לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #7  
ישן 10-03-2019, 10:50
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,619
אימון ומנטליות/מוטיבציה
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "אמצעים - יש וכבר די הרבה זמן...."

אם להאמין לפרסומים שונים מהשנים האחרונות, עולה ההרגשה שהחי"ר של היום ככלל מזכיר את החי"ר שהיה לישראל בתחילת שנות החמישים: נוער איכותי רב הולך או ליחידות המובחרות ביותר או לתחומים לא קרביים כמו היחידות הטכנולוגיות. מבין המשרתים בגדודי החי"ר שיעור גבוה של חיילים בודדים וכאלו מרקע סוציואקונומי וחינוכי לא מהמשופרים. רמת מוטיבציה נמוכה, קשיחות ועמידות בינוניים ורגישות מופרזת לאבדות מצד כל הרמות.
ודווקא אלו ממדים שבהם היה לישראל יתרון גדול על פני אויביה בתקופות כמו מלחת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. יש אומרים שזה אף היה אחד מהמקורות המרכזים לניצחונות.
בסופו של דבר מקלע יותר משוכלל וציוד ראיית לילה איכותי יותר לא יעזרו אם החיילים והמפקדים לא מוכנים להסתכן או ליזום.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 11-03-2019, 12:26
צלמית המשתמש של ai22
  משתמש זכר ai22 ai22 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 11,195
בשנות החמישים המשמעות של "כח אדם לא איכותי" הייתה אחרת
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "אימון ומנטליות/מוטיבציה"

קושי בהבנת שפה ואי יכולת קרוא וכתוב למשל.
רחוק מאוד מ"רקע סוציואקונומי וחינוכי לא מהמשופרים" שאתה מדבר עליהם היום (חיילים עניים יותר מהממוצע).

רגישות מופרזת לאבדות מצד כל הרמות - אכן מהווה מרכיב מפתח בלוחמה הישראלית,
אבל השאלה היא: למה זה מתורגם?
בשנות החמישים זה תורגם - למתקפות קומנדו בתגובה על כל תקיפה (שכנראה רק הובילו להסלמה).
היום התגובה דומה במתקפות קטלניות (קומנדו, או הפצצה מדוייקת) - אבל לצידה יש איפוק על תקיפות מינוריות.
מה שהוביל - לשפל חסר תקדים בקטלניות התקיפות נגד ישראל.
וכמו שמהנדסים אומרים - אם זה עובד, אל תיגע!

זה בהחלט עדיף על גישת סוף שנות ה60 של "בלימה במרחק אפס" מתוך השקפה שחיי אדם חשובים פחות ממניעת הישגים לאוייב, והובילה לאסון.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
בסופו של דבר מקלע יותר משוכלל וציוד ראיית לילה איכותי יותר לא יעזרו אם החיילים והמפקדים לא מוכנים להסתכן או ליזום.
המפקדים לא יסתכנו - אם לדעתם המשימה לא מצדיקה את רמת הסיכון והיקף הפגיעה.
זה לא דבר רע אלא טוב: שחיקת הטנקים בתחילת יום כיפור במטרה לעמוד במשימה בכל מחיר - נחשבת כטעות קשה, ולא כמודל לחיקוי.

מהצד השני:
ציוד ראיית-לילה יותר איכותי מהצד השני משמעו: החלצות ממארב ללא הרוגים לכוחותנו.
ציוד קל יותר משמעו - זמן עבודה ארוך יותר לפני צורך בריענון.
במציאות שבה כמעט כל הפעילות מתבצעת תוך רגישות קיצונית לאבידות, העדר ציוד מתאים משמעו - תפקיד מינורי בלחימה.
או במילים אחרות: מגייסים ומאמנים כח סדיר, ואפילו מזמנים מילואים שעולים לא מעט, ולפעמים הכח אפילו מתמרן בתוך שטח האוייב, וכל אלו לא ישתתפו בלחימה בגלל ציוד שעלותו זניחה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 13-03-2019, 08:37
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,619
כוח אדם שיכולתו פחותה
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי ai22 שמתחילה ב "בשנות החמישים המשמעות של "כח אדם לא איכותי" הייתה אחרת"

חייל שרמת ההשכלה שלו יותר נמוכה ושתחושת החיבור שלו למדינה ולחברה נמוכה יותר יהיה חייל בעל מוטיבציה נמוכה יותר ושפוטנציאל המקצועיות שלו נמוך יותר. עם כל הזהירות בהכללות, כשאני הייתי בתיכון האידיאל היה חי"ר וסיירות. היום האידיאל זה יחידות מודיעין וטכנולוגיה.
בשנות החמישים המוקדמות הרגישות המוגזמת לאבידות באה לידי ביטוי לא בפעולות תגמול אלא בזה שפעולות התגמול שיצאו אליהן (ויצאו להרבה מאוד-לא היה הבדל בין תקופה זו לתקופת הצנחנים וה 101 מבחינת הנטיה לצאת לפעולות כאלו) נכשלו ברוב המקרים היות וברגע שהייתה התנגדות מצד האויב ונפגעים הכוחות מיהרו לסגת. על רקע זה קבע אז דיין (בהגזמה מודעת) שיחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות.
ואגב, מתגובתך ניתן להבין כאילו השיטה של פעולות התגמול הצליחה אז. אז זהו, שהיא ממש לא הצליחה ברמה האסטרטגית (להבדיל מהרמה הטקטית או המוראלית). פעולות התגמול המוצלחות של הצנחנים לא גרמו לאויב להמנע מפעולות חבלה. להפך, הן החמירו עד שצה"ל יצא למבצע קדש-
למבצע קדש היו 2 יתרונות חשובים: רצועת עזה טוהרה באופן יסודי מגורמי טרור וישראל השיגה הרתעה אמיתית כי הראתה את כוחה ונכונותה להגיע בזמן קצר להשגים טריטוריאלים מרשימים (ולא "סתם, מכות נקודתיות, קטלניות ככל שיהיו). לכן בין מבצע סיני למלחמת ששת הימים (או לכל הפחות עד השנתיים שקדמו למלחמה) הייתה תקופת רגיעה שלא הייתה כמותה לפני זה או אחרי זה מבחינת איום הטרור.
אותו כנ"ל אגב במלחמת לבנון הראשונה- אלא ששם ישראל הסתבכה כשניסתה להשיג יותר מהרחקת איום הטרור מגבולותיה.

רוצה לומר, שככל שניתן להפיק לקחים היסטוריים לא בטוח שתגובות נקודתיות קשות על תקיפות מעזה באמת יפתרו משהו. כניסה לעזה וטיהור יסודי- אולי. אבל רק אם זה יהיה במסגרת של מדיניות אסטרטגית על גורלה ארוך הטווח של הרצועה-כזאת שמצריכה אומץ מדיני ומחשבה מעמיקה.

לגבי סוף שנות השישים- אני סבור שזאת גישה קצת פשטנית למלחמת ההתשה. הבעיה שם לא הייתה ערכית כמו שהייתה אסטרטגית (האם ישראל צריכה לשבת על תעלת סואץ- משהו שדיין למשל, בחוכמתו, לא חשב שהוא רעיון טוב כבר במהלך מלחמת ששת הימים) ומקצועית- מהי הדרך הטובה ביותר להבטיח את השליטה בתעלה תחת ההנחה שזו המטרה המדינית.

לגבי נכונות מפקדים וחיילים להסתכן- במלחמת יום כיפור, ביממה הראשונה בתעלה, המפקדים לא חשבו שהם מסכנים את הכוחות באופן לא סביר וזה בדיוק העניין. עשו מה שתרגלו וחשבו שיהווה פתרון טקטי מוחץ ו"זול" יחסית ונתקלו במענה מצרי פשוט אך יעיל מאוד שהסב אבידות כבדות. ברגע שהבינו את הטקטיקה המצרית כבר היו זהירים הרבה יותר. ועדיין, הזהירות הטקטית לא מנעה יוזמה ונחישות שבלעדיהן לא היינו יוצאים מהלחמה ההיא וידנו על העליונה (לפחות חלקית).

לגבי ציוד: ברור שעדיף ציוד יותר טוב על פני ציוד פחות טוב....אין על זה כלל ויכוח. העניין הוא שאם אני צריך להחליט איפה להשקיע את הכסף (שכן זה משחק סכום 0), במקלע קצת יותר טוב או באימונים והכשרות אז עדיף להשקיע באימונים ובהכשרות. וכפי שכתבת- ללא יוזמה, נחישות ויכולת טקטית הציוד המשוכלל שתרכוש יהיה לכפרות. והבעיה עם המילואים איננה, כלל, ציוד נחות . הבעיה היא ניוונו האנושי והמקצועי של מערך זה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 13-03-2019, 10:55
צלמית המשתמש של ai22
  משתמש זכר ai22 ai22 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 11,195
צריך מאוד להיזהר עם הכללות כאלו
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "כוח אדם שיכולתו פחותה"

כשאני הייתי בתיכון - המוטיווציה לח"יר הייתה מאוד נמוכה - וזו למודיעין וטכנולוגיה הייתה גבוהה מאוד.
ככל שתלמידים היו חזקים יותר - כך המוטיווציה לחי"ר הייתה - נמוכה יותר.
היו שאמרו שזה בגלל האינתיפאדה, אחרי זה בגלל שלא צריך למות בעזה ולבנון שעומדים לצאת מהן,
אבל המוטיווציה לא עלתה גם בעקבות הנסיגות.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
ואגב, מתגובתך ניתן להבין כאילו השיטה של פעולות התגמול הצליחה אז. אז זהו, שהיא ממש לא הצליחה ברמה האסטרטגית (להבדיל מהרמה הטקטית או המוראלית). פעולות התגמול המוצלחות של הצנחנים לא גרמו לאויב להמנע מפעולות חבלה.
להפך. כתבתי במפורש: "מתקפות קומנדו בתגובה על כל תקיפה (שכנראה רק הובילו להסלמה)". התגובות הובילו להסלמה, תמיכת השלטונות המצריים - עד שבעזה הפדיון גוייסו ממש לאוגדה בצבא המצרי.

אבל התייחסתי לעניין אחר: התגובה לתקיפות לא הייתה נסיון "בלימה" מוחלטת, אלא יזימה של ההסלמה, גם במחיר מלחמה. זאת כחלק מדוקטורינת בן-גוריון שהעדיפה תגובה אגרסיבית על חיזוק הבט"ש.
במסגרת זו - גם מלחמת לבנון הראשונה (גם היא כתגובה למתקפה קטלנית מצד המחבלים) שהחלה כהצלחה, הרחיקה את המחבלים מהגבולות,
והפכה להסתבכות - כאשר האפשרות לתרגם הצלחה צבאית להישג מדיני - נכשלה (הפרטנר נרצח, מחליפו נמנע מלתמוך בדרך זו),
והוחלט ליישם פיתרון עתיר בט"ש: הישארות ברצועת-ביטחון, בה "בולמים" את הטרור.
ציטוט:
רוצה לומר, שככל שניתן להפיק לקחים היסטוריים לא בטוח שתגובות נקודתיות קשות על תקיפות מעזה באמת יפתרו משהו. כניסה לעזה וטיהור יסודי- אולי.
היות והתקיפות מעזה לא מצליחות להביא לכמויות הרוגים - הם אפילו לא נכנסים לקטגוריה שמצריכה פיתרון.
חמאס-עזה עושה "הצגות" של אגרסיביות, מתוך רצון להימנע מהסלמה שצפויה מגל מתקפות קטלניות,
ישראל בתגובה - מפציצה "תשתיות" (מחסני תחמושת, עמדות תצפית ריקות),
אבל מקפידה על התראה מראש - למניעת הרוגים.
משמע - אסטרטגיית ההרתעה כבר עובדת. כבר פותרת את הבעיה. אגרסיביות-יתר כדי לפתור בעייה לא קיימת - רק תגרום לנזק.

דווקא כניסה ענקית לעזה - היא חסרת תוחלת.
לצד ריבוי הרוגים לכוחותנו ממתקפה כזו,
אתה בטח מבין שהיא לא תרחיק את המחבלים מהגבול ,
לא יבוא בעקבותיה שינוי מדיני (מה שציפו לו בלבנון הראשונה, והפך את המלחמה לכישלון),
ואין אפילו אופציה לשלטון חליפי שיהיה פחות גרוע לישראל.
ציטוט:
לגבי סוף שנות השישים- אני סבור שזאת גישה קצת פשטנית למלחמת ההתשה. הבעיה שם לא הייתה ערכית כמו שהייתה אסטרטגית
אמירות כמו "יחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות", או "מניעת הישג" - הן אמירות ערכיות.
משמעותן היא - שערך "ניצחון ודבקות במטרה" - עולה על ערך "חיי אדם", ומהן נגזרת האסטרטגיה.
ציטוט:
האם ישראל צריכה לשבת על תעלת סואץ- משהו שדיין למשל, בחוכמתו, לא חשב שהוא רעיון טוב כבר במהלך מלחמת ששת הימים) ומקצועית- מהי הדרך הטובה ביותר להבטיח את השליטה בתעלה תחת ההנחה שזו המטרה המדינית.
משה דיין היה שר הביטחון החל ממלחמת ששת הימים ועד אחרי יום כיפור.
הוא היה מודע לביקורת הרבה של טל ושרון נגד קו בר-לב, ובסופו של דבר - אישר השקעה ענקית בתשתיות קו בר-לב - כשקיבל החלטה בעד גישה זו.
במסגרת תפקידו כשר ביטחון - זאת הייתה האחריות שלו להתאים בין מטרות מדיניות לאסטרטגיה צבאית. גם מטרות מדיניות לא קובעות בהכרח מאות הרוגים במקרה של תקיפת-פתע וקרב חילוץ עתיר הרוגים (שניהם - היו צפויים מראש).
ציטוט:
לגבי נכונות מפקדים וחיילים להסתכן- במלחמת יום כיפור, ביממה הראשונה בתעלה, המפקדים לא חשבו שהם מסכנים את הכוחות באופן לא סביר וזה בדיוק העניין. עשו מה שתרגלו וחשבו שיהווה פתרון טקטי מוחץ ו"זול" יחסית ונתקלו במענה מצרי פשוט אך יעיל מאוד שהסב אבידות כבדות.
לפני המלחמה - שרון וטל כן חשבו שמדובר בסיכון הכוחות באופן לא סביר,
והתרגול לא תאם זאת (נשארו ונלחמו בגבורה, למען "ערך הניצחון", במקום לסגת במהירות לקו התעוזים).
שרון והפיקוד גם נדהמו מכך שמפקדים אחרים המשיכו להלחם ולדווח על הצלחה והתקדמות, למרות היקף הרוגים זה,
מה שגרם לעיכוב ניכר ביכולתו של צה"ל לצאת במתקפת-נגד.
משמע - דבקות במשימה תוך התעלמות מההשלכות - לא הוביל לניצחון אלא להפך.
ציטוט:
לגבי ציוד: ברור שעדיף ציוד יותר טוב על פני ציוד פחות טוב....אין על זה כלל ויכוח. העניין הוא שאם אני צריך להחליט איפה להשקיע את הכסף (שכן זה משחק סכום 0), במקלע קצת יותר טוב או באימונים והכשרות אז עדיף להשקיע באימונים ובהכשרות. וכפי שכתבת- ללא יוזמה, נחישות ויכולת טקטית הציוד המשוכלל שתרכוש יהיה לכפרות. והבעיה עם המילואים איננה, כלל, ציוד נחות . הבעיה היא ניוונו האנושי והמקצועי של מערך זה.
בהחלט יש על זה ויכוח.
יש גם שאלה מהו ציוד יותר טוב - כי רוב התקציב הוא רכש זר,
וזה אומר שמתעדפים רכש ציוד מסויים - על ציוד אחר.

באופן גורף, יש לתעדף נשק שמגביר משמעותית את היכולות (למשל אמר"ל שמאפשר לוחמה בלילה), על פני שיפור לא מובהק שקשה לכמתו (למשל - מה מידת ההשפעה של רכש מקלע פחות כבד?).
וגם כשעושים שיפור לא מבהק כזה - לרוב ירכשו כמות מוגבלת (כי צריך להבין את ההשפעה).
כל זה סביר - אלא שאפילו רכש ציוד שצפוי להביא לשיפור משמעותי - מתעכב שוב ושוב.

ללא יוזמה, נחישות ויכולת טקטית הציוד המשוכלל שתרכוש יהיה לכפרות
עם עודף יוזמה, נחישות והתעלמות מהמצב בשטח - המטרה תושג במחיר לא סביר (ריבוי הרוגים) ולכן תקבל כישלון.
לכן העדר ציוד והעדר אימון - באים ביחד:
עדיף לצייד כראוי, ולאמן כראוי סד"כ קטן יותר,
מאשר לאמן כוחות שמצויידים גרוע (ולכן לא ישתתפו במשימות), או לתת ציוד מעולה לכוחות שלא מתאמנים.

נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 13-03-2019 בשעה 11:00.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 13-03-2019, 11:48
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,619
נכון, ולכן כתבתי סייג
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי ai22 שמתחילה ב "צריך מאוד להיזהר עם הכללות כאלו"

אבל זה מאוד תלוי בבית הספר. אני למדתי בתיכון של מושבים וקיבוצים ושם קרבי, והכי קרבי שאפשר, הייתה השאיפה של כמעט כולם בשכבה שלי, ובמיוחד בקרב אלו מכיתות שלמדו לבגרות מלאה. ואכן, מתוך הבנים בכיתה שלי כולם חוץ מאחד שהיה לו פרופיל רפואי בגובה העשב (בכלל לא רצו לגייס אותו והוא התנדב) שירתו בגדודי חי"ר סיירות, שריון, תותחנים וכו'. רבים מהם ויתרו על אפשרות שהוצעה להם לשירות במודיעין.
לדעתי השינוי במוטיבציה קשור במגמות כלליות בחברה הישראלית (ובחברה המערבית בכלל) ובכך שבוצע ויתור זוחל על מודל "צבע העם". כשאין התעקשות לגייס את כולם, כשקל להתחמק משירות צבאי, כאשר משתמטים משירות מגיעים לעמדות סלבריטי, המסר הוא שזה לא נורא אם גם אתה לא תשרת או שתשרת שירות לא משמעותי.

לגבי פעולות התגמול-כנראה לא הבנתי אותך נכון. מתנצל. תתנחם בזה שכעונש שיחתתי את זמני ומאמציי על להתווכח על נקודה שאנחנו בכלל מסכימים לגביה....

לגבי עזה-ככלל אין לי ויכוח איתך לגביה. רק אציין שהבעיה איננה האבידות ש(לא) נגרמות אלא המצב שבו אזרחים ישראליים נתונים באופן תדיר להטרדה ולשיבוש החיים. האם צריך להסכין עם זה? האם זה עדיף על התוצאה של צעד צבאי (שעל התוחלת שאין לו אני מסכים איתך) או מדיני כזה או אחר? ייתכן. בייחוד כאשר עם כל זה שהמצב קשה לתושבים, מאזן ההגירה ליישובים האלו הוא חיובי....


"יחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות" היא משנות החמישים המוקדמות....והיא באה בגלל שהייתה בעיה הפוכה של חוסר נחישות ורתיעה מהשלמת פעולות בגלל אבידות לא גדולות. וצריך להבין שכבר בזמן אמת, קרי באותן שנות חמישים, היו כבר בצבא קולות שאמרו (ולדעתי בצדק גמור) שכאשר אתה מתקפל או לא יוזם בגלל אבידות ספורות אתה עלול למצוא עצמך עם כמות אבידות גדולה פי כמה וכמה. נסיגה מבוהלת ולא מסודרת היא גורם מאוד מרכזי לריבוי אבידות בקרב. וזה ניכר כשקרואים תיאורים של הרבה מאוד קרבות בהיסטוריה הכללית והישראלית.

לגבי סוגיית ההגנה בסיני- בלי להפחית מאחריותו המיניסטריאלית של דיין, צריך להיות הוגנים כלפי כלל המעורבים ביצירת קו בר לב ולא להיכנס לחוכמה שבדיעבד. להצעות האלטרנטיביות של טל (שהיה אז מקרוב לדיין) ושל שרון (שאותו דיין אולי לא אהב אבל מאוד העריך את כישוריו הצבאיים) היו חולשות רציניות. העדיפות שלהן על קו בר לב לא הייתה כה מובהקת כפי שנידמה לנו היום. מה עוד שקו בר לב לא היה אמור להוות את קו ההגנה במקרה של מלחמה ולא נבנה בהתאם לכך. גם בשחצנות של אותם ימים איש לא חשב שמה שיעצור את המצרים זה שורה של מוצבים מחלקיים נטולי נשק כבד ןברוב המקרים גם נטולי יכולת לחיפוי הדדי. זה לא היה ניסיון לשחזר את קו מאז'ינו. למעוזי קו בר לב נועד תפקיד שולי בעת מלחמה וההגנה הייתה אמורה להיות בעיקר באמצעות האוויר והשריון. הצרה הייתה שתוכנית ההגנה הכללית על סיני, אם בכלל אפשר לכנות אותה כך, הייתה לחלוטין לא ריאלית. אומנם תכנון ההגנה בסיני זה עניין של המטה הכללי אבל אפשר וצריך היה לצפות משר בטחון עם נסיון ויכולות כמו דיין שבין זאת וידרוש מהצבא שלו תכנון אחר.

כתבת:
"פני המלחמה - שרון וטל כן חשבו שמדובר בסיכון הכוחות באופן לא סביר,
והתרגול לא תאם זאת (נשארו ונלחמו בגבורה, למען "ערך הניצחון", במקום לסגת במהירות לקו התעוזים).
שרון והפיקוד גם נדהמו מכך שמפקדים אחרים המשיכו להלחם ולדווח על הצלחה והתקדמות, למרות היקף הרוגים זה,
מה שגרם לעיכוב ניכר ביכולתו של צה"ל לצאת במתקפת-נגד.
משמע - דבקות במשימה תוך התעלמות מההשלכות - לא הוביל לניצחון אלא להפך."

שרון היה שנים אלוף פיקוד דרום ועדיין תכנית ההגנה בסיני (שלא השתנתה בתקופת גורודיש שהספיק להיות בתפקיד רק כמה חודשים) לא הייתה באמת תוכנית הגנה אלא תוכנית להיערכות הכוחות בלבד. עיקר התכנון היה לצעדים התקפיים של חציית התעלה. שרון חשב אכן שעדיף להפטר מהמעוזים אבל הוא ממש לא הוסיף מרכיב של פינוי המעוזים טרם קרב/בתחילת קרב לתוכניות. לטענת הוא דגל בזה אבל לא היה לזה שום תכנון ושום תרגול.
טל גם כן קצת מטעה בדיעבד. כראש אג"ם הוא לא עמד על זה שיגייסו מילואים (הציע פעם אחת ועזב את זה), למשל. לכן אני לא חושב שהוא הבין את הסיכון בזמן אמת.
הראשון שהציע פינוי של המעוזים בשלב מוקדם של הקרבות היה דיין, ואז כבר אף אחד לא התייחס אליו-ובצדק כי הוא היה בפאזה היסטרית.

דבקות במשימה יכולה להזיק אבל בדרך כלל אי דבקות במשימה מזיקה הרבה יותר.

ואסכם מקוצר זמן: ציוד קצת יותר טוב או קצת פחות טוב (למעט פריטי ציוד חיוניים מסויימים) לא ישנה הרבה אם הכוחות לא מקצועיים (וחלק ממקצועיות זה להבין את הסיכויים להצלחה לאור המצב בשטח) ו/או לא נחושים ובעלי יכולת יוזמה ואילתור.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 13-03-2019, 12:50
צלמית המשתמש של ai22
  משתמש זכר ai22 ai22 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 11,195
כמו שאמרתי - הכללות האלו בעייתיות.
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "נכון, ולכן כתבתי סייג"

חוסר המוטיווציה של תלמיד מצטיין (שהופך בהמשך לסטודנט מצטיין) לשרת בחי"ר - אמור לכאורה להיות ברור.
חוסר המוטיווציה של שחקן מוכשר לשרת בחי"ר - אמור להיות ברור.
במיוחד במציאות של הזנחה והעדר השקעה.

לעומת זאת - דווקא אותו תלמיד חלש - יכול בקלות להיות חייל מצטיין.
הבעייתיות מתחילה כשמתייחסים לקצה:
החיילים המצטיינים ביותר - שאידאל השוויון דורש מהם תפקיד פיזי ללא חשיבה,
החיילים העניים ביותר, עם המוטיווציה הנמוכה ביותר - הם אלו שבאופן אובייקטיבי היה עדיף לא לגייס בכלל,
אבל מאשימים - את העדר המוטיווציה.
כי הדגל של "צבא העם" הוא קדוש - וימשיכו להצדיע לו גם כשהוא פוגע משמעותית בחייל ובצה"ל.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
לגבי פעולות התגמול-כנראה לא הבנתי אותך נכון. מתנצל. תתנחם בזה שכעונש שיחתתי את זמני ומאמציי על להתווכח על נקודה שאנחנו בכלל מסכימים לגביה....
ממש לא פעם ראשונה.
לפחות הפעם לא הייתה אגרסיבי לגבי זה.
ציטוט:
לגבי עזה-ככלל אין לי ויכוח איתך לגביה. רק אציין שהבעיה איננה האבידות ש(לא) נגרמות אלא המצב שבו אזרחים ישראליים נתונים באופן תדיר להטרדה ולשיבוש החיים. האם צריך להסכין עם זה? האם זה עדיף על התוצאה של צעד צבאי (שעל התוחלת שאין לו אני מסכים איתך) או מדיני כזה או אחר? ייתכן. בייחוד כאשר עם כל זה שהמצב קשה לתושבים, מאזן ההגירה ליישובים האלו הוא חיובי....
הטרדה ושיבוש תמידי ביישובי הגבול החם במדינה - נשמעים כמו מצב הגיוני ולא חריג.
המדינה משקיעה רבות בתשתיות שימנעו פלישה או יפחיתו נזק,
מפצה על פגיעות ברכוש,
וכאמור - מגיבה אגרסיבית כאשר ההטרדה הופכת לקטלנית.
רוצים להחליף מדיניות סבירה זו במדיניות "מטורפת" שתגרום לנו נזקים אדירים.
לא ברור למה.
ציטוט:
"יחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות" היא משנות החמישים המוקדמות....והיא באה בגלל שהייתה בעיה הפוכה של חוסר נחישות ורתיעה מהשלמת פעולות בגלל אבידות לא גדולות.
או במילים אחרות - מראשית ימי צה"ל. הייתה בעיה דומה גם בחלק מקרבות מלחמת העצמאות, בעוד באחרות - חיילים הראו המון נחישות וגבורה.
האשימו את הנחישות, אבל בסבירות גבוהה - החיילים פשוט לא ידעו מה לעשות,
ולמות סתם - אף אחד לא רוצה.
ציטוט:
לגבי סוגיית ההגנה בסיני- בלי להפחית מאחריותו המיניסטריאלית של דיין, צריך להיות הוגנים כלפי כלל המעורבים ביצירת קו בר לב ולא להיכנס לחוכמה שבדיעבד. להצעות האלטרנטיביות של טל (שהיה אז מקרוב לדיין) ושל שרון (שאותו דיין אולי לא אהב אבל מאוד העריך את כישוריו הצבאיים) היו חולשות רציניות. העדיפות שלהן על קו בר לב לא הייתה כה מובהקת כפי שנידמה לנו היום. מה עוד שקו בר לב לא היה אמור להוות את קו ההגנה במקרה של מלחמה ולא נבנה בהתאם לכך. גם בשחצנות של אותם ימים איש לא חשב שמה שיעצור את המצרים זה שורה של מוצבים מחלקיים נטולי נשק כבד ןברוב המקרים גם נטולי יכולת לחיפוי הדדי. זה לא היה ניסיון לשחזר את קו מאז'ינו. למעוזי קו בר לב נועד תפקיד שולי בעת מלחמה וההגנה הייתה אמורה להיות בעיקר באמצעות האוויר והשריון. הצרה הייתה שתוכנית ההגנה הכללית על סיני, אם בכלל אפשר לכנות אותה כך, הייתה לחלוטין לא ריאלית. אומנם תכנון ההגנה בסיני זה עניין של המטה הכללי אבל אפשר וצריך היה לצפות משר בטחון עם נסיון ויכולות כמו דיין שבין זאת וידרוש מהצבא שלו תכנון אחר.
בתור שר הביטחון סופר-מוערך, תחת ראשי-ממשלה שאימצו כל המלצה שלו - סמכותו המיניסטריאלית הייתה מוחלטת.
גם עברו כגנרל - משמעו היה שהייתה לו סמכות מלאה לבדוק את סבירות תוכניות אג"ת, ובוודאי להכריע אילו תוכניות יאומצו.

היום מסתכלים בדיעבד עליו ולא מבינים: מה היה אמור להיות תפקידם של מוצבי קו בר-לב?
הם לא מסוגלים לעצור מתקפה - אבל שיעבדו אליהם המון כח אדם ותקציבי-עתק, והפכו מנכס שמעכב פלישה - לנטל: המוני חיילים שהפקירו בחזית ויש להציל במהירות.
הצורך בהצלה הזאת - היה ידוע מראש, והיה מקור הביקורת מלכתחילה.
ציטוט:
שרון היה שנים אלוף פיקוד דרום ועדיין תכנית ההגנה בסיני (שלא השתנתה בתקופת גורודיש שהספיק להיות בתפקיד רק כמה חודשים) לא הייתה באמת תוכנית הגנה אלא תוכנית להיערכות הכוחות בלבד. עיקר התכנון היה לצעדים התקפיים של חציית התעלה. שרון חשב אכן שעדיף להפטר מהמעוזים אבל הוא ממש לא הוסיף מרכיב של פינוי המעוזים טרם קרב/בתחילת קרב לתוכניות. לטענת הוא דגל בזה אבל לא היה לזה שום תכנון ושום תרגול.
לא רק זאת - שרון היה בזמן המלחמה - מפקד אוגדה תחת גורודיש,
ובמקום להתייחס לתכנונו של שרון (שאכן דרש את פינוי המעוזים במצב מלחמה), גורודיש נכנס איתו לעימותים קשים.

לפני ובזמן בניית קו בר-לב היו עימותים קשים בנוגע לבנייתו.
לאחר שהוא נבנה, ומסיבות פוליטיות (עלויות בניית קו בר-לב היו גבוהות מאוד, והדרג הפוליטי סירב להודות בחוסר התוחלת במוצבים), נמנע משרון לתקן את הנזק, והוא נאלץ להסתפק - בדרישה שבמצב מלחמה החיילים יפונו מהם.

מה שגרם לאסון לא היה עצם ההפתעה (וגיוס המילואים),
אלא העדר הפינוי - והדרישה לחלץ את המוצבים הנצורים (מה שהוביל לשחיקה מהירה של אותם כוחות - שהיו אמורים לבלום ולכתוש).

הצעתו של דיין לא הייתה לפינוי המעוזים - אלא לפינוי התעוזים: וניהול המלחמה בעומק סיני (מה שהיה מאפשר לחיל האוויר - לכתוש את כוחות האוייב בהדרגה).
זאת לאחר שבנסיון חילוץ חיילי המעוזים (שהפקודה להתפנות הגיעה אליהם רק אחרי שכבר כותרו) - נגרם נזק אדיר לכוחות השריון, וצה"ל עבר מתקיפה יזומה - למגננה על ציר החת"ם (התעוזים - שמילאו את תפקידם במלואו).
ציטוט:
ואסכם מקוצר זמן: ציוד קצת יותר טוב או קצת פחות טוב (למעט פריטי ציוד חיוניים מסויימים) לא ישנה הרבה אם הכוחות לא מקצועיים (וחלק ממקצועיות זה להבין את הסיכויים להצלחה לאור המצב בשטח) ו/או לא נחושים ובעלי יכולת יוזמה ואילתור.
אני לא אוהב את השיח הערטילאי על "העדר נחישות" מצד החיילים או המפקדים - כי הוא ריק מתוכן.
המפקדים לא מתקצבים ולא מספקים את האימון והציוד הדרוש - בגלל חוסר אמון.
אותו חוסר אמון - שמוביל בהמשך להפחתת משימות, והססנות בביצוע.

כשלאוייב יש אמר"ל יותר טוב ממך - המשמעות היא שהעברת הלחימה ללילה כבר אינה יתרון - אלא חיסרון.
פרט תקצובי זול - ואיבדת יתרון גדול בלחימה.
כשהאוייב מצוייד בנ"ט זול שמשבית בקלות את הנגמ"שים שלך, וכופה עליך קרבות חילוץ,
העדר ציוד מתאים מוביל להססנות כרונית.


כשמדובר בציוד שאינו קריטי (מקלע טוב יותר), תצטרך להוכיח את התועלת בו,
למשל ע"י רכש מצומצם - ותרגול בו כך שתוכל להשוות ביצועים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 09-03-2019, 17:18
  משתמש זכר אספרסו קצר אספרסו קצר מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 15.08.09
הודעות: 471
לא יכול להתחייב שזו יוזמה מהפכנית לשיפור ציוד חיל הרגלים
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי ariel_zuk שמתחילה ב "זה לפחות מראה על מגמה חיובית..."

לא יכול להתחייב שזו יוזמה מהפכנית לשיפור ציוד חיל הרגלים.
אל תשכחו שציוד כמו FN MAG אם הזמן מתיישן ויש לו בלאי.
שחייל משתחרר משירות סדיר, עדיף שהציוד והנשק שהוא השתמש בו בסדיר יעבור אתו למילואים, במקום שציוד יועבר בין יחידות. כפי שאני רואה את הדברים, שמתגייס דור חדש של חיילים הם אמורים להצטייד בציוד שגם הוא חדש יד ראשונה כמו החיילים עצמם, אז מן הסתם הציוד אמור להיות גם יותר חדשני ומתקדם. בעיקר לאור הנחת היסוד שלי שחייל זוטר שאינו מפקד צריך להישאר חלק ממערך המילואים עד גיל 49. אגב, כך הוגדר עם קום המדינה אבל אני יודע שזה ממש לא מה שקורה היום. מה שלדעתי צריך להיות מטופל הוא מה שלדעתי הוא האימון היותר מדי קצר של החיילים הרגליים ובעיקר קורס מפקדי הכיתות. לא בטוח ש 3 חודשים קורס מ"כים זה מספיק.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 15-03-2019, 14:55
  משתמש זכר אספרסו קצר אספרסו קצר מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 15.08.09
הודעות: 471
למה עד גיל 49?
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי dbe3 שמתחילה ב "למה מילואים רק עד גיל 49, הרי..."

למה עד גיל 49?
אני יודע שדעתי אינה נתפסת בעינך כהגיונית אבל בכול זאת אנמק אותה.
התשובה היא מצב הכושר הגופני של החיילים. חייל מבוגר מדי לא יהיה בכושר גופני מספיק טוב למשימת לחימה. לעומת זאת אם אופציית גיוס המילואים לחיילים זוטרים שאינם מפקדים תהיה עד גיל 49 זה לא יותר מדי מבוגר. לעניות דעתי חייל קרבי יכול להיות אפילו מבוגר יותר מ 49, אבל מכיוון שגם המפקדים של החיילים צריכים גם להיות בכושר גופני טוב, וגם צריך לשחרר אותם משירות מילואים בגיל יותר מאוחר, עקב תקופת ההכשרה היותר ממושכת שלהם, אנחנו לא רוצים שיהיו מפקדי גדודים בני 60 שיפקדו על חיילים בני 53. לא בגלל שגבר בן 53 לא יכול להיות חייל קרבי אלא בגלל שגבר בן 60 כבר לא יכול להיות מפקד גדוד, בגלל הנושא של הכושר הגופני. לעומת זאת, שחרור משירות מילואים כבר בגיל 35 לחיילים שאינם מפקדים ובגיל קצת יותר מתקדם למפקדים שלהם, ייצור מחסור כמותי בלוחמים זמינים ליום פקודה. על ידי גיוס לאימוני רענון תקופתיים עד גיל 49 לחייל שאינו מפקד ועד גיל 57 למפקדי החטיבות של אותם חיילים בני 49, תוכל להגדיל משמעותית את גודלו של כוח המילואים שלך שאותו תצטרך במקרה של מלחמה כוללת. עכשיו צריך לדאוג שלכול החיילים בסדיר ובמילואים, צעירים ומבוגרים, יהיה ציוד תקין. מכיוון שהשירות הפוטנציאלי יהיה מגיל הגיוס שלדעתי הוא צריך להיות 22 ועד גיל הפטור שלדעתי הוא צריך להיות 49 לחיילים זוטרים ו 57 למפקדי חטיבות המילואים, יוצא שחיילים יישארו 27 שנה עם אותו ציוד שיוחלף רק בעקבות בלאי. לא ניתן יהיה להעביר ציוד מחיילים וותיקים לחיילים צעירים. לכן יהיה צריך לרכוש לכול מחזור גיוס ציוד חדש יד ראשונה. מן הסתם הוא יהיה ציוד יותר חדשני אך רצוי שהוא לא יהיה יותר יקר עקב הכמות העצומה של ציוד שיש לרכוש בכול שנה.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


נערך לאחרונה ע"י אספרסו קצר בתאריך 15-03-2019 בשעה 14:56. סיבה: שגיא ה תחבירית
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #21  
ישן 15-03-2019, 16:07
  The_last_Apachi The_last_Apachi מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 16.09.08
הודעות: 2,013
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי אספרסו קצר שמתחילה ב "למה עד גיל 49?"

עזוב שאתה והמציאות רחוקים שנות אור, אני לא בטוח שאתם נמצאים באותו יקום. בתור חייל מילואים ביחידה די פעילה ועד לא מזמן חייל מילואים בגדוד חי"ר, אני אומר לך בצורה חד משמעית - אח שלי, אתה הוזה.
יותר מזה, בתור מי שראה יחידת מילואים אחת או שתיים בפעילות קרבית, אחרי 30-35 גם עם הכוונות והרצון הכי טובים ושמירה יחסית על כושר, מרבית המילואימניקים כבר לא מספקים את הסחורה.
וציוד? צ'מע, אתה יודע איזו אבולוציה עבר ווסט לוחם ב- 27 השנים האחרונות? מה שאתה אומר בעצם, שהחייל הכי צעיר ילך עם הוסט הנוח ביותר והמבוגר יסחב עם אלתורים על גבי אלתורים, כי כל הזין בצבא של הסאפרים לידר אספרסו קצר. או, שהחייל הצעיר ילך עם קרמי (במידה ואתה רוצה את זה בציוד האישי הלא ניתן להעברה) והותיק עם שכפ"ץ קוולר ועל היין מידת המיגון. אולי בחיל הקריה, שדכן שמי מאובטח בחוט בלאי לאפוד לוחם הקריה האמיץ בן ה-49 זה רעיון טוב, במציאות - לא ממש.



מצד שני, זה פורום חפשי - אחד הוזה פה על BMP עם צריח של נמר, אחר על תפקיד מנכ"ל בתעשייה בטחונית, אז שיהיה לך לבריאות עם ההזיות שלך.
_____________________________________
"רק מטוסים יפים טסים טוב" -א. נ. טופולב


נערך לאחרונה ע"י The_last_Apachi בתאריך 15-03-2019 בשעה 16:16.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #22  
ישן 15-03-2019, 16:25
  משתמש זכר אספרסו קצר אספרסו קצר מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 15.08.09
הודעות: 471
מתוך ויקיפדיה
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי אספרסו קצר שמתחילה ב "למה עד גיל 49?"

מתוך ויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A...%A8%D7%90%D7%9C

"בעבר, עמד גיל הפטוֹר ממילואים על 54 לגבר ו-38 לאשה, ואולם לא ניתן היה לזמן חייל מילואים מעל גיל 41 שעדיין משרת ביחידה קרבית לפחות עשר שנים, וחייל מילואים מעל גיל 48 שבעבר שירת ביחידה קרבית לפחות עשרים שנה, אלא אם נתן הסכמתו לכך."

מה גרם למקבלי ההחלטות באותה תקופה לקבוע שמילואים אפשר לעשות עד גיל 54? אני אומר עד גיל 49 שזה אפילו פחות. אגב, אני גם אומר שצריך לתגמל כספית את חיילי המילואים ביד נדיבה על חשבון המסים שאני משלם. שאני אומר לדחות את גיל הפטור זה בגלל שאני חושש ממחסור בלוחמי מילואים במקרה של מלחמה כוללת. לא כי סתם מתחשק לי לגייס אנשים בשביל הכיף.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #24  
ישן 15-03-2019, 16:44
  משתמש זכר אספרסו קצר אספרסו קצר מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 15.08.09
הודעות: 471
אני לא ביקשתי לשרת בקריה.
בתגובה להודעה מספר 23 שנכתבה על ידי שפן סלעים שמתחילה ב "אני מוכן לעשות כל מאמץ אפשרי..."

אני לא ביקשתי לשרת בקריה.
לא הייתי בקרבי בגלל שאני חולה אסטמה. לא ניסיתי להסתיר את זה מהמערכת, אבל ביקשתי בכול זאת לשרת בקרבי בזמן הגיוס בשנת 2003, ואמרו לי שזה בלתי אפשרי בגלל שאסטמה זה פרופיל 64. המערכת נהגה באחריות ונמנעה מלשבץ אדם שאינו כשיר בריאותית לתפקיד שדורש כשירות בריאותית. אם הייתי כשיר, אז כן. הייתי מבקש ללכת לקרבי ולא הייתה לי בעיה לעשות מילואים עד גיל 49, ובמידה והייתי יוצא לקורסים פיקודיים, אז גם מעבר לכך. וכן אני אומר שצריך לתגמל ביד נדיבה את משרתי החובה בסדיר ובמילואים. זה לא סותר. שאני אומר את הדברים שאני אומר זה בגלל דאגה לביטחון המדינה ולא כי סתם בא לי לדפוק פה אנשים. אם ניתן פטור לפני גיל 49, אנו עלולים למצוא את עצמנו במחסור של כוח אדם לוחם במקרה של מלחמה כוללת.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 15-03-2019, 17:39
  משתמש זכר אספרסו קצר אספרסו קצר מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 15.08.09
הודעות: 471
אצטט אדם שכן יש לו ניסיון קרבי עשיר.
בתגובה להודעה מספר 25 שנכתבה על ידי vitaman שמתחילה ב "אף אחד לא טוען נגדך כי לא..."

אצטט אנשים שכן יש להם ניסיון קרבי עשיר.
שאול נגר ראיין את גרשון הכהן.

https://yadlashiryon.com/wp-content...A4%D7%A8-41.pdf

"לפני שעברנו למערב התעלה הגדוד שלנו הוחלף על ידי גדוד 'חיל קשישים' מהחטיבה ירושלמית שהמשיך להגן על עורף מרחב הלחימה."

עוד אחד, יורם המזרחי:

http://www.sikurmemukad.com/sikurim...d/infantry.html

"כאן חשוב להעיר, שקיצוץ תקופת שנות השרות במילואים הוציא ממעגל הביטחון מספר גדול של מפקדים וחיילים מנוסים, שניתן היה להפעיל כגדודי חי"מ (חיל משמר) או חק"ש (חיל קשישים) ,למילוי משימות אבטחה, מחסומים, סיורים ממונעים, תגבור המשטרה, תצפיות וכו'. בכך ניתן היה לשחרר יחידות חי"ר סדירות לעיסוק באימונים, במבצעים מיוחדים או מלחמה..."

אבל מה הם מבינים.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 15-03-2019, 18:02
  vitaman vitaman אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.01.09
הודעות: 1,183
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי אספרסו קצר שמתחילה ב "אצטט אדם שכן יש לו ניסיון קרבי עשיר."

אתה מערבב בין איזה רעיון ערטילאי של "חיל משמר" שאין לי מושג מה טיבו לבין "חייל חי"ר קרבי". שני דברים שונים לגמרי.

לגבי "חי"ר" בכיפור אז הסטנדרטים לא דומים להיום בכלל, מכל בחינה, לחיוב ושלילה ולכן אין מה להשליך להיום. אבי שירת באותה התקופה בירושלמית ושנינו מסכימים שזה היה הזוי בהתחשב ברקע והכשרה שלו. "בשר תותחים" כהגדרתו.שום דבר אפקטיבי.
אם אתה שואל מה השתנה לעומת העבר, אז יש ניסיון מצטבר, והבנה שניצול זמן וכח אדם במילואים צריך להיות מיטבי, והבנה של אחוז נשר ותפקוד ביחידות מילואים. אנשים מגובה הקרקע הבינו מה הגיוני ולא נשענים על חריגים ומרעלים כסמן לכולם. אלה ימשכו ככל האפשר, יעברו להדרכה,רספיה ומפקדה, ובעיקר מוראל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 15-03-2019, 18:29
  משתמש זכר אספרסו קצר אספרסו קצר מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 15.08.09
הודעות: 471
בתגובה להודעה מספר 27 שנכתבה על ידי vitaman שמתחילה ב "אתה מערבב בין איזה רעיון..."

ציטוט:
אז יש ניסיון מצטבר, והבנה שניצול זמן וכח אדם במילואים צריך להיות מיטבי, והבנה של אחוז נשר ותפקוד ביחידות מילואים.


אין מחלוקת.
אני לא מציע לקרוא למילואימניקים בני 50 לתעסוקה מבצעית בעת שגרה או אפילו בעימות נמוך עצימות.
אני כן אומר שחלק מניצול זמן מיטבי של חיילי המילואים בעת שגרה, נקרא להם אך ורק לאימוני רענון אבל זה עד גיל 50. מתי נגייס מילואימניקים בני 50 לפעילות מבצעית? בתרחיש קיצון של מלחמת גוג ומגוג. אבל כדי שבתרחיש קיצון כזה הם יהיו כשירים, אז חייבים אימוני רענון גם בעת שגרה. בזמן מלחמה כוללת הם יצטרכו להחליף את חיל הרגלים המסתער במשימות לחימה מתוך עמדות נייחות, אכיפת סדר באיו"ש אבטחת אגפים וכיוצא בזה. אז נכון שגם במלחמת גוג ומגוג, לא נשלח חיילים בני 50 למסעות באותו אורך ועם אותו משקל כמו חיילים בני 25, אבל עדיף שבנוסף לחיילי חוד החנית יהיה לך גם כוח רגלי עם יכולות קצת יותר נמוכות במקום שלא יהיה לך כוח כזה בכלל. ונכון שתהיה נשירה לגיטימית מסוימת של חיילים ממערך המילואים לפני גיל 50 כתוצאה מבעיות בריאות או אחרות. אבל עדיין יישארו לך כמה אוגדות מילואים שיכול מאוד שלא תוכל להסתדר בלעדיהן. וכשאנחנו חוזרים לנושא שבגינו נפתח האשכול, הצטיידות לחיל הרגלים, אז כן מילואימניק בן 50 יכולים להשתמש בציוד מאותו דגם שהוא השתמש בו בגיל 25, ציוד חדש ייכנס לשימוש במערך המילואים כתוצאה מבלאי של ציוד קיים ולא בגלל שהחליטו יום אחד לשדרג את כול הציוד של כול הצבא. הציוד הישן יצא משירות ביחד עם החיילים שישוחררו סופית בגיל 50, אלא אם כן ייגרם לציוד בלאי קודם לכן. את הציוד החדש יקבלו החיילים החדשים. אני מודע לכך שהעסק לא זול.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #30  
ישן 15-03-2019, 16:37
  The_last_Apachi The_last_Apachi מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 16.09.08
הודעות: 2,013
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי אספרסו קצר שמתחילה ב "מתוך ויקיפדיה"

מתוך ויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...5%D7%9E% D7%99


"בשנת 107 לפני הספירה, ביצע גאיוס מריוס מספר רפורמות משמעותיות במבנה הצבא וביחס שבין צבא לחברה. גאיוס מריוס נתן לכל אזרח רומאי את הזכות להתנדב לצבא, והאריך את תקופת השירות ל-25 שנים"


מה גרם למקבלי ההחלטות באותה תקופה לקבוע שמרגע הכניסה לשורות הצבא, השחרור הוא אחרי רבע מאה או אחרי מעיים בחוץ בבוץ באיזו ארץ נידחת?


כאילו, סבבה, גם אני יודע לצטט מויקיפדיה, אבל איפה נעלם הטיעון שלך לגבי כושר? מה, זהו? לא עבד הטיעון, אז ננסה לשכנע באמצעות דוגמאות מהעבר?


אבל בוא נחזור לדוגמה שלך. כל כך נוח להתעלם בשלושת רבעי ציטוט, נכון?
"ואולם לא ניתן היה לזמן חייל מילואים מעל גיל 41 שעדיין משרת ביחידה קרבית לפחות עשר שנים, וחייל מילואים מעל גיל 48 שבעבר שירת ביחידה קרבית לפחות עשרים שנה, אלא אם נתן הסכמתו לכך"
_____________________________________
"רק מטוסים יפים טסים טוב" -א. נ. טופולב

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #31  
ישן 15-03-2019, 16:58
  משתמש זכר אספרסו קצר אספרסו קצר מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 15.08.09
הודעות: 471
למה אני לוקח דוגמה מהעבר?
בתגובה להודעה מספר 30 שנכתבה על ידי The_last_Apachi שמתחילה ב "מתוך..."

למה אני לוקח דוגמה מהעבר?
כי הביולוגיה של בני אדם במדינת ישראל לא השתנתה לרעה מאז שנות החמישים. אז נכון שאחרי גיל 41 זה היה התנדבותי, אבל זה עדיין מראה שבאותה תקופה האמינו שניתן לבצע שירות קרבי פעיל במקרה של מלחמה כוללת עד גילאים מאוחרים אפילו יותר ממה שאני מציע. אני לא אומר שאימוני רענון של חיילי מילואים בני 49 חייבים להיות באותה אינטנסיביות ובאותו עומס של חיילים בני 19. אז יעשו לבני 49 מסעות קצרים יותר באימון, למשל. אבל גיל 49 זה עדיין סביר לקבל פטור. אם פורצת מלחמה כוללת, תרחיש גוג ומגוג, ותצטרך לגייס את כול האנשים הכשירים עד גיל 35, יכול להיות שזה לא יספיק ותצטרך לגייס אנשים עד גיל 49, כדי שהם יזכרו איך להילחם, תצטרך לקרוא לאנשים לאימוני רענון בעת שלום, גם, עד גיל 49.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #35  
ישן 15-03-2019, 21:50
  משתמש זכר אספרסו קצר אספרסו קצר מחובר עכשיו  
 
חבר מתאריך: 15.08.09
הודעות: 471
אני אכן מודע לסוגיה של משק לשעת חירום
בתגובה להודעה מספר 34 שנכתבה על ידי dbe3 שמתחילה ב "ומי אמר לך שזה לא מספיק ? אתה..."

אני אכן מודע לסוגיה של משק לשעת חירום,
וכן לעלות האלטרנטיבית למשק של כול חייל שאתה מגייס בשגרה או בחירום. בגלל זה אני גם נגד גיוס נשים לצבא בעת חירום ובעת שגרה. בעת חירום אתה תצטרך אותן בעורף לתחזק את כלכלת המדינה. בגלל שלא צריך לגייס נשים בחירום, אין טעם לגייס נשים לקרבי בשגרה, לאמן אותן במשך 8 חודשים לשירות סדיר שנמשך רק שנתיים וחצי, ואחר כך לתת להן פטור ממערך המילואים. זו הסיבה העיקרית שאני נגד היחידות המעורבות. אם זאת בעקבות התקדמות הטכנולוגיה בתחומי התעשייה והחקלאות, יש צורך בפחות כוח אדם לתפעול משק לשעת חירום מאשר שהיה צריך לפני 50 שנה. גיוס בעת מלחמה כוללת, של כול הגברים הכשירים בין גילאי 22 עד 49, ישאיר מספיק כוח אדם לתחזוקת הכלכלה. אשר לתקציב האימונים לאותו כוח מילואים עצום. האם שאלתם את עצמכם כמה עולה אימון כוח המילואים כיום? זה היה רק 581 מיליון שקלים ב 2013. פחות מאחוז מתקציב הביטחון. הוספת עוד אימוני רענון בין הגילאים 36 עד 49 יעלו כנראה פחות ממיליארד שקלים. לא משהו שהולך לרושש את הקופה הלאומית, אבל יגדיל משמעותית את מצבת כוח המילואים. מהלך כזה יצריך גם תוספת תקציב לרכישת ציוד חדש לכול חייל חדש, כי לא ניתן יהיה יותר להעביר ציוד מחייל וותיק לחייל צעיר. אז הסיפור הזה יעלה אולי 2 מיליארד שקל לשנה ובתמורה נקבל פי 2 יותר חיילים רגליים במילואים ממה שיש לנו עכשיו.
http://idf-il1.blogspot.com/2015/03/26.html
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #39  
ישן 09-03-2019, 22:00
  elaadhn elaadhn אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.07.10
הודעות: 202
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ArmouredDov_D9 שמתחילה ב "ציוד חדש לחי"ר בצה"ל 2019"

ואני חייב לומר שלי קצת חורה עם ההגזמות כאן.
כל פעם שיש כתבה כלשהי על ציוד חדש, מכוונת מתוחכמת ועד ברכית, יוצאים פה הוטרנים שצועקים אבוי, מה קונים ציוד חדש? זה על חשבון אימונים! עדיף חייל טוב עם חץ וקשת מרובוקופ לא מאומן.
בחייכם, לא כל שקל לציוד חדש ומעודכן זה על חשבון שקל לאימונים או הכשרה טובה יותר.
כשהציוד ישן ולא מעודכן, בוכים ששולחים חיילים עם ציוד ענתיקה. כשמחדשים ציוד - בוכים שזה בא על הכשרה ואימונים ושבכלל אף אחד בצה"ל כבר לא יורה מעבר ל25 מטר ומקלען לא מתלכלך בפזט"א החל משנות ה2000. אם חלילה קונים כוונת חכמה אז בכלל מאבדים את זה.
שלא יובן לא נכון, הביקורת - במקום. צריך יותר אימונים ובעיקר אימונים טובים ויעילים יותר. צריך ללמוד לקלוע יותר ולטווחים ארוכים יותר...אבל זה גם קצת מוגזם לטעמי שכל פוסט בפורום הזה שמדבר על משהו חדש, חצי מהשרשור הוא עם אותן הביקורות שראינו כבר 20 פעם ולא על הנושא עצמו.

ולענייננו -
נגב 7.62 - שוקל 7.95 ק"ג. המאג הישן - שוקל קצת פחות מ12 קילו.
זה לא זניח בכלל להוריד כמה קילוגרמים טובים מנשק ראשי של חייל. בטח אם מדברים כאן בכזה להט על הצורך לשפר את הקליעה לטווח ארוך. אז גם מורידים כמה קילוגרמים, מה שיכול להקל מאוד על החייל/מחלקה, לשאת יותר תחמושת, כוונות, פחות ידיים רועדות ותשישות, יותר רלוונטיות בלש"ב והסתערות. נשק שהוא זהה בתפעול לנגב הרגיל - שחיילים רבים כבר מורגלים בו וכך אפשר לחסוך הרבה שעות הכשרה לטובת אימון. בקיצור אני רואה הרבה יתרונות כאן, מאיזו זווית שתרצו לתקוף...
אגב flatfoot, הסרטון הזה לא בא לייצג מקלענות בצה"ל...סה"כ צילום אקראי מהסלולרי שהכתב דחף לכתבה. גם ירי בעמידה וכריעה זה ממש לא 'נטו ווסאח' ולא סרט של רמבו. שדה הקרב הצפוי הוא ברובו לש"ב, בולדרים, מנהרות וצמחייה צפופה וראוי להתאמן גם על ה'ווסאח' הזה ולא רק לשכב יפה בעמדה שולטת עם דורגלים פרוסים.

קסדה - בשעה טובה ומוצלחת!
הקסדות הצהליות הנוכחיות הן ברובן - בלתי נסבלות! זה הרבה יותר מ'כמה גרמים'. קסדות כבדות, רצועות שחוקות/תקועות שבקושי נסגרות, ריפוד פנימי חסר...חצי מהקסדות מרגישות כמו מכסה עם ברגים. זה מאוד לא נוח, מאוד מציק ומסיח את הדעת וגורם לחיילים לרצות להוריד את הקסדה בכל רגע שאפשר. שלא לדבר על כל האילתורים שצריך כדי להלביש אמר"ל, פנסים, מצנפת וכו' וכו'. בכלל גם 'כמה גרמים' מהפריט שיושב לך על הראש שעות וימים בנוסף לאמר"ל וכד' - זה מאוד מורגש ומשפיע.

אפודים - לא מבין למה צה"ל מכריז על אפוד/וסט חדש כל עונה, אבל אם נזכרו להתעדכן באפשרות להכניס לוחות מיגון לאפוד במקום ווסט על קרמי - אפשר רק לברך ולומר בשעה טובה.

מפצח קל - מצויין. זה מאוד נדרש בלש"ב.

מטול רימונים - לא הבנתי איך רימון 40מ"מ שגם ככה נחשב לחלש יחסית פתאום יהפוך לתחליף לאו (שהוא בכלל אמור להיות מוחלף על ידי המפצח הקל) אבל בהצלחה. גם רסיק אוויר/טיל זעיר...נשמע קצת ג'יימס בונד סטייל...ולא כי זה לא ישים - אלא כי זה קצת פנזיונרי בהתחשב בכך שכבר עשור או שניים בקושי מקצים חימוש מטולים לאימון חי ואף למבצעים. איכשהו עם התבור המטול נראה עוד יותר מסורבל...מעניין אם ומתי יאמצו את הטרנד ה'חדש' בעולם של מטול נפרד. בפועל מדובר בכלי שמכביד מאוד על הנשק העיקרי 100% מהזמן ונמצא בשימוש 0.1% מהזמן. מטול נפרד לא יפגע יותר מידי, אם בכלל, בשימושיות.

ראיית לילה - בשעה טובה...אפשר לקנות שפנפנים באיביי/אליאקספרס כבר עשור...הגיע הזמן שצה"ל יתעורר מהתפיסה שאמר"לים זה נשק גרעיני שיש לחלק בהקצאה קצובה. בכלל מפתיע אותי שבתחום הזה עוד אין התפתחות כמעט. כבר יש משקפיים 'חכמות' משלל חברות עם תצוגה מובנית של מקרן זעיר/מסכים קטנים. מדוע עדיין צריך את השפורפרת הזו על העין? אפשר לשים עד העדשה והחיישן במרכז הקסדה למשל, ולהקרין על משקפיי מגן. כך גם אפשר לשמר ראייה היקפית.
אני זוכר שעוד לפני הרבה שנים היו כמה חברות שהציגו אמר"ל תרמי לא מקורר משולב מגביר כוכבים כאשר התמונה מותכת יחדיו משני החיישנים לתמונה אחידה עם היתרונות של כל אחד. מוזר שזה עוד לא קיים כבר בשוק ובזול יחסית.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 10-03-2019, 12:05
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 20,415
בתגובה להודעה מספר 39 שנכתבה על ידי elaadhn שמתחילה ב "ואני חייב לומר שלי קצת חורה..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי elaadhn
ו.

ולענייננו -
נגב 7.62 - שוקל 7.95 ק"ג. המאג הישן - שוקל קצת פחות מ12 קילו.
זה לא זניח בכלל להוריד כמה קילוגרמים טובים מנשק ראשי של חייל. בטח אם מדברים כאן בכזה להט על הצורך לשפר את הקליעה לטווח ארוך. אז גם מורידים כמה קילוגרמים, מה שיכול להקל מאוד על החייל/מחלקה, לשאת יותר תחמושת, כוונות, פחות ידיים רועדות ותשישות, יותר רלוונטיות בלש"ב והסתערות.
מה ששוקל זה לא המאג - זה התחמושת. ההבדל של 4 ק"ג לא משנה אם אתה נושא תחמושת במשקל 30-35 ק"ג.

מפצח קל - מצויין. זה מאוד נדרש בלש"ב.
ומתי יפגשו אותו פעם ראשונה?
מטול רימונים - לא הבנתי איך רימון 40מ"מ שגם ככה נחשב לחלש יחסית פתאום יהפוך לתחליף לאו (שהוא בכלל אמור להיות מוחלף על ידי המפצח הקל) אבל בהצלחה. גם רסיק אוויר/טיל זעיר...נשמע קצת ג'יימס בונד סטייל...ולא כי זה לא ישים - אלא כי זה קצת פנזיונרי בהתחשב בכך שכבר עשור או שניים בקושי מקצים חימוש מטולים לאימון חי ואף למבצעים. איכשהו עם התבור המטול נראה עוד יותר מסורבל...מעניין אם ומתי יאמצו את הטרנד ה'חדש' בעולם של מטול נפרד. בפועל מדובר בכלי שמכביד מאוד על הנשק העיקרי 100% מהזמן ונמצא בשימוש 0.1% מהזמן. מטול נפרד לא יפגע יותר מידי, אם בכלל, בשימושיות.
ושוב, מתי ישתמשו בו בפעם הראשונה? הסיבה שמשתמשים בו מעט היא כי לא מתאמנים איתו - ולא בגלל פונקציונאליות.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #42  
ישן 10-03-2019, 21:40
  elaadhn elaadhn אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.07.10
הודעות: 202
בתגובה להודעה מספר 41 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "[QUOTE=elaadhn]ו. ולענייננו..."

גם המאג שוקל. המשקל של הנשק מאוד משמעותי. אומנם באידאל זה נשק ש'עובד' רק על דורגלים, בשכיבה/עמדה ייעודית והמשקל הכבד שלו רק תורם לצמצום רתע וכו' אך לחירניק שצריך לתפקד עם הכלי הזה בשטח ועל אחד כמה וכמה בסבך ועיר, בהם צריך להיות מוכנים גם בעמידה וכריעה, וחלונות, וגגות ומה לא, כל 100 גרם שתוריד מהנשק - אשרייך. זה מאוד משפיע על אם בכלל מחזיקים את הנשק לכיוון האיום או רק נושאים אותו עם ראש באדמה וזיעה על הגבות.
תחמושת אפשר לשים על הגב, על הוסט, על חיילים נוספים. אם אני נותן לך לסחוב 35 קילו ושם לך 10 קילו על הידיים ו25 על גב זה משהו אחד. אם אני שם לך 15 קילו על הידיים והשאר על הגב - זה משהו אחר לגמרי ולא נראה לי שתטען שזה לא משנה לך איפה המשקל אחרי שעה.

לגבי מתי ישתמשו במטול - כאמור זו לא רק פונקציה של אימונים אלא של הקצאות בכלל. לדעתי דווקא טוב שהכניסו את הכוונת זאב וכד' כדי לשפר דרמטית את הדיוק. אם כבר יש כמעט אפס הקצאות באימונים ובקרב - אז לפחות לעזור לפגוע עם המעט שיש...לא מבין למה לא מקצים לפחות גבס בכמויות באימונים. מדובר באחד הכלים הכי משמעותיים בכל מחלקה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 19:15

הדף נוצר ב 0.38 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2019 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר