הטילים המתמשכים על מרכז הארץ נושאים עמם גם מסר חשוב לתושבי המרכז:

עד 7 באוקטובר, ספגו יישובי עוטף עזה טפטופי רקטות, ואנחנו לא התייחסנו לכך ברצינות מספקת - פשוט כי לא חשנו זאת על בשרנו. אנחנו חיינו בשקט מוחלט, רחוקים מהאיום.

עכשיו, אנחנו יכולים להבין מעט ממה שהם עברו, אבל רק מעט: לנו יש דקה וחצי להגיע לממ"ד, ועוד כ-10 דקות נוספות אם מדובר בטיל מאיראן. לעומת זאת, לתושבי העוטף היו רק 15 שניות, ולפעמים אפילו פחות. אותו דבר נכון גם לתושבי הצפון.

ומעל הכול, ישנם המתיישבים ביהודה ושומרון: כל נסיעה בכבישים עבורם היא סיוט של אבנים, ירי קטלני או איומים אחרים. אנחנו, שלא חווים זאת יום-יום, לא מבינים ולא חשים אותם מספיק. והשקט שאנו נהנים ממנו? הוא בזכותם - אחרת, אנחנו עצמנו היינו על קו הגבול.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/