שלום לכולם,

אם מישהו יכול להסביר מאיזו סיבה, בכל השנים שחלפו מאז הוצג החימוש הנ"ל, לא פותחה בישראל פצצה עם תכונות דומות - - אשמח מאוד ללמוד.

בתקופה שה GBU57 הוצגה, שאלתי (בדאגה) מכר, מפקד טייסת קרב, 'מה עושים' כשאין לנו פצצה כזו שאמורה לחדור את פורדו, ותשובתו היתה "יש לישראל חימושים מתאימים".

אילו היתה מיוצרת כאן פצצה דומה והיו כאלה זמינות בשבועות האחרונים, בתנאים (שליטה אוירית מלאה) ששררו בשמי איראן בשבועות האחורנים, היתה בעיה להטיל כזו מ C-130 או דומה ?

תודה.

הGBU-57 בבסיס שלה היא חודרן קינטי ענק. כדי להשיג את האפקט של החדירה היא צריכה להגיע למהירות סופית - להבנתי הרקולס לא מסוגל לטוס מספיק גבוה כשהוא עמוס כדי לזרוק אותה בצורה אפקטיבית כך שהיא תצבור מספיק מהירות לפני הפגיעה.

כיוון שאין לנו מטוס שמסוגל לשאת אותה, לפתח מקבילה זה מיותר. גם אם היית מייצר דגם נחות ששוקל פחות ודורש מהירות פחות גבוהה - הרקולס צריך עליונות אווירית מוחלטת כדי להטיל פצצה בשטח אוייב. אני לא חושב שמישהו היה חותם לך לפני שלושה שבועות שישראל תצליח להשיג עליונות אווירית בשמי איראן תוך יומיים עם אפס נפגעים.

תודה.
אתה אומר שמכיוון שאין לנו מטוס שיכול להטיל אותה ממספיק גבוה, לא פיתחו כזו?
מדובר בהטלה מ 30,000-40,000 פיט? בכל השנים האלה ישראל לא יכלה להצטייד במטוס או להסב מטוס, שישחרר פצצה מגובה כזה?

AWACS, שזה 707? טס בגובה כזה? ברור שאין לו פתחים מתאימים במקור, אבל מדובר בלא מעט שנים והשאלה אם לא היה אפשר להתאים למשל מטוס כזה ולפתח פצצה כזו

אתה לא מצטייד ובונה מטוס במיוחד עבור יכולת כל כך ספציפית, ומטוס אחד גם לא היה עוזר לך. כפי שראית, פצצה אחת לא היתה מספיקה. אתה צריך יכולת להטיל כמה פצצות ברצף, ברמת דיוק כזו שאחת תיכנס לתוך החור שהקודמת לה עשתה. אז אתה צריך טייסת של מטוסים בעלי היכולת הזו (עם טייסים שמתאמנים על כשירות כזו). לארה"ב יש מטוסים כאלה ממילא, אז זו רק אחת היכולות שלהם ולכן יש טעם עבורם להחזיק דבר כזה. אבל באותה מידה, גם הם לא מפתחים ומצטיידים בסופר-מופ במשקל מאה טון שתוטל ממטוס שיטוס במאך 3 בגובה מאה אלף רגל; אם יש משהו שה-MOP לא יכולה לחסל, אז יסתדרו בדרך אחרת ולא יוציאו 100 מיליארד דולר על פיתוח יכולת ספציפית ומטוס ספציפי.

לפחות לפי מחאא, גם ל B2 נפתח מסדרון בטוח על ידי מטוסים דור 4 + 5 ואחרים לאבטחה. בנוסף על האוטוסטרדה שפתחנו להם. הרקולס, בהנחה שיש פצצה ומטוס מתאים, יצטרך סביבה עוד יותר בטוחה מ B2 חמקן

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Portman שלום לכולם, אם מישהו יכול להסביר מאיזו סיבה, בכל השנים שחלפו מאז הוצג החימוש הנ"ל, לא פותחה בישראל פצצה עם תכונות דומות - - אשמח מאוד ללמוד. תודה.

כי ממשלת ישראל לא החליטה שצריך וזו החלטה לגיטימית. בשביל לגרום לאיראן לוותר על תוכנית הגרעין לא צריך לפגוע במתקני הגרעין, צריך לפגוע באיראן.

הצורך בפצצות חודרות אינו בהכרח רק לגרעין. כשהאויבים שלנו לומדים להחביא יכולות צבאיות בתתק מאתגר, מתגבר הצורך בחימושים מתאימים

בוא נתחיל עם זה שכל נושא האמל"ח המיוחד של צה"ל מסווג אז תשובות לא תקבל כאן
לגבי פצצות חודרות בונקרים יש דברים שמפורסמים (כמו BLU-109), מה שלא מפורסם אז או שאיננו קיים או שרצוי שיישאר בחושך

ניתן לאשכול הזה להתנהל אבל נזכיר לכם לשמור על ב"מ ולא לערב נושאים לא קשורים כי כבר מחקנו תגובה אחת עם קצת פוליטיקה

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

למטרה אסטרטגית יחידה במינה כמו פורדו הייתי שולח מטוס אזרחי, עמוס חומרי נפץ, מוסב לשליטה מרחוק.

נניח בואינג 737 עם 10-15 טון חנ"מ (מתוך כ-20 טון הפרש בין משקל עצמי למשקל המראה מירבי). עשרות מיליונים עלות רכישה, עלות פיתוח הנחיה סבירה (אפשר לקחת ממל"ט ומחימוש מונחה). פחות רגיש לנ״מ מהרקולס מאויש שטס ישר בגובה רב.

הבעיה לא בכמות החנ"מ אלא בקרבה ובאיטום למטרה בפתרון שלך

על פורדו אפשר היה להפיל גם אלף טון חנ"ם, אבל בלי יכולת חדירה הם לא היו מגרדים את המתקן. אתה חייב לחדור לעומק ההר ולהתפוצץ בפנים, אחרת לא עשית כלום. מטוס, גם אם הוא יהיה ג'מבו, לא בנוי לזה.

זכית בפרס ההצעה ההזויה לסופ"ש

יש כל כך הרבה סיבות למה זה לעולם לא יקרה, שאפשר לסכם אותן בארבע מילים: זה לעולם לא יקרה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לזה יש פורומים באינטרנט.לסיעור מוחות.

היסטורית, במלחמת העולם השניה ניסו כמה שיטות נגד ביצורים.
- פשיטות קומנדו
- פצצות ענק (למשל tall boy הבריטית, האם הרוחנית של חודרות הבונקרים בני ימינו)
- מפציצים טעוני חומר נפץ מוטסים מרחוק (aphrodite , anvil האמריקאיות ו- Mistel הגרמני)

לא יודע אם זה יעבוד. לא יודע אם זה עדיף.

האפקט של רעידת אדמה במקום המותקף מושג רק על ידי חדירת הפצצה עמוק. הויברציה מועצמת משום שהאנרגיה עוברת דרך תווך קשה.
הצנטריפוגות רגישות מאד, גם כשאינן עובדות, לזעזועים אף קלים. הם צריכות להיות מאוזנות היטב כדי להסתחרר בעשרות אלפי סיבובים לדקה. לא תועבר אנרגיה משמעותית מפיצוץ רב-עוצמה על פני השטח גם אם יוכוון כלפי מטה עד לעומק 80 מטר בסלע. אך לא כך כ-6 טון חומר נפץ מתפוצצים בעומק 80 מטר.
אני משער שנעשו ניסויים כאן לבדוק עוצמת התנודות עם חדירת פצצה לעומק 15-20 מטר שביכולת ישראל. כנראה שהגיעו למסקנה שזה אינו מספיק או שהתכוונו לפעול בדרך זו במידה והאמריקנים לא היו מצטרפים.
הצנטריפוגות בפורדו ונתנז הינן ז"ל ומוטב לא להקשיב לקולות המערערים על איכות הפגיעה. רובם באים ממניעים פוליטיים. ללא צנטריפוגות, ללא מתקן המרה מגז למתכת, שהושמדו, תם פרוייקט הגרעין האירני, גם אם בידם מאות קילוגרמים של אורניום מעושר ברמה 60 אחוז. הפרוייקט יתחדש כאשר יבנו המתקנים והצנטריפוגות מחדש, תהליך שלוקח שנים, או לנצח אם המקומות יותקפו שוב ושוב כאשר יחודש הפרוייקט מבעוד מועד.
"טולבוי" בהחלט אבי הפצצה שהוטלה בפורדו. האמריקנים כשנה לאחר המלחמה העתיקו ושיפרו, משקל 12 טון לעומת 10 טון. לא הייתה להם בעיית נשיאה עם ה-B-29 ו-B-36.
אפקט רעידת האדמה נוצל על ידי הבריטים להריסת גשרי מפתח על ידי הקרסה של עמודי התמיכה כי לא ניתן לדייק. התוצאות של תקיפת מחסות הבטון בנות כמה מטר של הצוללות הגרמניות היו מעורבות. חרטום הפצצה היה פלדה מוקשית, ולא איזוטופים קשים בהרבה ובעלי נפח קטן יחסית למשקלם.
לגבי מטוסי נפץ מונחים אזי הם הופעלו כנגד מטרות פתוחות כמו פתחי מנהרות שבהן תותחים כבדים, ומטרות חשובות על פני השטח.

סיעור מוחות הוא מצויין, אבל גם הוא צריך להיות מחובר למציאות. נכון להיום לא קיים מטוס נוסעים שמוסב לשיגור/הטלת נשק חי והגורמים לכך רבים ונעים בין רגישות עסקית ופוליטית, מגבלות הפלטפורמה מבחינת הטסה מרחוק, וחוסר יעילות ספציפי בשלב הסופי - הן במתווה ומסלול הטיסה, והן בפגיעה והיזימה. וזה בלי לחשב פרט פעוט כמו עלות המטוס לעומת השימוש החד פעמי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כפי שהאמריקאים עשו באפגניסטן, זו פצצה של 9.7 טון.
האם היא מתאימה לאתרים כמו פורדו? לא יודע.
כמו כן, יש לארה"ב פצצות GBU-72 במשקל 5000 פאונד, שניתן להטיל מ F15 והן למעשה גרסה מתקדמת יותר של ה GBU28

1. פצצת GBU-43 MOAB היא פצצת דלק אוויר שנועדה להשמיד מטרות רכות כמו חיילים, ציוד, ורכב לא ממוגן על פני שטח נרחב, ואין לה שום יכולת חדירה קשה למעט אפקט וואקום.
2. הפצצה הזאת היא יותר מהכל נשק פסיכולוגי, שנועד במקור להרתיע את חיילי צבא סאדאם לפני הפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003. היא נועדה לשחזר את אפקט ההרתעה שהושג במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 שהושג אז על ידי פצצות BLU-82 Daisy Cutter, שלפני הטלתן האמריקאים פיזרו מהאוויר כרוזים על הכוחות העיראקיים המזהירים שהפצצה הכי גדולה עלי אדמות עומדת להיות מוטלת עליהם. חיילים עירקים רבים פשוט תפסו את הרגליים וברחו בריצה אל תוך המדבר, אלה שנשארו תיארו חוויה דומה לזו של שורדי הפצצה הגרעינית (בהפרש סדרי הגודל המובן מאליו, והנזק השיורי שלא היה).
3. ה-MOAB יוצרה בעבודת יד ובכמות מזערית של 15 פצצות בלבד, שבפועל אפילו לא הוטלו במלחמה בעירק. מעבר לפצצות הבודדות שהוטלו בניסויים בארצות הברית, הפעם היחידה בה נעשה שימוש מבצעי בפצצה כזאת היה באפגניסטן בשנת 2017.
4. הפצצה הזו כל כך גדולה וכבדה שכאמור נדרשת הטלה ממטוס תובלה, מה שבהכרח דורש חיסול מוחלט של כל איום נ"מ כלשהו באזור המטרה ובנתיבי הכניסה והיציאה אליה. כמו שכולנו יודעים המצב באירן אינו בהכרח כזה, במיוחד שמדובר במטוס יחסית איטי ומגושם עם יכולת תמרון והתחמקות מוגבלת מאוד.
5. בהמשך לסעיף 3, מעצם הכמות הקטנה אין יצוא של הפצצה למדינות ידידותיות כולל ישראל. כך שכל הדיון הוא לגמרי אקדמי ולא קונקרטי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל