לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 03-05-2024, 19:51
צלמית המשתמש של Fang
  משתמש זכר Fang מנהל Fang אינו מחובר  
מנהל בפורום צבא וביטחון
 
חבר מתאריך: 26.11.05
הודעות: 10,295
Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Lolo669 שמתחילה ב "אשכול הנצחת חללי צה"ל ומערכת הביטחון - 7/10 ומלחמת חרבות הברזל"

האשכול הזה מתבקש, כאן נוכל לשתף ולהעלות סיפורים סירטונים וכל מה שאפשר על נופלי אחד האירועים הכי מטלטלים מבחינה ביטחונית שהמדינה שלנו עברה מיום היווסדה.

כפי שכבר סיפרתי, משפחתי ואני איבדנו שני בנים יקרים איתם היה לי קשר מאד עמוק ואני נושא את כאב אובדנם איתי כל הזמן ובכל מקום.
נדמה שכמעט ואין משפחה או מסגרת שהאירועים האלה לא נגעו בהם, יהי זיכרם ברוך כולם

סמל עוז ארדי ז"ל (2004-2023)
https://www.izkor.gov.il/%D7%A2%D7%...4eafa4eb7a631e5

החיוך המהלך הזה אשר גדל בקיבוץ חצור ואהב את האדמה (הפקנו ספר לזיכרו וקראנו לו "היית פעם ילד השדה") גדל בשבט הציוני שלנו
כשהגיע זמנו התגייס ב 12.2022 לחה"ן ותוך כדי מסלול יצא לקורס חובשים.
שירת בגדוד 603, עם תחילת האירועים נכנסו לרצועה מצפון ונעו דרומה, הוא חווה לחימה ובפעם הראשונה תיפקד כחובש תחת אש והציל חיים (שבוע לפני שנפל היו יחד עם כוח מגדוד 12 של גולני, המ"פ נפצע מפיצוץ במסגד ועוז טיפל בו עם ח.ע קיבוע ועירוי עד שהגיע מסוק פינוי, בחייל אחר שנכנס להלם הוא טיפל עם "סכימת יהלום" עד שהתאושש והיו עוד כמה קלים).
ב 14.12.23 היה בנגמ"ש נמר"ה של המ"פ עם חבריו, הכלי הראשון בטור רק"מ בהובלת גדוד 12 בלב שכונה צפופה בחאן יונס, מחבל מתאבד רץ אל הנגמ"ש עם מטען עלוקה "חירוף נפש" והצמיד אותו לדלת האחורית.
טנק שנסע מאחוריהם זיהה את המחבל ופתח באש ממקלע אבל זה היה מאוחר, כל האירוע היה שניות ספורות.
כל חיילי הכלי נפגעו ברמות פציעה שונות תלוי איפה ישבו, מהפיצוץ הדלת התעוותה ואי אפשר היה להוציא אותם, כך שכבו פצועים מדממים כשבפנים עשן ומחנק.
לקח זמן עד שהוציאו אותם אחד אחד מפתח עליון, גם כי עוד התנהלה לחימה באזור (עשו מארב קלאסי, אחד רץ עם מטען לכלי הראשון בשיירה שנעה באזור אורבאני צפוף והשאר המטירו אש ממבנים שולטים).

כוח שלדג הוציאו את הפצועים וגם אותו עדיין חי, ד"ר יואל רופא מילואימניק מצק"ח 7 יחד עם צוות רפואי של גדוד 12 עשו כל מה שאפשר להציל אותו אבל הוא לא שרד
מספר שעות לאחר מכן קיבלתי טלפון עם ההודעה המרה והשמיים נפלו עלי, הילד שהחזקתי מהיום שנולד והפך לנער חסון אשר החליט להיות חבלן בעקבותי ושאב ממני כל כך הרבה השראה כי היינו מאד קשורים נפל

הכנתי סירטון לזיכרו


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

רנ"ג אברהם פליישר ז"ל (1960-2013)
https://www.izkor.gov.il/%D7%90%D7%...1437b98369bce71

גם אבי היה חיוך מהלך ומלא השראה, גדל באשקלון ושירת בנח"ל המוצנח, אחרי השחרור עבר לקיבוץ משאבי שדה ולמד בפקולטה לחקלאות ברחובות, הוסמך כאגרונום.
נישא לורדה מקיבוץ מגן ושם קבעו את ביתם, נולדו להם שלושה ילדים.
היה חבר כיתת הכוננות של הקיבוץ, כשהחלה התקפת החמאס בבוקר ה 07.10.23 הכניס את משפחתו לממ"ד, לקח את הנשק והאפוד ורץ עם שאר חברי כיתת הכוננות לאזור השער המערבי של הקיבוץ.
עשרות מחבלים הגיעו עם טנדרים ואופנועים והחלו לנהל קרב עם חברי הכיתה, רבים מול מעטים ועם נשק עדיף (כולל רימוני יד ומטולי RPG), אמנם פוצצו חלק מהגדר ונכנסו מעט אבל לא הצליחו לכבוש את הקיבוץ כפי שעשו ביישובים אחרים.
בחילופי האש נפגעו שני חברי כיתת הכוננות, ברוך הרבש"צ ואבי.
הוא הוכנס למרפאת הקיבוץ, רופאת הקיבוץ ניסתה לייצב את מצבו. כשהחברים ראו שהם הולכים ומאבדים את הפצועים ארגנו רכב ופינו אותם דרומה לקיבוץ רביבים.
מסוק פינה אותו משם לבי"ח הדסה אך הוא לא שרד את הטיסה.
בזמן הזה הקרב על הקיבוץ לא הסתיים, רק בשעות הצהריים מחבלי הנוחבה עזבו כשהם משאירים אחריהם מחבלים הרוגים ופצועים אחרי שהבינו שליישוב הזה לא יוכלו להיכנס.
לאחר מכן הגיע כוח של יח' אגוז וסרקו את הקיבוץ, לאחר מכן פינו את כל תושביו.
עוד באותו היום אחותו הודיעה לי שהוא נפל, בהמשך התבררו נסיבות נפילתו

כתבה על הקרב של קיבוץ מגן
https://www.kan.org.il/content/kan-...ws-item/571814/

סרטון השתלשלות האירועים בצורה כרונולוגית


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

גם לזיכרו הכנתי סירטון


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


נערך לאחרונה ע"י Fang בתאריך 13-05-2024 בשעה 19:32.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 09-05-2024, 19:33
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,962
סמ"ר ירין פלד
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Lolo669 שמתחילה ב "אשכול הנצחת חללי צה"ל ומערכת הביטחון - 7/10 ומלחמת חרבות הברזל"

באותה שבת איומה, בין ריצה לימ"ח אי-שם בדרום להתארגנות וגיוס של כל הפלוגה והגדוד, הייתי בקשר מקוטע עם יעל - חברתי הטובה יותר מימי הסדיר אי-אז בשנות ה90 שגרה באחד מקיבוצי העוטף. אחרי הרבה שעות של דאגה, בסופו של דבר חולצה עם ביתה התינוקת. בשעת ערב מאוחרת שאלה אותי אם יש לי קשר לרפואה של גדוד 13. לא הבנתי למה זה נחוץ והיא אמרה לי שהאחיינית שלה ירין חובשת במוצב נחל עוז, הקשר איתה נותק והדבר האחרון שהם יודעים הוא שהיא נפצעה והועמסה על אמבולנס ממוגן שיצא לכיוון סורוקה ונעלם. ניסיתי לברר מהמעט שהכרתי, לא יצא מזה כלום. בשלושת הימים הבאים היינו באטרף של פעילות ובקושי יצא לי להיות איתה בקשר, ואז ביום שלישי משום מקום באה הודעה של שורה אחת שאי אפשר לשכוח "ירין נהרגה, אבל לפחות יש גופה לקבור". כולנו ספגנו טלטלות קשות באותם ימים, ועדיין עצם התובנה שפתאום עצם הקבורה כבר אינה מובנת מאליה היא רגע מצמרר.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בהמשך, דרך קטעי וידאו וכתבות בחדשות, גיליתי מי היתה ירין מארי פלד. ילדת קסם מקיבוץ בארי, הבת של נמרוד וטל, שכבר מגיל צעיר נמשכה לתחום הרפואה דוקא מסיבה של מצוקה: כשאחותה הקטנה ליהי היתה בת שבע, היא עברה התקף אפילפסיה מאוד קשה מתוך שינה. ירין הייתה איתה וקראה להורים, ומאז ניטע בה הרצון לעזור לאנשים ולטפל בהם, לדעת מה לעשות ואיך להגיב בשעת מצוקה. בגיל 15 החלה להתנדב במד"א בתחנת אופקים, והפעילות הזו תפסה את רוב זמנה הפנוי. היא אהבה את האקשן של הטיפול הראשוני. החלום שלה היה להיות פראמדיקית. היא נאבקה מול הצבא כדי להגיע לקורס חובשים והתעקשה לשרת באזור העוטף, על אף נפיצותו, ביחידת טיפול נמרץ צבאי שבמוצב נחל עוז. היא ראתה בכך שליחות: לשמור על הבית ולטפל, בין היתר, גם באנשי בארי. המסירות שלה היתה מדהימה: כשהיתה יוצאת הביתה בימי חמישי, המשיכה מיד למשמרת במד"א. היא הצטיינה, הן בהתנדבות במד"א והן בשירותה הצבאי. קצין הרפואה הראשי האוגדתי ביקש שהיא תישאר בקבע להיות העוזרת שלו. היא כבר החלה ללמוד לפסיכומטרי לקראת לימודי סיעוד ופראמדיקים באוניברסיטת בן גוריון, אבל בסוף התרצתה וחתמה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בבוקר ה-7 באוקטובר התעוררה ירין במוצב נחל עוז לקול אזעקות ופיצוצים. היא רצה יחד עם הבנות למיגונית הפתוחה במוצב, והספיקה לדבר עם אמה טל בטלפון. לעבר המיגונית נזרק רימון, וירין, יחד עם חברתה שיר ביטון, פנו חזרה למגורים והתחבאו שם. כשנתקלו במחבל הן הרגו אותו, אך בכניסה לחדר הפתיע אותן מחבל נוסף מהחלון והרג את שתיהן.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

המוות שלה טילטל לא רק את המשפחה והיחידה אלא גם את משפחת מד"א. לירין הייתה בקשה אחת שכתבה על פתק לפני מותה, ונמצא עליה בהמשך - אם תיפול בקרב, היא רוצה שכל מתנדב מד"א שיכול ישתתף בהלוויה שלה עם המדים של הארגון שהיא הכי אהבה: החולצה הלבנה של מגן דוד אדום. הלוויה שלה - היחידה שיכולתי להרשות לעצמי להשתתף בה באותם ימים טרופים - היתה מדהימה (אם אפשר לתאר אירוע כזה כך): היא נקברה בחלקה הצבאית של בית העלמין בסביון, כאשר מאות מתושבי היישוב עומדים לאורך הדרך עם דגלים לכבוד המעמד. את רכב הלוויות הצה"לי ליווה משמר כבוד של עשרות אופנועים, ונראה היה שחצי מהקהל הרב שהשתתף היה מתנדבי מד"א צעירים מכל רחבי הארץ שבאו לחלוק כבוד אחרון. כמות ההספדים הבלתי נגמרת רק הבהירה כמה לא רגילה וכמה מיוחדת היתה ירין, וכמה טוב העולם הפסיד כשאיבדנו אותה.

חודשיים לאחר מותה, נפטר פטריק ז"ל - סבא של ירין ואבא של יעל. יש אומרים שמותה של נכדתו שברה את ליבו של הצרפתי הזקן והאהוב.

מסע הלוויה (יש לפתוח את הקישור)


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 13-05-2024, 17:19
צלמית המשתמש של ArmouredDov_D9
  ArmouredDov_D9 ArmouredDov_D9 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.10.03
הודעות: 11,174
רס"ל אנדועלם קבדה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Lolo669 שמתחילה ב "אשכול הנצחת חללי צה"ל ומערכת הביטחון - 7/10 ומלחמת חרבות הברזל"

רס"ל אנדועלם קבדה, בן 21 מקריית גת, לוחם צמ"ה בגדוד 603, נפל ב-ג' בשבט התשפ"ד (13 בינואר 2024)

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


https://www.idf.il/נופלים/חללי-המלחמה/אנדועלם-קבדה/
https://www.ynet.co.il/news/article/hkzi1vwyt
https://www.israelhayom.co.il/news/...rticle/15097541

מפקדו הישיר, מפקד המחלקה סגן נתיב עמיעד, ספד לאנדו, כפי שכולם קראו לו, "אני זוכר את הרגע הראשון כשפגשתי אותך כשהגעתי לפלוגה. ביום הראשון שלי בתפקיד יצאנו למסע שנקרא 'הולכים בשבילם', לזכרם של נופלי חטיבה 7 ובהם נופלים של גדוד 603, הגדוד שלנו. נשארתי איתך בתחנת אוטובוס ביום סגרירי באחד היישובים הסמוכים לגבול לבנון ועשינו ראיון היכרות. כבר מהרגע הראשון נשבעתי בקסמך, בענווה ובפשטות ושקט שכלכך אפיין אותך. שקט שהשתלב בצורה כמעט דמיונת בשקט ובאוויר, ובפסטורליות של הצפון של אותם ימים".

עמיעד סיפר על החייל המקצועי שידע להפעיל את ה-D9 כמו אמן, "הכלי העוצמתי הזה שאין כמעט דבר שיכול לעמוד בפניו ולא סתם אני מדגיש את המילה כמעט, כי כדי שהכלי הזה יהפוך להיות הכלי העוצמתי שהוא, הוא צריך מפעיל שיהפוך אותו לכזה. אתה היית אותו מפעיל שלימד אותי שעוצמתו של צה"ל היא לא בכליו היא באנשיו".
_____________________________________
ArmouredDov_D9
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 29-05-2024, 23:55
  Prototype Prototype אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.12.14
הודעות: 953
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Lolo669 שמתחילה ב "אשכול הנצחת חללי צה"ל ומערכת הביטחון - 7/10 ומלחמת חרבות הברזל"

הרבה זמן חשבתי אם לשתף פה או לא.
הרגשתי קצת לא הוגן, כי יודע שיש כל כך הרבה לספר עליהם וזה יהיה כל כך נורא אם אשכח מישהו.
החלטתי לשתף על ג'מאל עבאס ושחר פרידמן, כתבתי את זה יומיים אחריי שנפלו בטוויטר.
אני רק מקווה שהיה להם טוב פה טרום כניסתם לעזה וכל כך מצטער שלא נעלתי אותם בביתי (כאילו היו נותנים לי)...
לזכר טובי בנינו, רק שנהיה ראויים להם.

יום אחרי הטבח המזעזע שעברנו בעוטף, פתאום אצלי בחצר ישבו כמה חיילים והשאר ישנו בשקי שינה על הרצפה בסלון.
הם ישר קמו ונעמדו מולי, התנצלו על זה שפרצו לי לדירה, אמרו שלא העזו להיכנס לחדר שינה (שהוא גם הממ"ד) ושהם מיד יוצאים.
אמרתי להם שהם שלא יעיזו.
יש להם כאן מזרנים, מקלחת, הדלקתי להם את הדוד למים חמים ואמרתי להם שבייתי הוא ביתם כל עוד הם פה.
ואין מצב שהם לא נכנסים לחדר שינה - זה הממ"ד.
אם יש צבע אדום, חדר שינה או לא, טסים פנימה. בסוף גם הצטלמנו שם כולנו באזעקה.
ישבנו יחד לילות כימים (מי יכל להירדם אחרי מה שחווינו). אוכלים ביחד, עשרות כוסות קפה יחד.
ג'מאל (על הספה בפינה הימנית העליונה עם הסדין השחור לבן. משמאלי בתמונה בחצר בלילה ומימני בתמונה בקפה של בוקר אצלי בחצר) היה מספר על הבית, המשפחה שהוא גאה בה. החברה שבבית. כמה הוא כל-כך גאה במסלול הצבאי שלו ומשפחתו. כמה חשוב לו שהם יהיו גאים בו וכמה החיילים עליהם פיקד היו הכל בשבילו.
הוא ידע לצחוק איתם וידע גם להיות קשוח איתם.
תמיד חייך, אבל ידע לדאוג שכל משימה וכל פעולה תתבצע חד וחלק. בלי עיגול פינות. הוא היה האבא והאמא שלהם פה.
ולהם היה מבט של הערצה בעיניים.
ג'מאל תמיד הסתובב מוכן ולעיתים נא באי-נוחות. "אנחנו רוצים לעבוד הוא אמר".
כשהיה רואה אותי ער לפנות בוקר היה מתעצבן עליי. פוקד עליי ללכת לישון.
"אתם גיבורים" ואמר שאני יכול ללכת לישון, עכשיו הם פה. עכשיו תורם והם שומרים עלינו וייעשו כל מה שצריך כדי שהבית שלנו יחזור. אישית, לא הייתי מסוגל לישון.
אבל האמנתי לו, עדיין מאמין לו.
שחר (ישן על המזרון בצמוד לשולחן האוכל אצלי בסלון ושני מימין, עם השיער הבלונדיני הזה שלו אצלי בממ"ד בזמן אזעקת צבע אדום) היה מספר על החברה בבית, כמה הוא אוהב אותה ואיזה כיף הם עושים. היה מספר על הלברדור הענק שלו, מראה לי תמונות שלהם משחקים, הראתי לו תמונות של צ'ארלי שלי ואמרנו שיום אחד עוד נפגיש ביניהם.
הוא היה קצת שטותניק, אבל כזה שאוהבים ותמיד גורם לחבר'ה לחייך.
סיפר על הכרטיס טיסה שמחכה לו, על התוכניות להעתיד. ההתלבטות בין להתגייס לשב"כ או בכלל לפתוח איזה פוד טראק.
הייתה לו אהבה עצומה לאוכל. סיפר על אוכל שהכין והראה לי תמונות בפלאפון איך הוא מבשל ומאכיל את חברים שלו
בעיקר היה מתלהב מהחומוס שלו ואמר שהוא הכי טוב בארץ.
כל הזמן היה לו חיוך על הפנים.
הם שאלו על העוטף, איך החיים פה וכמה יפה כאן.
דיברנו על איך כשכל זה ייגמר, נשב שוב אצלי בחצר כולנו ונעשה חגיגה.
מדיי פעם הייתי תופס אותם לשיחה, בעיקר את ג'מאל, פלאח ושאר הקצינים. תמיד הייתי מבקש - תשמרו על עצמכם.
באתם מורעלים, מלאי מוטיבציה, הדם בער לכם עם מה שראיתם כאן, רציתם לרוץ. לפעול. ואני רק התחננתי. לאט. אנחנו כבר שילמנו. תהיו זהירים, מורעלים אבל חכמים. שתחזרו הביתה בשלום.
הם כבר לא יחזרו הביתה.
אוהב אתכם,
אזכור אתכם תמיד.
💔🇮🇱🫡

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 02-12-2024, 22:57
  ninesouls ninesouls אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.01.03
הודעות: 2,284
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי EZA שמתחילה ב "נפטר מפצעיו יונה בריף,הפצוע הקשה ביותר של צה"ל מה7.10"

בן כספית כותב על בריף:
רס"ל יונה בריף נקבר ביום רביעי. בן 23, חובש קרבי בדובדבן, שנלחם על חייו 417 ימים וכמעט ניצח את המוות, כנגד כל הסיכויים. הוא נכנע למחרת הפסקת האש בלבנון. הוא השאיר אחריו אין סוף לבבות שבורים ואנשים בהם נגע בדרכו המיוחדת. בחייו, במלחמה על חייו ובמותו, יונה בריף ניפץ את כל החסמים ושבר את כל השיאים והגבהים. "סופרמן?", כתב אחד מחבריו בהספד מצמרר, "היה צמר גפן לידו. כל המדינה צריכה לדעת מי היה יונה, את מי איבדנו היום".

ביומיים האחרונים דיברתי עם חבריו, רופאיו, אנשים שליוו אותו ואת המאבק שלו. סיפרו לי על ההיאחזות המדהימה בחיים. על התקווה והאופטימיות. על הגבורה והנחישות. על המסירות וההתגייסות. ההתנפלות על כל שביב, בדל או סימן של סיכוי, על כל קרן אור מהוססת. ההגדרה "גיבור" מתגמדת ומצטנפת מבויישת אל מול הצעיר הזה. העוצמות שלו, הן הסיפור שלנו.

חצי שנה לפני ה-7 באוקטובר, בפעילות מבצעית בטול-כרם, הוא נפצע בינוני ממטען חבלה שהושלך לעבר הלוחמים. עבר הליך שיקום ארוך. בסופו, היה יכול לעבור לתפקיד עורפי ולסיים את השירות בנחת. לא, לא יונה בריף. הוא התעקש וחזר ליחידה. שבת, ה-7 באוקטובר, היתה השבת הראשונה אותה סגר בבסיס ככונן מבצעי, אחרי הפציעה. יחד עם חבריו קפץ בבוקר ישר לכפר עזה. צוות של דובדבן הגיע לשם בערך באותו זמן עם צוות של סיירת מטכ"ל. כ-20 לוחמים שלא ידעו, עדיין, לאן הם נכנסים.

דובדבן ומטכ"ל חילקו בעצם את הקיבוץ ביניהם. כל צוות "לקח" חצי קיבוץ, בלי לדעת שמאות מחבלים אורבים להם בפנים. תוך זמן קצר הם הבינו. היה ברור להם שהסיכוי לצאת משם בחיים נמוך מאוד. זה היה קרב גבורה שנמשך שעות. שני חבריו הטובים של יונה, המפל"ג בן ברונשטיין והלוחם אמיר פישר, נפצעו קשה. אמיר צעק לעזרה. יונה הגיע והחל לטפל בו. הוא משך את אמיר ואת בן לעבר מחסה, תחת אש תופת. הוא הבין שהסיכוי להצילם קלוש, אבל לא ויתר. ואז הוא נפגע. הוא חטף 13 כדורים ונפל על חברו הטוב, אמיר. אם זה מזכיר לכם את "בלדה לחובש", אתם צודקים.

יונה בריף נפגע בכל הגוף. כדור בראש, כדור בגב, כדורים בשתי הרגליים, בידיים, בכל מקום אפשרי. הוא המשיך להילחם והמשיך לטפל בחבריו. הוא שם לעצמו לפחות שני חוסמי עורקים. הוא חולץ יחד עם האחרים רק אחרי שעות. הובהל ל"ברזילי" ומשם לשיבא. לרופאים לקח מעט מאוד זמן להבין שזה פצוע שלא ישרוד. רופא שנתקל בפצוע כזה בשדה הקרב כשהפצועים מוטלים סביב, לא יטפל בו. מקרה אבוד. אי אפשר לשרוד פציעות כאלה. אבל ביונה בריף טיפלו. ועוד איך טיפלו. בחיים לא טיפלו ככה באף אחד. והוא שרד. 417 ימים ולילות הוא שרד וכמעט ניצח את המוות.

"הוא היה אמור למות תוך ימים", אומר דר' יורם קליין, מנהל הטראומה בשיבא, שניתח אותו באותו יום, "אבל הוא לא מת. הוא נלחם. אני בחיים לא ראיתי הרקולס כזה. הוא הפך למשפחה של כולנו. הוא היה כאן שנה וחודשיים. בהתחלה, אף אחד לא האמין שיש סיכוי. אבל המאבק שלו החדיר את התקווה גם בלבבות שלנו. הוא קיבל איזה 200 מנות דם. לפחות 20 ניתוחים. אין מומחה בעולם שלא הבאנו לכאן, שינסה לעזור להציל את הבחור הזה. קטענו את שתי רגליו. אחת מהקטיעות שלו היתה הכי גבוהה שראיתי, כולל חלק מהאגן. בניתוח השתתף מומחה הקטיעות הכי מפורסם של צבא ארה"ב שהוטס לכאן במיוחד.

הבאנו מומחי כבד מכל העולם, ייבאנו תרופות מיוחדות למלחמה בזיהומים פטרייתיים. תשמע, הבחור הזה לא ויתר וזה סחף את כולנו. לעיתים היה נדמה שהוא בן אל, שהוא לא בן תמותה. אף אחד לא היה שורד פציעה כזו אפילו שבועיים. והוא חי שנה וחודשיים. חלק מהזמן היה בהכרה, דיבר, עשה תרגילי כושר במיטה, אפילו שר, בלחש, עם זמרים שבאו למיטתו. אבל בסוף גם לסופרמן יש תקרת זכוכית".

מנהל שיבא, יצחק קרייס, היה מגיע בקביעות לחדר מספר 11, יושב ליד המיטה של יונה ובוכה. קרייס אמר למישהו ש"יש רפואה, ויש רפואה של יונה בריף. מה שהבחור הזה עשה כאן, פשוט לא ייאמן". קרייס היה אחד המספידים בלוויה שהתקיימה בהר הרצל. ח"כ חילי טרופר הגיע פעם אחת לביקור, ונשבה. הוא התאהב בצעיר שבור הגוף ששכב מחובר לאין סוף מכשירים, מוניטורים, צינורות ואמצעים, והגיע כל שבוע, כל יום חמישי. נפתלי בנט בא, ונשאר. סביב המיטה של יונה בריף התפתחה קהילה שהלכה וגדלה. אנשים הגיעו ספקנים והפכו לגדולי המאמינים.

אין בספרות המקצועית דוגמה דומה למישהו במצב הזה ששרד 417 ימים בטיפול נמרץ. סביב רס"ל יונה בריף הוקמה מחלקה נפרדת לרפואה בה נשברו כל חוקים והכללים שידועים לרפואה. הכבד שלו לא תפקד, הכליות לא עבדו, הגוף היה שבור לגמרי, ניתוח רדף ניתוח, קליע אחר קליע נשלפו מגופו, והוא המשיך לחיות. צהוב כולו, מרוסק ומיוסר, אבל חי. לאורך כל התקופה הזו הוא היה צלול כבדולח. חלק מהזמן מורדם ומונשם, חלק בהכרה מלאה. כשהיה בהכרה, דיבר. שר. עודד והתעודד. לא איבד תקווה לרגע.

הוא לקה באין ספור זיהומים. לפחות עשר פעמים דלקת ריאות. בכל מקרה כזה הוא הורדם והונשם והסיכוי שלו לחזור היה קטן. אבל הוא חזר. בכל פעם מחדש. למרות הגוף השבור, הפגיעות המערכתיות, הטראומה הגופנית הכללית, גם המומחים הספקנים ביותר החלו להאמין שזה אפשרי. שהגיבור הזה יוכל לשרוד.

"באתי אליו כל שבוע. רוב הזמן הוא היה בהכרה. דיברנו, צחקנו, הוא היה מבקש שאביא אומנים שאהב. הוא מאוד אהב מוסיקה. וכולם באו", סיפר חילי טרופר. מי לא היה ליד מיטתו. דודו טסה, ברי סחרוף, אביתר בנאי, עומר אדם, בניה ברבי, עידן רייכל ועוד. יהורם גאון ישב ליד המיטה של יונה ושר לו את "בלדה לחובש". הרי השיר הזה הוא בדיוק סיפור הפציעה של יונה. והוא ביקש שיבואו גם סטנדאפיסטים, שבאו בהמוניהם. חנוך דאום, אדיר מילר, קטורזה, גיא הוכמן ועוד רבים. הצחיקו ובכו. ליאור סושרד הגיע. דייויד ברוזה נחת מחו"ל ובא ישר מהשדה. ברוזה היה האחרון שניגן ושר אצל יונה. ביום שישי שעבר הגיע אביתר בנאי, אבל יונה היה כבר מורדם ומונשם. קבעו שיבוא בשישי שאחרי. במקום זה, בנאי בא ושר בלוויה.

הוריו של יונה, דייויד והייזל, עלו מארה"ב מטעמי ציונות. משפחה דתית-ליברלית. יונה היה הצעיר בששת ילדיהם. הצבר היחיד שנולד לאחר העליה ארצה, בירושלים. רייצ'ל, האם, אמרה בלוויה שהבוקר למחרת מות בנה, היה הבוקר הראשון בו ישנה במיטתה מאז 7 באוקטובר. "הלכתי למטבח והייתי צריכה לנסות לזכור איך מפעילים את מכונת הקפה". המשפחה היפהפיה הזו הקימה לה בית בחדר מספר 11 בטיפול הנמרץ בשיבא וניהלה משם את המאבק על חייו של יונה. שם הם עקבו בעיניים דומעות אחר המדדים, מתעודדים מכל שיפור קל, מרעידים לנוכח כל החמרה. שם הם קיוו, יחד עם כה רבים אחרים, שהוא יעשה את הלא ייאמן ויחיה.

מותו ריסק גם את הצוות. פרופ' קרייס, פרופ' ערן סגל מהטיפול הנמרץ, דר' יעל חביב מנהלת טיפול נמרץ נשימתי, עוד רופאים ואחיות, כל מי שהיה שם ונשבה בקסמו של הלוחם הגיבור. "הם היו מרוסקים", אמר לי מישהו בשיבא, "הוא סחף אותם, הם הפכו למשפחה שלו, הוא היה משימת חייהם. בשלב מסויים למרות הנתונים כולם התחילו להאמין שזה אפשרי".

ביום העצמאות האחרון הגיע פרופ' סגל מהבית יחד עם הצוות, למבצע מיוחד. "על האש" ליונה בריף, באגם של שיבא. יחד עם המשפחה וחברים הצליחו להוציא אותו, עם המיטה וכל המכשירים וליווי רפואי מוקפד, לפיקניק עצמאות, ל"על האש" כמיטב המסורת, כדי שיונה ינשום קצת אוויר בחוץ. המאבק שלו הפך, בעיני כל המשתתפים, למאבק של המדינה.

אלון קמינר הוא פצוע שאולי אתם מכירים. מילואימניק בן 26, סגן מפקד "סנפיר" שנפצע קשה במלחמה. איבד רגל, שתי ידיים ועין, פניו ספגו פגיעה קשה. קם מתוך הפציעה הזו וחזר לחיות. לאחרונה יזם קמפיין אופנה של "רנואר" בו חלק מהדוגמנים היו הוא ופצועי צה"ל נוספים. גם קמינר ליווה את מאבקו לחיים של יונה בריף. עם היוודע דבר מותו, שלח קמינר לפרופ' סגל את ההודעה הזו:

"היי ערן, מצטער על השעה. חשבתי על יונה היום ואז ישר חשבתי עליך ועל הצוות, וכמה לא פשוט הייתה בטח הסיטואציה. אני יודע כמה הייתם קרובים אליו ואתה, וכמה רציתם שהוא ינצח. אני בטוח ששמעתם כבר ויודעים שאי אפשר להציל את כולם אבל זה עדיין כואב אני בטוח, עם מסירות נפש כמו שלכם איך אפשר שלא.

אני רוצה בשם כל אלה שכן הצלחתם להציל להגיד תודה. תודה שלא ויתרתם עלינו, תודה שעבדתם ימים כלילות כדי שיהיה לנו את הסיכוי הכי טוב לנצח את הקרב. תודה על ההקרבה שלכם ועל כך שאני יודע שגם עם כל העצב הגדול עבורכם, אתם כרגע שם, מטפלים באדם הבא במסירות אין קץ. אני מקווה שלכולכם היה מי שיחבק אתכם היום כי מילים הן מוגבלות לעיתים, ורוצה לשלוח חיבוק ענק ממני. בבקשה אם תוכל להעביר את זה הלאה לצוות ולכל מי שצריך אני אשמח שזה יהדהד אליהם".

"זה לא סיפור של מוות", מסכם חילי טרופר, "זה סיפור של להיאחז בחיים. לא לוותר. יונה היה גיבור בטול כרם, גיבור בכפר עזה, גיבור 417 ימים. כל יום בו חי, ולא מת, היה יום של נצחון".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 21:16

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר