18-05-2024, 13:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,933
|
|
זה יפה שאתה כותב בכזו נחרצות דברים שלא מתיישבים עם התנהגויות של הרבה מאוד אנשים אחרים לאורך הרבה מאוד שנים בכל תרבות אנושית.
מה שעוד יפה הוא שאתה מערבב בין תחומים או רמות שונות של התנהלות.
בהיבט רמות או תחומים של התנהלות- יש תחום של תפישת המציאות שבה מחזיק מפקד (למשל אלוף פיקוד דרום או מפקד אוגדת עזה) לגבי המצב
הרצוי לכוחותיו באופן כללי מול האויב שבאופן כללי קיים מולו. התפישה של המפקד היא המקור למה שהוא קובע ודורש מהכוחות בגזרתו.
תחום אחר הוא טכניקות קרביות או תרגולות ברמת המסגרת.
לדוגמה- גם כשכל צה"ל בעידוד משרד האוצר והממשלות התנהג כאילו לא צפויה מלחמה ולכן זה בסדר שבשריון בקושי ינהגו בטנקים ויירו בתותחים
באימונים- עדיין לימדו קורס תותחנות וקורס נהיגה. כמות האימונים היתה זעירה ומגוחכת. ובכל זאת לימדו נהיגה ותותחנות, והקפידו ללמד נכון (יחסית).
ולעניין כוננות עם שחר- מישהו (שאפשר להתווכח על מידת החכמה במעשהו) החליט להחליף את המושג הזה למושג חדש בשם "גשר יום" ואחיו
"גשר לילה". אולי מפני שהבורות משגשגת והביטוי "כוננות עם שחר" מאמץ מדי את מוחם של כמה אנשים?
אבל לפחות חלק מן המשמעות והפעולות נותר. וטוב שכך- מן הסיבות המעשיות מאוד שתיאר היטב Assaf B . זה שאתה מבטל אותן בנחרצות כזו רק
מראה שגם אתה נטוע היטב בתפישה משלך, ומבטל סימנים וממצאים שהמציאות כבר מראה לך ולאחרים.
התחום המהותי ביותר הוא מה שתיאר מאיר 89 בדבריו. המפקדים בדרג רמטכ"ל, אלוף, מפקד אוגדה, מח"ט ומג"ד לא התנהלו כאילו הם נערכים
לעבודה צבאית כל אחד ברמתו.
לא הרמטכ"ל בהיבט הנהגת היערכות הצבא והנחיית מפקדים בכירים.
לא אלוף פיקוד דרום בהיבט הכוונת כל מה ומי שתחתיו אל עבר מה שיכול להתנהג כאויב, הגדרת איום ייחוס- אל מה ומי יש להתייחס כאויב אפשרי
או ודאי. לא בהיבט הנחיה של מאמצי בינוי, אימון, אמצעים, חשיבה ואיסוף במודיעין ותכנון והתכוננות ביחידות.
לא מפקד האוגדה- ברמתו- בהיבט ביצורים, הנחיית יחידות, אמצעים, הכוונת מפקדי שדה ומודיעין לאסוף, לנתח, לתכנן ולהתכונן אל מול מה ומי
שיכול להיות אויב בעתיד (מיידי ועתיד רחוק יותר).
לא מח"ט- שיכול להשפיע מעט על אמצעים וביצורים, אבל הרבה יותר על פעולת יחידות שתחתיו- גם לזמן מוגבל- באופן ההתייחסות, היערכות וחשיבה.
לא מג"ד- בהיבט טכניקות קרביות ותרגולות ברמת הפרט ועד הפלוגה ואולי אפילו הגדוד - למרות שמג"ד כבול קשות באמצים שברשותו ולא באמת יכול
לעשות הרבה בכל הקשור להשגת אמצעים.
כל הצבא שלנו עבר ניוון והדרדר לחשיבה דרך פיגועים.
לא היתה חשיבה על תמרון ומלחמה. ראשית לא על האויב, ושנית אצלנו- לא היתה תכנית להתפרסות של מחלקות ופעולה של יצירת איסוף מיידי
בדרג השדה (תצפית ומשקפת!) ולא היתה שום מודעות של מסגרת מתמרנת עם מסגרות משנה, שיוצרים מגע מיידי באיסןף, פריסה לרוחב גזרה
(ברוחב כלשהו), קביעת עתודה, זיהוי שטחים שולטים ותפשיתם לשם השגת שליטה של מסגרת לוחמת עם מסגרות משנה על מרחב כך שאויב
שנע במרחב יזוהה ויועסק.
הצבא כלל לא התנהג כצבא, אלא כמעין כיתת כוננות ענקית ומבוהלת. כאילו כל קציני הקבע ישנו והתעוררו למלחמה בתחתונים, ומשם מתחילים לעבוד.
ראיתי את זה גם בגיוס בימ"ח, שם כמות האנשים הסדירים (חובה וקבע) לא רלוונטית לגיוס בחירום, ועקב הרגלים הם שואפים לשמור על המוכר להם
ולא יודעים להעביר הילוך למצב "חירום פתע".
אני לא מאשים כל כך את חיל האויר, כי אינני מצפה מחיל האויר לדעת מהם התורפות והחולשות של צבא היבשה, על מנת לחפות עליהן.
אני בהחלט כן מצפה מקצינים בצבא היבשה ליבער להם למצות את המשאבים של עצמם, להציב את עצמם באמדה שבה הם יכולים לאמר בכנות לעצמם
שיש צבא יבשה עם אמצעי ירי, קשר, מודיעין ותנועה. ושיש לו חולשות ותורפות (לא חשוב מדוע) ואז ללכת ולדבר עם זרוע האויר והחלל וזרוע הים
וחיל המודיעין ולשים על השולחן שוב ושוב ועוד פעם ערימה של "מה יש", ואז ערימה של "מה אני יודע על האויב" ועוד ערימה של "מה אני מעריך שאויב
יכול לעשות עם זה ולמה אני חושב ככה" וגם ערימה של "את זה וזה אני עושה לא טוב או לא יודע לעשות כלל" ולבסוף "איפה ואיך אתם יכולים לעזור לי
לחפות על החולשות שלי, מה אני מפספס לדעתכם ולמה, ומה כולנו יחד לומדים מזה?".
נכון שפעם התחילה תפישה של "אש מתמרנת" ולפניה "מהפיכה בעניים צבאיים" וגם "לוחמת מידע" ועוד כל מיני.
אבל מי שבוחן את ההתרחשויות באופן טרחני, שלא לומר פולני (או עירקי של פעם- ורצוי מהמשפחות עם אחוז לא הגיוני של רואי חשבון) יראה שהקו העובר
כחוט השני בכל אירועי המלחמה, בלי קשר לגודל ונפח- הוא שבלי עבודה יבשתית אין הגעה לקו הגמר של השגת המטרה.
אולי יוצא הדופן היחיד הוא אירוע הטלת פצצות האטום על יפן- ואני מאמין שאין לנו מה ללמוד מזה ברמת לחימה קונבנציונלית.
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)
"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'
|