לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #9  
ישן 14-04-2019, 13:21
  משתמש זכר sagi_11 sagi_11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.08.03
הודעות: 394
אתמול ברשת ב' בתוכניתו של יצחק נוי
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "המקום נמצא במפת סימון שבילים מס.2"

זה היה מספר ימים לפני מבצע "חורב", החילים היו מחטיבה 7 (גדוד 71) תגבורת לא הגיעה והם נפלו למעשה נרצחו, והגופות חוללו. לכן הם קבורים בקבר אחים. חט' 7 "מחקה" את הקרב ממורשתה. יש בארכיון צה"ל את תוכנית הקרב, אבל לדעתו של אחד מבני הנופלים, הדו"ח נכתב הרבה אחרי הקרב, ואינו אוטנטי.

אותי מעניין הסיוע הארטילרי, היתה שם סוללה של גדוד 404 שלא ירתה, מפני שלא היו לה מטרות. מאידך היתה דרישה של מג"ד 71 להעמיד לדין את מג"ד 404 גורודצקי (גודר) לימים תא"ל.

חיפשתי בכתב היד של פון ויזל גם אצלו אין התיחסות לקרב.

ולכן, צריך לפנות לארכיון צה"ל ולקבל את מה שיש על הקרב, ולהמשיך משם.

סימן טוב שמעון שגיא
גיזר מוסמך
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 14-04-2019, 13:45
צלמית המשתמש של b.a
  b.a b.a אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.05.05
הודעות: 4,394
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי sagi_11 שמתחילה ב "אתמול ברשת ב' בתוכניתו של יצחק נוי"

חלק מן הנופלים היו חיילי חטיבת כרמלי. כך שעניין טעת העדר התגבורת לא ברור. לפי המקורות היו בתרשיחא 2 פלוגות של לוחמים ערביים. אחת מצבאו המהולל של קאוקג'י, והשניה של לוחמים מקומיים. האירוע היו ימים ספורים לפני מבצע "חירם", בו רמס צה"ל כליל את צבאו של קאוקג'י, או מה שנותר ממנו, ואת צבא לבנון. הגליל נתפס כולו, וכך גם כפרים רבים בתחום לבנון. כך, יוצא שלצה"ל היו בגזרה כוחות רבים, בעוצמה הולמת. ולא נראה לי, מהמידע הדל שיש לי, כי הבעיה הייתה חוסר תקשורת. המצב היה כנראה שכיתת חי"ר נעה לבד ונפלה לציפרני כח עדיף של פורעים. כנראה, היה זה אירוע נקודתי במארג הכולל. גם איני משוכנע כי לכתת חי"ר של 8 אנשים ניתן להקצות קת"ק. איש מן הנופלים לא היה איש חת"ם. מנגד, קיימת טענת בני המשפחות, שנתמכת במידע שהעלה ידידי שגיא, כי הייתה "בעיה" עם סוללת הארטילריה. מחוסר נתונים, קשה להעריך מה התרחש שם. הנובר בארכיונים יבורך. שם תמיד תמצא תשובה. בין אם מדוייקת ובין אם פחות....
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #24  
ישן 18-04-2019, 06:20
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,532
כן, זה "מגש הכסף" ודם....
בתגובה להודעה מספר 23 שנכתבה על ידי אל-בחאר שמתחילה ב "לא חסרים קרבות נוראיים במלחמת השחרור שהיו כישלון צבאי"

אני התכוונתי למקרה של הסתרה ומחיקה גמורה מדפי ההסטוריה של יחידות הלוחמות והמשתתפות בקרבות ביתר המלחמות שהיו לצערנו הרב.

נ.ב.
אם הזכרת את "הל"ה" , לימים סיפר לי אחד המפקדים של סיירת מטכ"ל, שהיחידה עשתה שחזור דומה
עם ציוד זהה שהיה ללוחמים ובמסלול זהה., אך זה לקח ליחידה המעולה רק שלש שעות וארבעים דקות...
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

https://www.youtube.com/watch?v=xIpfSclj6A4&feature=youtu.be&t=9

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 18-04-2019, 08:52
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,532
הושתק, אך לא נמחק...
בתגובה להודעה מספר 25 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "יש את מבצע "חיסול" הנורא מכל: 87 הרוגים בקרב בודד, רובם מפלוגה אחת!"

נכון, על מנת לשמור על המורל בזמן הלחימה (לא נכנס אם זה צודק ונכון)
אך מופיע באתר של חטיבת אלכסנדרוני (ראה מצ"ב מויקיפדיה)


  • קריית גת – עיראק אל מנשייה – בקרב ארוך וקשה מול הבריגדה המצרית בפיקודו של סעיד טהא ביי ועבדול נאצר שהיה קצין המבצעים שלה בקרב הזה, מסרו נפשם 87 מלוחמי "הפלוגה הדתית"- פלוגה ג' גדוד 33 של החטיבה וחיילי חטיבת אלכסנדרוני נוספים. מתכנן ומבצע: האמן סול בסקין, קצין בגדוד 33 וקצין ביחידה 37. אדריכל הנוף: מאיר פלג.
נ.ב.
גם נפילת מוצב החרמון במלחמת יו"כ הוסתר בזמן הקרבות, אך לאחר הכיבוש מחדש פורסם...
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

https://www.youtube.com/watch?v=xIpfSclj6A4&feature=youtu.be&t=9

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 01-05-2019, 14:22
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,532
עידכון "קרב גבעת בלטון"
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "קרב "גבעת בלטון" ע"י חטיבת 7 במלחמת העצמאות..."

עכשיו קבלתי הודעה מדובר צה"ל בקשר להעלמות והשתקה של הקרב המדובר. "טרם מצאנו כל עקבות ואנו ממשיכים לברר ולבדוק..."
כפי שכתבתי מקודם, פניתי להרבה גורמים החוקרים או חקרו אודות מלחמת העצמאות ואף אחד לא שמע על המקרה.
מקווה שעד יום העצמאות נדע יותר (לא כתבתי איזה יום עצמאות...)
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

https://www.youtube.com/watch?v=xIpfSclj6A4&feature=youtu.be&t=9

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #35  
ישן 05-05-2019, 23:07
צלמית המשתמש של b.a
  b.a b.a אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.05.05
הודעות: 4,394
בתגובה להודעה מספר 34 שנכתבה על ידי beneyor שמתחילה ב "שלום לכולם, בגליון חודש..."

מאמר מעניין ומאיר עיניים. מן החומר שהוצג, אין להסיק על נסיון הסתרה כלשהוא.
במלחמת השחרור לחמו יחידות מאומנות חלקית ולא מצויידות. היו הרבה סיפורים קשים - קשים בהרבה מקרב גבעת בלטון. יחידות רבות לא היו מסוגלות למלא תפקיד של יחידה צבאית לוחמת. כתוצאה מכך היו מפלות לא מעטות בשדות הקרב. בין מפלות מקומיות ובין מפלות קולוסליות. חלק ניכר מן המפלות המקומיות לא תועד, כיוון שלעיתים לא היה מי שיתעד ולעיתים לא היה לאיש עניין לתעד או לחקור את התיעוד. היו אירועים דומים ואפילו חמורים מקרב בלטון, שפשוט נעלמו מדפי ההסטוריה. דוגמה לכך היא נפילת החיילים התל אביביים בקרבות צמח שנשות הכפר כרתו את ראשיהם.
בשנים האחרות פושטת בשדותינו אסכולה חדשה- אסכולת הפשלות והקונספירציות. לאחר שקראתי את המחקר שהובא כאן, וכנגדו את הטיעונים שהועלו קודם לכן, נראה לי כי לא הייתה כאן כל קונספירציה. פשוט, חיילי צהל לא הצליחו להילחם כראוי, כפי שאירע לא אחת (ראה מבצעי בן-נון של חטיבה 7). מה שחשוב הוא כי חרף התנאים הקשים, המחסור וחוסר האימון, נצח צה"ל בקרבות הגליל.תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בסופו של יום קמה מדינת ישראל לתפארת עם ישראל. הקרדיט העיקרי מגיע ללוחמי השדה הפשוטים- שהם-הם מגש הכסף.
יהי זכר הנופלים ברוך.
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 21-05-2019, 10:47
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,532
הקמת אנדרטה בגבעת 817 ...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "קרב "גבעת בלטון" ע"י חטיבת 7 במלחמת העצמאות..."

הייתי רוצה להציע לחברי הפורום להקים לוח זיכרון/אנדרטה צנועה על גבעת הקרב (817) ששם לחמו ונפלו חיילי צה"ל והם לא מוזכרים בדפי היסטוריה של חטיבה 7.

בימים אלה אהיה בארכיון צה"ל ונראה מה עוד אפשר למצוא.

נראה לי שבנוסף לשמות החללים על הלוח, תהיה כתובת "נתרם ע"י חברי "פורום פרש"...
מה דעתכם?
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

https://www.youtube.com/watch?v=xIpfSclj6A4&feature=youtu.be&t=9

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #40  
ישן 18-09-2020, 11:30
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,532
גבעת הקרב
בתגובה להודעה מספר 39 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "מחפש עוד מידע אודות הקרב שהיה במלחמת העצמאות ולא מוזכר באתר חטיבה 7"

https://gm1.ggpht.com/0NoQou4Hix0PaRYf9bKUv_RGnIQEJnbb__gVIEhkOrpuHkpKX6 NsW5EXRbFVFApXKmyyZ2ze1mgMDWxHfF_OsZKKo7ioNWOV73yS -DPFA2ED1jIafrdv7EGPT2vKcjy6M6YFc7hI5WQ6cvZfsD2wp9e 5htqZtgvjjb2kfRiXz3_RedLUNXf_dTabDuqco0Tw6FDLBx_Hs Dk4pvRxhpofXgAIZ9g3Uo8fdzZRiIg-g1rO36MewzzCUuf0cBYC_16YeN05U_W56-7N_smrWJrt1sq_theDgsYm0Uly0YWJffDIpRruZokJi9aA8vKL T0oo_k55vpHuPIBWgt1uAs5Dbie4p4tVwqvR0WXXtquAfRFfZZ 5cFqxLO-kQsVzYqpOnVFmawSVJR4tGDwHtSViu4uluXgNt2-GpP2cYskPb6tVlb7ToZqR9B1uFjzmH_-Pjnxw_eZB0qtffIrtI9r8fW6Iqf8di3kARd5iIqWHFziJ1tLQ3 o3GNGSNMYhVYnZoz8ZWDXLLJUC3WffjST3N62msTXYfzjdRd-2jvkCYcvO4kbC8kewfe2p4C6eSczVeZepjn6_43pmeZbWr-USEf33ZJ_4P3LiTTeA4bzW-odvFlOLjU59pq1_EZ0-qrB5A8pB5w8mMFRj4PVg154XXONnFoelBu4dvnBglZVE3o9cjh 6fofvMYltA3ipYHdsrnc6dglu2NNXs1FX2arRUPGaobXN8pZJY pt2u60n7rFIi2fPmVpuGp3_O3dYaDUatw5_HlQ=s0-
l75-ft-l75-ft
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

https://www.youtube.com/watch?v=xIpfSclj6A4&feature=youtu.be&t=9

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #42  
ישן 18-09-2020, 11:36
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,532
תאור הקרב
בתגובה להודעה מספר 41 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "המפה"

הקרב שעבר מתחת לרדאר של ההיסטוריה – משלט 817 אינו עונה.

כתבו עמירם אידלמן וניר קינן (מתוך "צידה לדרך" – אגודת מורי הדרך, גיליון ינואר 2019)

הקדמה

בימים 12-8 באוקטובר 1948 התחוללה במערב הגליל מערכה קשה ועקובה מדם. מן העבר האחד לחמו חיילי חטיבה 7 ומנגד חיילי "צבא ההצלה" הערבי. מערכה זו נותרה עלומה ולא נרשמה בקורות דברי הימים של מלחמת העצמאות. במאמר זה ננסה לעמוד על שאירע ולשפוך מעט אור על מה שנותר בצל.

מספר עמירם: לפני זמן מה נפגשתי בעניין משפחתי עם גיורא, חברי הטוב מימי השירות הצבאי. במהלך המפגש גלשה השיחה לעיסוקיי בימים אלו שחלקם נוגע לחקירת פרשיות ממלחמת העצמאות. ידעתי שגיורא חברי יתום מאביו משה (מישקה מישאלי), שנפל במלחמה זו, אך פרט לכך לא ידעתי מאומה. לשאלתו של גיורא, מה ידוע לי על קרב בילטון בו נפל אביו, התחוור לי שאינני יודע דבר. למען האמת, הייתה זו הפעם הראשונה ששמעתי שם זה. כשפניתי לחבריי המדריכים, כמו גם למורי אוניברסיטה, התברר לי שאכן מדובר בפרשה שנשכחה; איש מהם לא הכיר סיפורו של קרב כזה. יחד עם חברי, ניר קינן, פנינו לספרו של אלוף משה כרמל, מפקד חזית הצפון בתש"ח "מערכות צפון", וגם שם לא נמצא מאומה.

הסקרנות התעוררה ויצאנו לדרך.

בעיסוקינו בהיסטוריה, אנו נתקלים פעמים רבות בפרקים שנשכחו או שלא הוארו מספיק. בכל פעם עולה מחדש השאלה, מדוע? כך גם כאן, מדוע נפקד מקומו של קרב בילטון מספרי ההיסטוריה? מדוע לא סופר אודותיו? לשאלה זו אין תשובה חד משמעית, אפשר רק לשער: אולי מפני שהקרב לא היה חלק מהמבצעים הגדולים, אולי משום שלא שינה את פני החזית, ובסופו ניצבו הכוחות פחות או יותר באותן עמדות בהן ניצבו לפניו.

כשמקדישים לדבר עוד מחשבה, דומה שאין הוא מפתיע כלל. בתולדות המלחמות, כמו בקורות הזמנים בכלל, ההבדל בין "זכר עולם" "לתהום הנשייה" תלוי בקיומם או בהיעדרם של סוכני זיכרון. לעיתים, באותו קרב, זכו חלק מהלוחמים והיחידות לתהילת גיבורים, בזמן שכוחות ולוחמים אחרים, מקומם נפקד ופועלם נשכח משך שנים רבות.

ללוחמי "חטיבה 7 " שנפלו או נפצעו בקרב בילטון, באותה מלחמה ארוכה ומרובת נופלים, לא קמו סוכני זיכרון שסיפרו את סיפורם, ופועלם נשכח. חשבנו שנכון יהיה לחקור וליצור מקום ראוי, לאלה שלחמו, נפלו או נפצעו בקרב, ולא פחות מכך - לספק מידע למשפחות, שחלקן לא ידעו מאומה על נסיבות נפילתם או פציעתם של יקיריהן. חשוב לנו להתייצב "כסוכני זיכרון", להוציא את אלה שנותרו אלמונים אל האור, ולהראות שגם אחרי 70 שנה מקומם לא נפקד.

הרקע לקרב בילטון

בילטון הוא שמם של חורבה קדומה ושמורת טבע במערב הגליל. במקום שרידי חווה צלבנית. מבנים, טרסות, בורות מים ומתקנים חקלאיים מעידים על הישוב שהיה כאן לפנים. המקום נזכר בתעודות צלבניות, ונראה שהיה קשור "למצודת המלך" במעיליה ולמבצר המונפורט הסמוכים. שמורת הטבע משתרעת בין ובתוך ערוצי הנחלים שעל ונחת. מעט דרומה לחורבת בילטון עוברת, על גבי שלוחת מעלות, הדרך החשובה בהווה ובעבר, המקשרת בין מישור החוף לליבו של הגליל.

קרבות מלחמת העצמאות פרצו יום לאחר הכרזת העצרת הכללית של האו"ם (ב- 29.11.47 ) על סיום המנדט והקמת שתי מדינות בארץ ישראל המערבית, יהודית וערבית. מלחמה זו הייתה הארוכה והעקובה מדם שבמלחמות ישראל. אחוז אחד מבני הישוב, כששת אלפים לוחמים ואזרחים נפלו במערכה. כבר בתחילת המלחמה, באו ישובים יהודיים לא מעטים, ובהם יישובי הגליל המערבי: נהריה, חניתה, שבי ציון, אילון, מצובה ויחיעם, תחת מצור. התחבורה לישובים אלה התנהלה, כמו באזורים נוספים, בשיירות שלא תמיד הגיעו ליעדן.

עם התקרב מועד סיום המנדט, גברה הלחימה, ובאפריל 1948 , לאחר חודש של מפלות, החלו כוחות ההגנה והפלמ"ח, ליטול יוזמה בכמה חזיתות בו זמנית, ולצאת בהתקפות, שיעדן תפיסת השטחים שנועדו למדינה היהודית, והכנה לאפשרות פלישה של צבאות ערב. בחזית הצפון, במזרחו ובמערבו של הגליל, נערכו בחודשים אפריל-מאי 1948 , המבצעים "יפתח" "ובן עמי". במהלך מבצעים אלה, שוחררה העיר צפת, נכבשה מצודת כ"ח, נכבשה העיר הערבית עכו ונפרץ, במידה רבה של הצלחה, המצור על יישובי הגליל המערבי. בפרק זה במלחמה הוכרעו למעשה הכוחות הפלסטינים המקומיים, ומאות אלפים מערביי פלסטין הפכו פליטים. ב- 31 במאי 1948 , בעיצומם של הקרבות, פורסמה "פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל".

פלישת צבאות ערב, בד בבד עם סיום המנדט והקמת מדינת ישראל (15-14 במאי 1948) העמידה את הישוב בסכנה קיומית. אף על פי כן, ולמרות אבדן שטחים ונפילת ישובים, הצליחה המדינה הצעירה לבלום, במידה רבה של הצלחה, את הפלישה ולהסב אבדות כבדות לצבאות הערביים. כתום חודש של קרבות הסכימו הצדדים לקבל את הפסקת האש שיזם האו"ם, והחלה "ההפוגה הראשונה". קצרה היריעה מלמנות כאן את הסיבות, רק נציין, שההפוגה, שנמשכה חודש ימים, נוצלה היטב על ידי מדינת ישראל הצעירה וכוחות צה"ל, בו בזמן שהצבאות הערביים, כמעט ולא הפיקו ממנה תועלת. עם סיום ההפוגה, יצאו כוחות צה"ל למתקפה, במספר חזיתות. מתקפה זו נודעה בשם, "קרבות עשרת הימים". במהלך קרבות אלה (19-9 ביולי 1948), כבשו כוחות צה"ל בחזית הצפון, במסגרת "מבצע דקל", חלקים מהגליל התחתון, ובהם העיר הערבית נצרת. "קרבות עשרת הימים" נסתיימו, ביוזמת האו"ם ובחסותו, "בהפוגה השנייה", אותה קיבלו, מדינת ישראל ומדינות ערב שצבאותיהם פלשו לתחומה.

הפוגה זו הסתיימה ביוזמה ישראלית. במחצית השנייה של חודש אוקטובר 1948, יצאו כוחות צה"ל בחזיתות הצפון, הדרום והמרכז לקרבות ההכרעה, במסגרת המבצעים "יואב", " ההר", "חורב" "וחירם". במסגרת מבצע חירם ( 31-28 באוקטובר 1948 ), כבשו כוחות צה"ל את הגליל כולו ובסופו התייצבו על גבולה המנדטורי הצפוני של ארץ ישראל.

חטיבה 7 וגדוד 71 במלחמת העצמאות

חטיבה 7 הוקמה במחצית חודש מאי 1948 , בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות. באותה עת התחוללה במלוא עוצמתה פלישת צבאות ערב, והמדינה שזה עתה קמה נאבקה על חייה. בשל תנאי המלחמה נעשתה הקמת החטיבה בחופזה. על מפקד החטיבה הראשון - שלמה שמיר, הוטל להשלים את המלאכה תוך שבוע ימים. מאחר שהחטיבות שכבר פעלו, היו מרותקות באותה עת כל אחת לחזיתה, נועדה החטיבה החדשה לשמש "עתודה מטכ"לית..

חטיבה 7 הורכבה משלושה גדודים: גדוד ממוכן שמספרו 73 בפיקוד חיים לסקוב. בגדוד זה התניידו הלוחמים בשלל כלי רכב, חלקם ייעודיים וחלקם מאולתרים.

שני גדודים נוספים תפקדו כגדודי חיל רגלים לכל דבר, ומספריהם 71 בפיקוד יהודה ורבר, ו 72 בפיקוד צבי הורוביץ. המגוון האנושי ממנו נבנתה החטיבה, שיקף נאמנה את תמונת הישוב הצעיר וצבאו. היו שם אנשי "הגנה" ופלמ"ח, יוצאי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ - מח"ל, עולים שזה מקרוב באו -גח"ל ואחרים.

מבחן האש של החטיבה הצעירה לא איחר לבוא. מרחב לטרון בו החזיק הלגיון הירדני, חלש על הדרך לירושלים ומנע מעבר שיירות אספקה אל העיר. לקראת "מבצע בן נון א'" לכיבוש לטרון ב 25 במאי 1948 , צורף לחטיבה גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני בפיקוד צבי גרמן. המבצע נסתיים בכישלון ולטרון נותרה בידי הלגיון. לאחר התארגנות קצרה הוטלה החטיבה, שתוגברה הפעם בגדוד 52 מחטיבת

גבעתי, בפיקוד יעקב פרי, לקרב נוסף על לטרון – "מבצע בן נון ב'" ב 31-30 במאי 1948 . גם ניסיון זה נסתיים בכישלון. בקרבות אלה נפלו 139 מלוחמי החטיבה.

כישלונות לטרון חייבו פתרון יצירתי, וכך במהלך "ההפוגה הראשונה", שהחלה ב 10 ביוני ונמשכה חודש ימים, נפרצה "דרך בורמה". החטיבה שלא הצליחה לכבוש את לטרון, הייתה שותפה מלאה ומובילה באבטחה ובפריצת הדרך, שהסירה במידה רבה את המצור מעל ירושלים.

עם השלמת משימה זו, עברה חטיבה 7 לחזית הצפון והתארגנה משך זמן מה בעין שמר. ביולי 1948 , החליף בן דונקלמן, מתנדב מח"ל מקנדה, את מפקד החטיבה הראשון, שלמה שמיר. יהודה בן דוד התמנה למפקד גדוד 71 .

עד סוף המלחמה, ניהלה החטיבה קרבות בחזית הצפון: ב"מבצע דקל", באמצע יולי, השתתפה בכיבוש שפרעם ונצרת, וב"מבצע חירם", בשלהי אוקטובר, בכיבוש מירון, ג'יש )גוש חלב(, מלכיה וסאסא. בתום המלחמה אוחדו החטיבות שבע ושמונה תחת השם חטיבה 7 .

בשנים שחלפו מאז, ידעה החטיבה עלילות וקרבות גבורה, שסיפוריהם נחקקו בתולדות צה"ל ומדינת ישראל.

"צבא ההצלה".

כבר בחודש ינואר 1948 , למעלה מארבעה חודשים לפני סיום המנדט הבריטי ופלישת צבאות ערב, חדר לארץ ישראל חיל חלוץ של "צבא ההצלה". צבא זה שכלל כ 5000 מתנדבים, מקבלי שכר, הוקם על ידי "הליגה הערבית", אומן בסוריה ונועד לסייע לערביי פלסטין להתמודד עם הכוחות היהודיים ולמנוע מימושה של תכנית החלוקה. למפקד "צבא ההצלה" מונה הגנרל צ'פואת, אולם הדמות הדומיננטית והמפקד בפועל, היה הקצין הסורי - לבנוני (נולד בטריפולי 1890 ), פאוזי קאוקג'י. כבר ב- 15 בפברואר 1948 תקף גדוד מ"צבא ההצלה" את קיבוץ טירת צבי ונחל כישלון כבד. ב- 4 באפריל 1948 פתחו כוחותיו במתקפה משולבת על הקיבוצים משמר העמק ורמת יוחנן, במטרה לכבשם ולחבור לכוחות הערבים בחיפה. מערכה, שכללה לראשונה שימוש בנשק כבד, נמשכה עשרה ימים והסתיימה בתבוסה קשה לכוח הערבי. גם הגדוד עליו פיקד הסורי אדיב שישקלי, הובס בראשית מאי מערכה על צפת, וכך גם יחידות נוספות מאותו כוח, שפעלו בגזרות אחרות. ב- 27 במאי 1948 , אחרי המהלומות שספג, יצא קאוקג'י עם כוחותיו לסוריה, לשם התארגנות.

במהלך חודש יוני 1948 חזר "צבא ההצלה" לגליל, ונטל חלק בקרבות מלכיה וסג'רה. גם לאחר "מבצע דקל" ובתקופת "ההפוגה השנייה" המשיך "צבא ההצלה" בפעילות נמרצת למדי. כוחותיו, שלא קיבלו את ההפוגה, שלטו באזורים נרחבים בלב הגליל התחתון והעליון, וקאוקג'י מיקם את מפקדתו הראשית בעיירה תרשיחא . כך נוצר בגליל התחתון והעליון, בחודשי "ההפוגה השנייה", קו חזית, שהתחוללו בו לא מעט קרבות בין כוחות צה"ל וכוחות "צבא ההצלה". בקרבות אלה, כמו למשל באזור מיער שבגליל התחתון, או בקרבות שבהם אנו עוסקים באזור חורבת בילטון, נחשפה לא אחת חולשתן של יחידות צה"ל, שחלקן נשלחו לתפוס משלטים בלי שהיו להן הכשרה ויכולת צבאית מספקת .

מנגד, גילו כוחות "צבא ההצלה" לא פעם, יכולת צבאית מרשימה למדי."מבצע חירם", שחתם כאמור את קרבות מלחמת העצמאות בצפון הארץ, החל בסוף אוקטובר 1948 , לאחר "שצבא ההצלה" תקף וכבש את מוצב שייח' עבד, הסמוך למנרה. במשלט זה החזיקה בשעת ההתקפה, מחלקת חי"מ מגדוד 102, אשר נסוגה מהמקום, והשאירה אחריה שני מקלעים ומטול פיא"ט . התקפת הנגד של חטיבת כרמלי שכונתה "מבצע יעל", נכשלה. במבצע חירם, הוכה "צבא ההצלה" על ידי כוחות צה"ל. מפקדתו של קאוקג'י בתרשיחא הותקפה, לרבות על ידי מטוסי חיל האוויר, ונכבשה. קאוקג'י נסוג ללבנון עם יתרת צבאו, שספג אבדות לא מעטות וחלק מאנשיו נפלו בשבי. כוח זה פורק בחודשים הבאים על ידי הליגה הערבית. מאמר זה עוסק בקורותיו של קרב אחד מני רבים. כנאמר, קרב זה התחולל בתאריכים 12-8 באוקטובר 1948 , בעיצומה של "ההפוגה השנייה".

בפרק זה במלחמה ניצבו במערבו של גליל, אלה מול אלה, כוחות "צבא ההצלה" שמפקדתם בתרשיחא וכוחות חטיבה 7 , שהועברה צפונה, לא מכבר, מחזית לטרון.

התחקיר שערכנו כלל סיור מעמיק באזור בו התחולל הקרב, איתור מסמכים בארכיון צה"ל וביחידה להנצחת החייל של משרד הביטחון וביקור בבית הקרבות הצבאי בנהריה, שם נקברו הנופלים בקרב, בשני קברים. בקבר אחים נטמנו חמישה חללים ובקבר שני חלל נוסף שגופתו נמצאה רק שלושה שבועות לאחר הקרב. מבין הנופלים בחרנו לציין רק את שמו של משה מישאלי, אביו של גיורא, שהיה מפקד הכיתה שאנשיה נפלו בקרב. שמות הנופלים האחרים שמורים עמנו.

אחת השאלות שהעלינו היא מדוע נטמנו הנופלים בקבר אחים. כאשר בוחנים את סוגיית הקבורה וההנצחה במלחמת העצמאות, מסתבר שאין הדבר חריג. נהגו כך משני טעמים עיקריים: האחד - נסיבות המלחמה הקשות, ריבוי הנופלים, קשיי התנועה בדרכים, ולעיתים קושי בזיהוי הנופלים, שמנע את קיומם של טקסי קבורה מסודרים. במקרים לא מעטים, נקברו החללים בחטף בבית קברות סמוך למקום נפילתם ולעיתים באתר הקרבות עצמו. הטעם השני עקרוני יותר וקשור לתפיסת החברה היישובית -ישראלית הצעירה את עצמה. זו הייתה "חברה מגויסת", בה היחיד הכפיף עד ביטול את ייחודו ומאווייו לצרכי הכלל. באווירה זו לא נתפסה קבורת האחים כפגיעה בכבוד החללים ומשפחותיהם, אלא להפך, בבחינת אחים שנחלצו לתקומת העם, ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו". קברי אחים דוגמת אלה שבמצודת כ"ח , בהר הרצל, בדגניה ובקריית ענבים היו לאתרי מורשת ועלייה לרגל ובעלי חשיבות חינוכית וסמלית.

(כשמביטים במפה או כשיוצאים לשטח בולטת לעין חשיבות השליטה במשלטי בילטון. משלטים אלה צופים ושולטים על הדרך הרוחבית החשובה במערב הגליל. דרך זו מובילה גם כיום, ממישור החוף אל מעלות תרשיחא ומשם לצפת. כל הרוצה לשלוט במרחב זה חייב להחזיק במשלטים אלה).

סיפור הקרבות ושלבי המערכה העיקריים 12-8 באוקטובר 1948 .

ארבעה מקורות עיקריים עמדו לרשותנו בלימוד מהלך הקרבות. דו"ח קמ"ן חטיבה 7 דו"ח קמ"ן גדוד 71 תרשים אזור הקרבות, ששורטט כנראה על ידי קמ"ן החטיבה ובו נקודות ציון ומספרי המשלטים, ודו"ח מפקד סוללת תותחי שדה, מגדוד 4 בחיל התותחנים.

קיצור הדברים. בליל יום שישי ה 8 באוקטובר נכבשה בידי מחלקה מגדוד 71 בחטיבה 7 , אחת מגבעות בילטון - משלט 817 . בבוקר של 9.10.48 נערכה התקפת נגד של כוחות "צבא ההצלה". התחולל קרב על המשלט ובסופו נסוגה המחלקה ושישה מחייליה נותרו נעדרים. ב 10 באוקטובר נכבשו שנית המשלטים 840 ו 817 ונמצאו גופותיהם של חמישה מהנעדרים. ב 12 באוקטובר הוחלף גדוד 71 בעמדותיו בידי כוחות גדוד 72 . גופתו של הנעדר השישי נמצאה כשלושה שבועות לאחר הקרב, כשנכבש הגליל כולו במבצע חירם.

כאמור, במהלך חודשי ההפוגה השנייה נוצר בגליל המערבי קו חזית בין כוחות צה"ל ובהם חטיבה 7, לכוחות "צבא ההצלה" שמפקדתם בתרשיחא. במרחב המצומצם בו אנו עוסקים התייצבה החזית, פחות או יותר, בקו יחיעם אילון.

"גבעת העץ" – ח'ירבת כניסה, לשם דוגמה, השוכנת צפונית מזרחית לקיבוץ יחיעם, שימשה את כוחות "צבא ההצלה" כנקודת תצפית ואש לעבר הקיבוץ המבודד. מנגד החזיקו כוחות חטיבה 7 בנקודה שכונתה משלט תרשיחא, אותה אנו מזהים בח'רבת בית זינתא, סמוך לכביש נהריה תרשיחא. בדו"ח מודיעין מסכם של מטה חטיבה 7 מתאריך 27 בספטמבר 1948 , נמסר בין היתר כי משלט תרשיחא הותקף ביריות מכיוון ח'ירבת בילטון, דבר שלא קרה קודם לכן. דו"ח זה אינו ממוקד לגזרה בה אנו עוסקים ומופיעות בו ידיעות על הנעשה באזור יחיעם, בירווה- כיום אחיהוד ומיעאר - כיום יעד. ניתן לשער שניסיון זה של כוחות ערבים, לתפוס משלטים באזור בילטון, מצפון לכביש נהריה תרשיחא, ובכך לסכן את הכוח שישב במשלט תרשיחא, היה הגורם שהניע את ההחלטה לכבוש משלטים אלה, ולהחזיק

בהם. מהמסמכים שכוללים יומן ידיעות מפורט, שנכתב על ידי קצין המודיעין של גדוד 71 בחטיבה 7 תוך כדי ההתרחשויות, וסיכום שנכתב על ידו, זמן קצר אחרי ההתרחשויות, ב 18 באוקטובר 1948 , עולה תמונת הקרבות המרים סביב חורבת בילטון. בליל שישי ה 8 באוקטובר 1948 סביב השעה שמונה ושלושים, יצאה מחלקה 10 מפלוגה ג' בגדוד 71 , בפיקודו של בנימין קוך בדרכה למשלט תרשיחא. מחלקה זו כללה גם את כיתתו של משה - מישקה מישאלי. סביב השעה עשר ורבע עזבה המחלקה, מלווה בסייר מגדוד 121 , את המשלט בדרכה אל משלט 817 - בילטון. המחלקה הגיעה אל יעדה סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר ונערכה במקום.

בזמן שמחלקה 10 עשתה את דרכה, יצאה, סביב השעה אחת לפנות בוקר, חוליה של חיילי הנדסה עם חומרי ביצור, נישאים על גב פרדות, לעבר המשלט. מטרתה הייתה לסייע בביצורו, לקראת התקפה אפשרית של האויב. חוליה זו לא מצאה את דרכה ואנשיה חזרו בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר לבסיס היציאה. עד השעה שבע לערך, בבוקר שבת ה 9 באוקטובר, לא גילה האויב את דבר נוכחותה של המחלקה במשלט. אולם, זמן קצר אחר כך עברה שיירת חמורים וגמלים של ערבים, במרחק כמה מאות מטרים מהמשלט, והכוח פתח לעברה באש. מאש זו נפגעו כנראה כמה מאנשי השיירה. בסביבות השעה שמונה ורבע החלה התקפה של כוחות ערבים לעבר משלט 817 מכיוון הכפר מעיליה, מצפון מזרח לבילטון. חלק מיחידות האויב הצליחו לאגף את המחלקה מצפון וממערב ובכך לכתר אותה משלושה עברים. בעיצומו של הקרב הצליח האויב לתקוע טריז בין שתי כיתות המחלקה. מפקד המחלקה והסמל נפצעו והחלה נסיגה מבוהלת של חלק מחיילי הכוח, כשחלקם משאירים מאחור את נשקם האישי. האלחוטאי שנפצע השאיר אחריו בנסיגתו את מכשיר הקשר. עוד נתפסו בידי האויב מרגמה ושלושה מקלעים.

כוח סיוע ואספקה שיצא עם פרדות לעבר המשלט, בסביבות השעה תשע ושלושים, נאלץ לסגת כשחלק מאנשיו פצועים מירי צלפי האויב. במהלך הקרב הצליחו כוחות האויב לכתר את כיתתו של משה מישאלי וכאשר נסתיימה הנסיגה התברר כי ששת אנשי הכיתה נעדרים. סיור שנשלח לעבר המשלט, בסביבות השעה שלוש ושלושים, בניסיון לאתר את הכיתה, חזר בלא כלום. יום שבת ה 9 באוקטובר עבר בחילופי אש הטרדה בין כוחות האויב באזור בילטון לכוח שישב במשלט תרשיחא.

בשעות אחר צהרים והערב הגיעה למשלט תרשיחא פלוגה א' מגדוד 71 , מתוגברת במחלקה מפלוגה ג' ושתי כיתות מפלוגה ב'. עוד נשלחו מספר מרגמות ומקלעים. אל הכוח התלוו שני סיירים שנשלחו ממטה החטיבה. אלה נועדו להוביל את הפלוגה "המעובה" אל משלטי בילטון : 840 , 838 ו 12817 שנותרו בשליטת האויב מאז הקרב שהתחולל בבוקרו של אותו היום. מה שאירע יום קודם לכן ליחידות ההנדסה והאספקה חזר על עצמו. אי התמצאות מספקת בשטח מבותר וקשה לתנועה, גרמה לכך שהכוח לא הגיע ליעדו, ואחרי שאנשיו נעו בשטח כארבע שעות, התמקמו לבסוף במשלט 841 , בערך במחצית הדרך בין משלט תרשיחא לחורבת בילטון ומשלטיה. כך אירע שסייר מגדוד 121 , שהוביל שיירת אספקה נישאת על גב פרדות, וכוח הנדסה וביצור, והגיע למשלט 838 מצא אותו ריק, ופגש את הפלוגה שחיפש רק בדרכו חזרה, במשלט 841 . כוח רגמים שהוביל פגזים על גב שלוש פרדות ונע בנפרד טעה אף הוא בדרכו, חזר לכביש נהריה תרשיחא, ורק בשעות הבוקר הגיע אל משלט 841 בו שהתה הפלוגה. במשך היום נמשכו חילופי אש בין כוחות "צבא ההצלה" לבין הכוח שישב במשלט 841 ובמשלט תרשיחא. בצהרי ה 10 באוקטובר, הגיעו מפקד גדוד 71 וקצין המודיעין שלו לביקור אצל פלוגה א' ונספחיה במשלט 841 . השניים התרשמו מהקושי להגיע אל המשלט עם אספקה אפילו בעזרת פרדות.

אף על פי כן, בפגישה זו עם מפקד פלוגה א' הוחלט על כיבוש מחדש של משלטי בילטון והחזקתם. לפי התכנית תכבוש אחת המחלקות באור יום את משלט 838 ותחזיק בו, ושתי מחלקות ינועו בלילה בסיוע מרגמות ומקלעים ויכבשו את המשלטים 840 ו 817 . קצין המודיעין מציין בדו"ח שכתב, שרק בשעה שתיים בצהרים הגיעה "ארוחת בוקר" זעומה אל הכוחות המתארגנים לקרב במשלט 841 . בשעה ארבע אחר הצהרים יצאה מחלקה 9 לפי התכנית וכבשה ללא התנגדות את משלט 838 . מהתצפית שבמשלט תרשיחא נצפתה התקדמות המחלקה, והצופה מציין שההתקדמות לעבר היעד נראתה לא מסודרת. הכוח העיקרי יצא לדרכו בשעה שבע בערב ובסיוע אש מקלעים ומרגמות הצליח לכבוש את שני המשלטים הנוספים בלא אבדות. במשלט 817 נמצאו גופותיהם של חמישה מששת הנעדרים, אנשי כיתתו של מישאלי, שנהרגו יום קודם לכן. האויב השאיר אחריו בנסיגתו כלי נשק ותחמושת ובהם מרגמה צרפתית. הפעם הצליחו להגיע למקום גם אנשי ההנדסה והאספקה, אך התברר כי אין בידם די תיל לגידור ומוקשים לפיצוץ בתים סמוכים בהם יכול היה להתבסס האויב. הקושי להיאחז במשלטים המרוחקים ולבצרם כראוי הניע את מפקד הגדוד להורות למפקד פלוגה א' להסיג את כוחותיו למשלט 838 . תחילה עוד ניתנה הוראה להשאיר במשלט 817 כיתה מוגברת "לשם משיכת אש" אך לבקשת מ"פ 13 א' בוטלה הוראה זו.

סביב השעה אחת, בליל ה 11 באוקטובר, עזב הכוח את גבעת בילטון כשהוא נושא אתו את חמש הגוויות, והתכנס למשלט 838 . לאחר חילופי דברים ושיקול דעת, בין מפקד גדוד 71 למ"פ א', החליט האחרון לסגת עם כל אנשיו חזרה למשלט 841 , והגיע לשם בשלום לפנות בוקר. תוך השתלשלות הדברים שתיארנו התרחש אירוע שבדיעבד התברר כבעל משמעות קשה. כיתת לוחמים שנשלחה למשלט 842 , מערבית למשלט 838 , ותפקידה היה לאבטח את כוח המרגמות ואת עורפה של פלוגה א', נעלמה. סיור ששלח מפקד פלוגה א' בניסיון לאתר את הכיתה הגיע למשלט 842 ומצא בה ציוד ותחמושת שהופקרו במקום. רק אחר הצהרים הגיעה הכיתה החסרה לנקודה עורפית, והתברר שאנשיה ברחו והפקירו את המשלט. בהוראת המג"ד נפרקו האנשים מנשקם והושמו במעצר.

בבוקר ה 11 באוקטובר שוב נטלו כוחות "צבא ההצלה" את היוזמה לידיהם. כוח שכלל משוריינים וחיל רגלים, בסיוע אש מרגמות ומקלעים, תקף מכיוון מזרח וצפון מזרח את משלט 841 ומשלט תרשיחא. חוליה של האויב הצליחה להסתנן אל אחת העמדות הקדמיות במשלט תרשיחא, שלא היה מוגן די הצורך, הרגה את אחד החיילים מגדוד 121 ותפסה מכשיר טלפון שהיה בעמדה. רק במאמץ גדול נמנע מהאויב להגיע להישג משמעותי יותר וכוחותיו שנסוגו לבסוף, הסתפקו בצליפות והרעשת תותחים לעבר המשלט. פגיעות תותחי האויב, כך מציין קמ"ן 71 , היו מדויקות למדי ומהן נהרג אחד החיילים ואחדים נפצעו. בשעות אחר הצהרים של ה 11 באוקטובר ניתנה הוראה למ"פ א' להחזיר את אנשיו ממשלט 841 למשלט תרשיחא. הכוח הגיע למשלט בערבו של יום, סביב השעה שמונה ושלושים. בבוקר ה 12 באוקטובר סביב השעה חמש, הוחלפו כל יחידות גדוד 71 ביחידות מגדוד 72 וחזרו להתארגנות בבסיסן.

בשולי הדברים עולה אירוע נוסף שגם בעניינו מצאנו מסמכים רבים. במהלך ימי הקרב פעלה במשלט תרשיחא סוללת התותחים ט"ו מגדוד 4 של חיל התותחנים. תותחני סוללה זו שמנתה ארבעה תותחים פעלו החל מה 9 באוקטובר ככוח חיפוי וסיוע לחיילי גדוד 71 שלחמו במשלטים, ובנוסף פעלו נגד תותחי האויב שהוצבו סמוך למשטרת תרשיחא ובגבעת העץ. מהתכתובת החריפה וממכתבי התלונה ההדדיים עולה תמונה קשה של חוסר תיאום והעדר שיתוף פעולה מספק, בין כוחות חיל הרגלים של חטיבה 7 לבין כוח התותחנים ומפקדיו. יתרה מזאת, נראה שזלזול והיעדר הערכה הדדית שררו בין מפקדי הכוחות לאורך כל הגזרה. מפקד סוללת התותחים מלין על כך שאנשיו הושארו חשופים, בלא שנאמר להם דבר, בעמדתם במרחק מאות מטרים בודדים מהאויב. ב 11 באוקטובר, כאשר נפל חלקו המזרחי של משלט תרשיחא בידי האויב, היה אך כפסע בינו לבין סוללת התותחים. רובה הצ'כי האחד ושלושים הכדורים, שהיו נשק ההגנה היחיד שעמד לרשותם, בוודאי לא היו מספיקים כדי להגן על התותחים ואלה היו עלולים ליפול בידי האויב. מפקד הסוללה אינו חוסך את שבט ביקורתו מחטיבה 7 ומעלה טענות קשות מהבחינה הצבאית והאירגונית כאחד: זלזול באויב, חוסר תכנון ומוכנות, בזבוז תחמושת, העדר אספקה ועוד.

מארבע היממות בהן התרחש הקרב שתיארנו עולה תמונה קשה ומורכבת. בעיות קשות של שליטה ופיקוד, היעדר תיאום עד כדי נתק מוחלט בין כוחות חיל הרגלים לכוח התותחנים, וכוחות ההנדסה והאספקה, היעדר התמצאות בשטח ומחסור חמור במודיעין איכותי לגבי כוחות האויב. הדרך ממשלט תרשיחא בו אחזו כוחותינו אל משלטי בילטון דרשה שעות ארוכות בשטח קשה מצוקי ובלתי מוכר.

על אלה יש להוסיף פער גדול ביכולות בין היחידות שפעלו באותו מרחב ואפילו באותה מסגרת גדודית. חלק מהיחידות ביצעו את משימתן כראוי ובאומץ לב ראוי לציון, ובחלקן התגלו מורך לב והעדר דבקות במשימה עד כדי בריחה מול פני האויב, הפקרת עורפן של יחידות קדמיות והשארת ציוד לחימה יקר ערך בידי האויב.

הסבר, ולו חלקי למצב דברים עגום זה, עולה מן מהמסמכים שבידנו. החיילים, כך נאמר, הספיקו לעבור הכשרה ברמת אימון הפרט בלבד, בלא שתרגלו אימוני כיתה, מחלקה, פלוגה וגדוד. בהכירנו את היסטוריה של חטיבה 7 במלחמת העצמאות אין הדבר מפתיע. החטיבה קמה, כפי שסופר, בלהט הקרב, בהליך מזורז והוטלה אל משימותיה בלי שעמד לרשותה זמן להתארגנות וכל שכן לאימון מסודר.

בקרב זה היו לאויב מספר יתרונות. אנשיו הכירו היטב את השטח, הם תקפו בכוח גדול יחסית והשתמשו היטב באש צלפים ותותחים. גם קווי האספקה ודרך הגעת הכוחות אל אזור הקרב מהכפרים מעיליה ותרשיחא הייתה עבורו קצרה ונוחה. למרות זאת לא הצליחו כוחות "צבא ההצלה" לנצל את הצלחתם לשינוי משמעותי בקו החזית וזאת במידה רבה בזכותם של חילי גדוד 71 , גדוד 121 , תותחני השדה מגדוד 4 ואחרים, שעמדו במערכה למרות כל הקשיים והכשלים, שהיו מנת חלקם.
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

https://www.youtube.com/watch?v=xIpfSclj6A4&feature=youtu.be&t=9

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 21:35

הדף נוצר ב 0.38 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2021 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר