אהלן אנשים... אני בטוח שאף אחד לא זוכר אותי וטוב שכך ,
פעם אחרונה שכתבתי בפורם היה לפני כ 20 שנה...
הכוונה למשהו רציני... אני זוכר שכתבתי כמה פעמים פה ושם :-)
מאז הרבה השנה ורציתי פשוט לשפוך קצת כי אני לבד :-).
אז מה השתנה ב 20 שנה...
סיימתי צבא שירתתי בגבעתי גדוד שקד.
ביימתי לימודי אדריכלות.
אבא שלי נפטר
פגשתי את אישתי התחתנתי הבאנו ילדה לעולם.
ועזבנו לקנדה.
היום 2.6 שנים בקנדה.
אישתי לפני שנה וחצי החליטה שהיא רוצה להתגרש...
אחרי אין ספור בגידות ,ניסינות להחיות את המערכת יחסים התעוללות פיזית ונפשית בי ובילדה הגדולה שהיא בתי החורגת ...
היום אני גר עם הילדה הביולוגית שלי והבת הקטנה שלי ,קיבלתי משמורת כמעט מלא עליה.
אישתי הרחיקה והתלוננה שאנסתי את בתי הקטנה ושאני מקיים מערכת יחסים עם הבת הגדולה...
המשטרה חקרה וסגרה תיק...
היום אני נלחם לקבל משמורת מלאה על הילדה הקטנה שאוכל ןנתק לגמרי מאישתי כי אני יודע שעוד 14 שנים ככה אני לא אוכל לשרוד....
אומנם הבעיות שלי קטנות לאומת מה שקורה היום להרבה אנשים.
אבל כל אחד עם הבעיות שלו ...
במרץ יהיה משפט על התקיפה של אישתי מקווה שימצאו אותה אשמה וישלחו חזרה לארץ....
לא יכול לתאר את ההרגשה של משפחה מפורקת כששני מבוגרים נמצאים במצב של מלחמה היא יורה ואני מתגונן....
המבט שלה כשאני רואה אותה כשאני מובר את הילדה הקטנה בסופי שבוע הוא כועס ומלא זעם...
ואני רק רוצה ללכת קדימה להצליח לפרנס ולהרים את הבנות שלי שיצליחו בחיים.
אולי ךמצוא מערכת יחסים טובה שהבנות יראו איך זה אמור להראות באמת.

יכול להיות שקנדה זה חלק מזה:
אחד השלבים זה לבודד אותך ממעגלי תמיכה - חברים ומשפחה.
והם יעשו הכל כדי לשמר תקשורת, ולהמשיך בהשפלה.

לפחות אתה יודע שאחרי המשפט הסיוט יגמר

היא ניסתה לנתק אותי מהכל קנדה סה היה הנסיון בריחה שלה על חשבוני :-)