24-10-2022, 12:57
|
|
|
חבר מתאריך: 21.01.03
הודעות: 2,093
|
|
בצפון מול הסורים לא היה גבול ברור. היו שטחים מפורזים שכל מדינה טענה לבעלות עליהם, וחיילי צה"ל חרשו אותם במסווה של "חקלאים" (כמו "השוטרים" בהר הצופים וכמו רכבי האביר עם לוחיות הרישוי המשטרתיות שהיינו נוסעים בהם ברמת הגולן פעם כשהייתי בסדיר). אבא שלי היה אחד "החקלאים" האלה כשהוא היה בסדיר. הגרסה הרשמית באותם ימים היתה, כמובן, שאנחנו רק מממשים את זכותנו הריבונית של מה שהוסכם; אני חושב שהיום ברור למדי שהגרסה ההיא היתה היתממות והכוונה היתה לקבוע עובדות בשטח גם במה שלא הוסכם.
אבא שלי גם מספר על כל מיני ארועים ביוזמה שלנו. למשל, פעם אחת חשבו בפיקוד צפון להכות קצת את הסורים אם הם ימשיכו להטריד את הסיורים שלנו - נדמה לי שסביב תל דן. הכינו ארטילריה וכל מיני כלים, ושלחו את הסיור להקיף את התל. הבעיה היתה שהסורים דווקא לא ירו עליו. אריק שרון, שהיה המפקד בשטח בתפקידו כרמ"ט הפיקוד, לא היה מוכן לקבל את זה, והוא פקד על הסיור לצאת מחדש ולהקיף את התל בתקווה שיצליח למשוך אש. החיילים חרקו שיניים ויצאו שוב, אבל הסורים, ימח שמם, התעקשו לא לירות. אריק אמר לרב גורן, שהיה אז הרבצ"ר ואיכשהו הזדמן למקום, "בוא נצא אתה ואני לבדנו, אולי עלינו יירו". אבל לפני שהם הספיקו לנסות להתאבד הגיע למקום אלוף הפיקוד דדו ועצר את הסיפור. אז במקרה הזה שאבא שלי היה עד לו הנסיון לייצר תקרית אש לא פעל, אבל במקרים אחרים בהחלט כן. צריך הרבה תמימות כדי לצייר אותנו כמי שרק נהגו להגיב למתקפות.
|