מזה זמן אני שם לב שבעת שמאזכרים בטלוויזיה הישראלית, עימותים ופרשות קרב, מלפני שנים, המספר מציג, מכניס נופך משלו לסיפור, בהסתמך על כך שהצופה/מאזין, אינו זוכר את הדיווח כפי שיצא לתקשורת. לפני שנים לדוגמא, בתוכנית "אויבים" בפרק על נסראללה, מסופר כי גופת בנו נמצאה בדרך הנסיגה של הכוח הישראלי שנתקל ב- "משהו חם ורך" בדרך נסיגתו, דיווח, ונצטווה לאסוף את הגופה, ואחר דקות נוספות, פגש שוב במשהו חם ורך ואסף אותו, ובחוזרם לבסיס גילו גופת חייל שלבושו מדוגם ומשופצר, וכך הבינו שנפל ברשותם אישיות חשובה. לזיכרוני, הדיווח המקורי בזמנו, היה כי הוטחה אש מאסיבית של האויב לאזור בו נהרג בנו של נסראללה כדי למנוע חילוץ הגופה וכך הבינו את חשיבותו של ה-"נכס". מקרה נוסף של סיקור סותר, הוא אודות תקיפת מאהל בשטח האמונים של צוערי חיזבאללה, לפני שנים. פעולה שגרמה לפיגוע התגובה הגדול הראשון בארגנטינה, הגרסה הראשונית סיפרה על מסוקים שהתקרבו בחשאי ופתחו באש מקלעים בעת התקיים מסדר הסיום. בתוכנית טלוויזיה ששודרה לפני מספר ימים, דוהר על מאהל מבוזר שמוקם לאורך קילומטר. זאת באוהלי עשרה אנשים, כך שהמרחק בין אוהל לאוהל כמאה מטר, וזאת בוואדי בעל שתי צלעות משני צדדי הר, כדי להקשות על תקיפה אווירית. בכ"ז נשלחו. מטוסי קרב, ששחררו שובלי פצצות באופן מדוקדק אשר התפזרו בשני הצירים הארוכים וקטלו חמישים צוערי חיזבאללה,
זכורים לי מקרים נוספים של דיווחים שנראים שונים לחלוטין בין גרסה של פעם וגרסה של עכשיו.

גם אם הוא לא קשור למציאות.
זה קורה המון גם במעבר של ספרים לסרטים או סדרות.
לטענתם, ההיסטוריה לא מספיק סקסית וצריך ליפות אותה.
כמובן שכל יוצר מגיש דברים שקולעים לאג'נדה שלו.

יש בישראל הקטנה 3 ערוצים מסחריים- 12,13, 14- שמשדרים 24 שעות ביממה וחיים מתקציבי פרסום קטנים והולכים. איכות. ההפקה יורדת, ובפרט- העריכה. אם מישהו אמר בראיון משהו, לא יהיה. מי שידאג לברר אם זה נכון, ולחתוך בעריכה. תחשוב שהיית צריך לכתוב במשך שבועיים על השירות הצבאי שלך, שלושה עמודים בכל יום, בלי עריכה. טבעי שיהיו טעויות.

קח בחשבון שזה נכון בכל תחום- כלכלה, מדיניות, חברה. מישהו בחליפה מדבר בביטחון, וטועה.

הייתי שותף בעברי לאירוע מכונן רווי פצועים והמולה
12 שעות לאחר האירוע כבר היו פירסומים (מאומתים לדבריהם) שגויים מטעים לא נכונים - שקריים
שלהפתעתי הוטמעו בהמון ספרים או פירסומים שקראתי.

"ואז אתה קמת לבד והסתערת, על מה חשבת ברגע הזה? על אימא על הבית?"
"לא הסתערתי לבד, זו פעולה שכולם עשו, על מה חשבתי? שלוחץ לי הרצועה של הפק"ל"

"אם כן, צופים יקרים הלוחם הזה מצניע את חלקו אבל אין ספק שלוחמינו מפגינים הירואיות ובלה בלה בלה"

בקיצור הם חיים בהוליווד

כמו שניסחה את זה ג ק רולינג: "העיתונות קיימת לא כדי לספר את האמת, אלא כדי למכור עותקים".

לכן קוראים להם "פי האתון" ולא עיתון.

ספר מה קרה