כולנו זועמים - ובצדק - על הצביעות המחרידה של האו"ם ובית הדין בהאג.
הם לא אלה שביצעו את הטבח הנתעב בשבעה באוקטובר. אבל ברגע שהיינו במצב להתגונן, להשמיד את היכולת של הרוצחים לחזור על הזוועה הזו - הם קשרו לנו את הידיים באופן שיטתי.
המזל הגדול הוא שלא הקשבנו להם, והיה לנו את הנשיא טראמפ שעמד לצידנו.

בלי להשוות את עוצמת הזוועות, אבל באותו כיוון עקרוני של צביעות והגנה על אלימות:
כולנו זעמנו כשהקפלניסטים שברו שמשות על רכבים עם נשים וילדים בפנים, חסמו כבישים, הציתו אותם והטילו מצור על מספרה של שרה נתניהו.
גלי בהרב-מיארה אמנם לא עמדה שם בעצמה ולא זרקה אבנים - אבל היא סגרה על המשטרה שתיתן לכל האלימות הזו לעבור בלי הפרעה משמעותית.

וגם בג"ץ - הם לא מגעילים וחד-צדדיים באותה מידה כמו היועמ"שית, אבל הם כן סגרו על הממשלה שלא תוכל לפטר אותה, ובכך אפשרו להמשך המצב הזה.

אותו דפוס חוזר: מי שלא ביצע את האלימות בעצמו - אבל מנע מאיתנו את היכולת להגן על עצמנו מפניה - הופך לשותף מלא באחריות.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/