לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 05-01-2018, 22:23
  FiReBall מנהל FiReBall אינו מחובר  
מנהל צו"ב
 
חבר מתאריך: 02.05.02
הודעות: 7,787
Facebook profile Follow me...
נפתלי בנט בסיירת מטכ״ל, סדרת מילוט חורף 1991

סיפור חורף מהמסלול שלי בסיירת מטכ"ל שמעולם לא סופר
**
אזהרה: יש כאן דברים שנעשו ע״פ כללים שהיו נהוגים *פעם* ביחידה, ואסורים כיום, ובצדק.
נא *לא* לקחת דוגמא.
בתמונה: צוות גיורא (מימין לי עמנואל מורנו ז״ל, ולידו אמיר (צ׳קי) פלג. מהגב—גיורא המפק״צ).
**
חנוכה 1991. החורף הקשה מזה עשרות שנים. באותו השבוע נתיבי איילון נחסמו בשל הצפה מוחלטת.
אנחנו, חיילי מסלול בסיירת מטכ"ל, בערך שנה וארבעה חודשים במסלול, בצוות "גיורא".
אומרים לנו שיש לנו שבוע ניווטי טרסות ברמת הגולן. אלו ניווטים קצרים במיוחד, אז אנחנו די רגועים.
ראשון צהריים. עולים על הטיולית מהיחידה בסירקין לכיוון רמת הגולן. מנמנמים לנו.
פתאום הטיולית נעצרת בדרך. ליד קיבוץ הגושרים. זה לא רמת הגולן. מה קורה כאן?

גיורא המפק"ץ עולה אלינו. "טוב. שינוי תכניות. אתם בסדרת מילוט. מתחלקים לארבע חוליות של שלושה לוחמים בכל חוליה. אתם נתקעתם בעומק של מדינת אויב. אתם צריכים להגיע חזרה לישראל בחיים, מבלי שהאויב יתפוס אתכם. הנה מפה. שימו עליכם אפודים וחליפות סערה. זה מה שיש לכם."
אנחנו בקושי מבינים מה קורה. גיורא ממשיך: "חוקי ההישרדות פשוטים:
1. אתם צריכים להגיע לקיבוץ רשפים במסלול מסוים עד סוף השבוע. זה מופיע לכם במפות שקיבלתם.
2. ניידות של היחידה ירדפו אחריכם וינסו לתפוס אתכם. מי שייתפס 3 פעמים ייפסל.
3. מתקדמים בלילה, מסתתרים היטב ביום.
4. אסור לכם לגנוב מכוניות.
זהו. צאו עכשיו. בהצלחה."

אני בחוליה עם צ'קי ועם אסי. יורדים מהטיולית ישר לתוך מטר גשם. רצים למחסה כדי לפתוח מפה ולהבין מה בכלל המסלול.
מודדים מרחק...160 קילומטר (!). חישוב מהיר: 5 לילות=32 קילומטר בממוצע פר לילה. סיוט.

מקללים שתי דקות ומשלימים עם גורלנו המר. מתחילים ללכת. אבל השדות בוציים מאד, וכל צעד הוא כבד ואיטי, ואי אפשר ללכת לצד הכביש מחשש שניידות היחידה יתפסו אותנו. חושך מוחלט. נעים מערבה לכיוון הרי נפתלי. קר. רטוב. בקושי מדברים. עולים על רמות נפתלי ולקראת 4 בבוקר נכנסים לתוך שיחים ומתארגנים לשהות יום.

גשם. לא מפסיק. ספוגי מים ורועדים. אין לנו אוכל חוץ מ20 סוכריות קרמל הנקראות משום מה "סוכריות מילוט" כי כביכול יש בהן הרבה אנרגיה.

היום חולף לאיטו. רועדים. אני איכשהו נרדם ואפילו נוחר. אסי וצ'אקי בקושי. אנחנו מנסים להתכרבל כך שאולי נתחמם אבל שום דבר לא עובד. כשאתה ספוג מים, אין ממש מה לעשות. בודקים במפה כמה התקדמנו בלילה הקודם...12 קילומטר. 12 קילומטר?! מתוך 160!? מה יהיה. בקצב הזה ייקח לנו שבועיים..חייבים להאיץ את הקצב...גמרנו את סוכריות המילוט..

מתחיל להחשיך, ומתארגנים להמשך הליכה. יורד הלילה. עולים על הכביש הנידח דרומה לעבר מושב "עלמה".
פתאום..נס חנוכה. מעין טנק חב"ד גורר חנוכיה ענקית בעגלה מאחור נוסע לאט וחולף לידנו. צ'קי ואני מסתכלים אחד על השני.."לקפוץ על החנוכיה!!". שנינו קופצים, אבל אסי לא מספיק לעלות, אז אנחנו יורדים מהעגלה הנוסעת בקפיצה ואז...ניידת מרדף של היחידה מגיחה עם זרקור לעברנו.
אנחנו בורחים הצידה אך נתקעים בגדר גבוהה. אנשי הניידת תופסים אותנו. "נתפסתם פעם אחת. דיר בלאק. נותרו רק עוד פעמיים".
קללות ושביזות. גשם. רעב. בקושי אכלנו 30 שעות.

הולכים לכיוון מושב עלמה. ערב. נכנסים למושב. מזהים בית ללא אורות דלוקים. מחליטים לפרוץ לבית כדי לקחת קצת אוכל (בחוקים לא אמרו שאסור. רק אמרו לא לגנוב אוטו).
עוקרים חלון. נכנסים פנימה מלאים בבוץ. מרוקנים את המקרר ואת המקפיא מכל מה שיש: פיתות קפואות, נקניק, בצק-סופגניות(?!), פירות, חמאה, מיונז ועוד. ועפים משם מהר. מסכנים בעלי הבית.
נכנסים לאיזה שיח בתוך המושב כדי לבדוק את השלל.
לא רע! מתים מרעב, אז מתחילים לטחון מיד את האוכל. אושר. כבר פחות רעבים.

ממשיכים לכיוון צפת ומירון. כמעט נתפסים שוב על ידי הניידת, אך איכשהו הפעם נחלצים בנס.

מגיעים לאיזה חניון קק"ל ליד נחל מירון/עמוד בעיקול חד מאוד בכביש. יש שם מבנה אבן של שירותים ציבורים. גשם ממשיך 24 שעות ביממה. אין נפש חיה ועוד מעט יעלה האור. פורצים לתוך חדר מחסן קטן הצמוד לשירותים. נפלא. לא יורד לנו על הראש גשם. בודקים מה יש שם: חומרים ניקוי ושקיות זבל שחורות גדולות. זהב ממש.
מורידים את המדים הספוגים, ומתלבשים בשקיות זבל. חור לכל זרוע, וחור לראש. אופנת דחליל שכזו.
סופסוף בפעם הראשונה השבוע אנחנו יבשים במשך כ9 שעות רצופות. זה מלון 5 כוכבים. האוכל מתחיל שוב להיגמר.

מתחיל להחשיך, צריך להיפרד מההילטון, להתלבש מחדש במדים ולצאת.
ואז יש לנו רעיון יצירתי.
מתחבאים בצד העיקול בכביש, ומחכים בסבלנות. אוטו ועוד אוטו עובר. תנועה דלילה בליל חורף גשום.
ואז זה מגיע. מיכלית דלק כבד, מאטה לקראת העיקול החד. אנחנו מזנקים עם פנסים ביד, מסמנים—כמו שוטרים—לנהג לעצור בצד הדרך. הוא עוצר.
אנחנו בינתיים רצים לגב המיכלית.
הוא מבוהל. "מי זה? מי אתם?". אין קול ואין עונה.
הוא ממשיך בדרכו. רק הוא לא שם לב שעל הפגוש האחורי עומדים שלושה חיילים רטובים.

אנחנו מחזיקים בסולם קטן כשהמיכלית יורדת בכביש המעוקל לכיוון כרמיאל. קפואים אך מאושרים על החיסכון בהליכה. (זוכרים? אסור לגנוב רכב, אבל אף אחד לא אמר לנו שאסור *להיתלות* על רכב.)
מגיעים לצומת שבע. צריך לרדת מהמיכלית ולגשת לגיורא במעין "נקודת חובה" שממתין שם.
צ'קי ואני קופצים, ואסי לא מספיק לקפוץ. המיכלית מאיצה לכיוון מזרח והוא תקוע עליה!
התנתקנו. לנו יש מכשיר קשר ולאסי אין. אסון. מה נעשה? תקלה חמורה מאד.

אנחנו מחליטים להמתין שעה, ואם אסי לא מגיע, ניאלץ לגשת לדווח לגיורא על התקלה החמורה.
מחכים, מחכים. כלום. עשר דקות. חצי שעה. שעה. כלום. נותנים עוד כמה דקות ופתאום רואים דמות שחורה רצה אלינו..זה אסי! כולו חבול ופצוע.
- "מה קרה? מה עשית?
- "אל תשאלו. לא הספקתי לקפוץ מהמיכלית והנהג בינתים דהר 100 קמ"ש. אז טיפסתי על הסולם, עליתי על גג המיכלית, התקדמתי בעזרת זיזים ובליטות לכיוון הקבינה, וכשהגעתי, דפקתי על הגג של הנהג עם הנשק שלי. הוא נבהל, לחץ ברקס ועפתי מהמיכלית לכביש, התגלגלתי וברחתי משם..מאז רצתי אליכם"
טוב, זה נס של ממש.

מגיעים לטיולית של גיורא כי אנחנו במעבר חובה. גיורא אומר לנו להזדרז ולהאיץ קצב. "אתם החוליה האחרונה. לא טוב. "
מתחילים ללכת, ואז עושים רגע חושבים. אם גיורא אמר לנו שאנחנו האחרונים, אז הוא בוודאי ידלג מכאן לנקודה הבאה. המממ.
בשקט, בשקט, מטפסים על הטיולית של גיורא מהסולם האחורי, נשכבים על הגגון למעלה ומחכים.
קר. יורד עלינו גשם ואנחנו לא זזים. רועדים ממש. דקות עוברות. כלום.
סופסוף. הטיולית מניעה. נוסעת מעל 40 קילומטר לתחנת חובה הבאה בצומת בית רימון. 40 ק"מ טרמפ! איזה אושר!
אנחנו שכובים על הגג, רוח קפואה, ספוגי מים, אבל דוהרים ו"חוסכים" 40 קילומטר! ייישש!
מגיעים תוך 20-30 דקות לצומת בית רימון.
אנחנו כבר שלושה גושי קרח על גג טיולית בליל חורף קפוא.
מנסים לרדת מהטיולית. בקושי מצליחים להזיז את הגפיים הקפואות. איכשהו יורדים. ניגשים לגיורא.
- "מה? איך הגעתם כל-כך מהר?"
- ״תפסנו טרמפ על הגג של הטיולית שלך."
- ??
- "כן. עלינו על הגג. נסעת. ירדנו. אנחנו כאן"
- "טוב. מעכשיו אני קובע כלל חדש: אסור לעלות על הגג של הטיולית שלי"
- "מעכשיו. בסדר גמור, גיורא".

מחוליה אחרונה עברנו להיות המובילים.

המשכנו ללכת דרומה לכיוון כפר תבור. מזמן כבר נגמר האוכל. מתים מרעב. רזים. רועדים. נתפסים פעם שנייה על ידי ניידת. קללות.
הרעב מציק. עוברים ליד סג'רה ורואים צריף חקלאי. בטח יש שם אוכל. פורצים פנימה. רק קפה וסוכר. אוכלים כמה כפיות סוכר, ושופכים סוכר לתוך שקית. אבל זה לא משהו, סוכר.
ממשיכים ללכת דרומה. ואז קורה נס חנוכה באמת. עד היום אף אחד לא מאמין לנו שזה קרה. אבל זה קרה.
אסי מזהה משהו על הריצפה: "יש כאן שוקולד". מסתכלים על הריצפה, וזרוקים להם טורטיות, קוקוסים ורודים, פחיות קולה וקינלי והכל—עם כיתוב ערבי עליהם. לא יכול להיות. מרימים. זה אמיתי.
אם לא ברור מספיק: אנחנו באמצע שומקום. שדה בחצות בחורף. ופשוט דרכנו על תפזורת של ממתקים שכאילו נפלו מהשמיים.
אתם לא מאמינים לי? זה בסדר. אף אחד לא מאמין לשלושתנו.

ממשיכים דרומה. מגיעים לאזור בית ספר "כדורי". רואים במפה שיש מערה לצד הכביש. עוד מעט האור עולה, וחייבים למצוא מסתור. מאתרים את המערה. נכנסים. נפלא. יבש בפנים, ואפילו איזו שמיכה ישנה זרוקה. מתכרבלים והולכים לישון.
בבוקר מתעוררים ורואים שהשמיכה היא לא ממש שמיכה אלא צמר של כבשה מתה מיובשת.
קצת מגעיל, אבל לא נורא. לפחות היא חמה.
(אגב, מסתבר שבאותו יום נעקצתי וחטפתי קדחת המערות שבוע אחר כך. אושפזתי כשבוע בבית החולים רמב"ם, ונוטרלתי כמעט חודש מפעילות. )

המשכנו והמשכנו. שוב קפצנו על משאית. הפעם עם עגלה שטוחה, אז לא היה לנו כל כך מה להחזיק. בסוף, לאחר עוד לילה ארוך של הליכה לאורך כביש עמק יזרעאל, הגענו לנקודת הסוף ברשפים.
שם פגשנו את 3 החוליות האחרות.

גם הם התפרעו במהלך השבוע. החוליה של מתן, יריב ואיתי פרצה למסעדה באזור צומת גולני וגנבה מהמחסן ארגז, וברחה. כשהם פתחו את הארגז התברר שיש בפנים עשרות בקלאוות בפנים. ככה יומיים כל מה שאכלו זה בקלאווה. כשהגיעו לרשפים ראו שמגישים בפריסה..בקלוואה.
הם וגם החוליה של עמנואל ז״ל, דוד וניר גנבו אופני ילדים מקיבוץ עין חרוד וממושב מולדת, ונסעו בחצות הליל לאורך כביש העמק על אופניים של ילדים בני 10.
(בסוף הסידרה החזרנו את האופניים לבעלים. גם השארנו כסף במקומות מהם לקחנו אוכל).
סוף טוב, הכל טוב.
אחרי סידרה זו, כשביחידה הבינו מה עשינו, קיבלו החלטה שלעולם לא יאפשרו סדרת מילוט כזו. צודקים.



לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה עקוב אחרינו! תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה Facebook

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 06-01-2018, 20:54
  Rשף Rשף אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.10.04
הודעות: 270
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי FiReBall שמתחילה ב "נפתלי בנט בסיירת מטכ״ל, סדרת מילוט חורף 1991"

קריאה מרתקת, אבל קשה לי להבין למה צריך להתגאות בסיפור כזה. לא מדובר כאן על ימי ראשית המדינה, על גניבת תרנגולת מהלול של הקיבוץ או אילתורים במדינה ללא צבא ונשק. אלו לא טירונים ירוקים ביחידה זוטרה, והצבא שלהם נחשב לצבא מודרני ומתקדם. במדינה כבר היתה מערכת חוקים שגניבה לא נחשבת חוקית בה, ואני זוכר בפירוש הרצאות על חיילים וקצינים שצריכים להוות דוגמא ומופת גם בצד האזרחי.
סיפור כזה מסביר לטוב ולרע את תרבות ההיטק שבנט היה שותף לה- נעשה כל מה שצריך כדי להראות תוצאות, גם אם נעשה קיצורי דרך, הדרוך על רגליים וגם אם התוצאות הן לא בדיוק מה שהתבקשנו להשיג, חוסר סדר ומינימום תכנון וחשיבה לטווח ארוך
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 07-01-2018, 12:55
צלמית המשתמש של Fang
  משתמש זכר Fang מנהל Fang אינו מחובר  
מנהל בפורום צבא וביטחון
 
חבר מתאריך: 26.11.05
הודעות: 8,605
Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי flatfoot שמתחילה ב "נכון."

נכון מאד, יפתח ספקטור בסיפרו "רם וברור" קרא לזה כפל לשון.
ואם ניכנס לדקה לנעלי הפסיכולוג ניראה שקבוצות אנשים מיוחדות המבדלות את עצמן מהכלל ופועלות למען הכלל מרשות לעצמן במקרים מסוימים לכופף את החוק בשם הישרדותן והמשימה.
העניין הוא שלפעמים האגו מטפס לו מעלה ובמקרים מסוימים הוא נשאר הסיבה היחידה לכך.

אז איך הפילפול הזה קשור למקרה של בנט? ביחידות מיוחדות כסיירת מטכ"ל יש לחץ מאסיבי לעמוד במשימה ויהי מה ולכאורה כל הדרכים כשרות.
הלוחמים נמדדים ע"פ זה, יש ביניהם תחרות והמפקדים מצפים לזה, מי שחושב מחוץ לקופסה זה משובח והוא זוכה לקרדיט.
ומה עם החוק? המפקדים ישננו את החוק אבל יצפו שכאשר אין ברירה אז הלוחם ימצא אומץ לעבור עליו למען המשימה, רק שלא יתפס.

שימו לב לטייסי חיה"א של שנות השישים, בשם הגנת המדינה הרשו לעצמם להתנהג כמו במערב הפרוע כשהרבה פעמים זה נבע מתחרות, אגו ושובבות - יפתח ספקטור אומר את זה.

בעמ' 70 מדריך הטיסה מסביר לטייסים הצעירים את הסכנות בפעלולים אירובטיים ובעיקר את סכנת הורטיגו ומסכם "תירשמו, אסור לעשות אווירובטיקה בלילה, רשמתם?" ואז מסנן "כלב מי שלא עושה אווירובטיקה בלילה"
נכון שזו היתה תקופה אחרת והיום כבר אין דברים כאלה, אבל הרוח הקיימת
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


נערך לאחרונה ע"י Fang בתאריך 09-01-2018 בשעה 04:21.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 08-01-2018, 10:32
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,256
בעיני זו תוצאה של ניסיון "לשרוד" בתנאים בלתי אפשריים
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי Fang שמתחילה ב "נכון מאד, יפתח ספקטור בסיפרו..."

עבור חייל במסלול ביחידה נחשבת (לאו דווקא רק סיירת מטכ"ל) יש לחץ גדול שלא להיכשל, ובייחוד כאשר תמיד קיים האיום שעל כישלון דרמטי או שרשרת כישלונות אתה עלול למצוא עצמך בחוץ. עכשיו, חייל צעיר כזה מקבל משימה ולא יכול להבין שאיש לא בחן האם היא בכלל משימה ריאלית מבחינת הסיכוי להצליח בה. במצב הזה אתה מגיע לכך שחיילים פועלים על גבול מעטפת האמינות (ואף מעבר לה), פורצים לבתים ואף מסכנים את חייהם. האשם כאן הוא פחות על החיילים ויותר על המפקדים שממציאים משימות הזויות כאלו. וזאת ביחידה שכבר היו לה מקרי מוות מיותרים באימונים בגלל פארטצ'יות כזו.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 09-01-2018, 12:03
צלמית המשתמש של Fang
  משתמש זכר Fang מנהל Fang אינו מחובר  
מנהל בפורום צבא וביטחון
 
חבר מתאריך: 26.11.05
הודעות: 8,605
Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי jhonny שמתחילה ב "זה לא הזוי זה מדמה את המצבים..."

מאד לא קל בעיקר כשהחייל יודע שאם יעשה עבירה כחלק מההישרדות והחשיבה מחוץ לקופסה וייתפס, יש סיכוי שהמערכת לא תגבה אותו ואפילו תעניש אותו.

אתן לכם דוגמה גם כן מתחילת שנות התשעים:
- יום ראשון 8:00 בבוקר בבאר שבע, עומס תנועה בכבישים, מתקבלת התראה על חפץ חשוד (ח"ח), ניידת סיור מגיעה למקום והשוטר מדווח על חשד למטען חבלה (מט"ח) כי ניראים חוטי חשמל וסוללה, במקביל המוקד קורא לחבלן שנימצא בעיר העתיקה ולכל ניידת פנויה.
החבלן מתחיל לנסוע על שדרות רגר צפונה כשהוא מפעיל סירנה, מהבהבים ומדווח על חציית צמתים באור אדום.
בצומת עם רח' מצדה הוא פונה שמאלה ואז ממול מגיעה סובארו עם אישה שנהגה עם אוזניות לכן לא שמעה את הסירנה וגם לא שמה לב שהתנועה בכיוון שלה עומדת, איכשהוא הצליחה להכנס לצומת בירוק ופגעה ב GMC של החבלן (חצה באדום) שניזרק על עמוד תאורה והושבת, חזית הסובארו שלה נמעכה, היא ניפצעה קשה ופונתה לסורוקה הסמוך.
ניידת סיור הגיעה, הם העלו את ציוד החבלן על הניידת והוא יצא לטפל באירוע.
בתנועה החליטו להעמיד אותו לדין, קצין חבלה נגב עמד לצידו אבל זה לא עזר, שללו לו את הרישיון לתקופה ארוכה וקנסו אותו.

- כמה חודשים לאחר מכן אירוע בנמל אשדוד (ח"ח על מיכלי ברום), כולם שועטים לשם וגם החבלן.
הוא מגיע לצומת מרומזר, בגלל אירוע ב"ש הוא עוצר באדום ומכבה את הסירנה, מפקד התחנה אחריו עוקף אותו ועובר את הצומת באדום ושואל אותו בקשר "236 סע, למה אתה עוצר?", החבלן משיב "כבר מתחלף לירוק ואני ממשיך".
עושים מזה עניין והוא ניקרא לבירור על התנהגות לא מקצועית, שום דבר לא עזר לו והוא נענש.
יתרה מזאת, בשיעורים שבועיים זה הפך להיות דוגמה מה לא לעשות.

השאלה כאן היא לא אם חבלן אשדוד פעל נכון או לא נכון אלא למה מלכתחילה הוא היה צריך להגיע למצב שהוא חושב על דברים כאלה בזמן אירוע כל כך חריג


נערך לאחרונה ע"י Fang בתאריך 09-01-2018 בשעה 12:21.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 09-01-2018, 12:33
צלמית המשתמש של סיורניק
  משתמש זכר סיורניק סיורניק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 1,354
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי jhonny שמתחילה ב "זה לא הזוי זה מדמה את המצבים..."

בדיוק בגלל דברים כאלה יש יחידות שהן "מיוחדות". כי הן לא אמורות לעבוד בצורה שכל הצבא עובד.

שלא תחשבו שאני מתלהב ומסונוור מה"הילה" של הסיירות ולא שזה תירוץ להצדיק כל התנהגות פרועה, אבל זה די ברור שמי שמייעדים ומכשירים אותו להיות בחוד החנית ובמצבים אפורים, לא בהכרח אמור להיות Boyscout או להוות דוגמה להתנהגות אזרחית למופת.

החבר'ה האלה אמורים להיות מסוגלים לבצע בכל מחיר, בתנאים לא פשוטים, משימות עם ערך אסטרטגי במקומות ומצבים שלא תמיד צה"ל יכול לשלוח מסוק חילוץ.

תראו, אני ממש לא אומר "של נעליך מעל רגליך", וברור שצריך השגחה כלשהי ולהימנע מניצול לרעה של התרת הרסן, אבל עם כל הכבוד לטהרנים ולאבירי המוסר, יש יחידות שצריכות את המנטליות הזו וצורת העבודה הזו, ומהמעט שאני יודע, היחידה מביאה תוצאות.

הדבר הכי הרסני ליחידות כאלו הוא מפקד עם ראש של שריונר / תותחן שמדבר גבוהה גבוהה על מצויינות ומקצועיות אבל בעצם מקדש את המרובעות, הכסת"ח ואי לקיחת סיכונים.

שוב, זו לא גישה שמתאימה לכל היחידות (למרות שהחיילים היו מאוד רוצים) ולא לכל המצבים, אבל בואו לא ניתמם שהיחידה מתאמנת כדי להעביר זקנות את הכביש.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 09-01-2018, 18:18
צלמית המשתמש של סיורניק
  משתמש זכר סיורניק סיורניק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 1,354
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי EagleX שמתחילה ב "אתה מציג את זה כאילו ראש של..."

מתנצל על הניסוח, ודאי לא התכוונתי למשמעות של "נחות יותר".
אצלנו ביחידה היו קוראים כך לקצינים שהקפידו על קוצו של יוד בנהלים ובבטיחות, לדעתנו יתר על המידה ובצורה שלא מאפשרת להתאמן או לעבוד בצורה נכונה.

יש יחידות מיוחדות שעובדות בצורה ובמנטליות מיוחדת, ויש יחידות שלא, וזה בסדר גמור ולא אומר שה"רגילות" הן נחותות. כל יחידה והייעוד שלה, ובהתאם סוג האנשים שמתאימים לה.

אותו מטכ"ליסט ש"רימה" במילוט וקפץ על טיולית לחסוך זמן והליכה וזה מתקבל בהבנה ובקריצה, היה למשל עף מקורס טיס או בה"ד 1 על אותו תעלול. יחידות שונות עם צרכים שונים.

כשדובדבן או ימ"ס מסתערבים ומשתלטים על מונית ערבית כחלק ממבצע, זה לא אותו דבר כמו מ"מ בחטיבת כפיר שמחליט לעשות אותו דבר על דעת עצמו, בלי ההכשרה והגושפנקא לפעול בצורה הזו.


כפי שאמרתי זה מתח שקיים בכל הצבאות בין המיוחדות לצבא הרגיל. גם בארה"ב החבר'ה המיוחדים באפגניסטן עם הזקנים ותרבות ה"קאובויס" גורמים לפעמים להתנגדות רבה מצד מפקדי היחידות הרגילות ששמים דגש על סדר, משמעת, גילוח צחצוח ולבישת חגורת בטיחות זוהרת בזמן מד"ס כדי למנוע תאונות.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)


נערך לאחרונה ע"י סיורניק בתאריך 09-01-2018 בשעה 18:24.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 07-01-2018, 14:35
  vitaman vitaman אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.01.09
הודעות: 1,020
מנטליות יחידתית
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי Rשף שמתחילה ב "קריאה מרתקת, אבל קשה לי להבין..."

ביחידה תמיד הלכו על הקצה. בהתחלה זה היה במוצהר כחלק מהווי פלמחניקי ואח"כ קיבל הצדקות כחלק מהחינוך או הלך המחשבה והמסוגלות שהלוחם והיחידה צריכים. חפש ערך "חג היחידה".

בבסיס הענין עומדים שני דברים לכאורה סותרים:

א. לוקחים את מיטב הנוער, ילדים טובים והכי ישרים שיש בלי שמץ של עבר פרוע וכל הזמן בודקים אמינות. אי אפשר לשקר או לחפף בכלום ובצורה קיצונית. הסיבה פשוטה, בגלל חשיבות המשימה, צריך בטחון מלא שברגע האמת, אישם, לא יהיו חיפופים.

ב. זה כבר תואר בעבר שהיחידה נוהגת להתייחס לביצועים כאל "משימה בלתי אפשרית". מפקד היחידה מקבל או יוזם רעיון מבצעי שעל פניו נראה בלתי אפשרי ועכשיו מתחיל תהליך ארוך של יצירתיות שאמור לגרום לזה להבשיל לכדי מוכנות מבצעית. לתהליך הזה שותפים כל מי שאמור להשתתף בביצוע. יש הבדלה מאוד ברורה בין הכנה מבצעית לבין היומיום.

לעיתים, בייחוד אצל חברה צעירים מאוד שרק חצו את גיל ה"עשרה" נוצר בלבול או היבריס ויש מעידות. חפש מקרה גניבת שלט מחנות "היחידה" לדג'.

לצערנו הבלבול הזה בעבר גם התדרדר להתנהלות בעייתית אג"מית ואסון צאלים היה המקרה הקיצון לאיך דברים משתבשים. קדמו לו אירועים אחרים פחות חמורים. ביחידה מודעים גם לזה ולכן באופן מסורתי מביאים מפלג"י אימונים מבחוץ גם כדי להחזיר את "המרובעות" והמשמעת הנוקשה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 09-01-2018, 19:49
  משתמש זכר Nargila Dwarf Nargila Dwarf אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.01.14
הודעות: 942
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי סיורניק שמתחילה ב "[LEFT]They may "look like..."

First - Agreed, they get the job done. I have no rgument there.
Secondly - This was a long time ago and things changed according to Bennett himself.

Not getting caught is not the problem.
My problem is with the hubris. The damage of that hubris was big enough that it is public.

That story had just two good things:
- The soldiers completed the mission on time
- The clever (not wise) trick with the bus.

Their toughness is impressive as is their daring - their decision making is not.

The rest includes:
.Extream risk taking that got the team separated and a soldier nearly killed
Three counts of breaking and entering ( house, room by toilets, restaurant). One including property damage (window torn off).
Theft of food and bicycles (not even the right size).

Nice of them to leave money, was it their private money or money money given to the unit by the military for such cases? Was it tax payer's money?

That was just one training mission of one class.
How many burglaries and theft was the unit responsible for over a year?
A string of break ins where only food is stolen is not visible to police?

Vitaman wrote that the unit takes the best clean kids, no criminal background
Vitamans posts in this forum are good and serious.
I trust his words.
Those soldiers were in 1.4 year in service and did not hesitate at all to break in and steal
That is a very bad sign.

And as a bonus - a soldier get sick ond incapacitated for a month.
That one is on the command that failed to warn them.

The fact that the minister of education(!) did posted it as some cool story is the cherry on top.

ציטוט:
אומרים על עמנואל מורנו זל שהוא דחף את יכולות הביצוע של היחידה לקצה. אם השבוע הזה הכשיר אותו אפילו במידה מועטה לתפקיד ואפילו ברמה של איך לא כדאי לבצע מילוט אז דיינו.

Well it's something at least.
_____________________________________
Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #50  
ישן 08-01-2018, 20:23
  yanivib137 yanivib137 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.05.06
הודעות: 538
מעניין..ניסיון תחילת שנות ה-90 שייטת 13
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי FiReBall שמתחילה ב "נפתלי בנט בסיירת מטכ״ל, סדרת מילוט חורף 1991"

אני יכול להבין שלגבי סיירת מטכ"ל , סדרות כאלו והתנסויות כאלו הן חובה בשל אופי הפעילות של היחידה.

בשנות ה 90, שירתתי בשייטת 13 (לא לוחם אבל בתפקיד שצמוד מאוד ללוחמים).
אני זוכר כמה הקפידו על נהלים מחשש להיפוטרמיה ,מכות חום , תאונות צלילה ושאר ירקות , וכמה התכוננו עם אמצעים ונהלים שונים לקראת אימונים ייעודיים.
לכן אני דיי מופתע שבמטכ"ל התנהלו אז בצורה שכזאת - בעיקר ללא ביגוד תרמי בחורף כמו שהיה ב 91
(ללא מזון שבוע זה בסדר - הגיוני כחלק מסידרת מילוט ועוד במטכ"ל).
כנראה שינו במטכ"ל את הנהלים אחרי שני החניכים במסלול שנהרגו ממכות חום בניווטים
בדרום הערבה ב 92.
אני זוכר איזו כמות נהלים ומרווחי בטיחות המקרה של מטכ"ל בקיץ 92 הוסיף בשייטת.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #54  
ישן 09-01-2018, 03:33
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 20,725
וזה ככה לא רק אצלנו
בתגובה להודעה מספר 50 שנכתבה על ידי yanivib137 שמתחילה ב "מעניין..ניסיון תחילת שנות ה-90 שייטת 13"

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

להשוואה, תמונה מאותה תקופה של לוחמי SAS במסלול לאחר סיום סדרת מילוט. הם לבושים במדים ומעיל (שהוסרו ממנו הכפתורים והחגורה) מתקופת מלחה"ע ה-2, ומצויידים בסכין בלבד. האימון נערך בעמק איילן שבוויילס, הידוע כשטח קשה לתנועה רגלית. הכוח הרודף היה מורכב מלוחמי חי"ר שהובטח להם חופש עבור כל תפיסה, כך שהם באמת השקיעו את מלוא המקצועיות במרדף והסריקות. גם תושבי האיזו התבקשו לסייע ולדווח למשטרה, שבתורה העבירה את הדיווחים לכוח הרודף - לפני 15 שנה במהלך עימות חריף הנוגע לרשיונות ציד, התושבים חסמו והפריעו לכל המשתתפים באימון וכמעט הרסו אותו.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 07:08

הדף נוצר ב 0.61 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2018 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר