוגיה ועוד.

לאחר שאדמירל יאמאמוטו, שהיה המתכנן הראשי של ההתקפה על פרל הרבור, מצא את מותו במארב שעשו לו מטוסי P-38 באפריל 1943 ומטוסו הופל באחד היערות באיזור, קיבל את הפיקוד אדמיראל קוגה.
המחשבה שלו הייתה שאם ארה"ב תקבל מכה קשה היא תסכים להיכנס למשא ומתן על הפסקת המלחמה אבל תשאיר ליפנים את השטחים שהם כבשו.

קוגה תיכנן קרב גדול בתחילת 1944 להשגת מטרה זו, אבל הבעיה של היפנים הייתה, שככל שהזמן עבר, ארה"ב התחזקה ואילו יפן נותרה מאחור.הקרב בפיליפינים היה החמישי בקרבות הים בין ארה"ב ויפן, קרבות אלו החלו ב"ים האלמוגים" עברו דרך "מידווי", "איי סולומון", ו"איי המריאנה". הכשלונות היפניים בקרבות אלו, ואובדן כמות רבה של טייסים, מטוסים, נושאות וכלי לחימה נוספים, הפכו את השאיפה של יפן להשיג ניצחון אחד גדול שיביא את ארה"ב לשולחן המשא ומתן, למשימה בלתי אפשרית. לאחר מותו של אדמירל קוגה במרץ 1944 לאחר שמטוסו נפל כתוצאה מסערה באיזור שבו הוא טס, תפס את מקומו אדמירל טויודה.

באיזור מפרץ לייטה היו 4 קרבות עיקריים בין חילות הים של יפן וארה"ב והם: הקרב ב"ים סיביואן" מסומן במפה למטה כמספר-1, הקרב ב"מייצרי סוריגאו" מסומן כמספר-2, הקרב ב"קייפ-אנגאמו" מסומן כמספר-3, והקרב ב"איי סאמר" מסומן כמספר-4.

מפת הקרבות באיזור מפרץ לייטה.


מפה נוספת לאיזור הפיליפינים

2. הכנות היפנים למלחמה:
במלחמה, מצבים קשים דורשים פיתרונות קשים ובסתיו של 1944 מצאה יפן את עצמה בדיוק במצב הזה. לאחר פתיחה סוערת בחודשים הראשונים של המלחמה, שבהם היו לה ניצחונות מרשימים והצי האמריקאי הושבת זמנית אחרי פרל הרבור. אבל כעת האמריקאיים חוזרים ונוקמים בגדול, מתודלקים בהחלטיות רבה, מצויידים בתגבורת גדולה, אלפי כלי שייט, מטוסים וטנקים, האמריקאיים רשמו מספר הישגים שהביאו אותם למעגל הפנימי שמסביב יפן. באותו זמן צוללות אמריקאיות תוקפות את אוניות הסוחר והמיכליות היפניות, ומקטינות בצורה דראסטית את אספקת הנפט ליפן. כאשר האוייב בשער ומאיים לתקוף את יפן עצמה, הכינו האסטרטגיים היפנים 4 תוכניות להגנת יפן שנקראו "שהו"- (ניצחון).

אם האמריקאיים תוקפים את הפיליפינים תופעל התכנית "שהו-1",
אם יתקפו את פורמוזה תופעל התכנית "שהו-2"
אם יתקפו את איי קוריל תופעל תוכנית "שהו-3",
ואם את יפן עצמה תופעל התכנית "שהו-4".

כאשר נהיה ברור ליפן שהאמריקאיים בחרו את הפיליפינים כמטרה הבאה שלהם, הם הפעילו את התכנית "שהו-1" שמתבססת על ביצוע מדוייק ותיאום של 4 כוחות צי. לפי התכנית "שהו-1" יפן תשלח כח אחד שיפתה את הנושאות האמריקאיות, ששמרו על איזור הנחיתה, לעזוב את מפרץ לייטה ועי"כ יאפשרו ל-3 כוחות צי אחרים לחמוק מהצי השלישי להגיע למפרץ לייטה ולתקוף את כוחות הנחיתה. הכח הצפוני בפיקודו של סגן אדמירל אוזהה ינוע דרומה לפיליפינים במטרה למשוך את הנושאות של אדמירל האלסי על מחוץ למפרץ לייטה, ובאותו זמן יוליך סגן אדמירל קורייטה את הכח המרכזי דרך מייצרי סאן ברנרדינו ויתקוף את כוחות הנחיתה במפרץ לייטה מצפון, בעוד ש-2 כוחות נוספים של הצי השלישי והרביעי בפיקודם של סגן אדמירל נישימורה וסגן אדמירל שימה בהתאמה, יתקפו מדרום. בתכנית הזו יש הרבה סיכונים ואם היא תיכשל לא ישאר בידי היפנים הרבה כח לעצור את הצי האמריקאי. האפשרות הזו הטרידה את מקבלי ההחלטות בצי היפני, שחששו שכישלון יביא לעצירת היבוא היפני (בעיקר נפט) ויקטין את יכולתם להגן על יפן עצמה. לעומתם מפקדי הצי רצו ליישם את התכנית הזו מהר לפני שהתעשיה האמריקאיית תייצר עוד ספינות ומטוסים.

היפנים אירגנו כל ספינה אפשרית על מנת לשפר את הסיכויים שלהם להצליח. אדמירל אוזהה פיקד על 6 נושאות מטוסים, אבל מיכוון שהם אמורות לפתות את הצי של האלסי אבל מיכוון שהיה שהכח של אוזהה יושמד בתהליך הזה, היו על הנושאות שלו רק 116 מטוסים. בנוסף היו בכח שלו 3 סיירות קלות ו-8 משחתות. דרומית לאוזהה היו הכוחות של נישימורה שכללו: 2 אוניות מערכה, 1 סיירות כבדות ו-4 משחתות. הוא יתוגבר ע"י הכוחות של סגן אדמירל שימה שכללו: 3 סיירות ו-4 משחתות. שני הכוחות יעברו דרך מייצרי סוריגאו למפרץ לייטה ויתקפו את כוחות הנחיתה מדרום. הכח העיקרי היה הכח של אדמירל קורייטה שכלל את 2 אוניות המערכה החזקות בעולם יאמאטו ומוסשי שהן מלוות ע"יעוד 3 אוניות מערכה,בסה"כ היו בצי של קורייטה: 5 אוניות מערכה, 10 סיירות כבדות 2 סיירות קלות ו-13 משחתות. הכח הזה יעבור במייצרי סאן ברנרדינו ויגיע מצפון למפרץ לייטה כאשר אדמירל נישימורה מגיע מהדרום. אם התכנית תצליח, ההתקפה של האמריקאיים על הפיליפינים תיכשל, והתוכניות האמריקאיות ידחו בשבועות או חודשים ותרחיק אותם מיפן.

יש תנאי אחד שצריך להתמלא לפני שהצי היפני יכול לצאת לקרב, קורייטה צריך את עזרתם של מטוסי חיל האויר היפני שמוצבים בפורמוזה והפיליפינים, אבל התקפות של מטוסים אמריקאיים מהנושאות של הצי השלישי (האלסי) כנגד בסיסים אלו , הרסה חלק גדול מהמטוסים היפנים ונשארו להם פחות מ-100 מטוסים כשירים ללחימה, שזה מעט מידי בשביל לסייע לצי היפני בזמן המעבר בים הסיבואני ומייצר סאן ברנרדינו. הבעיה הייתה שהמידע לגבי התוצאה של התקפת המטוסים האמריקאיים לא הגיעה לידיעתו של קורייטה, והוא ממשיך בתנועה לכיוון הים הסיביואני ולא מודע למצב שאין לו סיוע אווירי. ב-18.10.1944 ניתנה הפקודה לבצע את "שהו-1", וקורייטה יצא מנמל הבית שלו ליד סינגפור לכיוון בורינאו, ב-22.10 הוא תידלק את הספינות ונע לכיוון מעבר פלאון ומשם למייצר סאן ברנרדינו, משם הוא ינוע דרומה ויתקוף את הכוחות האמריקאיים. ב-22.10 החל לנוע גם אדמירל נישימורה והוא בדרכו לים סולו ומשם למייצר סוריגאו.גם אדמירל שימה נע בדרכו למייצר סוריגאו. הכח הימי של אדמירל אוזהה עזב את נמל הבית שלו ב-20.10 כאשר הוא נע מחוץ לטווחי מטוסי הסיור האמריקאיים ונע לכיוון החלק הצפוני של הפיליפינים. אוזהה מבין שהוא לא יחזור ממשימה זו, אבל אם קורייטה יבצע את תפקידו זה כל מה שהוא מייחל לו.

3. הקרבות במפרץ לייטה.

במפרץ לייטה התחוללו 4 קרבות עיקריים והם:

3.1 הקרבות בים סיביאן.

3.2 הקרבות במייצרי סוריגאו.

3.3 הקרבות באיי סאמר.

3.4 הקרבות בקייפ אנגמו.

[right]

The Battle of the Sibuyan Sea

הקרבות בים הסיביאן שנערכו ב-23-24 לאוקטובר 1944 היו הפתיחה לקרבות במפרץ לייטה וראו צוללות, נושאות מטוסים, נושאות ליווי ומטוסים תוקפות את הצי של קורייטה ומטביעים את אוניית המערכה האימתנית מוסשי.
אדמירל קורייטה היה המפקד העליון של המבצע שמטרתו לתקוף מהמערב, להגיע למפרץ לייטה, ולהשמיד את כוחות הפלישה האמריקאיים.
בכח של קורייטה היו 2 אוניות המערכה החזקות בעולם והן יאמאטו ומוסשי שחמושות ב-9 תותחים בקוטר 18.1 אינץ (460 ממ) ודחי של 72,000 טון. בנוסף היו בכח שלו עוד 3 אוניות מערכה, 3 סיירות ששודרגו לרמה של אוניות מערכה, 12 סיירות ו-15 משחתות.
הבסיס של קורייטה היה בדרום סינגפור שזה היה קרוב למקום שבו הוא תידלק את ספינותיו. ב-22.10 קורייטה עזב את הבסיס כאשר הנתיב לוקח אותו מצפון לאי פאלאון, דרך מייצר מינדורו, לים הסיביואן, למייצר סאן ברנרדינו, ודרומה לאורך האי סאמר למפרץ לייטה.
אבל דברים החלו להשתבש, 2 צוללות "דס" ו"דרטר" שפיטרלו באיזור של צפון פאלאון ב-23 לאוקטובר קצת אחרי חצות גילו את הצי של קורייטה ובשעה 5:00 עברו לתקיפה ושיגרו טורפדות. התקיפה שלהם הייתה הרסנית, אוניית הדגל של קורייטה "אטגו" טבעה וקורייטה היה צריך לקפוץ למים להימנע מטביעה, סיירת נוספת "מייה" טבעה גם כן וספינה נוספת "טאקו" עשתה אחורה פנה ויצאה מאיזור העימות, 2 משחתות ליוו אותה בדרכה החוצה.
למרות האבדות הכח של קורייטה נשאר חזק ביותר, אבל הצרות רק החלו. קורייטה נכנס לים הסיביואני ב-24.10 בבוקר. מטוס סיור גילה את קורייטה, האלסי תפס פיקוד ופקד על כוחותיו לתקוף את הספינות של קורייטה. קורייטה ביקש סיוע אווירי מהפיליפינים אבל הם היו עסוקים בקרבות אחרים. אבל יותר מאוחר כוחות מהצי והצבא תקפו את הצי האמריקאי והטביעו את הנושאת "פרינסטון", אבל במחיר כבד למטוסים התוקפים ולמעשה הכוחות של קורייטה נשארו ללא כיסוי אווירי.
האמריקאיים החלו לתקוף את אוניית המערכה מוסשי. כבר בתקיפה הראשונה הספינה נפגעה מטורפדו אחד ופצצה, בדרך כלל אלו פצצות חודרות שריון של 250 ק"ג. בתקיפה השנייה היא נפגעה ע"י 3 טורפדות, ובתקיפה השלישית היא נפגעה ע"י 4 פצצות וטורפדו, תקיפה זו עשתה נזק למוסשי מהירותה ירדה והכח נאלץ להתאים את עצמו למהירות של מוסשי, בתקיפה הרביעית היא נפגעה ע"י 3 טורפדות ומספר פצצות שפגעו בגשר המרכזי והרגו את כל מי שהיה שם, פצצות נוספות פגעו בה ומהירותה ירדה ל-15 קשר, היא נטתה לשמאל והחשמל פסק. התקיפה החמישית הקטינה את מהירותה ל-6 קשר וקורייטה הורה לה לחזור חזרה לבורניאו. סיירת נוספת נפגעה ונסוגה, לקורייטה עדיין נשארו 4 אוניות מערכה, 8 סיירות והוא עדיין נע לכיוון מייצר סאן ברנרדינו.
קורייטה היה מודאג מהאפשרות של כניסה לאור יום למייצר ברנרדינו, בשעה 4:00 אחה"צ הוא החליט לסגת ולצאת מטווח המטוסים האמריקאיים. כשעה וחצי מאוחר יותר הוא הרגיש בטוח והוא הסתובב וחזר חזרה למייצר סאן ברנרדינו. בבוקר הוא יצא מהמייצר וירד לאורך החוף של סאמר ועשה הפתעה מאד לא נעימה לכח המשימה האמריקאי שנקרא טי.פי-38-4 שנחת בלייטה. הקרב בין הכח של קורייטה והכח שהגן עליהם התרחש באיזור האי סאמר הוא מתואר במאמר הבא. בנתיים מוסשי שמלווה ע"י 2 משחתות לא הצליחה לתקן את הנטייה שלה והיא טבעה בשעה 7:00 בערב. כ-1,200 אנשי צוות מצאו את מותם יחד עם הספינה. מוסשי נפגעה ע"י 19 טורפדות ו-17 פצצות.

למאמר ראה קישור:
http://warfarehistorynetwork.com/da...-of-sibuyan-sea

הנושא מאד מעניין אותי, אבל התרגום מכונה הורג את החוויה.
מציע קודם לתת לגוגל לתרגם, אחר כך לערוך שיהיה בעברית טובה ורק אז להעתיק ולהדביק לפורום.

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אל-בחאר הנושא מאד מעניין אותי, אבל התרגום מכונה הורג את החוויה. מציע קודם לתת לגוגל לתרגם, אחר כך לערוך שיהיה בעברית טובה ורק אז להעתיק ולהדביק לפורום.

שמח שהנושא מעניין אותך, גם אותי הנושא הזה עניין עוד שהייתי צעיר. לא עשיתי תרגום לחלק שכתבתי בעברית, ואת המאמר עצמו העלתי באנגלית כמו שהוא כאשר אני מנסה לאתר את הכתבה הברורה ביותר לגבי הקרב עצמו. יש עוד 2 קרבות בנושא זה ואני העלה אותם בקרוב ואנסה לתרגם את כל הכתבה עם גוגול כפי שהצעת ונראה מה נקבל. תודה רבה על הערות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אל-בחאר הנושא מאד מעניין אותי, אבל התרגום מכונה הורג את החוויה. מציע קודם לתת לגוגל לתרגם, אחר כך לערוך שיהיה בעברית טובה ורק אז להעתיק ולהדביק לפורום.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)

צודק, אני מניח שתוך כדי עשייה נשמטו מספר פרטים. יתוקן בהמשך.

The Battle of Samar

הקרב על סאמר הוא המשכו של הקרב בים הסיביאן, שכזכור הסתיים עם השמדתה של אונית המערכה מוסשי ונסיגת הצי של קורייטה חזרה לים סיביאן . אדמירל האלסי חשב שהצי היפני יוצא מהמשחק והניע את הצי השלישי לכיוון הכוחות של אדמירל אוזהה ששימש בקרב זה כפיתיון בלבד. האלסי נגס בפיתיון ויצא מאיזור מפרץ לייטה במטרה להשמיד את הספינות של אוזהה , וביניהם 4 נושאות מטוסים.

האלסי יצא וקורייטה הסתובב וחזר למייצרי סאן ברנרדינו עבר אותם, וירד לאורך האי סאמר לכיוון מפרץ לייטה. הכח של קורייטה כלל 4 אניות מערכה בניהם "יאמאטו", שאחותה "מוסשי" הוטבעה בקרבות בים סיבויאן, 6 סיירות ו-10 משחתות.

בדרכו של הצי היפני לכיוון מפרץ לייטה, עמדו כוחותיו של אדמירל ספראגו שניקראו "טאפי-3". הכח של אדמירל ספראגו כלל 6 נושאות ליווי, 3 משחתות ו-4 משחתות ליווי. הנושאות כללו מטוסים מודרניים אבל החימוש שלהם לא כלל פצצות חודרות שריון שנחוצים ללחימה מול ספינות קרב.

הקרבות באי סאמר

בלילה שבין 24—25 לאוקטובר חצו הכוחות של קורייטה את מיצרי סאן ברנרדינו ונעו דרומה לכיוון מפרץ לייטה. בערך ב-5:30 בבוקר שמע אדמירל קורייטה שהכח של אדמירל נישימורה הושמד בקרבות במייצרי סוריגאו ובן זוגו לקרב אדמירל שימה נסוג מאיזור. הוא כפי הנראה לא שמע את הודעתו של אדמירל אוזהה שהצי השלישי של אדמירל האלסי רודף אחריו, והוא חשב שהצי השלישי עדיין במפרץ לייטה וזו עוצמה שצריך להתחשב בה.

The Battleship Yamato

בשעה 6:30 בבוקר נפגשו 2 הכוחות ( קורייטה וטאפי-3 ) קורייטה האמין שהוא פגש כח גדול שכולל נושאות, סיירות, משחתות ואולי גם אוניות מערכה, והחליט להימנע מלתקוף לכיוון מפרץ לייטה ובמקום הוא החליט לתקוף את טאפי-3. בשעה 7:00 בבוקר יאמאטו פתחה באש. ספראגו שחשב שהאלסי מחזיק את המייצר סגור ע"י המטוסים שלו, הבין שזה לא המצב והוא בצרה גדולה, הוא ביקש סיוע מהכח טאפי-2 שנמצא כ-30 מיל דרומית לטאפי-3, העלה את מטוסי טאפי-3 לאויר והודיע למשחתות שלו לתקוף את הצי של קורייטה. למטוסי טאפי-3 הייתה בעיה שהם היו חמושים בעיקר בפצצות נגד ביצורים, חי"ר אבל לא פצצות חודרות שריון שנחוצים לתקיפת אוניות, אבל היו להם מספיק טורפדות לתקוף את הצי של קורייטה .

החל מ-7:20 בבוקר החלו קרבות בין אוניות הצי היפני וכוחות של טאפי-3. הסיירת היפנית קומאנו נפגעה ע"י טורפדו שנורה מהמשחת האמריקאיית גונסון והיא נסוגה מהקרב עברה במייצרי סאן ברנרדינו שטה למנילה ושם תוקנה, אבל מזלה לא האיר לה פנים, וב-25/11/1944 היא נפגעה ע"י מטוסים אמריקאיים וטבעה. גם גבורתו של מפקד המשחתת גונסון, לא עזרה לו והמשחתת שלו נפגעה ע"י פגזי 14 ו-6 אינטש. משחתת נוספת "הול" נפגעה גם כן וב-8:30 ניתנה הפקודה לנטוש את הספינה.

קצת דרומה משם, נושאות הליווי נתקלו באוניית מערכה יפנית, ו-2 נושאות ליווי "גמבייר בי" ו"קאלינאין בי" נפגעו, המשחתת גונסון ניסתה להסב את תשומת הלב מהנושאות לכיוונה וגם היא נפגעה וטבעה עם 186 אנשי צוות.

קורייטה האמין שהוא ניצח בקרב ופקד על הצי שלו לסגת, מאוחר יותר נפגעה הסיירת סויוזה הטורפדות שלה החלו להתפוצץ והספינה טבעה. בערך באותו זמן תקפו מטוסי קמיקאזה את טפי-3 וזו כנראה אחת ההתקפות המאורגנות הראשונות של קאמיקאזה במלחמה זו, ונושאת הליווי "סט לו" נפגעה וטבעה.

נושאת הליווי סט-לו שנפגעה ממטוסי קאמיקאזה

קורייטה אירגן מחדש את 15 הספינות שלו והחל לנוע דרומה לכיוון מפרץ לייטה , כאשר הגיע לכ-45 מיל מהמפרץ הוא ששמע שכוחות אמריקאיים נמצאים 110 מיל מצפון למפרץ החליט שהגיע הזמן לחזור הביתה ואין שום טעם לסכן את הכוחות שלו במטרה להטביע כמה ספינות תובלה ריקות, והוא נסוג דרך מייצרי סאן ברנרדינו.

בזמן הזה אדמירל האלסי היה מצוי למעשה במרדף אחר הספינות של אוזהה. בקרב שהתחולל בקייפ-אנגאנו הוא השמיד את ארבעת הנושאות האחרונות של היפנים, ורק אחר כך שלח כוחות לעזרת טאפי-3.

קישור למאמר:

http://www.historyofwar.org/articles/battles_samar.html

:

למידע נוסף

https://en.wikipedia.org/wiki/Battle_off_Samar

לאחרונה סיימתי לקרוא את ספרו של ההיסטוריון הבריטי המצוין מקס הסטינגס

על מלחמת העולם השניה "נפתחו שערי הגיהינום". מעניין שהסטינגס סבור כי

כיבוש הפיליפינים ע"י האמריקאים היה מיותר .לדעתו האמריקאים היו יכולים

להמשיך באסטרטגיה של האדמירל נימיץ , שהייתה כיבוש האיים הקטנים יחסית מסביב ליפאן

והטלת מצור ימי עליה עם צוללות. בנוסף בנית שדות תעופה,באיים שנכבשו,

הקרובים ליפאן מהם ימריאו מפציצים לעבר יפאן.

לדוגמא : איי מריאנה, גואם ואוקינאווה. אך היה זה רצונו העז של הגנראל מק'ארתור

לחזור ולשחרר את איי הפיליפינים אותם נטש בתחילת 1942. ולקיים את הבטחתו דאז "אני אחזור".

בעת הקרב עשה מפקד הצי השלישי האדמירל ביל "הפר" האלסי טעות קשה בכך שנטש את

מפרץ לייטה והתפתה לרדוף אחר נושאות המטוסים של אוזאווה היפאני.

( בדיוק כפי שתכננו היפנים) בעשותו כך הפקיר את הצי שנחת בחוף לייטה.

. האדמירל היפני קוריטה שהגיע למפרץ לייטה דרך מיצרי סן-ברנרדינו

החל לתקוף את הכוח הימי החלש שהגן על ספינות התובלה שהנחיתו חילים אמריקאים.

זיגי ספראג האמיץ, מפקד הכוח הימי האמריקאי החלש ,תקף את ספינות הקרב האדירות של קוריטה

ע"י משחתות ומטוסים שהמריאו מנושאות הליווי הקטנות . כנראה שקוריטה לא ידע שספינות הקרב של

ביל הלסי כה מרוחקות ממנו ,הוא חשש מן הצי השלישי ונתן פקודת נסיגה

לצי האדיר שלו והאמריקאים ניצלו.

סיפור קרב לייטה מופיע בפירוט גם בספרו של הסופר היהודי המפורסם הרמן ווק " מלחמה וזכרון".

מומלץ בחום.

ההבדלים בין נימיץ ומק'ארתור לא נראים לי כה גדולים.
עובדה שבעיני היפנים הפיליפינים נראו חשובים דיים לסכן את שארית הכוח הימי שלהם.
וממילא, החלטות כאלו התקבלו מעליהם, בוושינגטון.

השאלה המעניינת בזירה היפאנית היא, מדוע הבריטים התרכזו בלוחמת התשה בג'ונגלים של בורמה.. אולי המלחמה היתה מתקצרת לו היו מסייעים למק'ארתור או לנימיץ. באירופה הבריטים תמיד חיפשו "גישה עקיפה" (יוון, צפון אפריקה, איטליה)- ומול יפן, האסטרטגיה שלהם היתה די בזבזנית ולא יעילה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור ההבדלים בין נימיץ ומק'ארתור לא נראים לי כה גדולים. עובדה שבעיני היפנים הפיליפינים נראו חשובים דיים לסכן את שארית הכוח הימי שלהם. וממילא, החלטות כאלו התקבלו מעליהם, בוושינגטון. השאלה המעניינת בזירה היפאנית היא, מדוע הבריטים התרכזו בלוחמת התשה בג'ונגלים של בורמה.. אולי המלחמה היתה מתקצרת לו היו מסייעים למק'ארתור או לנימיץ. באירופה הבריטים תמיד חיפשו "גישה עקיפה" (יוון, צפון אפריקה, איטליה)- ומול יפן, האסטרטגיה שלהם היתה די בזבזנית ולא יעילה.

אני לא בטח שהיה כאן עניין של חשיבות שהרי המחשבה הראשונית הייתה לכבוש את פורמוזה, אבל החשש מכמות רבה של הרוגים מצד אחד, וגם המחשבה שמקארתור התחייב לשחרר את הפיליפינים, ודיווח של האלסי שהמלחמה תהיה קלה יחסית, הביאה לשינוי התוכנית ובמקום פורמוזה פלשו לפיליפינים.
יפן הגנה על הפיליפינים מפני שהם חשבו שעם תוכנית נכונה הם ישמידו את הצי האמריקאי ואולי גם יפגעו קשות בכח הנחיתה, ואז ניתן יהיה לדבר על תנאי שלום עם ארה"ב.
אני מניח שבכל אחת מתוכניות ה"שהו" היסוד של ההטעיה כמו ההטעייה שבוצעה ע"י הכח של אוזהה היה תנאי הכרחי.

יש מספר יסודות לחשיבות של הפיליפינים:
1. מעבר לנושא המוראלי, כיבוש הפיליפינים אפשר לאמריקאים לחסום לחלוטין את נתיבי השיט ליפן מאינדונזיה\מלזיה ולמנוע הגעה של נפט, גומי, אורז ושאר משאבים חיוניים ליפנים ולמכונת המלחמה שלהם.

2. מקארתור יכל לטעון, ובצורה די משכנעת, שהאסטרטגיה שלו יעילה משמעותית מזו של נימיץ. איזור הפעולה שלהם היה די דומה, כאשר מקארתור פגע באספקה היפנית, אפשר פעילות יעילה יותר של הצוללות האמריקאיות, היחס עלות תועלת שלו (כולל האבידות!) היה טוב יותר.

3. מבחינת היפנים, כיבוש הפיליפינים איפשר גישה לפורמוזה, סין או צפונה לכיוון אוקינווה ואיי המולדת. זו היתה ההזדמנות האחרונה לעצור את האמריקאים לפני שהם מגיעים למפתן יפן.

המטרה היפנית היתה להשמיד את צי הנחיתה! הם ידעו שהם נחותים בכוח האויר שלהם, הם כבר הבינו שהם לא יוכלו להתמודד בקרב רגיל מול האמריקאים. הצ'אנס היחיד שלהם הוא לפגוע בכוח הנחתות, להשמיד את אוניות האספקה ולהשאיר את הכוח היבשתי הגדול של האמריקאים לכודים על הקרקע, ללא יכולת הבאת תגבורות ואספקה. צריך לזכור - עם ספינות הקרב הגיע צי של יותר מ-400 ספינות שנשאו חיילים (~5 דיביזיות על הדרגים שלהם), אספקה לספינות ואספקה ללחימת הקרקע. הצלחה יפנית היתה מביאה למצב בו במקרה הגרוע, יש 4 דיביזיות על הקרקע, ללא אספקה וללא מספיק אספקה לצי בשביל לתמוך בהן בלחימה. זה היה מכריח את האמריקאים לסגת ולהתארגן מחדש ללא יכולת לחלץ את הכוחות שנמצאים כבר על הקרקע. זה היה שידור חוזר של קרב הכיבוש היפני של הפיליפינים עם אבדן דומה של כוח אדם - משהו שהיה מכה את המוראל האמריקאי בבית ומעכב את כיבוש הפיליפינים לפחות לשנה, מה שהיה מאפשר (במינימום) בניה מחדש של הצי וזרוע האויר שלו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי benihartmann לאחרונה סיימתי לקרוא את ספרו של ההיסטוריון הבריטי המצוין מקס הסטינגס על מלחמת העולם השניה "נפתחו שערי הגיהינום". מעניין שהסטינגס סבור כי כיבוש הפיליפינים ע"י האמריקאים היה מיותר. לדעתו האמריקאים היו יכולים להמשיך באסטרטגיה של האדמירל נימיץ , שהייתה כיבוש האיים הקטנים יחסית מסביב ליפאן והטלת מצור ימי עליה עם צוללות. בנוסף בנית שדות תעופה,באיים שנכבשו, הקרובים ליפאן מהם ימריאו מפציצים לעבר יפאן. לדוגמא : איי מריאנה, גואם ואוקינאווה. אך היה זה רצונו העז של הגנראל מק'ארתור לחזור ולשחרר את איי הפיליפינים אותם נטש בתחילת 1942. ולקיים את הבטחתו דאז "אני אחזור". מה שהסופר כותב זה בדיוק מה שנעשה, וזה נקרא "שיטת הדילוגים" זה אומר שלא כובשים כל אי אלא כובשים את האיים הנכונים ומדלגים על איים מסויימים, כאשר הכוונה להתקדם ליפאן על מנת שניתן יהיה לתקוף אותה ממפציצי ה-בי-29. אבל לזכור שבכל אי שהמארינס או הצבא תקפו, עלה לאמריקאיים באלפי הרוגים מפני שהיפנים נלחמו כמעט עד החיל האחרון. ולמעשה אחד מהשיקולים להטיל את פצות האטום, הייתה המחשבה שאם כיבוש אי קטן עולה 5,000 עד 7,000 הרוגים אזי כיבוש יפן יעלה לאמריקאיים כמיליון הרוגים. בעת הקרב עשה מפקד הצי השלישי האדמירל ביל "הפר" האלסי טעות קשה בכך שנטש את מפרץ לייטה והתפתה לרדוף אחר נושאות המטוסים של אוזאווה היפאני. ( בדיוק כפי שתכננו היפנים) בעשותו כך הפקיר את הצי שנחת בחוף לייטה. זה נכון והיו קולות רבים שקראו לעמידו לדין על התנהלות זו. אבל נימיץ שכבר ראה את סוף המלחמה החליט שלא להעמיד אותו לדין. האדמירל היפני קוריטה שהגיע למפרץ לייטה דרך מיצרי סן-ברנרדינו החל לתקוף את הכוח הימי החלש שהגן על ספינות התובלה שהנחיתו חילים אמריקאים.זיגי ספראג האמיץ, מפקד הכוח הימי האמריקאי החלש ,תקף את ספינות הקרב האדירות של קוריטה ע"י משחתות ומטוסים שהמריאו מנושאות הליווי הקטנות . כנראה שקוריטה לא ידע שספינות הקרב של ביל הלסי כה מרוחקות ממנו הוא חשש מן הצי השלישי ונתן פקודת נסיגה לצי האדיר שלו והאמריקאים ניצלו. כל זה נכון וזה רק מראה שאומץ לב ונחישות מחפה לפעמים על חולשה פיזית. סיפור קרב לייטה מופיע בפירוט גם בספרו של הסופר היהודי המפורסם הרמן ווק " מלחמה וזכרון". מומלץ בחום.

הקרב במייצר סוריגאו.

Up from the mud of Pearl Harbor, battleships of the U.S. Navy took revenge against the Japanese at Surigao Strait.

By David Lippman

לאור הצלחת הצי האמריקאי בקרבות באיי המארינה ולאור המלצתו של אדמירל האלסי, החליטו האמריקאיים לשנות את התכנית המלחמתית שלהם, לפסוח על פורמוזה ולתקוף בפיליפינים, כאשר הנחיתה האמפיבית תהיה במפרץ לייטה. עי"כ הם מבטיחים לעצמם בסיסים לחה"א ולחיל הים האמריקאי להמשך הקרבות בפיליפינים כנגד האיים מינדורו ולוזון. כמו כן זה איפשר לדוגלס מקארטור לקיים את הבטחתו, לאחר שעזב את הפיליפינים ב-1942, "אני אחזור".

את הפלישה ללייטה הובילו אדמירל קינקייד, עם הצי השביעי ועם הכוח השישי של הצבא בפיקודו של הגנרל קרוגר, ואדמירל האלסי עם הצי השלישי. הצי השלישי היה החלק ההתקפי בפלישה לפילפינים ובלב הכח היו 9 נושאות מטוסים גדולות, 8 נושאות קלות ו-6 אוניות מערכה.

בצי השביעי שהיה אמור לבצע את הנחיתה עצמה, היו כ-100 ספינות תובלה וספינות עזר נוספות, כולל ספינה לשליית מוקשים שהגיעה מאנגליה וסיירת שהגיעה מאוסטרליה. כל הכוחות הובטחו ע"י מספר רב של סיירות, משחתות, נושאות ליווי לסיוע קרוב, ו-6 אוניות מערכה,ש-5 מהם ניזוקו בפרל הרבור והוחזרו לחיים מאוחר יותר.

אוניות המערכה עם התותחים הגדולים 12-16 אינץ, יתנו את הסיוע לכוחות התוקפים על הקרקע. ספינות אלו היו חלק מהכח של אדמירל אולדנדרוף שפיקד על כוחות הסיוע מהסיירת הכבדה "לואיסויל". יום הפלישה נקבע ל-20.10.1944

אדמירל טויודה שהיה אז מפקד הצי היפני הכריז על "שוהו-1" שזו ההתראה שקוראת להגנת הפיליפינים. התכנית בנוייה על כוח הטעייה שאמור למשוך את הנושאות של האלסי (הצי השלישי) הרחק מלייטה, ואז כוחות ים נוספים יכנסו לאיזור הנחיתה במטרה להשמיד את כוח הפלישה. מפקד כוח ההטעייה היה סגן אדמירל אוזהה, בכח שלו היו ארבעת נושאות המטוסים האחרונות של יפן וכ-100 מטוסים בלבד, מפני שהיה ברור שהם יושמדו ע"י הצי השלישי של אדמירל האלסי.

כוחות הים שאמורים להשמיד את כוח הפלישה היו תחת פיקודו של סגן אדמירל קוריטה, בכוח היו 2 הספינות החזקות ביותר של הצי היפני ואולי בעולם כולו והם: אניית המערכה יאמאטו ואוניית המערכה מוסאשי, ספינות אלו שהדחי שלהם הגיע ל-72,000 טון היו חמושות ב-9 תותחי 18 אינץ. את הספינות האלו ילוו עוד 3 אוניות מערכה נוספות ועוד מספר רב של סיירות ומשחתות.

התכנית קראה לתקיפה משני כיוונים, קורייטה יקח כוח אחד שיהיו בו 5 אוניות מערכה כולל יאמאטו ומוסשי, יעבר דרך מייצר סאן ברנארדינו וינועו דרומה לכיון מפרץ לייטה, ואילו הכח השני בפיקודו של סגן אדמירל נישימורה יעבור עם כוחותיו דרך מייצר סוריגאו וינוע צפונה לכיוון מפרץ לייטה.(ראה שרטוט למטה).

אבל הצי האמריקאי נערך לחסום את היציאות ממיצרים אלו. את היציאה ממייצר סוריגאו חסם אדמירל אולדנדרוף, ואת היציאה ממייצר סאן ברנרדינו חסם הכח של אדמירל האלסי עם הנושאות של הצי השלישי. הכח של אדמירל אולדנדרוף כלל 6 אוניות מערכה, 4 סיירות כבדות, 4 סיירות קלות, 28 משחתות, ו-39 טרפדות. אדמירל אולדנדרוף הבין שהמייצר הצר יאלץ את הצי היפני להיכנס למייצר בטור ארוך של ספינה אחת אחרי השנייה, ולכן הוא ערך את הסיירות הכבדות ואת אוניות המערכה שלו, לאורך ציר ממזרח למערב כאשר הם נערכים בניצב לכח היפני המתקדם ויוצרים את ה"טי" המפורסם.

בקו הראשון היו הטרפדות (פי.טי) שהתריעו על מיקום הספינות היפניות בכניסה למייצר וגם תקפו אותם עם טורפדות (דגים). הפי.טי מסומנים כ"דסרון 54" ו"דסרון 56" והם נערכו בקבוצות של 3 טרפדות בקבוצה. לידם היו 6 משחתות שמסומנים כ"דסרון 24", ומאחור היו 8 סיירות: 5 מצד ימין ו-3 סיירות מצד שמאל, מאחורי הסיירות היו 6 אוניות מערכה.

ב-17 לאוקטובר השתלטו הריינגרס על הכניסה למפרץ לייטה ואחריהם הגיעו הספינות של אדמירל אולדנדרוף שהחלו לרכך את עמדות היפנים בלייטה. טיודה המפקד העליון של הצי היפני הפעיל את התכנית "שהו-1" והקרבות החלו להתגלגל. ב-23.10 נראה הצי של קורייטה באיזור המייצר שליד האי פאלאון. הצי של קורייטה התגלה על ידי 2 צוללות (דרטר ודייס) שסיירו באיזור והם תקפו בטורפדות את הצי של קורייטה הטביעו 2 סיירות כבדות, אחת מהם היא "אטאגו" שהיתה אניית הדגל של קורייטה, וסיירת נוספת נפגעה קשה. על אף הפגיעות קורייטה לא נסוג והוא ממשיך בתנועה לקראת מייצרי סוריגאו. כל הכוחות לוקחים פסק זמן מתמלאים בדלק, תחמושת וכולם מבינים שמחר בלילה תתחיל המלחמה. מעבר לפגיעה בכוחות אוייב, האלסי יודע כעת את מיקום הספינות היפניות והוא קורא ל-2 הכוחות שיצאו למלא דלק לחזור חזרה.

כוחותיו של אדמירל אולדנדרוף נערכו להגן על היציאה מהמייצר כאשר הם יוצרים את מערך ה"ט" המפורסם. בשעה זו כל הספינות מצויות בעמדות והמארב של אולדנדרוף עומד לסגור את מלתעותיו על הצי היפני. את הערכות של כוחות אלו ראה בשרטוט למעלה.

אדמירל קינקייד, קיבל התראה גם מהטרפדות שלו וגם מ-2 הצוללות שכבר נפגשו עם היפנים, הוא מבין שהספינות של נישימורה מגיעות מדרום והוא מודיע לכל המפקדים להתכונן ללוחמת לילה. בשעה 11:30 בלילה אחת הטרפדות ראתה את הספינות של נישימורה על מסך הראדר שלה, את הצי היפני הובילו 4 משחתות: "מיצו", "אסגומו", "ימאגומו", ו"שיגורה", אחריהם 2 אוניות המערכה "ימאשירו" ו"פוסו", ואת טור הספינות סגרה הסיירת הכבדה "מוגאמי".

לפני שהטרפדות תקפו, הספינות יפניות פתחו באש תותחים והאירו את האיזור עם פגזי תאורה, הטרפדות שיחקו "חתול ועכבר" עם הספינות של נישימורה, הרבה מהטרפדות נפגעו אבל רק טרפדת 493 טבעה, גם משחתת יפנית אחת טורפדה ע"י טרפדת מס' 137.

הקרבות של הצי היפני עם הטרפדות לא שינו את מחשבתו של אדמירל נישימורה והוא המשיך בדרכו למייצר סוריגאו. קפטן קאורד מפקד כח המשחתות מס'-54 הבין שהטרפדות לא עצרו את האוייב והוא צריך לתקוף, כח המשחתות חולק לשני קבוצות: אחד ממזרח לטור הספינות היפניות שנקרא כ.מ-107 והיה בפיקודו של קפטן קאורד עצמו, וכח שני ממערב לספינות היפניות שנקרא כ.מ-108 והיה תחת פיקודו של קפטן פיליפס. (כ.מ=כוח משימה)

ב-03:00 גילו שני הכוחות אחד את השני, קאורד פקד לעלות מסך עשן ולתקוף, בטווחים של כ-8 ק"מ מהאוייב שיגרו המשחתות שלו 27 טורפדות ונסוגו לכיוון צפון תוך שהן מעלות עשן ונעות בזיג-זג להימנע מפגיעה. לדגים לקח כ-8 דקות להגיע למטרותיהם, אחד מהם פגע בספינת המערכה פוסו שהחלה להאיט ויצאה מהטור היפני. כמה דקות מאוחר יותר תקפו המשחתות של קפטן פיליפס את הטור היפני ושיגרו לעברו טורפדות שפגעו ב-3 משחתות, 2 מהם טבעו והשלישית נפגעה, אבל הצליחה לסגת מאיזור הקרב. שתי המשחתות האמריקאיות נעו צפונה כשהם מתחמקות מהאש היפנית ומהטרפדות שעדיין מחפשות מטרות.

הכח הבא שתקף את היפנים היו 6 משחתות שניקראו כ.מ.-24, שחולקו ל-2 קבוצות, קבוצה אחת תחת פיקודו של קפטן מכמנס כללה 3 משחתות, וקבוצה שנייה תחת פיקודו של ביוכנן שכללה גם היא 3 משחתות. הכח קיבל פקודה לנוע ולתקוף וב-3:23 המשחתות של ביוקנן שיגרו 14 טורפדות, ואחד מהם פגע במשחתת ימאשירו. המשחתות של מכמנס תקפו גם הן ושיגרו 5 טורפדות כנגד אסגומו שפיספסו אותה אבל אחד מהם פגע במיצו והטביע אותה. הסיירת הכבדה "מוגמי" ואוניית המערכה "יאמישורו" השיבו אש והמשחתות נסוגו.

אדמירל אולדנדרוף הכניס את כח המשחתות האחרון שלו בפיקודו של קפטן סמוט כ.מ.-56 ופקד עליהם לתקוף את הספינות הכבדות. המשחתות של כ.מ.-24 נערכו ב-3 קבוצות: במזרח ניצבו קבוצה מס'-1 שכללה את המשחתות: גרנט, לרי, וניוכם, וקבוצה מס'-2 שכללה את המשחתות: בריאנט, הלפורד, ורובינסון. בצד מערב ניצבה קבוצה מס'-3 בפיקודו של בולוור שכללה את המשחתות: בניון, לוץ, ואדוארד. כאשר סמוט החל בתנועה שלו כנגד נישימורה, החלו הסיירות הכבדות ואוניות המערכה שבקו של אולדנדרוף, לירות לעבר הצי של נישימורה. אחד מהמלחים תיאר את הירי של התותחים הכבדים ואמר שזה נראה כאילו הפגזים עומדים באויר, זה לקח להם 15 עד 20 שניות עד שהגיעו למטרות שלהם. ואי אפשר מבלי איזה ירי על כוחותינו והמשחתת גרנט שהתקרבה יותר מדי לאוייב נחשבה לכזו וספגה אש מהמשחתות האמריקאיות.

ובעוד גרנט נלחמת על חייה, קבוצות המשחתות 2 ו-3 המשיכו לשגר טורפדות אבל כולם החטיאו את המטרות, והמשחתות נסוגו צפונה כאשר הם מייצרים עשן לחפות על תנועתם. הסיירות הכבדות ואוניות המערכה פתחו באש מטווח של כ-15 ק"מ על "ימאשירו" והיא נפגעה והחלה לעלות באש. הספינה טבעה עם רוב אנשי הצוות ואדמירל נישימורה.

הדיוק של התותחים הגדולים של הסיירות ואוניות המערכה הדהים את אלו שראו את 20 הדקות של הקרב עם היפנים, הפגזים הנותבים האירו את השמיים בפסי אש שלא נגמרו. מכל הספינות של אדמירל שימה רק המשחתת שיגורה הצליחה להימלט מהמארב של אדמירל אולנדרוף. הסיירת הכבדה מוגאמי התנגשה בסיירת הכבדה נאשי, שהייתה ספינת הדגל של אדמירל שימה, זה הספיק לשימה והוא נסוג מהמייצר. עם בוקר פקד אדמירל אודנדרוף על ספינות המערכה להישאר במקומם, אבל שאר הכח נשלח לנקות את מייצרי סוריגאו מספינות אוייב, הסיירת מוגאמי ניתקה מגע ונסוגה, אבל ניתקלה במטוסים מטאפי-3 שהטביעו אותה. אולדנדרוף הפסיק את המרדף אחרי אדמירל שימה והורה לספינות לנוע ולעזור לאדמירל ספראגו ולכח טאפי-3.

Admiral Oldendorf’s engagement with Nishimura marked the last time in history that ships of the line fought each other in the traditional sense in a major battle. His brilliant victory in Surigao Strait had in no small way helped to secure the victory in the Philippines for the Allies.

Leyte Gulf was decisive in that it destroyed much of the remaining Japanese surface fleet while virtually ending Japan’s ability to move resources from Southeast Asia to the home islands. Japanese losses included four aircraft carriers, three battleships, six heavy and four light cruisers, and eleven destroyers, along with several hundred aircraft and over 10,500 sailors. Allied losses were one light carrier, two escort carriers, two destroyers and one destroyer-escort

למידע נוסף ראה קישורים למטה

http://warfarehistorynetwork.com/da...st-battle-line/

http://nationalinterest.org/blog/the-buzz/pearl-harbor-revenge-the-battleship-battle-surigao-strait-20713

This article by David Alan Johnson originally appeared on Warfare History Network.

Image: Wikimedia Commons.

Battle of Cape Engaño (25–26 October 1944)

כזכור התכנית למלחמה במפרץ לייטה הייתה שאדמירל אוזהה ימשוך את הצי השלישי ממפרץ לייטה, שבו הם הגנו על כוחות הפלישה של הצי השביעי, על מנת שכוחות צי אחרים של יפן יכנסו למפרץ לייטה וישמידו את הכוחות הפולשים. הכח של אוזהה כלל: 4 נושאות כולל האחרונה מששת הנושאות שתקפו את פרל הרבור, 2 אוניות מערכה ממלחמת העולם הראשונה מדגם "איזה" שהוסבו לנושאות קטנות, 3 סיירות קלות ו-9 משחתות. סה"כ היו בכח שלו 108 מטוסים.

בתמונה זו רואים דגם של אוניית המערכה "איזה" וניתן לראות ששני הצריחים האחוריים הוסרו ובמקומם התקינו סיפון למטוסים, האנגר ומעוט אחד או שניים.

בתאריך 24.10 בשעה 16:40 אותר הכח של אוזהה והצי השלישי בפיקודו של אדמירל האלסי עזב את מפרץ לייטה ונע לקראתו, כח ההטעייה של אוזהה אותר ע"י מטוסי כח משימה מס-38.3 בפיקודו של שרמן. הכח ההתקפי של האלסי הם 3 כוחות של טאפי-38 בפיקודו של אדמירל מיטשר שכולל: 5 נושאות גדולות, 5 נושאות קלות, 6 אוניות מערכה, 2 סיירות כבדות, 6 סיירות קלות וכ-40 משחתות. האוויריה של כח זה, (10 נושאות מטוסים) הגיעה למספר של 600 מטוסי קרב ויותר.

בתאריך 24.10 בשעה 02:40 הפריד האלסי בין אוניות המערכה של טאפי-34, שכללה 6 אוניות מערכה תחת פיקודו של סגן אדמירל וויליס לי, ובין הנושאות של הצי השלישי ושלח את אוניות המערכה קדימה שינועו לפני כח הנושאות. כוונתו של האלסי הייתה שהמטוסים מהנושאות בסיוע התותחים של אוניות המערכה יתקפו את הצי של אוזהה. אבל עם שחר 25.10 תקפו 75 מטוסים מהכח של אוזהה את אוניות הצי השלישי, מרביתם של מטוסים אלו יורטו ונפלו, ומי שנשאר חזר לבסיס בלוזן.

בלילה העביר האלסי את הפיקוד על טאפי-38 לאדמירל מיטשר שהורה על תקיפת הצי של אוזהה עם שחר ע"י 180 מטוסים וזאת עוד לפני שהכח היפני אותר, כאשר מטוסי הסיור גילו את הצי היפני, הכח התוקף כבר היה באויר. בשעה 08:00 החלה התקיפה, מטוסי הליווי תקפו את המטוסים היפנים והפילו 30 מהם. התקיפות של האמריקאיים המשיכו עד הערב,טאפי 38 הוציאה 527 גיחות כנגד הצי של אוזהה והטביעו את הנושאת היפנית "זוקאקו", שהיא הנושאת האחרונה שנשארה מהכח שתקף את פרל הרבור, את 2 הנושאות הקלות "ציטוסה" ו"זואי", את המשחתת "אקיזוקי". הנושאת הקלה "צייודה" והסיירת "תאמה" נפגעו גם כן. אוזהה העביר את הדגל שלו לסיירת "אויודו".

Crisis – U.S. 7th Fleet's calls for help

באותו יום 25.10 קצת אחרי 08:00 החלו להגיע בקשות עזרה מהצי השביעי, כזכור יציאתו של האלסי למרדף אחרי הצי של אוזהה, הותיר את מייצר סאן ברנרדינו ללא השגחה והצי של קורייטה אם כי נסוג בתחילה על מנת להתרחק מהנושאות של האלסי, עשה אחורה פנה ויצא מייצר סאן ברנרדינו לכיוון מפרץ לייטה, בינו ובין כוח הנחיתה של הצי השביעי שנחת בלייטה, עמדו רק הנושאות הקלות של טאפי-3. במאמר "הקרבות בים סאמר" מוסבר על הקרב של טאפי-3 כנגד קורייטה. אדמירל קיינקייד שולח בקשות לעזרה החל מ-08:00, ויותר מאוחר גם אדמירל נימיץ שולח מסרים להאלסי וכותב/שואל "כל העולם שואל איפה כוח המשימה 34". בקיצור כולם נגד האלסי ובשלב יותר מאוחר עולה השאלה למה לא מעמידים את האלסי לדין על השגיאה שעשה כאשר הוציא את הנושאות שלו מלייטה גולף

בסוף לאחר למעלה מ-3 שעות אחרי שנשלחה בקשת העזרה מטאפי-3, האלסי הורה לכח המשימה 34 לחזור לים סאמר, אבל כעת צריך היה לתדלק את הספינות של האלסי וזה לקח עוד שעתיים וחצי. בשלב זה זה כבר מאוחר להתערב בלחימה בים סאמר או לרדוף אחרי קורייטה, אבל האלסי מארגן כח רדיפה שנקרא כוח משימה 34.5 תחת פיקודו של "אדמירל אוסקר בדגר" שבנוי מסביב ל-2 אוניות המערכה החדשות "איווה" ו"ניו גרסי" ואיתם 3 סיירות, ו-8 משחתות. הכח נע דרומה במהירות הגדולה ביותר שהספינות אלו יכולות להגיע. (32 קשר/60 קמ"ש). כוח המשימה 34.5 הצליח לתפוס את המשחתת "נואקי" שטבעה עם רוב אנשי הצוות שלה ועוד מלחים של הספינה "ציקומא.

כאשר האלסי הסתובב וחזר דרומה, הוא השאיר כח של 4 סיירות ו-9 משחתות תחת הפיקוד של "דובוס" וחיבר את הכח הזה לכוח משימה 38. בשעה 14:15 הורה מיטשר לדובס לתקוף את שארית הכח היפני של קורייטה שנשאר באיזור. הכח של דובס אכן הטביע בשעה 17:00 את הסיירת הקלה "צייודה", וב-21:00 הטביעו את המשחתת "הטסוזקי". כאשר אדמירל אוזהה למד על המשימה של דובס ומיכוון שהוא העריך שעוצמתו אינה גדולה במיוחד הוא סובב את הכח שלו ויצא נגד הכח של דובס. אוזהה פקד על אוניות המערכה היפניות "איסה והיוגה" לצאת לקראת דובס אבל הם לא מצאו אותו. האלסי הודיע לאדמירל לי לנתק מגע ולרדת דרומה לעזור לצי השביעי. בשעה 23:10 גילתה הצוללת האמריקאית"גאלו" את הסיירת "תאמה" מהצי של אוזהה והטביעה אותה, וזו הייתה הפעולה המלחמתית האחרונה בקרב על לייטה גולף

https://en.wikipedia.org/wiki/Battl...3_final_actions

שלום לכולם, בהמשך אני מעלה מספר שורות על חלק מהספינות שהשתתפו בקרבות במפרץ לייטה.

הספינות שהשתתפו בקרבות בלייטה גולף.

הצי היפני:

בצד היפני השתתפו 4 כוחות ימיים והם:

1. הכח של קורייטה שכלל את 2 אוניות המערכה החזקות בעולם והן יאמאטו ומוסשי שחמושות ב-9 תותחים בקוטר 18.1 אינץ (460 ממ) ודחי של 72,000 טון.
בנוסף היו בכח שלו עוד 3 אוניות מערכה, 3 סיירות ששודרגו לרמה של אוניות מערכה, 12 סיירות ו-15 משחתות.

1.1 אוניות המערכה הן:
(Yamato, Musashi, Nagato, Kongō, and Haruna),

1.2 הסיירות הכבדות הן:

(Atago, Maya, Takao, Chōkai.-Takao Class. Myōkō, Haguro- Myko Class. Kumano, Mogami Class. Suzuya, Tone and Chikuma)and two light cruisers (Noshiro and Yahagi)

2. הכח של אדמירל נישימורה כלל: 2 אוניות מערכה, סיירת כבדה, ו-4משחתות.

Nishimura's "Southern Force" consisted of the old battleships Yamashiro and Fusō, the heavy cruiser Mogami, and four destroyers. The four destroyers were Shigure, Michishio, Asagumo and Yamagumo.

3. הכח של אדמירל שימה כלל: 2 סיירות כבדות, סיירת קלה, ו-4 משחתות.

The Japanese Second Striking Force was commandedby Vice Admiral Kiyohide Shima and comprised heavycruisers Nachi (flag) and Ashigara, the light cruiser Abukuma, and the destroyers Akebono, Ushio, Kasumi, and Shiranui

4. הכח הרביעי הוא כח ההטעייה של אדמירל אוזהה שכלל: 4 נושאות מטוסים רגילות, 2 נושאות הייבריד (שילוב של סיירת ונומ"ט) ן-3 סיירות ו-9 משחתות.

Ozawa's "Northern Force" comprised four aircraft carriers (Zuikaku—the last survivor of the six carriers that had attacked Pearl Harbor in 1941—and the light carriers Zuihō, Chitose, and Chiyoda), two World War I battleships partially converted to carriers (Hyūga and Ise.
the two aft turrets had been replaced by a hangar, aircraft handling deck and catapult, but neither ship carried any aircraft in this battle),

three light cruisers (Ōyodo, Tama, and Isuzu), and nine destroyers. His force had only 108 aircraft

אוניות המערכה "מוסשי" ו"יאמאטו"

אוניית המערכה-מוסשי.

Name: Musashi
Namesake: Province of Musashi
Ordered: June 1937
Builder: Mitsubishi Shipyard, Nagasaki
Laid down: 29 March 1938
Launched: 1 November 1940
Commissioned: 5 August 1942
Struck: 31 August 1945
Fate: Sunk during the Battle of Leyte Gulf, 24 October 1944

General characteristics (as built)

Class and type: Yamato-class battleship
Displacement: · 64,000 long tons (65,000 t) (standard)
71,659 long tons (72,809 t) (full load)
Length: · 244 m (800 ft 6 in) (p/p)
263 m (862 ft 10 in) (o/a)
Beam: 36.9 m (121 ft 1 in)
Draft: 10.86 m (35 ft 8 in) (full load)
Installed power: · 150,000 shp (110,000 kW)
12 × Kanpon water-tube boilers
Propulsion:
4 × propellers
4 × steam turbines
Speed: 27.46 knots (50.86 km/h; 31.60 mph)
Range: 7,200 nmi (13,300 km; 8,300 mi) at 16 knots (30 km/h; 18 mph)
Complement: 2,500

Sensors and processing systems:

· 1 × Type 21 air search radar
· 1 × Type 0 hydrophone system

Armament:

3 × triple 46 cm Type 94 guns
4 × triple 15.5 cm 3rd Year Type guns
6 × twin 12.7 cm Type 89
12 × triple 25 mm Type 96 AA guns
2 × twin 13.2 mm Type 93 AA Machine guns

Armour:

· Waterline belt: 400 mm (15.7 in)
· Deck: 200–230 mm (7.9–9.1 in)
· Gun turrets: 250–650 mm (9.8–25.6 in)
· Barbettes: 380–560 mm (15.0–22.0 in)
· Conning tower: 500 mm (19.7 in)
· Bulkheads: 300–340 mm (11.8–13.4 in)

Aircraft carried:

6–7 × Nakajima E8N or Nakajima E4N floatplanes
Aviation facilities:
2 × catapults

Sunk during the Battle of Leyte Gulf, 24 October 1944

Yamato-class Battleship:

Displacement: · 64,000 long tons (65,000 t) (standard)
71,659 long tons (72,809 t) (full load)
Length: · 244 m (800 ft 6 in) (p/p)
263 m (862 ft 10 in) (o/a)
Beam: 36.9 m (121 ft 1 in)
Draft: 10.86 m (35 ft 8 in) (full load)
Installed power: · 150,000 shp (110,000 kW)
12 × Kanpon water-tube boilers
Propulsion:
4 × propellers
4 × steam turbines

Speed: 27.46 knots (50.86 km/h; 31.60 mph)
Range: 7,200 nmi (13,300 km; 8,300 mi) at 16 knots (30 km/h; 18 mph)
Complement: 2,500

Sensors and processing systems:

· 1 × Type 21 air search radar
· 1 × Type 0 hydrophone system

Armament:

3 × triple 46 cm Type 94 guns
4 × triple 15.5 cm 3rd Year Type guns
6 × twin 12.7 cm Type 89
12 × triple 25 mm Type 96 AA guns
2 × twin 13.2 mm Type 93 AA Machine guns

Armour:

· Deck: 200–230 mm (7.9–9.1 in)
· Gun turrets: 250–650 mm (9.8–25.6 in)
· Barbettes: 380–560 mm (15.0–22.0 in)
· Conning tower: 500 mm (19.7 in)
· Bulkheads: 300–340 mm (11.8–13.4 in)

Aircraft carried:

6–7 × Nakajima E8N or Nakajima E4N floatplanes
2 × catapults

מוסשי ויאמאטו היו 2 ספינות אחיות, הם היו הכבדות ביותר, עם התותחים הגדולים ביותר ומיגון שריון מעולה. מוסשי הוטבעה בקרב הראשון במפרץ לייטה שנקרא הקרב בים הסיבויאן ע"י מטוסי קרב אמריקאיים ולאחר שפגעו בה 19 טורפדות ו-17 פצצות שהוטלו ע"י מטוסי קרב, היא התהפכה וטבעה. כ-1,000 אנשי צוות טבעו יחד עם הספינה.

במרץ 2015 איתרו היזם ומייסד מיקרוסופט אלן פול וצוות המחקר שלו את שרידי האונייה בים סיבויאן, הספינה נמצאה בעומק של כ-1,000 מטר ובשלב זה לא ידוע לי על אפשרות להעלות אותה ממעמקים. רכב שהופעל מרחוק צילם את הספינה.

https://www.theguardian.com/world/2...warship-musashi

Japanese Battleship Nagato

The Battleship “Natago” in 1931

Nagato on History

Name: Nagato

Namesake: Nagato Province

Builder: Kure Naval Arsenal

Laid down: 28 August 1917

Launched: 9 November 1919

Sponsored by: Admiral Katō Tomosaburō

Completed: 15 November 1920

Commissioned: 25 November 1920

Struck: 15 September 1945

Fate: Sunk as a target in Operation Crossroads, 29/30 July 1946

Status: Diveable wreck

General characteristics (as built)

Class and type: Nagato-class battleship

Displacement: 32,720 metric tons (32,200 long tons) (standard)

Length: 215.8 m (708 ft 0 in)

Beam: 29.02 m (95 ft 3 in)

Draft: 9.08 m (29 ft 9 in)

Installed power: · 80,000 shp (60,000 kW)

21 × water-tube boilers

Propulsion: · 4 shafts · 4 × steam turbines

Speed: 26.5 knots (49.1 km/h; 30.5 mph)

Range: 5,500 nmi (10,200 km; 6,300 mi) at 16 knots (30 km/h; 18 mph)

Complement: 1,333

Armament:

4 × twin 41 cm guns

20 × single 14 cm guns

4 × single 76 mm AA guns

8 × 533 mm (21.0 in) torpedo tubes

Armor:

· Waterline belt: 305–100 mm (12.0–3.9 in)

· Deck: 69 mm (2.7 in) + 75 mm (3.0 in)

· Gun turrets: 356–190 mm (14.0–7.5 in)

· Barbettes: 305 mm (12.0 in)

· Conning tower: 369 mm (14.5 in)

General characteristics (1944)

Displacement: 39,130 metric tons (38,510 long tons) (standard)

Length: 224.94 m (738 ft 0 in)

Beam: 34.6 m (113 ft 6 in)

Draft: 9.49 m (31 ft 2 in)

Installed power: · 80,000 shp (60,000 kW)

10 × water-tube boilers

Speed: 25 knots (46 km/h; 29 mph)

Range: 8,650 nmi (16,020 km; 9,950 mi) at 16 knots (30 km/h; 18 mph)

Complement: 1,734

Sensors and processing systems:

· 1 × Type 21 air search radar

· 2 × Type 13 early warning radars

· 2 × Type 22 surface search radars

Armament:

4 × twin 41 cm guns

18 × single 14 cm guns

4 × twin 127 mm (5 in)/40 DP guns

98 × 25 mm (1 in) AA guns

Armor:

· Deck: 69 mm (2.7 in) + 100 mm (3.9 in) + 38 mm (1.5 in)

· Turrets: 460–280 mm (18.1–11.0 in)

· Barbettes: 457 mm (18.0 in)

Aircraft carried:

3 × floatplanes

Aviation facilities:

1 × catapult

אוניית המערכה נאגאטו הינה האוניה המובילה בסדרת אוניות המערכה "נאגאטו", אוניה נוספת בסידרה זו היא "מוטסו". ב-1936 נאגאטו עברה מקצה שיפורים שכללו הוספת 9 מטר לאורכה ו-5 מטר לרוחבה וזאת על מנת לאפשר לה מהירות גבוהה יותר. שינויים אלו הביאו אותה לדחי של כ-39,000 טון. ספינת האחות "מוטסו" השתתפה ב-1942 בקרבות באיי סולומון, והייתה ספינת הדגל של אדמירל "יאמאמוטו" בקרבות בפרל הרבור. נאגאטו השתתפה בקרבות במידווי, בפיליפינים ובמפרץ לייטה. הספינה הושמדה בניסויים של הפצצות האטומיות שהיו באי ביקני בשנת 1946. על ניסויים אלו ניתן לקרוא בקישור למטה
:

Operation Crossroads

אוניית המערכה "קונגו"

History

Name: Kongō

Namesake: Mount Kongō

Ordered: 1911

Builder: Vickers Shipbuilding Company, Barrow-in-Furness

Laid down: 17 January 1911

Launched: 18 May 1912

Commissioned: 16 August 1913

Struck: 20 January 1945

Fate: Sunk by USS Sealion in the Formosa Strait, 21 November 1944

General characteristics

Class and type: Kongō-class battlecruiser

Displacement: 36,600 long tons (37,187 t)

Length: 222 m (728 ft 4 in)

Beam: 31 m (101 ft 8 in)

Draught: 9.7 m (31 ft 10 in)

Propulsion: Steam turbines, 4 shafts

Speed: 30 knots (35 mph; 56 km/h)

Range: 10,000 nmi (19,000 km) at 14 kn (26 km/h)

Complement: 1360

Armament

· 1913:

8 × 356 mm (14 in) naval gun (4×2)

16 × 6-inch (15 cm) 50 caliber naval guns (16×1)

8 × 76 mm (3 in) naval guns (8×1)

4 × 6.5 mm (0.26 in) machine gun

8 × submerged 533 mm (21.0 in) torpedo tubes

1944:

8 × 356 mm (14 in) naval gun (4×2)

8 × 152 mm (6 in) naval gun (8×1)

8 × 127 mm (5.0 in) guns (4×2)

122 × 25 mm Type 96 Antiaircraft autocannon

Armor:

Decks: 2.3–1.5 in (58–38 mm) (later strengthened +101 mm on ammo storage, +76 mm on engine room)

Turrets: 9 in (230 mm)

Barbettes: 10 in (250 mm)

אוניית מערכה זו היא הראשונה בסדרה של 4 ספינות שנבנו ביפן והן: "קונגו", "היאיי", "קרישמה" ו"הרונה".

"קונגו" הושקה ב-1913 ועברה שיפוצים נרחבים לאורך השנים. ב-1929 יפן שיפצה את הסידרה והפכה אותם לאוניות מערכה, כאשר השיפוץ העיקרי היה במנועים ובמיגון, בטבלה למעלה ניתן לראות את ההבדלים בחימוש בין ספינות שנוצרו ב-1913 ולאחר השיפוצים ב-1935. השיפוצים שנעשו ב-1935 כללו את הסרתם של כל התותחים שהיו בדגם המקורי, למעט הצריחים העיקריים, הוספת כמות גדולה של תותחי נ"מ, תותחים בקליבר 5 אינץ ו-6 אינץ, חיזוק המיגון על הסיפון, מחסני התחמושת, וחדרי המנועים. בנוסף לשינויים אלו הותקנו בהן 2 משגרים למטוסים שיכולים לנחות על המים, שנויים אלו הפכו אותן ל"אוניות מערכה מהירות

Fast battleship

סדרה זו של ספינות היו מהפעילות ביותר בצי היפני. הספינות "היאיי" ו"קירישימה" היו בין הספינות שליוו את נושאות המטוסים שתקפו את פרל הרבור. ספינות אלו לקחו חלק בקרבות במידווי, בגוודלקנל, בפיליפינים ובמפרץ לייטה. "קונגו" טובעה בנובמבר 1944 ע"י צוללת אמריקאית, "הרונה" נפגעה ונגרטה ב-1946, "קירישימה" ו"היאיי" טובעו בקרבות בגוודלקנל ב-1942.

Japanese cruiser Takao

The cruiser Takao

Class overview

Name:Takao class

Operators:Japan

Preceded by:Myōkō class

Succeeded by:Mogami class

Completed:4

Laid up:1

Lost:3

General characteristics

Type:Heavy cruiser

Displacement:· 9,850 t (9,690 long tons) (standard)

15,490 t (15,250 long tons) (full load)

Length:· 192.5 m (632 ft)

203.76 m (668.5 ft) overall

Beam:· 19 m (62 ft)

20.4 m (67 ft)

Draft:· 6.11 m (20.0 ft)

6.32 m (20.7 ft)

Propulsion:· 4 shaft geared turbine

12 Kampon boilers

132,000 shp (98,000 kW)

Speed:35.5–34.2 knots (65.7–63.3 km/h; 40.9–39.4 mph)

Range:8,500 nautical miles (15,700 km; 9,800 mi) at 14 knots )16 mph)

Complement:773

Armament:

Original layout:

10 × 20 cm/50 3rd Year Type No.2 naval guns (5x2)

4 × Type 10 12 cm high angle guns (4x1)

8 × 61 cm torpedo tubes (4x2)

2 × 40 mm (1.6 in) AA guns (2x1)

2 x 7.7 mm Type 92 MG (2x1)

Final layout (Takao):

10 × 20 cm/50 3rd Year Type No.2 naval guns (5x2)

4 × Type 89 12.7 cm (5 in) dual purpose guns, (4x1)

66 × Type 96 25 mm (1.0 in) AA guns (26x1, 12x2, 24x3)

4 × Type 93 13.2 mm (0.5 in) AA machine guns

Type 93 torpedoes (4x4 + 8 reloads)

depth charges

Final layout (Maya):

8 × 20 cm/50 3rd Year Type No.2 naval guns (4x2)

12 × Type 89 12.7 cm (5 in) dual purpose guns, (6x2)

66 × Type 96 25 mm (1.0 in) AA guns (13x3, 27x1)

36 × Type 93 13.2 mm (0.5 in) AA machine guns

Type 93 torpedoes (4x4 + 8 reloads)

depth charges

Final layout (Atago):

10 × 20 cm/50 3rd Year Type No.2 naval guns (5x2)

8 × Type 89 12.7 cm (5 in) dual purpose guns, (4x2)

60 × Type 96 25 mm (1.0 in) AA guns

4 × Type 93 13.2 mm (0.5 in) AA machine guns

Type 93 torpedoes (4x4 + 8 reloads)

depth charges

Armor:

Machinery belts: 102mm

Magazine belts: 127 mm tapered to 38mm

Main deck: 37 mm (max)

Upper deck: 12.7 to 25 mm

Bulkheads: 76 to 100 mm

Turrets: 25 mm

Aircraft carried:

1 Aichi E13A1 "Jake”. Two F1M2 "Pete" seaplanes

Aviation facilities:

2 catapults

The Takao Ships

Name: Takao

Builder: Yokosuka Navy Yard

Laid: 28 Apr 1927

Launched: 12 May 1930

Commissioned: 31 May 1932

Fate: Scuttled 27 October 1946 by British Forces

Name: Atago

Builder: Kure Navy Yard

Laid: 28 Apr 1927

Launched: 16 June 1930

Commissioned: 30 Mar 1932

Fate: Sunk 23 October 1944 by the submarine USS Darter.

Name: Maya

Builder: Kobe-Kawasaki Shipbuilding Yard

Laid: 4 Dec 1928

Launched: 8 Nov 1930

Commissioned: 30 June 1932

Fate: Sunk 23 October 1944 by the submarine USS Dace.

Name: Chōkai

Builder: Mitsubishi Nagasaki Shipyard

Launched: 26 Mar 1928

Laid: 5 Apr 1931

Commissioned: 30 June 1932

Fate: Disabled 25 October 1944 at the Battle off Samar and scuttled by the destroyer Fujinami

בכח הסיירות של קורייטה היו 10 סיירות כבדות ממספר דגמים: 4 סיירות היו מדגם טאקו מופיעות ברשימה למעלה, 2 סיירות היו מדגם מויוקו, 2 סיירות היו מדגם מוגאמי, ו-2 סיירות מדגם טונה. בנוסף לסיירות הכבדות היו גם 2 סיירות קלות. כל 4 הסיירות הכבדות מדגם טאקו טובעו או שנפגעו קשה בקרבות במפרץ לייטה בשנת 1944. כל הסיירות הכבדות חומשו ב-8-10 תותחי 8 אינץ, בתותחי 5 אינץ ובתותחי נ"מ בקליבר 25 מ"מ. בשידרוגים שנעשו בהן לאורך השנים הוספו עוד הרבה תותחי נ"מ, אני מניח שהתמודדות עם המטוסים האמריקאיים הבהירו ליפן את חשיבות תותחי הנ"מ

בדרך כלל בספינות הותקנו מעוטים לשיגור מטוסים ימיים שהיו בספינה. המטוסים נחתו בבסיס יבשתי כלשהוא או על המים. הסידרה טאקו הייתה עדיפה על הסידרה הקודמת שנקראה מאיאוקו. הספינות היו חמושות בטורפדות חדשים שהיה להם טווח ארוך יותר מדגמים קודמים (ראה קישור למטה) בכל ספינה הותקנו 4 משגרי טורפדות כאשר כל משגר נושא 4 טורפדות בקוטר 24 אינץ. סה"כ 16 טורפדות ועוד 8 טורפדות באחסנה.

Long Lance torpedoes.

הסיירת הכבדה MYOKO

מיוקו הייתה הספינה הראשית בסידרה של 4 סיירות שניבנו ביפן בשנות העשרים המאוחרות. אחיותייה לסידרה הן:
:Nachi, Ashigara, and Haguro

פרטים על הספינה:

מיוקו הושקה באפריל 1927 ונכנסה לשירות ב-1929.

מידות ומשקלות:

משקל: 13,300 טון

אורך: 201.70 מטר

רוחב: 20.70 מטר

שקיעה: 6.32 מטר

בספינה הותקנו 12 דודי קיטור של חברת קמפון, שייצרו 130,000 כ"ס, שהניעו 4 מדחפים והביאו את הספינה למהירות מקסימלית של 36 קשרים (67 קמ"ש)

לספינה היה טווח שיוט של-15,000 ק"מ במהירות של 26 קמ"ש.

Propulsion was by 12 Kampon boilers driving four sets of singleimpulse geared turbine engines, with four shafts turning three-bladed propellers.

בספינה הותקנו:

10 תותחים בקליבר 20 ס"מ ב-5 צריחים כפולי קנה.

6 תותחים בקליבר 12 ס"מ שבשנת 1935 הוחלפו ל-8 תותחים בקליבר 12.7 ס"מ שהותקנו ב-4 צריחים כפולי קנה.

12 משגרי טורפדות בקליבר 610 מ"מ מדגם 93

2 מקלעים בקליבר 13.2 מ"מ.

בספינה הותקן בקו המים שריון בעובי של 102 מ"מ, על הסיפון הותקן שריון בעובי של 35 מ"מ, הצריחים מוגנו ע"י 25 מ"מ שריון והבסיס של הצריחים מוגן ע"י שריון בעובי 75 מ"מ.

בספינה הותקנו 2 מעוטים לשיגור, והיו בה 3 מטוסים שיכולים לנחות על המים.

הספינות השתתפו במספר רב של קרבות כפי שנראה בטבלה למטה ישנם נתונים לגבי הקרבות שבהן הן השתתפו וגם לגבי סופן של ספינות אלו.

Service record
הספינות השתתפו בקרבות רבים בהתאם לפירוט למטה.

· First Shanghai Incident

· Second Sino-Japanese War

· Pacific War

o Battle of the Philippines (1941–42)

o Battle of the Java Sea (1942)

o Battle of the Coral Sea (1942)

o Battle of Midway (1942)

o Operation Ke (1942)

o Battle of Empress Augusta Bay (1943)

o Battle of the Philippine Sea (1944)

o Battle of Leyte Gulf (1944)

לגבי גורלן: 3 ספינות טובעו במהלך הלחימה והרביעית (מיוקו) נכנעה לאנגלים וטובעה על ידם ב-1946

מה היה קוטר התותחים בסוללה העיקרית?

.

בשנות השלושים המידות המילימטריות שלטו ולכן התותחים הכבדים היו בקוטר 200 מ"מ, 155 מ"מ, ו-120 מ"מ. הסיירת TONE האחרונה בסידרת הסיירות קיבלה תותחים עיקריים בקוטר 8 אינץ ותותחים משניים בקוטר 5 אינץ.

מעניין. לפי דעתי השיטה הסנטימטרית פשוטה יותר. גם הם וגם האמריקאים עירבבו בין השיטות. לעומת זאת, הבריטים שקלו את החימוש שלהם.....

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a מעניין. לפי דעתי השיטה הסנטימטרית פשוטה יותר. גם הם וגם האמריקאים עירבבו בין השיטות. לעומת זאת, הבריטים שקלו את החימוש שלהם.....

חלק מהתשובה שלך נמחק ואני לא יודע מה כתבת. אני יודע שהתותחים של הצי הבריטי היו באינצים, התותחים העיקריים באוניות המערכה "גורג החמישי" היו בקוטר 14 אינץ, ותותחי הסיירת הכבדה "ריפלס" היו 15 אינץ. גם החימוש המשני היה באינצים.

החסר הוא : הבריטים שקלו, בין התר את החימוש שלהם בליברות (או פאונד) היו להם תותחי 2 פאונד, 6, 17 או 25. היו גם תותחים בינוניים 60 מאונד. בצי הם מדדו בעיקר באינצים.

.

זה בהחלט נכון יש איזה הסבר הגיוני לחלוקה הזו? ואאל"ט התותח המקורי של הסנטוריון היה 20 פאונדר וקוטר התותח אאל"ט היה 89.2 מ"מ. כך שנראה שתותחי הצי היו באינצים ותותחי היבשה היו בליברות.


הסנטריון עם תותח 20 ליטראות בגרסה הבריטית.

Mogami-class cruiser

המטוס האמפיבי E13A

תותח נ"מ 25 מ"מ 3 קנים

נתונים כלליים:

שם:Mogam i

דגם קודם: Myoko

דגם חדש: Tone

נבנתה: אוקטובר 1931

נכנסה לשירות: יולי 1935

טובעה: בקרבות במייצר סאריגאו
דצמבר 1944

דגם וסוג: Mogami סיירת כבדה מדגם

משקל: 8,500 טון בבניה ו-10,980 טון לאחר שידרוגים

אורך:201 מטר

רוחב: 20.6 מטר

שקיעה: 5.5 מטר

הנעה: 4 צירים, 10 דודי קיטור, 152,000 כ"ס

מהירות: 37 קשר

טווח שיוט: 15,000 ק"מ במהירות של 26 קמ"ש

אנשי צוות: 850

חימוש בזמן הבנייה:
15 תותחי 155 מ"מ ב-5 צריחים
8 תותחי 127 מ"מ ב-4 צריחים
4 תותחי נ"מ בקליבר 40 מ"מ
12 טורפדות ב-4 משגרים של 3 טורפדות בכל אחד.
12 טורפדות לטעינה חוזרת

לאחר שידרוגים:
6 תותחי 203 מ"מ ב-3 צריחים
8 תותחי 127 מ"מ ב-4 צריחים
30 תותחי נ"מ 25 מ"מ
12 טורפדות ב-4 משגרים של 3 טורפדות בכל אחד
12 טורפדות לטעינה חוזרת

מיגון:
בקו המים: 100-125 מ"מ
סיפון: 35-60 מ"מ
צריחים: 25 מ"מ

מטוסים:
לפני השידרוג 3 מטוסי E-13A
אחרי השידרוג 11 מטוסים

הסיירת מוגמי היא אחת מ-4 סיירות מדגם מוגמי שנכנסו לשירות בצי היפני בשנת 1935/36. ארבעת הסיירות הן:

Mogami, Mikuma, Suzuya, and Kumano

עכב המיגבלות של "חוזה וושינגטון" הסיירות נבנו בתחילה כסיירות קלות אם כי המבנה תוכנן מראש לאפשר שינויים שיהפכו אותן לסיירות כבדות. הסיירות היו חמושות בתחילה ב-5 צריחים כאשר בכל צריח הותקנו 3 תותחים בקוטר 155 מ"מ, צריחים אלו הוחלפו בשנת 1937 בצריחים אחרים שהותקנו בהם 2 תותחים בקליבר 203 מ"מ. לאחר הקרב במידווי שבו הוטבעו 4 נומ"טים יפניות, היפנים עשו מספר שינויים בחלק מספינות המלחמה, ובסיירת מוגמי הוסרו הצריחים האחוריים ואת שטח הסיפון שהתפנה הפכו למשטח שמכיל 11 מטוסים. במבנה הקודם של הסיירת היו 3 מטוסים בלבד.

Washington Naval Treaty

בשנת 1935 החלו ניסויים ב-2 הסיירות הראשונות שנבנו והתגלו בהן הרבה בעיות שנבעו מציוד חדש, מבנה אלומיניום שהתגלו בו בעיות של ריתוך, ובנוסף התגלו בהן בעיות של יציבות בים סוער. כל זה הצריך עבודות שיפוץ רציניות שהצריכו הוצאה כספית גדולה, בנוסף צריך היה להתאים גם את 2 הספינות הנוספות שנבנו. אבל לאחר גמר כל העבודות יפן קיבלה סיירות מהירות, עם מיגון סביר, עוצמת אש גבוהה, בעיקר לאחר שהחליפו את הצריחים שנשאו תותחי 155 מ"מ לצריחים עם תותחי 203 מ"מ. כל השינויים האלו מיקמו אותן בין הסיירות הטובות בעולם בתקופת מלחמת העולם השנייה.

WAR SERVICE

בפברואר 1942 היפנים פולשים לאיי גאווה כוחות של ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה והולנד תוקפים את הכוחות הפולשים, בקרבות נפגעו וטבעו 2 סיירות של ארה"ב ואוסטרליה ומשחתת הולנדית. 5 ספינות יפניות טובעו חלקם מאש יפנית. ביוני 1942 כל 4 הסיירות לקחו חלק בקרבות במידווי, מוגמי ומיקומה התנגשו תוך כדי נסיון לחמוק מטורפדות ששוגרו לעברם ו- 2 הספינות ניזוקו. מיקומה הוטבעה יותר מאוחר ע"י מטוסים מהנושאות אנטרפרייז והורנט. מוגמי שנפגעה גם כן צלעה לבסיס שלה לתיקונים שבהם הסירו את הצריחים האחוריים והתקינו במקומם משטח חנייה ל-11 מטוסים. בקרבות במפרץ לייטה מוגמי התנגשה פעם נוספת והפעם עם הסיירת נאשי. מוגמי שנפגעה בקרבות מייצר סאריגאו ולאחר מכן בהתנגשות עם נאשי טובעה ע"י מטוסים של מהנושאות של האלסי. הסיירת סוזואי נפגעה וטובעה בקרבות באי סאמר, והסיירת האחרונה קמאנו גם כן נפגעה ע"י מטוסים של האלסי וטבעה באיזור מנילה.

The Heavy Cruiser Tone

הסיירת "טונה" הייתה הספינה המובילה בסידרה של 2 סיירות כבדות מדגם זה, ספינת האחות הייתה "ציקומה". הסיירת היתה מצויידת ב-8 תותחי 8 אינץ בארבעה צריחים שכולם בחלקה הקידמי. בספינות אלו לא היו צריחים אחוריים אלא משטח חניה למטוסים. ספינות אלו היו האחרונות בסידרת הסיירות הכבדות ובנייתן הושלמה ב-1938. מטוסים שהם נשאו שימשו כמטוסי סיור, הסיירת נשאה 6 מטוסי ים שלדעתי נחתו על המים והועלו לסיירת ע"י מנופים.

נתונים כללים:

שם: Tone
סוג: Heavy Cruiser
סידרה: Tone
החליפה את: MYOKO
נבנו: 2
אבדו: 2
מידות ומשקלים:
משקל רגיל: 11,213 טון
משקל מלא: 15,200 טון
אורך: 189.1
רוחב: 19.4
שקיעה: 6.2
הנעה: 4 מדחפים ו-8 דודי קיטור
כח: 152,000 כ"ס
מהירות: 35 קשר
טווח שיוט: 15,000 ק"מ במהירות של 18 קשר

חימוש:
תותחי 203 מ"מ: 8 ב-4 צריחים
תותחי 127 מ"מ: 8 ב-4 צריחים
תותחי נ"מ 25 מ"מ: 12 ב-6 צריחים
טורפדות: 12 ב-4 משגרים

מיגון:
100 מ"מ בקו המים
30-65 על הסיפון

מטוסים:

6 מטוסי E13A
2 משגרים

מטוס הסיור והתצפית The Aichi E13A

תותח נ"מ TYPE 96 בקוטר 25 מ"מ 3 קנים

הסיירות בקרבות ימיים במלחמת העולם השנייה.
שתי הסיירות השתתפו בתקיפה בפרל הרבור כאשר הם משגרים את מטוסי הסיור שלהם לפני התקיפה העיקרית, על מנת לבחון את מזג האויר באיזורים שיותקפו. בדצמבר הסיירות השתתפו בקרבות על איי וויק, בינואר הן השתתפו בפלישה לראבול ובקרבות בגאוינה החדשה. בפברואר הן השתתפו בתקיפה בפורט דרוויאן באוסטרליה כאשר הן משמידות 15 מטוסי קרב ו-11 ספינות. ב-4.6.1942 הן השתתפו בקרבות במידווי ושיגרו מטוסים במטרה לחפש נושאות אמריקאיות, אבל בגלל בירוקרטיה הדיווח על הימצאות נושאות באיזור לא הגיע לאדמירל היפני נאגומו והסוף ידוע. הסיירות השתתפו בקרבות בגאודאלקנל, באיי סלומון, ובסנטה קרוז.

ביוני הספינות עגנו בבסיס שנקרא "קיורה" ובו התקינו בהן עוד 5 תותחי נ"מ דו קניים בקוטר 25 מ"מ "טייפ" 96 ומערכות ראדר חדשות. לאחר מכן הן חזרו לסינגפור. באוקטובר הן הצטרפו לכח של אדמירל קורייטה והשתתפו בלחימה במפרץ לייטה. הכח של קורייטה הותקף בדרכו ע"י צוללות במעבר ”פלאוון", הסיירות אטאגו ומייה נפגעו וטבעו וגם הסיירת טאקו נפגעה. בהמשך דרכם כאשר היו בים סיביואן, הן הותקפו ע"י מטוסים אמריקאיים מהכח של האלסי, מוסשי נפגעה וטבעה וגם טונה נפגעה. בקרבות באי סאמר אוניות המערכה יאמטו, נאגאטו וארונה נפגעו גם הן וטבעו ויחד איתן נפגעה גם הסיירת מיוקו. הסיירת טונה נסוגה דרך מייצר סאן ברנרדינו ללא פגיעה נוספת. אבל אחותה ציקומה והסיירות צוקי וסוזיקי נפגעו וטבעו.

הסיירת טונה טובעה ב-24.7.1945 ע"י מטוסים אמריקאיים בבסיס קיורה ביפן.

ספינת המערכה FUSO

Class overview

Name: Fusō class

Builders: Kure Naval ArsenalYokosuka Naval Arsenal

Operators: Imperial Japanese Navy

Preceded by: Kawachi class

Succeeded by: Ise class

Built: 1912–1917

In service: 1915–1944

In commission: 1915–1944

Completed: 2

Lost:2

General characteristics (as built)

Type: Dreadnought battleship

Displacement: 29,330 long tons (29,800 t) (standard)

Length: 202.7 m (665 ft 0 in)

Beam: 28.7 m (94 ft 2 in)

Draft: 8.7 m (28 ft 7 in)

Installed power: 40,000 shp (30,000 kW) 24 × water-tube boilers

Propulsion: 4 shafts 2 × steam turbine sets

Speed: 23 knots (43 km/h; 26 mph)

Range: 8,000 nmi (15,000 km; 9,200 mi) at 14 knots (26 km/h; 16 mph)

Complement: 1,193

Armament:

· 6 × twin 356 mm (14 in) guns

· 16 × single 152 mm (6 in) guns

· 5 × single 76 mm (3 in)AA guns

· 6 × 533 mm (21.0 in) torpedo tubes

Armor:

· Waterline belt: 305–102 mm (12–4 in)

· Deck: 51 mm (2 in)

· Gun turrets: 279 mm (11.0 in)

· Barbettes: 305 mm (12 in)

· Conning tower: 351 mm (13.8 in)

· Bulkheads: 305–102 mm (12–4 in)

General characteristics (1944)

Displacement: 34,700 long tons (35,300 t)

Length: 210.3 m (690 ft 0 in)

Beam: 33.1 m (108 ft 7 in)

Installed power: 75,000 shp (56,000 kW) 6 × water-tube boilers

Propulsion: 4 × steam turbines

Speed: 24.5 knots (45.4 km/h; 28.2 mph)

Range: 11,800 nmi (21,900 km; 13,600 mi) at 16 knots (30 km/h; 18 mph)

Complement: 1,900

Sensors and processing systems:

· 1 × Type 21 air-search radar

· 2 × Type 13early warning radars

· 2 × Type 22 surface-search radars

Armament:

· 6 × 2 - 356 mm guns

· 14 × 1 - 152 mm guns

· 4 × 2 - 127 mm (5 in)/40 dual-purpose guns

· 95 × Type 96 25 mm (0.98 in) AA guns

Armor:

Deck: 152–51 mm (6–2 in)

Aircraft carried: 3 × floatplanes

Aviation facilities: 1 × catapult

The Battleship ISE

From Wikipedia, the free encyclopedia

Japanese Battleship ISE

Class overview

Name: Ise class

Operators: Imperial Japanese Navy

Preceded by: Fusō class

Succeeded by: Nagato class

Built: 1915–18

In service: 1917–45

Completed: 2

Scrapped: 2

General characteristics (as built)

Type: Dreadnought battleship

Displacement: 31,260 long tons (31,760 t)

Length: 208.18 m (683 ft 0 in)

Beam: 28.65 m (94 ft 0 in)

Draught: 8.93 m (29 ft 4 in)

Propulsion: 4 shafts 2 × steam turbine sets

Speed: 23 knots (43 km/h; 26 mph)

Range: 9,680 nmi (17,930 km; 11,140 mi) at 14 knots (26 km/h; 16 mph)

Complement: 1,360

Armour:

Waterline belt: 299 mm (11.8 in)

Decks: 85 mm (3.3 in)

Gun turrets: 254 mm (10 in)

Barbettes: 305 mm (12 in)

Conning tower: 305 mm (12 in)

Bulkheads: 199–224 mm (7.8–8.8 in)

General characteristics (after first reconstruction)

Displacement: 42,001 long tons (42,675 t) (deep load)

Length: 216 m (708 ft 8 in)

Beam: 31.75 m (104 ft 2 in)

Draught: 9.45 m (31 ft 0 in)

Installed power: 80,000 shp (60,000 kW) 8 × water-tube boilers

Propulsion: 4 × steam turbines

Speed: 25 knots (46 km/h; 29 mph)

Range: 7,870 nmi (14,580 km; 9,060 mi) at 16 knots (30 km/h; 18 mph)

Complement: 1,376

Armament:

6 תותחים דו קניים בקוטר 356 מ"מ 14אינץ.

16 תותחים חד קניים בקוטר 140 מ"מ

4 תותחים כפולי קנה בקוטר 127 מ"מ.

10 תותחי נ"מ כפולי קנה בקוטר 25 מ"מ

Armour:

Decks: 152–51 mm (6–2 in)

Aircraft carried: 3

Aviation facilities: 1 catapult

General characteristics (as hybrid carriers, 1945)

Displacement: 42,675 long tons (43,360 t) (deep load)

Length: 219.62 m (720 ft 6 in)

Beam: 31.71 m (104 ft 0 in)

Draught: 9.03 m (29 ft 8 in)

Range: 9,500 nmi (17,600 km; 10,900 mi) at 16 knots

Complement: 1,463

Sensors and processing systems:

1 × Type 21 air-search radar 2 × Type 13 early warning radars 2 × Type 22 surface-search radars

Armament:

4 תותחים כפולי קנה בקוטר 356 מ"מ

8 תותחים כפולי קנה בקוטר 127 מ"מ

31 תותחי נ"מ בקליבר 25 מ"מ עם שלשה קנים ו-11 תותחי 25 מ"מ

6 משגרי רקטות נ"מ בעלי 30 קני שיגור

Aircraft carried:22

Aviation facilities: 2 catapults

Ise was the lead ship of the two-vessel Ise-class battleship of the Imperial Japanese Navy, which saw combat service during the Pacific War. Ise was named after Ise Province, one of the traditional provinces of Japan, now part of Mie Prefecture.

Operational history

איזה נבנתה בשנת 1915 ונכנסה לשירות ב-1917 קצת מאוחר בשביל ספינה זו. היא הייתה אמורה להיות האוניה השלישית בסידרת הספינות מדגם פוסו, אבל בעיות עם הדגם פוסו הכריחו את המתכננים לשנות את התיכנון וכך נולדה איזה. לאחר מלחמת העולם הראשונה איזה פיטרלה ברוב הזמן, מאמצע שנות העשרים ועד לסוף שנות השלושים, לאורך חופי סין. בסוף שנות העשרים איזה נכנסה למקצה שיפורים ובניהם התקנת פגודה גבוהה בדומה לסיירת ארונא. ב-1931-32 נעשו באיזה שיפורים נוספים ובניהם הנמכת הפגודה, החלפת תותחי ה-76 מ"מ ב-8 תותחי 127 מ"מ (5 אינץ) ב-4 צריחים, הוספת 4 תותחי 40 מ"מ והתקנת מנוף, קטפולט נוסף ומטוסים נוספים.

בשנת 1935-37 עברה הספינה שידרוגים נוספים, דודי קיטור חדשים החליפו את המערכת הישנה, הביאו את הספינה למהירות של 47 קמ"ש, ההגבהה של התותחים שופרה וטווח התותחים שופר בהתאם והגיע לכ-19 ק"מ, ותותחי ה-40 מ"מ הוחלפו בתותחי 25 מ"מ כפולי קנה. על אף כל השידרוגים איזה נחשבה לספינה ישנה, איטית, עם צוות גדול, טווח קטן, והיא לא ראתה לחימה כאוניית מערכה.

אחרי שיפן הפסידה 4 נושאות בקרב על מידווי, הוחלט להפוך את איזה לנושאת מטוסים שיהיו בה 54 מטוסים. התוכנית לא יצאה לפועל ולכן איזה הפכה לספינת הייבריד גם נושאת קטנה וגם אוניית מערכה. לצורךזה הוסרו הצריחים האחוריים ובמקומם נבנה הנגר, מסלול המראה בן 70 מטר ומעלית למטוסים. בנוסף הותקנו 2 קטפולטים.

בזמן שנעשו כל השיפורים המיבניים שופר המיגון, ולאחר שיפורים נוספים בשנת 1944 נוספו מטוסים נוספים, כך שמספרם הכולל הגיע ל-22 ומספר תותחי הנ"מ הגיע 104. בנוסף הותקנו 6 משגרי רקטות נ"מ בקליבר 127 מ"מ, כאשר לכל משגר 30 קנים.

מתחילת 1945 ועד סוף המלחמה איזה הייתה בבסיס קורה ולא יצאה לים עכב חוסר בדלק. ב-19.3.1945 240 מטוסים תקפו את הבסיס היפני בקורה, איזה נפגעה משני פצצות והיא נגררה לבסיס אחר עד שב-20.4.1945 גם בסיס זה הותקף וגם בתקיפה זו איזה נפגעה, אבל רק ב-28.7.1945 היא נפגעה ע"י 5 פצצות של 1000 ליברות ופצצות נוספות שגרמו בסופו של דבר לטביעתה.

למי שמתעניין בקרבות הימיים באוקיינוס השקט, אך אינו מתעניין בספרות צבאית מקצועית, אני מאד ממליץ לקרוא את ספריו של הרמן ווק ( Herman Wouk) על מלחמת העולם השניה - ווק הוא הסופר של "המרד על הבאונטי".

בסדרת הספרים של ווק "רוחות של מלחמה" ו"מלחמה וזכרון" שזורים בעלילה דמויות ואירועים פרטיים בדיוניים אך הרקע והסקירה ההסטורית די מדויקת - כאילו לכאורה מהתנסות יד ראשונה של הדמויות בספריו.

בספר הראשון הדמות הראשית הנו נספח הצי האמריקאי בברלין בזמן שלטונו של היטלר טרום המלחמה, ומקבלים זווית ראיה ייחודית של התקופה המטורפת ששררה בגרמניה ובעולם באותם שנים (ומי שקרא את הספר ההסטורי In the Garden of the Beasts משנת 2011 אודות השגריר האמריקאי בברלין בשנות ה30' יכול לראות התאמה בין הספר של ווק שנכתב כמעט 40 שנה קודם לבין התיעוד של הספר על השגריר.

משום שהדמויות הראשיות בספר הנם ממשפחה של קציני ים (קפטיין של אוניית מלחמה, מפקד צוללת, טייס ימי) בספר השני (מלחמה וזכרון) ישנה התמקדות בזירה הימית ובפרט בקרבות הים מול היפנים. הסדרה מאד קריאה (לפחות באנגלית...). הספר נותן גם רקע לדמויות האמיתיות שהשתתפו בקרבות עם היפנים (כמו הלסי וכו'....), ואם הרמן ווק לא פיברק יותר מידי זה נותן זווית ראיה נוספת להלכות הרוח בצי האמריקאי בתקופה ההיא.

אגב, ישנו סרט משנות ה70' עטור כוכבים הנקרא רוחות מלחמה ומתבסס על הספר, ובשנות ה80' שוב עם רוב השחקנים שהופיעו בסרט (כמו רוברט מיצ'ם...) יצאה סדרת טלויזיה על הספר השני - מלחמה וזיכרון.
לא צפיתי בסרט ובסדרה וע"כ לא יכול להעיד על איכותם.

הותירו בי רושם עז, ומהוות דימוי מעניין של מלחמת העולם השניה.