24-09-2024, 12:35
|
|
|
חבר מתאריך: 21.01.03
הודעות: 2,245
|
|
סיכום קצר
בצפון התקיימו כ-11 חודשים של התשה הדדית ללא השגים מובהקים לאף צד אך תוך דינמיקה של הסלמה אטית אך מתמדת. לאחר דעיכתה (הלא-מוכרזת) של הלחימה בדרום שהסתיימה למעשה ולאחר שבמשך החודש-חודשיים האחרונים נשמע רצף של הודעות מצד בכירי המערכת הבטחונית על מוכנות ללחימה בצפון ועל העברת מרכז הכובד של הלחימה לשם, חל בשבוע שעבר שינוי מובהק.
עוד לא ברור האם עיתוי נקודת המפנה - המבצע לפיצוץ הביפרים - היה יזום ומתוכנן או תוצאה של חשש מחשיפת המבצע, אבל, בכל אופן, ברור שזה היה הטריגר לשינוי הכולל בחזית. לאחר פיצוץ הביפרים הגיעו פיצוץ מכשירי הקשר וחיסול אחמד עקיל ומפקדי כח רדואן. אתמול הגיע שלב נוסף ורחב בהרבה - תקיפה בהיקף נרחב של יכולת הטילים של חיזבאללה, כנראה בעיקר בהתמקדות בטילים ששוכנו בתוך בתי שיעים. לתקיפות קדמו התראות לציבור השיעי לפנות את הבתים האלה ולפי דיווחים מסויימים אולי גם "הקש בגג"; למרות זאת, על פי הדיווחים מלבנון, נהרגו בתקיפות אתמול קרוב ל-500 איש (בניגוד למתקפות קודמות בהן נראה היה שהמטרה היא פגיעה בקני שיגור ומאגרי רקטות אך תוך הימנעות מפגיעה בנפש). לא ברור מצבו של בכיר חיזבאללה כרכי שגם המבנה שבו הוא היה הותקף.
נראה כי המטרה המיידית של הפעולה אתמול היא צמצום היכולת הרקטית של חיזבאללה לטווח בינוני וארוך - דבר שיש לו ערך גם כשלעצמו וגם במקרה שהעימות יסלים הלאה למלחמה בהקף מלא. אולם, נראה שהמטרות העיקריות של הפעולה הן רחבות יותר. ראשית, נגבה כאן הפעם מחיר כואב מהעדה השיעית (סביר שכמעט כל הנפגעים הם בני העדה, ואפשר לנחש שיתר הלבנונים לא מזילים עליהם דמעה) והועבר מסר ברור לגבי הנזק שהעימות היזום עם ישראל כבר מביא עליה ויביא הרבה יותר אם יתרחב. השיעים גם נסו בהמוניהם מדרום לבנון ויצרו עבור חיזבאללה בעיית פליטים שתקשה עליו למשוך את העימות. שנית, בניגוד למצב של "משוואת הרתעה" שהתקיים לאורך העימות עד כה, ישראל מבהירה שהיא כבר מוכנה להסלים לפי הצורך ואינה מביאה את תגובת חיזבאללה בחשבון השיקולים. המצב הזה מביא את חיזבאללה לצומת אסטרטגי: עד כה הוא סינדל את עצמו למלחמה בעזה, אולם עכשיו הוא חייב לבחור בין הגדלת ההימור לממדים שספק אם יוכל לעמוד בהם (אף שכבר התברר לו שהקלפים שהוא מחזיק פחות חזקים משחשב) לבין הנחת הקלפים על השולחן. עד עכשיו הוא טבל את אצבעותיו בקדירת המים הרותחים שבישל סינוואר וכמעט לא נכווה, אבל עכשיו הקדירה כולה עלולה להישפך עליו.
מטרות נוספות הן רחבות עוד יותר: אם חיזבאללה יסוג מהשתתפותו במלחמה, יירשם כשלון לתפישת "אחדות הזירות" ו-"טבעת האש" שיחייב הרבה חשיבה מחודשת בקרב אויבי ישראל. אם הוא ימשיך, התוצאה עשויה להיות שחיקת היכולות שלו באופן שלא יאפשר לו להיות איום משמעותי על ישראל במשך כמה וכמה שנים - לפחות אם נקבל את האמירות שנשמעות מבכירי המערכת כמבוססות (לפחות ביחס לחיזבאללה, עד עכשיו הם מציגים קבלות). במצב כזה גם המעמד שלו בלבנון ובקרב העדה השיעית עלול לעמוד בסכנה. מעבר לכך, בכל רחבי המזה"ת אפשר לראות עכשיו מה יכול לקרות לגורם שישראל רואה אותו כאוייב עיקרי וממקדת בו את מאמצי המודיעין והתכנון במשך שנים רבות. אפשר להניח שזה לא מוסיף תיאבון למי שראה את ישראל כחברה קרועה, שסועה ומפולגת, כבדה ושקועה בבירוקרטיה שאיבדה את היכולת ליזום ולפעול. במאמר מוסגר, ההתרחשויות של השבוע האחרון מעמידות באור אחר במקצת את הטענות שנשמעו כנגד הפניית תקציבים למודיעין ולחיל האוויר.
וכדאי בכל זאת להזכיר שעם כל ההצלחות המבצעיות לאחרונה, החשש מהסתבכות שריר וקיים. אין לחיזבאללה דרך נסיגה טובה מהצהרותיו הקודמות, וגם אם זה נגד האינטרס שלו הוא עלול להחליט להמר על הסלמה. הוא עוד לא החליט להפעיל את היכולות ארוכות הטווח שלו; אם זה יקרה, גם אנחנו עלולים לשלם מחיר לא פשוט. אנחנו עדיין עלולים להידרש גם לכניסה קרקעית, על כל הסיכונים הכרוכים בה וכאשר לא ברור מה יהיה הפעם מנגנון הסיום שלה. כל זאת עדיין במצב שבו אין לנו פתרון לשאלת עזה והחטופים, וכאשר האמון הציבורי בהנהגה המדינית והצבאית נמוך והמדינה עדיין מפולגת. צריך לקוות שבתוך כל זה נהיה מסוגלים לנווט נכון.
|