כתבת תחקיר של קלמן הביאה ראיות ברורות לכך שידיעות אחרונות לא בוחל בשום דרך כדי לזרוע שנאה וסכסוך:
יום אחרי תחילת הקמפיין הזה, כיכבה על שער "ידיעות" השופטת מרב גרינברג. לצדה הופיעה כותרת גדולה: "הזיכוי השערורייתי של הגבר המכה", ותחתיה כותרת משנה שמסבירה במה מדובר. "האישה שהתלוננה כי בן זוגה הכה אותה באגרופים ומשך בשערה לא התייצבה להעיד נגדו - והשופטת מרב גרינברג החליטה לזכותו". ראשית, לא ממש ברור איך קובע "ידיעות", שמדובר ב"גבר מכה", כשבית המשפט זיכה אותו מהעבירה הזו. אבל מילא זה. קראתי את החלטת השופטת. הפרטים שעולים ממנה מלמדים שבית המשפט שמע כמה עדי תביעה, שוטרים בעיקר, וכן את עדותו של הגבר הנאשם, בעוד התביעה, שקיבלה כמה הזדמנויות, לא הצליחה להביא את האישה המתלוננת להעיד.

בשלב מסוים, אחרי שהדיון נדחה פעם אחר פעם, הבהירה השופטת לתביעה כי אם המתלוננת לא תתייצב לדיון הבא, תסתיים פרשת התביעה בלעדיה, וכך קרה. למה החליטה השופטת לזכות את הנאשם? גם משום שהוא כופר באשמה, ואין בעדויות שנשמעו כדי להוכיח אחרת. גם משום שבהיעדר המתלוננת, שאמורה הייתה להיות העדה המרכזית בתיק, קשה לגבש הרשעה. ולכל זה צריך להוסיף את הערת השופטת, שלפיה "אינני יכולה להתעלם גם משאלות נוקבות שנשאלו השוטרים ביחס למתלוננת, ומראיות שהציגה ההגנה, שלפיהן בהליכים אחרים נחשדה במסירת הודעות כוזבות - בתלונות שהגישה כנגד הנאשם".

לשופטת גרינברג גם היה חשוב להדגיש: "לא התרשמתי, במהלך ניהול התיק, שאי־התייצבותה של המתלוננת נעוץ בחששה מהנאשם, וטענה מסוג זה אף לא נטענה בעבר על ידי המאשימה". מה השורה התחתונה? "אינני סבורה כי יש בראיות שהציגה המאשימה בפרשת התביעה כדי לעבור את המשוכה הנדרשת... ומשלא קמה תשתית ראייתית מספקת המעבירה את הנטל לנאשם, הרי שדינו להיות מזוכה מהאישומים המיוחסים לו".

האם יכול להיות ששופט אחר, לו ישב בתיק הזה, היה מאפשר עוד הזדמנות אחת, נוספת, לתביעה לנסות להביא את המתלוננת להעיד? יכול להיות. אבל האם זה מופרך לזכות אדם, כשהעדה המרכזית נגדו לא מגיעה להעיד? האם זה הגיוני להפוך את התיק הזה למקרה דגל? האם מדובר בהחלטה משפטית מופרכת עד כדי הופעה על שער העיתון, והצגת השופטת כמי שתומכת באלימות נגד נשים?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי samsun האם יכול להיות ששופט אחר, לו ישב בתיק הזה, היה מאפשר עוד הזדמנות אחת, נוספת, לתביעה לנסות להביא את המתלוננת להעיד? יכול להיות. אבל האם זה מופרך לזכות אדם, כשהעדה המרכזית נגדו לא מגיעה להעיד? האם זה הגיוני להפוך את התיק הזה למקרה דגל? האם מדובר בהחלטה משפטית מופרכת עד כדי הופעה על שער העיתון, והצגת השופטת כמי שתומכת באלימות נגד נשים?

בו יש 2 אפשרויות שונות קיצונית - שכל אחת פלילית ומחריבת-חיים:
האחת היא שהאישה כה מבועתת מהאלימות הקשה וחוששת שמה העדות תוביל לפגיעה נוספת בה ולכן היא מסרבת להגיע לבית המשפט.
השניה היא - שמדובר בעדות שקר, שמטרתה להחריב את חיי הצד השני, ולכפות עליו למסור לה סכומים גדולים (עדות שקר, סחיטה באיומים).

משמע - בכל מקרה יש הצדקה ל"מעצר הגנתי" שיתן מענה לאפשרות הראשונה,
או ולחלופין ניצול המעצר והחקירה לבדיקת האפשרות של עדות שקר. (כאשדר מעצר הינו ענישה בפני עצמה גם אם לא ינתן עונש נוסף)


זה לא עניין של "עוד הזדמנות אחת", אלא מחדל אדיר ומתמשך של בתי המשפט שבמקום לנסות לפתור תיקי אלימות קשים,
משחררים ללא חקירה וללא עונש,
ובמקום להעניש את מי שהופך את בית המשפט לכלי בסיסי ב"טרור המשפטי" בתיקי הגירושין בנסיון לסחוט מהם עוד כסף,
מעדיפים להתעלם לחלוטין מעדויות שקר בוטות ומרושעות שגם כשהן נכשלות - גורמות נזק אדיר לקורבן.

כיוון ששופטים "קלי דעת" כמוה פועלים באופן רשלני הפוגע קשות באינטרס הציבורי, ובחיי אזרחים רבים מאוד,
ויצרו דרך להפוך כל תיק גירושין לסיוט המתמשך שנים רבות,
בזמן שלנפגעים אין שום מפלט להגנתם, והשופטים הזחוחים זכאיים לחסינות הרמטית,
ביוש ציבורי הוא בהחלט כלי חשוב לתקן עוול זה.