הגיע לארץ לאחר עליית הנאצים
העיתונאי, הסופר, חבר הכנסת לשעבר ופעיל השמאל אורי אבנרי הלך לעולמו לפנות בוקר (שני) בגיל 94. הוא היה מאושפז בימים האחרונים בבית החולים איכילוב בתל אביב, שם נפטר.

אבנרי היה פעיל בחיים הציבוריים מאז היותו נער. הוא נולד בשם הלמוט אוסטרמן בגרמניה ב-1923. כעבור עשור, חצי שנה אחרי עליית הנאצים לשלטון, הוא עלה עם משפחתו לארץ.

ב-1982, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, נפגש אבנרי עם יאסר ערפאת והיה לישראלי הראשון שנפגש עם המנהיג הפלסטיני. ב-1994 הזמין ערפאת את אבנרי להצטרף אליו כשחזר לרצועת עזה וכינה אותו "ידידי".

אבנרי היה נשוי לרחל במשך 58 שנים עד שנפטרה ב-2011. לשניים לא היו ילדים. "החלטנו שלא לעשות ילדים משום שהיו לנו משימות בחיים. ידענו שאנחנו לא יכולים להקדיש את הזמן הדרוש", סיפר העיתונאי.
רשת ב

איזה חיים אומללים. העדיף את ערפאת ימח שמו וזכרו על פני ילדים.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

איזה לוגיקה אינפנטילית.....למה שלא תכתוב כי העדיף סלט ירקות [עדות ממקור ראשון] על ילדים...?

לגביו הזדהיתי בזמנו עם האמירה של בן גוריון ביחס לסופר איליה ארנבורג שהיא חביבו של סטלין: "היהודי המנוול ביותר בעולם". אבל צריך לאזכר את זכויותיו, והן משמעותיות. אחר כך אכתוב דבר אחד או שניים או שלוש על אופיו השלילי ורווי הסתירות ומעשיו הנכלוליים.
לגבי הזכויות:
אבנרי השתתף כלוחם במלחמת העצמאות והתנדב לשרת במה שניתן לכנות כאחת הסיירות הראשונות של צה"ל- שועלי שמשון, שפעלה המסגרת חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי. אין עוררין על כך שהיה לוחם אמיץ ובלחימה הוא נפצע קשה מאוד. באותה תקופה (וגם לפניה) הוא היה מאוד מיליטנטי ואף כתב את המנון שועלי שמשון, שלא היה בדיוק שיר שלום....יתרה, שועלי שמשון עסקו באופן נמרץ במעשי גירוש וטבח של אוכלוסיה ערבית בדרום והוא באותה עת לקח בכך חלק סביל, אם לא פעיל (תלוי את מי שואלים). לאחר שהחלים והשתחרר מהצבא הוא כתב ספר פטריוטי חשוב על הקרבות של חטיבת גבעתי וחוויותיו הקרביות שניקר "בשדות פלשת". בספרו יצא בצורה תוקפנית כנגד מי שהשתמטו משירות צבאי (קרבי ובכלל) במלחמה.
לאחר מכן עבר מהפך גמור והפך לאיש שמאל (שהלך והקצין עם השנים) וכאות פתיחה לכך כתב ספר בשם "הצד השני של המטבע" שבו תאר את הצדדים הפחות יפים והרואיים של הצד הישראלי במלחמה.

הזכות הגדולה (והיותר משמעותית מבחינה לאומית) הייתה תרומתו לתחום העיתונות החופשית. אבנרי רכש את השבועון הזניח דאז "העולם הזה" והפך אותו לעיתון נשכני וביקורתי למול המימסד. וזו בתקופה שבה העיתונות הישראלית הייתה מימסדית, קונצנסואלית ומפלגתית לחלוטין . העיתון יצא בחשיפות רבות של עוולות המימסד המפא"יניקי ובכלל, והייוה את הבסיס של התפתחות תיקשורת פתוחה ואמיתית בישראל. בכך תרום גם לביסוס של דמוקרטיה אמיתית בישראל. והוא שילם על כך מחירים לא פשוטים גם במישור האישי, כולל השמצות (אף נכתב מחזה שבו הדמות הראשית, השלילית, התבססה בבירור עליו) ואף אלימות פיזית-בריונים שברו את רגליו (ניטען שזה היה בעקבות חשיפת מעשים מפוקפקים של משה דיין). יש לומר שלצד החשיפות החשובות וחסרות המורא העולם הזה של אבנרי גם היה צהובון עם ריכלות, תמונות עירום וכו'.
בסופו של דבר קריסתו של העולם הזה בשנות השמונים הייתה העדות לניצחונו: הוא איבד את הטעם לקיומו היות ושאר העיתונות יישרה קו עם הביקורתיות, העצמאות, והצהבהבות.

לצד אלו, לאבנרי נקודות שחורות בולטות. האיש הזדהה עם ארגוני הטרור הפלסטיניים ואף לא היסס, כפי שנכתב כאן, להיפגש עם ערפאת (ביקור שכולו התבטלות) בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. ואנחנו מדברים על תקופה שבה ערפאת כלל לא טרח להסוות או להסתיר את מטרותיו הרצחניות כלפי הישראלים.
גם לאחר מכן אבנרי היה הדובר הבולט של השמאל הקיצוני בישראל ובעולם, כשהוא מקפיד להכפיש את מדינתו בעולם בכל הזדמנות אפשרית. אבל יש לומר שקצב ההקצנה של אבנרי לא עמד לו....בסוף ימיו הוא כבר לא היה בשוליים הקיצוניים ביותר של מחנהו ואף מצא עצמו בעימותים פומביים מול טיפוסים כמו אילן פפה כשהוא מייצג את אלו שעדיין לא ויתרו לגמרי על הציונות, או על פתרון 2 המדינות.

כדי להבין את התהליכים שעברו על אבנרי ואת התנהלותו ועמדותיו הקיצוניות צריך להכיר את הביוגרפיה שלו, כתביו ואישיותו כפי שהיא משתקפת בעדות מקורביו לאורך השנים.
ראשית, אבנרי הוא מגיל צעיר מאוהב ברדיקליות ובדמות המהפכן האמיץ שיוצא נגד הזרם (והוא כן היה אמיץ). לכן בגיל הנעורים הוא בחר (לטענתו) להצטרף לאצ"ל דווקא ולכתוב בסוף שנות השלושים-שנות הארבעים נאומים ומאמרים סוערים שהיו גורמים גם לליברמן להסמיק. לכן גן מרגע שמדינת ישראל ניצחה הוא מיהר לברוח מהקונצנזוס ולעבור לצד השני.
כפי שאפשר להבין, מי שמאוהב כל כך בפוזה הרדיקלית של עצמו חייב להיות גם נרקסיסט לא קטן. ואכן, לאבנרי היה תמיד מאוד חשוב מאבנרי מרווחתו האישית. הוא חי חיים נהנתניים, לא טרח לעשות ילדים (יכל גם לאמץ, כמובן) והתנהלותו מול אישתו הייתה כמעט בגדר של אדון למול שפחתו המעריצה. הוא העיד על עצמו למשל שמעולם לא טרח לומר לה שהוא אוהב אותה או משהו בסגנון. גם מול בני אדם אחרים שעבדו עימו או היו איתו בקשרים הוא לא טרח להתייחס כאל סובייקטים להם צריך גם לתת אלא ראה בהם, ככלל, אובייקטים שיכולים לשרת את מטרותיו. אחד ממקורביו ציין שהוא אומנם מעריץ אותו אך שהוא אינו בן אדם ואין לו חברים.
אבנרי גם היה נטול יושרה או יושר באופן בולט למדי. למשל, הוא אומנם יצא בספריו אחרי מלחמת העצמאות באופן נוקב ותוקפני כלפי מי שהשתמטו משירות צבאי במלחמה אך הוא עצמו, שנים ספורות קודם לכן, השתמט משירות בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה למול האויב הנאצי. וזאת יש לדעת- ביישוב היהודי דאז השירות (בצבא הבריטי, בנוטרות או במסגרת הפלמ"ח) היה בגדר חובה שעליה החליטו מנהיגי היישוב היהודי ושיעור הגיוס בפועל היה עצום. שירתו אפילו גברים מבוגרים יחסית ובעלי משפחות (למשל, סבי). אבנרי שהיה רווק צעיר ובריא העדיף במקום זאת לכתוב נאומים ומאמרים מתלהמים.
ומה הייתה האידאולוגיה שקידם אבנרי באותם ימים? אידיאולוגיה כנענית שדגלה בהשתלטות הריבונות ה"עברית" (להבדיל מהיהודית) על אזור ארץ ישראל, ואשר ינקה בבירור מהאידיאולוגיה הפאשיסטית. שוב, זה לא שאין כל קשר בין עמדותיו באותם ימים לבין עמדותיו בהמשך חייב.

ובאופן כללי אבנרי מעולם לא הקפיד להיצמד לאמת העובדתית אם זה יכול לקלקל סיפור טוב. כשחבריו לעיני המצלמות טענו שהוא ירה באזרחים ערבים במלחמה כמו כולם הוא הכחיש. הוא טען בראיון ברדיו (ששמעתי במו אוזניי) שאירועי ואדי סאליב (אותם סיקר בהרחבה בזמן אמת) התחילו אחרי ששוטרים ירו למוות בעולה חדש במקום (שקר- האיש אומנם נורה אך לא נהרג), והאיש במאמריו עיוות את העובדות. לא אשכח שהאשים את פרוץ האינתיפאדה באהוד ברק משום שזה "שלח את שרון להר הבית". כן, "שלח". כביכול סתם עיוות קטן (הרי ברק לא רצה ששרון יעלה להר הבית אך ידע שאיסור על זה לא יעמוד במבחן בג"ץ) אבל דוגמא טובה לאיך עוד שקר קטן ועוד שקר קטן מייצרים תמונת מציאות שקרית לחלוטין.

אז אני לא חוגג את מותו של אבנרי ולא שמח במותו. הוא הרוויח את זה. אבל אני גם לא אצמיד ז"ל לשמו. גם זאת הוא הרוויח.

אבל אבל אני מוצא את זה.......

כבר נגמר לי סל התיאורים השליליים.... (או שהוא לא מספיק גדול בעצם)

עיתונות חופשית מחד... ואי הקפדה על הצמדות לאמת העובדתית מאידך..

נו... האבא הרוחני של העיתונות ולדעתי גם החילוניות הישראלית מקום המדינה (יחד עם אחר בשם דב"א)

אני אחתום תגובתי בשר"י.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ודי נסחפת בתגובה שלך הייתי אומר. אבנרי? אבי החילוניות? נו באמת....אתה נותן לו הרבה יותר קרדיט ממה שמגיע לו.
וכן, הוא אבי העיתונות החופשית בישראל, מה לעשות. בזה יכירו גם גדולי מבקריו. ובלי עיתונות חופשית מצבנו רע מאוד. עזוב משמאל...שים לב רק לגילויים שעיתונאים מערוץ 20 הביאו בשנה האחרונה.

וכן, לצד זה הוא היה גם שקרן. זה לא סותר. היו הרבה ידיעות אמתיות לגמרי שהוא פרסם והיו גם ידיעות פחות מדויקות. למיטב ידיעתי עיקר השקרים שלו היו בזירה הציבורית ופחות בזירה העיתונאית.

לגבי השורה התחתונה- ראה, לצד שורת החובה יש לו גם שורת זכות ולכן מבחינתי התואר שר"י לא ראוי לו. זכותך לחשוב אחרת.

אגב, מבחינת האמינות שלו כעיתונאי אני נזכר בחילופי דברים שהיו בישיבת כנסת בינו ובין שמעון פרס אי שם בנשות השבעים. פרס היה סגן שר הביטחון ועל בימת הנאומים בכנסת. אבנרי טען מולו משהו בקריאת ביניים. ואז היו חילופי הדברים הבאים:
פרס: מאין הידיעה הזאת שאתה מדבר עליה?
אבנרי: פרסמתי את זה בעצמי בעיתון שלי
פרס: אם כך הרי מדובר בידיעה ממקור לא אמין....

ולא בכדי גם ציינתי שם נוסף... ....

ובכל מקרה, השבועון העולם הזה, הוא גם ובעיקר שורש כל הרע בחברה דהיום ו"עיתונות חופשית" זה הטפל בעיניי. (חופשית יותר מדי אגב)

אז עכשיו אחרי שגם העמקתי בתגובתך.. אקנח גם ב"אבוד רשעים רינה"..

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ובמסגרת זו אכן תפרסם מה שעיתונים אחרים ימנעו ממנו (אבל לא על פרשיית חשבון הדולרים, שהעיתון סרב לפרסם - על רקע פוליטי).
וכמובן - נעדרת כל מחוייבות לאתיקה עיתונאית.

האב הרוחני של ידיעות אחרונות (שבניגוד לעיתונים אחרים, גם היום לא כפוף לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות ), שיאבק נגד הגבלת "החופש המוחלט" של העורך הראשי, הבעלים, ומפרסמי הפרסומות והכתבות הממומנות, וינקוט בצעדים מפוקפקים לקידום עיתונו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רועי AZ האבא הרוחני של העיתונות ולדעתי גם החילוניות הישראלית מקום המדינה ... השבועון העולם הזה, הוא גם ובעיקר שורש כל הרע בחברה דהיום ו"עיתונות חופשית" זה הטפל בעיניי. (חופשית יותר מדי אגב)

הוא אולי גיבור השמאל הקיצוני - אבל אין זהות בין זה לחילוניות.

לצד זאת,
העדרה של מחוייבות הכתבים והעורכים לאתיקה מקצועית,
הצגת צנזורה והטיה פוליטית חריפה בעיתון כ"עיתונות חופשית",
ו"חופש יתר" המתבטא בכתבות שמתיימרות להציג חדשות או אירועים בפועל - בזמן שהן בדיוניות לחלוטין,
הן אכן רעות חולות בעיתונות של היום.
היום כשקוראים כתבה בעיתון (גם כאלו שיש בהם מחוייבות אתית כלשהי), נקודת המוצא של הקורא היא שהכתבה מבטאת אינטרס של בעל העיתון, העורך או המפרסם (וזה במקרה הטוב, שלא מדובר בשוחד לפוליטיקאי תמורת טובות הנאה),
ולא דיווח חדשותי אמין (במקרים רבים, אפילו לא "אמת לשעתה").
ובזה - אורי אבנרי היה חלוץ ומוביל-דרך.

ואנחנו מדברים על נושאים חברתיים ופוליטיים שרבים מהם דווקא מקושרים היום הרבה יותר על הימין מאשר עם השמאל. מבחינה זו הוא מילא באותם ימים, לטוב ולרע, את התפקיד שממלאים היום אתרי אינטרנט כמו "רוטר".
למשל, בנושא הקיפוח של העולים בני עדות המזרח-היו לו בעניין שורת פרסומים וגילויים וביניהם בלט סיקור ארועי ואדי סאליב. למימסד מפא"י של אותם ימים היה נוח להעלים את המחאה העדתית והעיתונאים לא פרסמו או פרסמו בצורה מאוד חלקית ומאוד מוטה את האירועים הנ"ל. העולם הזה לעומת זאת פרסם בהרחבה (כחלק מפרסומים רבים שלו באותם ימים בנושא זה) והייתה לכך השפעה בהמשך על המאבק של עדות המזרח נגד קיפוחן.
העולם הזה גם סיקר בהרחבה את שביתת הימאים שבה השלטון נקט אמצעים קיצוניים, כולל שימוש בצה"ל, כדי לשבור את השביתה.
במישור אחר- העולם הזה תקף בחריפות את הממסד בזמן משפט קסטנר והביא בהרחבה את הגרסא של עו"ד ובכך ערער על התפיסה הממלכתית המקובלת של השואה ועודד ביקורת על תפקוד ההנהגה הציונית במהלכה אשר יש לה מהלכים עד היום.
העולם הזה גם היה הראשון לחשוף את הפרשה החמורה של "עסק הביש".
הוא היה הראשון לפרסם את פרשת ילדי תימן החטופים.
הוא חשף כי משה דיין , אז שר הביטחון, היה נתון לסחיטה על רקע שוחד מיני מצד צעירה מסוימת. עניין חמור מאין כמוהו לאור העמדה הבכירה והסודות שהיו ברשות האיש.
למעשה עיתונאים רבים באותם שלרשותם הגיעו ידיעות חשובות אך לא יכלו לפרסמם בעיתונים שלהם העבירו אותן לעולם הזה.

אז מי שנגד עיתונות חופשית ורוצה לחיות במדינה שבה השלטון יכול לעשות ככל העולה על רוחו בלי שהציבור יידע ויוכל לבקר אותו אכן צריך לזקוף את העולם הזה רק כעוד חובה של אבנרי. זאת לא העמדה שלי.

מה הוא רצה לקדם - הרבה לפני הקמת "שלום עכשיו" שהפכה אותו לאישיות נערצת בשמאל הישראלי?
חשבת בכלל מה הוא עשה באצ"ל?

התפיסה המקורית של אבנרי (ולדעתי היא לא כזו השתנתה עד יומו האחרון) הייתה משהו בין הליברלי לניאו ליברלי עם קווים רומנטיים עד פרוטו פאשיסטיים. לכן הוא תמך ב"עבריות" המבוססת על דם ואדמה (בניגוד ליהדות כדת או קבוצה תרבותית-חברתית) ולכן מצד אחד הוא דיבר על ביטול הממשל הצבאי ומצד שני התרפק על מלחמת העצמאות ואתוס הלחימה, בז לבלתי לוחמים (בסגנון שהזכיר במשהו את אנשי ה"סכין בגב האומה" בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה), וכו'.
ובעיקר הוא האמין באורי אבנרי ובזה שהוא נורא חשוב ונורא צריך להיות נערץ על ידי ה"נכונים".
ושתי השגות לדבריך:
1. הוא וודאי לא היה אישיות נערצת על "השמאל הישראלי". גם כשהייתי עמוק בשמאל בזתי לו וכמוני רבים אחרים. הוא היה אישיות נערצת בחוגים מאוד מסוימים ומצומצמים בשמאל.
2. למיטב ידיעתי היחיד שהעיד שאבנרי היה באצ"ל הוא אבנרי. לפי טענות שונות אף אחד מאנשי האצ"ל אז לא זוכר אותו. הוא גם טען שלקח אז חלק בחיסול משת"פים (בתור נער בן 15-16, כן?). וזה יחד עם עוד שלל טענות שהביע לגבי הביוגרפיה של עצמו ושבמקרה הטוב ניתן להגדיר אותן כמפוקפקות.

כזה שבאצ"ל התקשו לעכל.
כשהוא התקבל לאצ"ל - הוא הבהיר שהוא לא שונא ערבים או גרמנים (תקופת ערב מלחמת העולם השניה, כשגרמנים - היה משמעו נאצים)
במאמר האחרון שלו בעיתון של האצ"ל כתב כך:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אורי אבנרי "התעמולה המודרנית" כיוון התעמולה הנאצית הוא אטאוויזם עקבי, חידוש הרוח הלאומית המקורית, והחייאת נפש העם הטבטונית. בלהבות יוקדות אוכלו הקליפות הזרות והשטחיות של הרכרוכיות הבורגנית הליברלית, התרבות והציוויליזציה, המחשבה והרציונליזם. הגרמנים הקדמונים קמו לתחיה וכוחותיה הטבעיים המשוחררים מחדש הוסיפו עוצמה אדירה לזוהר הנאצי" "ההתחדשות הגזעית של העם העברי אינה רק שאלה ארגונית – כספית... היא קודם כל וראשית כל מוכרחה לעבור את שלבי המהפכה הפסיכולוגית. השלב הבא של ההתחדשות העברית תהיה המהפכה הנפשית, שתחליף את ההסברה והתעמולה שקדמה לה, במכשיר האמיתי של שפת ההמונים – ההתעוררות הפנימית. היא תפנה את ההמונים" "המון אינו מושג מספרי. קהל של אלפים אינו מוכרח להיות המון, בעוד שכמה עשרות אנשים עלולות כבר להיות ראויות לתואר זה. כי 'המון' – פירושו מצב, שפירושו רתיחה אנושית, פירושו איבוד אינדיבידואליותם של אנשיו, וטמיעה גמורה בהמון האדיר, הרותח, חסר הגבולות. מצב זה יטהר את העם העברי מתסביכיו ומהמעצורים הנפשיים שדבקו בו"

במאמר לאחר שפרש - הרחיב:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אורי אבנרי "בין יהודיות לעבריות" כיצד תתגבש ההתוולדות העברית? האומות האירופיות אינן מוצאות יותר סיפוק בפולחן הרוחני של 'כנסיות' למיניהן ובמוסר הרכרוכיות שלהן. במהפכה אדירה הן יוצרות לעצמן מיתוס חדש, מיתוס מדיני, הדומה בכל המובנים לאמונתן המקורית. שוב עולה מוסר גיבורים גאה, ושוב פורח פולחן הקורבנות העתיקים, המובאים עתה בשני מחנות הלוחמים לאומה, לגזע וקודם כל למנהיג הלאומי המסמל את מושג הגבורה והאחדות הלאומית. גם בנפש העם היהודי מתעוררת הקריאה הגדולה, התמרדות הדם העברי, אמנם קלושה ובלתי מובנת עדיין, אך כבר ברורה למדי לכל המבין את מקורותיה. היא מתקוממת נגד מעמדה כדת. היא דורשת את מחיקת פרק היהדות מלוחות הפלדה של הגזע העברי. היא דורשת את הרנסנס הנשגב, את התוולדות הגזע העברי!

כך שתפיסתו - לא הייתה ליברליות וזכויות אדם, או "ניאו-ליברליות"
אלא הקמת מדינה פאשיסטית, שתאחד בין הראש היהודי לרצחנות הערבית.
לכן הוא כ"כ נמשך לעריצים-רצחניים ערביים כמו ערפאת - שהתאימו לתפיסתו.

הוא התרפק על מלחמת העצמאות ואתוס המלחמה - כי מלחמה היא חלק מרכזי מהאתוס הפאשיסטי (דם ואדמה),ולכן בז לבלתי-לוחמים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס למיטב ידיעתי היחיד שהעיד שאבנרי היה באצ"ל הוא אבנרי. לפי טענות שונות אף אחד מאנשי האצ"ל אז לא זוכר אותו. הוא גם טען שלקח אז חלק בחיסול משת"פים (בתור נער בן 15-16, כן?). וזה יחד עם עוד שלל טענות שהביע לגבי הביוגרפיה של עצמו ושבמקרה הטוב ניתן להגדיר אותן כמפוקפקות.

לא מצאתי מקום בו הוא טען זאת. יתכן שמדובר באחד משקריו.
במקומות שמצאתי הוא הסביר שבעלונים שחילק תואר רצח ערבים ומשתפי פעולה - שהוא כמובן תמך בו לדבריו, כחבר אצ"ל,
ושהוא לא עסק בהרג בעצמו.

ראשית, כפי שכתבתי התפיסה של אבנרי הייתה בעלת קווים פאשיסטיים, או לפחות פרוטו פאשיסטיים, אבל מבחינה זו הוא לא היה חריג בנוף של התנועה הרוויזיוניסטית עד מלחמת העולם השנייה לפחות. אבל המשנה שלו (ושל רוב הרוויזיוניסטים), בוודאי לאחר קום המדינה, לא כללה מרכיבים חשובים ומרכזיים של הפאשיזם, כאלו שנוגדים דמוקרטיה, חירויות פרט ושוק חופשי ואשר מקדשות את דמות המנהיג. הוא, והאחרים, כן הדגישו את עניין הלאומנות הקיצונית הרואה ב"אומה" גוף בעל חיות משלו, שבבסיסה בגזע, בדם ובאתוסים מלכדים דומים. אלמנט נוסף וקשור הוא קידוש והערצת הכוח והמאבק (המאבק לשם המאבק כגורם שמשר את החיוניות של האומה ובניה).
שנית, בקרב התנועה הריוויזיוניסטית (שהאצ"ל היה למעשה הזרוע הצבאית שלה) היו מספיק אנשים בעלי דומות ואף קיצוניות יותר (ואפילו כאלו שביקשו לשתף פעולה עם איטליה הפאשיסטית-ע"ע אברהם שטרן שלאחר פרישתו מהאצ"ל והקמת הלח"י ביקש ליצור ברית עם איטליה וגרמניה). מעבר לזה, אם התפיסות של אבנרי היו חריגות או "קשות לעיכול" הייתה מצפה שהוא יורחק או יודר. אלא שההפך קרה. אפשרו לו לפרסם את דבריו בהרחבה בעיתונים של הרוויזיוניסטים אלא אף עבד כמזכירו של אריה אלטמן, אחד ממנהיגי הרוויזניסטים דאז.

לגבי האצ"ל:
יעקב אחימאיר הצהיר השבוע שאיש מוותיקי האצ"ל לא זכר את אבנרי. ואחימאיר הוא לא רק עיתונאי רציני והגון אלא גם בן למשפחת האצ"ל, אם אפשר להגדיר זאת כך. בעבר פרסם זאב גלילי תחקיר שבו הסביר כי אין כל עדות לחברות של אבנרי אי פעם באצ"ל.
http://www.zeevgalili.com/2010/12/12971

הוא גם מצטט את אמנון לורד שלטענתו נתקל בראיון של אבנרי לעיתון הגרמני "קונקרט" ובו התייחס לרצח משת"פים בידי הטרור הפלסטיני כאל דבר לגיטימי והוסיף: "אני עשיתי את זה גם בעצמי. הייתי טרוריסט כשהייתי אדם צעיר. הרגנו משתפי פעולה". אפשר כמובן לפרשן את המשפט הזה ולומר ש"הרגנו" מתייחס לארגון בו היה חבר ולו לעצמו ממש, אבל זה לא באמת משנה. לטוב ולרע אבנרי לא יכול לקרוא לעצמו "טרוריסט" כשכל מה שעשה היה, לכל היותר, לחלק כמה כרוזים בגיל 15-16. זהו זילות מכוון במושג "טרור" לצורך מניפולציה שקרית מאוד ברורה, שלטעמי היא גם הסיבה לכך שהוא בכלל אהב לטעון שהוא היה באצ"ל. אתה יודע, כל הקטע הזה של טרוריסט עבור אחד הוא לוחם חירות עבור אחר ושא בולשיט שמתעלם מכך שטרור זה לא רק עניין של מניע אלא עניין של ביצוע מעשים שהינם פסולים מוסרית בין אם המניעים להם מוצדקים או לא.

אני מניח שאנחנו מסוגלים להסכים על זה שאבנרי היה אדם לא אמין ועם נטיות פאשיסטיות, לפחות בתקופת חייו הראשונה. ואני מוסיף- וגם לא אדם טוב מיוחד, אם אהיה מנומס.

אבל לא מדובר בדברים שנאמרו בתקופה "רומנטית" שקדמה לפאשיזם - אלא דווקא בשיא פריחתו: בדיוק בשלב בו הפאשיסטים מימשו את חזונם, במלחמת-עולם ענקית שהייתה בדיוק אותו "פולחן הקורבנות העתיקים" שאליו ייחל אבנרי בדבריו.
מבחינה זו - הוא היה מאוד חריג:
גם בכך שהוא לא חש שום כעס כלפי הנאצים או הערבים על לאומנותם כלפי היהודים,
וגם בכך שניצני הפאשיזם היו חריגים מאוד בתנועה (בהשפעת ז'בוטינסקי שהיה בכלל ליברל - ובניגוד ללח"י).

לגבי ציטוט של ציטוט של כתבה-לכאורה מעיתון גרמני - זה די מגוחך.
אבנרי עצמו טען בראיון לעיתונים ישראלים שכחבר אצ"ל הוא חילק עלונים בנושא ההוצאה להורג ובכך הביע תמיכה מוחלטת בנושא - ושזאת הייתה שותפותו ברציחות.
אם הייתה לו מעורבות מעבר לכך - כנראה שהוא היה מדבר על כך בראיונותיו וכתבותיו - ולא היינו מדברים על ציטוט של ציטוט של כתבה מעיתון גרמני.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס אתה יודע, כל הקטע הזה של טרוריסט עבור אחד הוא לוחם חירות עבור אחר וזה בולשיט שמתעלם מכך שטרור זה לא רק עניין של מניע אלא עניין של ביצוע מעשים שהינם פסולים מוסרית בין אם המניעים להם מוצדקים או לא. אני מניח שאנחנו מסוגלים להסכים על זה שאבנרי היה אדם לא אמין ועם נטיות פאשיסטיות, לפחות בתקופת חייו הראשונה. ואני מוסיף- וגם לא אדם טוב מיוחד, אם אהיה מנומס.

זה אכן מוטיב מאוד חזק - שאבנרי ניצל היטב,
אבל כשמסתכלים על מניעיו - מבינים שחוסר העכבות לא היה מקרי או זמני:
לעומת הנטייה הליברלית החזקה בתנועה הרוויזיוניסטית שהוא הצטרף אליה - הוא לא ראה במוסריות מעלה - אלא להפך: מכתבותיו הראשונות עולה שהוא ביקש להתנער ממנה (מוטיב פאשיסטי מובהק).

מה שכתבתי - זה שאותה משיכה לטוטאליטריות שהייתה בו - לא עברה כלל בהמשך.
היא פשוט תורגמה - למשיכה לטוטליטריות תחת הנהגה ערבית, שתממש את אותו חזון.

עמדות ותפיסות שאינן ממש פאשיסטיות אבל מוליכות אליו.
אני גם לא מכיר אמירה שלו של חוסר כעס כלפי הנאצים. זה יהיה מאוד מוזר לאור זה שהוא עצמו היה קורבן ישיר שלהם (הוא לא עלה עם משפחתו מגרמניה לישראל בגלל ציונות אלא בגלל הרדיפה הנאצית). הוא כן אמר שהוא לא שונא את הערבים או הבריטים. סתם אמירה מתיפייפת שלא הייתה נדירה במיוחד. יענו, אני לא שונא אותם אבל אלחם בהם מחוסר ברירה. אחרת אין דרך להסביר סתירה בין האמירה ובין תמיכה ברצח חסר הבחנה של ערבים.
ולידיעתך, אברהם שטרן ז"ל , אשר היה בכיר באצ"ל בטרם פרש והקים את הלח"י , הביע הזדהות עם הפאשיזם ואף ביקש לשתף פעולה עם איטליה הפאשיסטית. אבא אחימאיר שהיה ממנהיגי הרוויזיוניסטים אף כתב מאמרי תמיכה בפאשיזם ואפילו כינה את ז'בוטינסקי פעם "הדוצ'ה שלנו". הוא יצא נגד המשטרים הפאשיסטיים רק כשאלו החלו לשתף פעולה עם גרמניה הנאצית עם מדיניוהת האנטישמית. עם הפאשיזם עצמו לא הייתה לו בעיה. וכך אמר הסנגור של אבא אחימאיר במשפט שערכו לו הבריטים: ": "לולא האנטישמיות של היטלר, לא היינו מתנגדים לתורתו. היטלר הציל את גרמניה"". ועיתון חזית העם שיבח נאום זה.

התפיסות שהוא מביע לא היו "רומנטיות" (הפאשיזם צמח מתוך תפיסות אלו), אלא פאשיסטיות ממש באופן בוטה מאוד - ובתקופה בה הקונטקסט היה ברור.

על עניין היותו טרוריט אמר במפורש:

ציטוט:

"מעולם לא השתתפתי אישית בחיסול מלשינים. הפלוגה שלי – פלוגה ז' של הארגון בפיקודו של אביאל כ"ץ - לא שותפה במבצעים, מפני שהיינו בני 15 ב-1939. אבל הפצתי את הכרוזים שהודיעו על כך לציבור, ומבחינה זו אני נושא באחריות. הפצתי כרוזים בימים שהאצ"ל חיסל המון אנשים ובעיקר ערבים. חברי הארגון שמו פצצות בשווקים, ביפו, בחיפה, ועשרות נשים וילדים נהרגו ואני תמכתי בזה, אחרת לא הייתי נשאר באצ"ל. הצטרפתי לארגון בתגובה ישירה על תליית שלמה בן יוסף, שהוא ושניים מחבריו הטילו רימון על אוטובוס ערבי שהיו בו נשים וילדים. הרימון לא התפוצץ. אני לא יכול ולא רוצה לטעון שלא תמכתי בזה".

את עניין שנאתו לערבים ולגרמנים הוא כתב בספרו האוטוביאוגרפי "אופטימיות"
אתה מזהה את גירושו מגרמניה ועלייתו לארץ כהיותו "קורבן" - אבל הוא התייחס אליה כאל מימוש לאומיותו. בדיוק כמו שהערבים מימשו אותה, בדיוק כמו שהגרמנים מימשו אותה, בדיוק כמו שהאיטלקים מימשו אותה.
עד מותו - הוא לא ראה בלאומנות ערבית דבר רע - כי הוא לא ראה בלאומנות (השוללת עמים אחרים) דבר רע.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס אבא אחימאיר שהיה ממנהיגי הרוויזיוניסטים אף כתב מאמרי תמיכה בפאשיזם ואפילו כינה את ז'בוטינסקי פעם "הדוצ'ה שלנו". הוא יצא נגד המשטרים הפאשיסטיים רק כשאלו החלו לשתף פעולה עם גרמניה הנאצית עם מדיניוהת האנטישמית. עם הפאשיזם עצמו לא הייתה לו בעיה. וכך אמר הסנגור של אבא אחימאיר במשפט שערכו לו הבריטים: ": "לולא האנטישמיות של היטלר, לא היינו מתנגדים לתורתו. היטלר הציל את גרמניה"". ועיתון חזית העם שיבח נאום זה.

אבא אחימאיר אמר זאת - בשנת 1928: לפני שפגש את ז'בוטינסקי עצמו (בכתבה שנקראה במפורש "מפנקסו של פאשיסטאן").
שנים לאחר מכן הוא הבהיר:

ציטוט:

כשעמדתי על נוראות הרבולוציה הרוסית ראיתי זמן מה בפאשיזם (לא באינטרנציונל השני) את הכח הריאלי, המסוגל להילחם בהצלחה בבולשיביזם, אבל כשראיתי שמוסוליני פנה ללאומיות צרת עין ורצה להפוך את הצפרדע האיטלקי לשור רומאי פניתי עורף למצבי הרוח הפאשיסטים ובראשית 1929 הופיע ז'בוטינסקי בארץ ישראל וריפא אותי ממחלת נוער זו

בטח לא ביחס למה שהוא מעיד על עצמו עשרות שנים לאחור.
שוב, הנטיות הפאשיסטיות שלו לא היו חריגות בנוף הרווזיוניסטי וגם מחוצה לו. כאמור, הבעיה העיקרית שהם מצאו עם המשטרים האלה זה היחס ליהודים, לא הלאומנות והבסיס לה.

דייקנות התיאור באופן היסטורי - כבר לא רלוונטית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס שוב, הנטיות הפאשיסטיות שלו לא היו חריגות בנוף הרווזיוניסטי וגם מחוצה לו. כאמור, הבעיה העיקרית שהם מצאו עם המשטרים האלה זה היחס ליהודים, לא הלאומנות והבסיס לה.

היות והן היו מאוד חריגות - חוזרים שוב ושוב לתיעוד הבודד של תמיכה כזו - "יומנו של פאשיסטן",
שהתנערו ממנו מסיבות אידאולוגיות ולא בגלל היחס ליהודים.

כמובן שלצורך "הוכחת" הטענה, יש התעלמות מוחלטת מכל האידאולוגיה של התנועה,
כיוון שהיא לא תואמת את הקו התעמולתי.

ושכחת שעיתון התנועה שיבח את נאום הסניגור של אחימאיר אשר כלל את ההצהרה המשבחת את הנאצים למעט יחסם ליהודים. זה מלמד על כך שנטיות לאיזור הפאשיזם לא היו נדירות כלל, וזאת למרות שזבוטינסקי אכן לא היה מאושר מזה. אם כי הוא עצמו היה בעל התבטאויות מעוררות סימן שאלה, כמו השורה המביכה מהמנון בית"ר שכתב: "בדם וביזע יוקם לנו גזע, גאון ונדיב ואכזר".
ואני מציין שוב שלא רק שלא הקיעו את הפרסומים של אבנרי אלא הוא אף שימש בתפקיד מזכירו של אחד מבכירי התנועה

אבנרי לא היה הראשון שכתב על פרשת ילדי תימן, על הפרשה הזו נכתב בעתונות עוד משנות ה50 גם כאשר היה מדובר בנעדרים בודדים עוד לפני שנהייתה פרשה.
מה שכן היה זה שהעולם הזה היה הראשון לפרסם את הטענה שילדי תימן נמכרו לארצות הברית. אבל הכתבה הייתה של שלום הכהן ולא של אבנרי והיא התבססה על שמועות בלבד. התוצאה היא מיתוס מזיק לעשרות שנים.

'מיתוס מזיק'....וכי למה...?

כי מאות משפחות מאמינות שהילדים שלהם נחטפו לחו"ל למרות שאין לזה בסיס.

עכשיו הבנתי אותך יותר טוב...אם כי אני חושב כי העלמות הילדים ללא הסברים מניחים את הדעת, ההשתקה....זה החטא הקדמון. מה שהביא בין השאר להתפתחותם של אגדות.

חופשית יותר מדי לאנשים שאינם בוטחים באמונתם, למי שחוזק אמונתו כקורי עכביש.....לי אין בעיה לשמוע כל דבר, כי זה לא ישפיע כהוא זה על אמונתי, ואם ישפיע, כנראה יש סיבה טובה לכך.

אבל אתה סתם מחפש להעליב.

רוב החילונים, אורי אבנרי עושה להם אלרגיה, ואין להם מושג מה הוא עשה לפני שניהיה פעיל שמאל קיצוני, ובטח שלא יודעים מה הוא עשה כעיתונאי.

מי זה דב"א הייתי צריך לגגל. חוץ מקבוצה דיי קטנה בבוהמה הישראלית שעוברת תהליך דיי עקבי של הכחדה, לאף אחד לא אכפת.

מעולה,כרגיל.
מזדהה במיוחד עם הסיפא שלך. קשה להגיד "זכרונו לברכה" על איש כזה אבל גם קשה לאמר את ההפך על דמות מדור הנפילים של תש"ח.

התנתק לא רק מילדים אלא גם מאמא שלו
http://rotter.net/mobile/viewmobile...1&thread=496059

בסעיף מספר 1 של הצוואה נאמר:

"לבני אורי אבנרי ת.ז. 39517 , מרחוב רופין 10א' , ת"א איני מורישה אפילו אגורה שחוקה אחת מאחר ולא טיפל בי ובמקום זאת הלך לבקר אצל הרוצח יאסר ערפאת"

כִּי כָּל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם. (דברים יב לא).

"כי גם את בניהם" - גם לרבות את אבותיהם ואמותיהם אמר ר' עקיבא אני ראיתי נכרי שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו (רש"י)

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

שונא את מדינתו כאחרון האנטישמים, לא פספס הזדמנות מעולם להוציא את דיבתה רעה.
שקרן פתולוגי, אדם מלוכלך שלכלך את העולם עם פורנוגרפיה בין השאר, יצור דוחה שאפילו משפחתו דחתה.
אין בי שום שמחה על מותו. רק גועל מהאיש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 אני בוחר לסכן את חיי חיילי צהל.

מומלץ לקרוא