טיב התוצרת הצבאית של סין

ראשית יש לציין שנושא הכדאיות בהפרטת שירותי הביטחון אינו זהה לכלל המדינות. יש מדינות בהן ההפרטה עשויה להביא עימה טכנולוגיות חדשות שלא היו קיימות בצבא ויש מדינות כמו ארצות הברית שיכולות להרוויח מעט במובן זה, כך הדבר גם בשאר המימדים בהם ניתן לבחון את כדאיות ההפרטה.

נושא העלויות:

השאלה האם הפרטת שירותי ביטחון היא יעילה מבחינה כלכלית עדין לא זכתה לתשובה. המסקנות מהניתוחים השונים אינן סופיות ונראה כי אין דרך לחשב את עלותם האמיתית של שירותי ביטחון פרטיים.
כך למשל, פטר סינגר (Peter Singer) טוען כי אין בנמצא הוכחה כלכלית לחיסכון בהפרטת שירותי ביטחון.
"
The reality of this, and the irony of it, is that we often talk about it in terms of economic cost savings, but there are no proven economic cost savings. There is simply no comprehensive study that we can look at and say that it has proven to save us money"
http://www.pbs.org/wgbh/pages/front...ctors/ceff.html

פרופסור סטיבן סכונר (Steven Schooner), מרצה למשפט באוניברסיטת וושינגטון המתמחה בחוזים ממשלתיים טוען אף הוא כי עדיין אין מחקר אשר מוכיח את יעילותה הכלכלית של הפרטת שירותי הביטחון.
"
I don't think there's any question that no one knows whether it's cheaper or not. One of the best studies we've seen on whether outsourcing saves money is the RAND study, which is now a few years old. And what the RAND study says is there's the potential for immense cost-saving in outsourcing. But it hasn't been proven yet.
There's a number of episodic studies since, but there has not been a compelling case made that government outsourcing, particularly this type of outsourcing, saves money."
http://www.pbs.org/wgbh/pages/front...ctors/ceff.html

בדומה, גם סטיב פינארו (Steve Fainaru), כתב עיתון הוושינגטון פוסט (Washington post) וזוכה פרס פוליצר על דיווח חדשות בתחום הבינלאומי, הצהיר כי לא נתקל באף מאמר רציני שטען כי הפרטת שירותי ביטחון משתלמת מבחינה כלכלית ..

את הצהרה זו ניתן לשמוע בהרצה אשר נשא ב Commonwealth club ומפורסמת באתר ForaTv.
http://fora.tv/2008/11/20/Steve_Fai...s_Mercenari es

הקושי בביצוע השוואה כלכלית בין העלות של עובד חברות ביטחון פרטיות לעלות של לוחם בצבא נובע ממספר סיבות: (1) נתונים רבים הנוגעים להפרטת שירותי הביטחון אינם נגישים לציבור או קלים להשגה. (2) ישנם עלויות נוספות כגון: מענקי פרישה, פנסיה והקלות במיסים אשר אינן נכללות במלואן בניתוחים הקיימים. (3) המחירים היחסיים עשויים להשתנות בהתאם לנסיבות כגון: משך פרישת הכוחות, רמת הכוחות הנדרשים לביצוע המשימה, רמת התחרות בשוק.
איסוף נתונים לגבי עלותם הכלכלית של חברות ביטחון פרטיות או של שירותים שונים בצבא היא כאמור משימה קשה. מידע רב אינו זמין ויש להסתמך על ניתוחים חלקיים המפורסמים על-ידי הממשל או על-ידי ארגוני מגזר שלישי אשר השיגו את המידע באמצעות בקשות המסתמכות על חוק חופש המידע (Freedom of information act) .
הקושי השני בהשוואה בין העלויות של שתי החלופות נובע מהסתמכות חברות הביטחון הפרטיות על כוח האדם הקיים בשוק עקב צמצום היקף הצבאות. הסתמכותן של חברות הביטחון הפרטיות על יוצאי שירות צבאי יוצרת מצב בו עלויות ההכשרה והאימון של עובדיהן כבר שולמו על-ידי המדינה. על אף שחברות הביטחון הפרטיות אינן משלמות את מחיר האימון וההכשרה של כוחותיהן, הן עדיין נדרשות לשלם ולגבות מהמדינה שכר אשר משקף את ערכם של לוחמים מאומנים, כתוצאה מכך נדרשת המדינה לשלם פעמים על האימון הכוחות. עניין זה תקף גם לגבי חלק מהטבות הניתנות לחיליים משוחררים משום שהאימון הצבאי דורש פרק זמן ממושך בתוך המסגרת הצבאית, דבר המעניק זכאות לחלק מן ההטבות .
הקושי השלישי בניתוח הכדאיות הכלכלית של הפרטת שירותי ביטחון נובע מן הנסיבות המשתנות של השימוש בהן. כך למשל בשימוע שנערך בוועדה לפיקוח ורפורמה בממשל (COMMITTEE ON OVERSIGHT AND GOVERNMENT REFORM) ב- 02.10.2007, טען יושב ראש הוועדה הנרי ווקסמן (Henry Waxman (, כי אין רציונאל כלכלי בהפרטת שרותי הביטחון.
"
We know that sergeants in the military generally cost the Government between $50,000 to $70,000 per year. We also know that a comparable position at Blackwater costs the Federal Government over $400,000, six times as much. "
" From my point of view as a chairman of an oversight committee, and I want to work together with Democrats and Republicans, the taxpayers are not getting their money’s worth, by all the billions of dollars that have gone to Blackwater and these other private security contractors, when it could have been done a lot cheaper. And we are not getting our money’s worth, when we have so many complaints about innocent people being shot, and it is unclear whether they are actually being investigated by the State Department, because we haven’t had cooperation from the State Department to even tell us if investigations have been done by them. So if we are paying more and getting less than what we can get from our military, I think that the American people are entitled to ask why, and I still am not satisfied after this whole long day of hearings, that I have had a good answer to this question.. "

העניין החשוב ביותר בדבריו של הנרי ווקסמן (Henry Waxman) הוא השווה בין העלויות בפרק זמן של שנה. ייתכן שהשוואה בין העלויות של שימוש בחברות ביטחון פרטיות למשימה בודדת שאורכה הוא חודש יהיה זול לאין שיעור מהפעלת יחידה צבאית אשר תדרוש אימון מיוחד לעניין ותחזוק כוחות זמינים לשם משימות עתידיות.
במחקרים השוואתיים שנערכו בתחילת תהליך ההפרטה בחיל הים האמריקאי (Navy), בין מחנות אימונים מופרטים לאלו שעדין ברשות הצבא, נמצא כי חברות פרטיות יעילות כלכלית רק במקרים בהם יש מספר מתחרים גדול או במקרים בהם מתירים לחברות להשיג את היעדים בדרכים אחרות מאלו שהתבקשו בהתחלה . השוק הביטחוני איננו סטטי ולכן קשה לטעון כי קיומה של תחרות גדולה היום תבטיח את קיומה גם בהמשך. כדוגמא להשפעת חוסר תחרות על התנהלות המלחמה ניתן לקחת את המקרה בו מחלקת המדינה ביקשה להפסיק את השימוש בשירותי התעופה של חברת Blackwater בעיראק. במקרה זה מחלקת המדינה לא הצליחה למצוא חברה אשר מסוקיה עומדים בתקנים הנדרשים ולכן נאלצה להמשיך ולהעסיק את חברת Blackwater לצורך תעבורה צבאית - אווירית בשמי עיראק. במקרה זה מדובר על המשך חוזה שמחלקת המדנה ביקשה לבטל, אך בהחלט ייתכן כי בעתיד יועלו דרישות אשר לא יהיה ניתן למצוא את סיפוקן בטווח המידי על-ידי השוק.

Analysis. of DoD's Commercial Activities Program
R. Derek Trunkey *',Robert P. Trost *Christophe'r M. Snyder 1996
http://wwsw.dtic.mil/cgi-bin/GetTRD...oc=GetTRDoc.pdf

את ההטבות הניתנות לחיילים ניתן לחשב על-ידי המחשבון שהציב משרד ההגנה האמריקאי באתר האינטרנט שלו.
http://www.dod.mil/cgi-bin/redux.pl

השפעת ההפרטה על הדמוקרטיה:

בכל דמוקרטיה אחד העקרונות הראשיים הוא שהאזרחים הם בעלי השליטה העליונה בכוח של מדינתם ושהם מבטאים את רצונותיהם וסמכותם באמצעות נציגים שנבחרו באופן חופשי. הנציגים בחברה הדמוקרטית מבטאים את רצון האזרחים על-ידי הפעלת סמכויות החקיקה והמנהל שניתנו להם. מגזר הביטחון עוסק בביטוי הכוח הצבאי של המדינה ולכן גם הוא מנוהל על-פי עיקרון זה.

האחריות על ההסדרים בנוגע לביטוי שליטתם של האזרחים על מגזר הביטחון, ההתניות החוקיות והמקרים אשר יאפשרו את הפעלת הכוח הצבאי מכונים "שליטה דמוקרטית על הגנה" Democratic) control of defense).
המטרה של שליטה דמוקרטית היא להבטיח שהאינטרסים והעדיפויות של האזרחים ישוקפו במדיניות הביטחון של מדינתם. מדיניות הביטחון אמורה להיות מתורגמת לכדי מערכת ביטחון אפקטיבית, יעילה וברת ביצוע במובנים כלכליים ומעשיים. ניתן לראות בשליטה הדמוקרטית במערכת הביטחון כערובה לכך שהכוח הצבאי שנבנה על-ידי המדינה יענה לאזרחים ולעולם לא יופנה נגדם ושיעשה בו שימוש בניגוד לרצונם.
תפקיד נוסף של השליטה הדמוקרטית במנגנוני הביטחון הוא להבטיח את המשך קיומו של משטר דמוקרטי. במישור זה ישנם שלושה חששות עיקריים:
א. תפיסת הנהגת המדינה על-ידי הצבא והפיכתה מדמוקרטיה למשטר צבאי ודיקטטורה.
ב. החשש השני הינו שימוש של מנהיגים פוליטיים בכוח הצבאי לשם חיסול יריבים או כפיית ממשלם על האזרחים.
ג. החשש מפני אי יעילות ושחיתות במוסדות הביטחון.
הנורמות לשליטה הדמוקרטית במנגנוני הביטחון עוצבו במהלך שני העשורים האחרונים על-ידי אימוצם של מספר החלטות שהתקבלו בועידות בינלאומיות שונות. החלטות אלו אומנם לא הביאו להגדרה חד משמעית של השליטה בדמוקרטית במנגנוני הביטחון, אך ניתן להוציא מהן מערכת של עקרונות ודרכי פעולה מנחות. דוח שהוציאה המחלקה להתפתחות בינלאומית בבריטניה בשנת 2002 הציג סיכום של העקרונות הבסיסים לקיום שליטה דמוקרטית על מנגנוני ביטחון :
· שליטה מלאה בענייני מפתח בתחום הביטחון צריכה להיות מופקדת בידי גוף נבחר.
· ארגוני ביטחון צריכים לפעול על-פי החוק הבינלאומי והמשפט החוקתי המקומי תוך התחשבות בזכויות אדם.
· מידע אודות תוכניות ביטחוניות ומשאבים צריך להיות נגיש בתוך הגוף הנבחר ולציבור (עם התאמה לסודיות הנדרשת לשמירה על ביטחון המדינה).
· יחסי צבא-אזרח צריכים להיות מבוססים על היררכיה של סמכויות ברורה בין רשויות אזרחיות לגופים הצבאיים.
· רשויות אזרחיות צריכות להחזיק ביכולת לבטא את שליטתם הפוליטית על פעולות צבאיות ומימונם.
· החברה האזרחית צריכה להיות בעלת יכולת לנטר את כוחות ביטחון בכדי לספק תשומה בעלת ערך לדיון אודות מדיניות ביטחון.

על אף שאין מערכת נורמות אחת ליחסי צבא-אזרחים, ניתן לטעון כי פיקוח פרלמנטארי הוא תנאי הכרחי לקיום שליטה דמוקרטית במנגנוני הביטחון. פיקוח פרלמנטארי תלוי בשלושה גורמים: הסמכות החוקית של הפרלמנט לבוא בדין וחשבון עם הממשלה, היכולת לבצע את הפיקוח ורצונו של הפרלמנט לממש את יכולת הפיקוח.
גורם הסמכות החוקית של הפרלמנט לפקח ולבוא בדין וחשבון עם הממשלה מורכב ממספר נדבכים :
· כוחות כללים – ברוב המדינות סמכויות אלו כוללות את היכולת לחוקק ולתקן חוקים, להעלות שאילתות, לזמן חברים בגוף הבירוקרטי למתן עדות, לזמן אנשים בחברה האזרחית לשם מתן עדות וגישה לחומרים מסווגים.
· שליטה תקציבית – זכות הפרלמנט לשנות ולהקצות תקציבים למטרות ביטחון.
· הזכות לאשר או לשלול פעולת כוחות – זכות זו כוללת את היכולת לאשר או לשלול שליחת כוחות או הפעלתם מחוץ לגבולות המדינה,
· רכש ביטחוני – מעורבות של הפרלמנט בהחלטות הנוגעות לחוזים פרטיים, הגדרת צרכים לציוד חדש ובחירת היצרנים.
· תכנון מסמכי מדיניות ביטחון – הזכות לשנות לאשר ולדחות תוכניות ביטחון כגון: מדיניות ביטחון, תוכנית לניהול משבר ומבנה הכוחות.
· משאבי אנוש צבאיים – היכולת לאשר או לדחות תוכנית משאבי אנוש צבאית, הגדרת מספר מקסימאלי של מועסקים בשרותי הביטחון ונושאי דרגות בכירות.

מימדי השליטה בעוצמה הצבאית:
על מנת להבין כיצד מתבצעת השליטה הדמוקרטית בעוצמה הצבאית צריך להכיר את מימדיה ואת הדרך בה הם משתלבים זה בזה . הספרות הדנה בשליטה הדמוקרטית בעוצמה הצבאית מציגה שלושה מימדי שליטה : שליטה פונקציונאלית, שליטה פוליטית ושליטה חברתית.
החוקרים אשר שמים דגש על הפונקציונאליות שבשימוש בצבא רואים שליטה בצבא כיכולת להציב כוחות בצורה אפקטיבית לשם הגנה על האינטרסים של המדינה . השאלות העלות במימד זה של שליטה נוגעות למוכנות הצבא לשם מילוי תפקידו, נושאים כגון הרכב הכוחות, אימונם וזמינותם נמצאים בלב הדיון של מימד זה. אליוט כהן (Eliot Cohen), מטיב להציג את גישה זאת וטוען כי המהפכה הטכנולוגית של עידן המידע תביא לשינויים בצורה בה מתקבלות החלטות, על-ידי מי מתקבלות ההחלטות והצורה בה מאורגן הצבא . לדוגמא מעלה כהן את חיל האוויר האמריקאי, אשר בעבר נוהל בעיקר על-ידי טייסים בעלי ניסיון קרבי וכיום חלה בו עליה במספר הקצינים בדרגת גנרל שאחראיים על נושאים כגון חימוש מונחה, חלל, לוחמה אלקטרונית והם חסרי ניסיון קרבי (כפי שנתפס בצורה המסורתית שלו).
החוקרים אשר מדגישים את השליטה הפוליטית בצבא בוחנים את רמת השליטה כיכולת לקיים שליטה פונקציונאלית בתוך מסגרת פוליטית נתונה, דהינו רמת הנאמנות למבנה הפוליטי הקיים . כך ניתן לטעון כי כוחות אשר מקיימים את תפקידים בצורה המיטבית אך תפסו את מקומם בדרכים כגון הפיכה למעשה התחמקו משליטה פוליטית בהם. אחד מהקשיים שבגישה זו היא ההנחה בדבר היעילות והלגיטימיות של המבנה הפוליטי הקיים, לכן אין משמעות מבחינת מימד זה לעלות או לתועלת שבשינוי מבנה השליטה הפוליטית בעוצמה הצבאית אלא לעצם החלוקה מחדש של סמכויות השליטה .
המימד החברתי של השליטה לעומת זאת הוא הרמה בה הצבא הצליח לשלב בתוכו בצורה משמעותית את הערכים החברתיים . בחברות מערביות תעשייתיות החברה החלה לדרוש דברים שונים מהצבא, כגון, התחייבות לשימוש מינימאלי בכוח והתחשבות באמנות בינלאומיות במקום שימוש מרבי בכוח וניצחון. הצבא בחברות הדמוקרטיות מתבקש על-פי הנטינגטון להיות המראה של החברה .
סמואל הנטינגטון (Samuel Huntington), טען כי יש מידה של חליפין בין המימדים. לשיטתו ככל שהשליטה החברתית בעוצמה הצבאית גדולה יותר כך קטן כוחן של קבוצות צבאיות, דהינו היכולת של מנגנוני הביטחון למלא את תפקידם בצורה מקצועית. טיעונו של הנטינגטון ממחישיותר מכל את המשמעות הכבירה הנלוות לשינוים המתרחשים בתוך אחד ממימדי השליטה או בצורה בה הם מקיימים יחסי גומלין ביניהם.
הפרטת מנגנוני הביטחון היא האצלה של כוח, ככזו היא קשורה באופן טבעי לשחרור של מידה מסוימת של שליטה ולתנועה של השליטה בעוצמה הצבאית משחקן אחד למשנהו במימדים השונים.

כאמור לכל משטר ישנם מספר דרכים בכדי לאכוף את השליטה הדמוקרטית במנגנוני הביטחון:

כוחות כללים - זכות החקירה – power to investigate, לקונגרס כרשות מחוקקת יש סמכות נרחבת לבצע חקירות. ליכולת לבצע חקירות יש השפעה רבה על אפקטיביות החקיקה ועל היכולת לבדוק את הזרוע המבצעת. על-פי בית המשפט העליון, סמכות זו מאפשרת לקונגרס לבדוק מחלקות בתוך הממשל הפדראלי בכדי לחשוף שחיתות, אי יעילות ובזבוז. הסמכות לבצע חקירה מאפשרת לקונגרס לכפות מתן עדות, אי הענות לזימון הקונגרס תחשב כביזוי הקונגרס. עקב כמות הנושאים להם נידרש הקונגרס, החקירות עשויות להיעשות בוועדות שונות ולא דורשות את כלל חברי הקונגרס.
נושא חברות הפרטת שירותי הביטחון נידון בקונגרס מספר פעמים במהלך המלחמה בעיראק. מטרת סידרת השימועים הייתה להגביר את הפיקוח על תהליכי ההפרטה הפדראליים . בשנת 2007 הקונגרס ערך שימוע בוועדה לפיקוח ורפורמה ממשלתית שעסק בנושא . הקונגרס גם חיבר דוח מיוחד בשנת 2006 שמאגד את המידע שנאסף על הפרטת שירותי הביטחון בין השנים 2000-2005 .
הבעיות העיקריות שניצבו בפני הקונגרס בשני המקרים היו:
א. המידע נאסף ומוצג על-ידי חברה פרטית.
ב. ניסיונות של הממשל לחסום נגישות למידע .
הבעיה באיסוף המידע על-ידי חברה פרטית היא העובדה שלחברה הפרטית יש אינטרס בהמשך הפעילות הכלכלית שלה והיא תמיד יכולה לטעון שמידע מסוים הוא מידע עסקי ומחשש לפגיעה ביכולת התחרות העתידית שלה היא לא יכולה לחשוף אותו . למעשה משרד מחלקת המדינה (State department), אינו ראשי גם כן לספק מידע לציבור אודות חברות הביטחון הפרטיות בשל הצורך להגן על מידע קנייני . המחסור במידע אודות חברות הביטחון הפרטיות הביא למצב בו אין בידי הקונגרס נתונים כגון גודל הכוחות הפרוסים בשטח, מספר האבדות והשבויים ולכן הוא גם מתקשה להעריך את מחירה האמיתי של המלחמה .
שליטה תקציבית – לקונגרס האמריקאי יש דרך תקציבית לבצע בקרה ולהשפיע על השימוש בחברות ביטחון פרטיות. הסמכות של הקונגרס להקציב כספים מאפשרת לקונגרס להציב גם הוראות בנוגע לדרכים בהם יש להשתמש בכסף . אך לשם כך יש צורך בהשגת רוב בקונגרס, משימה לא פשוטה בפני עצמה. זאת משום שעל-מנת להעביר הצעה בתחום הנוגע לוועדה מסוימת כחבר קונגרס אשר נמצא מחוץ לוועדה יש לגייס תמיכה בתוך הוועדה, דבר שיעשה בדרך כלל על-ידי סחר בכוחות יחסיים בתחומי עניין שונים . בנוסף יהיה קשה למצוא חבר קונגרס שיצביע כנגד העברת תקציבים לצרכי מלחמה, זאת משום שהתקציבים המופנים לצורכי מלחמה משפיעים ראשית על החיליים .
סמכות תקציבית נוספת היא "הסמכות על המסחר" – ( The Commerce Clause), סמכות זו נותנת לקונגרס את האפשרות לשלוט במסחר בתוך המדינות ומחוץ להן.
"The Congress shall have power . . . To regulate commerce with foreign nations, and among the several states, and with the Indian tribes"
על-פי סמכות המסחר לקונגרס יש את היכולת להסדיר את ייצוא ויבוא הסחורות הביטחוניות. הקשיים בפיקוח על הסחר של התעשיות הביטחוניות נוצרים כאשר סמכויות הקונגרס מתנגשות עם סמכויות הנשיא לנהל מדיניות חוץ . דוגמא לאחת מסמכויות הנשיא המתנגשות עם סמכות המסחר של הקונגרס היא "חוק השליטה בייצוא נשק" (Arms Export Control Act), על-פי חוק זה הנשיא שולט בייבוא וייצוא של נשק ושרותי ביטחון אחרים הנמצאים ברשימת התחמושת ועל השירותים שניתן להכליל ברשימה זו .
"… 22 U.S.C. S 2778, authorizes the President to control the import and export of defense articles and "to designate those items which shall be considered as defense articles and defense services for the purposes of this section and to promulgate regulations for the import and export of such articles and services. The items so designated shall constitute the United States Munitions List."
תעשיית חברות הביטחון הפרטיות הן מנגנון דרכו יכולה מדינה לצבור עוצמה ועושר. מסחר בשירותי ביטחון כמו ייעוץ ואימון יכול להגביר את השפעתה של מדינה על ארצות אחרות. מכירות מסחריות של שירותי ביטחון יכולים להשפיע על יחסים עם מדינות זרות מבלי לערב ישירות את המדינה, דבר שפותח ערוץ נוסף למדיניות החוץ .
תהליך ייצוא שירותי ביטחון מוסדר כאמור תחת "חוק השליטה ביצוא נשק" במה שמכונה "ההסדרה של העברת נשק בינלאומית (ITAR – International Transfer of Arms Regulations ( . ה –ITAR תוכנן במקור להסדיר את מתן הרישוי לאימונים של מערכות נשק אותן רכשו מארצות הברית. תהליך הרישוי של ייצוא שירותים צבאיים מארצות הברית נועד להבטיח כי מערכות הנשק ושירותיים ביטחוניים ימכרו למדינות אשר מצייתות לנורמות בהם תומכת ארצות הברית ולשרת את מדיניות החוץ שלה. משרד "הסחר בשירותי ביטחון" במחלקת המדינה מפקח על התהליך ולפני הענקת רישיון לייצוא הנשק ניתנת הזדמנות לסוכניות ומשרדים נוספים להביעה דעה בעניין . תהליך הרישוי מהווה מסגרת חיונית לבקרה על ייצוא שירותים ביטחוניים. אך כאשר תהליך זה מופעל בסביבה ללא שקיפות ולכן גם ללא פיקוח מספק הוא עשוי להוביל להפחתה במימד השליטה הפונקציונאלי אותו הוא אמור לחזק וכמו כן לפגוע במימד הפוליטי שכן דברים עשויים להיעשות בניגוד להנחיות המקוריות .
הדרך השלישית בה הסנאט יכול להוות משקל נגד לסמכויות המלחמה של הנשיא היא סמכות המינוי של הסנאט. סמכות זו מאפשרת לסנאט לאשר או לדחות מינויים שמציג הנשיא. לכאורה סמכות זו מאפשרת לסנאט של ארצות הברית למלא תפקיד מרכזי בהליך מינויים של נושאי משרות בכירים בממשל, בסוכנויות השונות ובמערכות ציבוריות. החוקה קובעת, שהנשיא "יציע מועמדים, ובעצתו ובהסכמתו של הסנאט ימנה שגרירים וכן צירים וקונסולים אחרים, שופטים לבית המשפט העליון וכל נושאי המשרה האחרים של ארצות-הברית, שמינויים לא נקבע כאן בדרך אחרת ואשר יקבע בחוק..." .
מינויים וקידומים בצבא הם החלק העיקרי של אותם מינויים נשיאותיים הדורשים את אישור הסנאט. מדובר בקירוב ב-65,000 מינויים וקידומים צבאיים בכל תקופת כהונה של קונגרס ורובם מאושרים בצורה שגרתית (Routine Nominations). למעשה, קרוב ל-99% מכלל המינויים הנשיאותיים (צבאיים ואזרחיים גם יחד) מאושרים באופן שגרתי על-ידי הסנאט, מבלי שהם נבחנים בצורה פרטנית. קיים הליך מוסדר שמאפשר אישור שגרתי מהיר של אלפי מינויים למשרות ממשלתיות. במסגרת הליך זה הסנאט רשאי לאשר כמקשה אחת (en bloc) מאות מינויים . הסנאט בדרך כלל מאשר את אותם מינויים שגרתיים בהסכמה פה אחד, ללא כל הליך בוועדה .
כמות המינויים לה נדרש הסנאט היא המכשול העיקרי בכלי פיקוח זה, ולראיה ניתן להציג את כמות המינויים אשר עוברים אישור שגרתי (Routine Nominations). בנוסף יש להזכיר כי אין לסנאט יכולת להשפיע על מינויים או סולם הדרגות בתוך חברות הביטחון הפרטיות, אך סמכות המינויים יכולה להשפיע על מספר מינויים אשר לכאורה נראים כבעלי ניגוד עניינים:

· אחראי על הרכש תחת שר ההגנה פיט אלדרידג undersecretary of defense for acquisition technology, and logistics – (Pete Aldridge) עבד בעברו בחברת Aerospace Coporation
מזכיר הצבא תומאס וויט– Army Secretary (Thomas White) עבד בעבור חברת Enron
מזכיר הצי – גורדון אינגלנד – (Gordon England) Navy Secretary עבד בחברת General Dynamics
מזכיר חיל האוויר גיימס רוץ' – (James Roche) Air Force Secretary עבד ב- Northrop Grumman

עצם הדיון על הדרכים בהם הקונגרס והסנאט יכולים להוות משקל נגד לכוחות המלחמה של הנשיא מעיד על מורכבותו של המבנה הפוליטי בארצות הברית ממספר חלקים. אומנם הדיון על המימד הפוליטי של השליטה בעוצמה הצבאית איננו לוקח צד במאבק בין בתי הנבחרים למוסד הנשיאות ומסתפק בהוכחת קיומה של פעילות מחוץ למבנה הקיים בכדי לטעון להחלשתו. אך למרות זאת, עדיין ישנו צורך להבין מדוע צורת הפעולה הנוכחית הנסמכת על וועדות הקונגרס היא עדיפה. התשובה לכך היא שבתי הנבחרים מייצרים תוצאה של דיון, פשרה והסדרים בין נציגים של מספר אזורים ולכן הם עשויים לייצר תוצאה שתשרת אינטרס כללי יותר מאשר זו אשר תיוצר על-ידי דיון של מספר אנשים מצומצם בתהליך אשר אינו דורש פשרה.

לגבי החוק הבינלאומי:
חל איסור מוחלט לעשות שימוש בשכירי חרב ע"פ המשפט ההומניטרי הבינלאומי. לכן הממשל לא מכנה כוחות אלו בשם שכירי חרב אלא קבלני ביטחון או שלעיתים אפילו מכליל אותם כחלק מהכוחות הסדירים הזמינים.

לגבי ממצאי התזה:

אני אצטרך למצוא לזה זמן (פשוט מאוד קשה לסכם על רגל אחת עבודת מחקר של שלוש שנים)
בנתיים אשמח לענות על עוד שאלות

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.14 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה