שמתי לב לדמיון המדהים בין השנאה העיוורת לנתניהו לבין השנאה העיוורת ליהודים.

גם אם למחנה רל"ב אין אפילו מועמד אחד ראוי שיוכל לעשות עבודה טובה יותר, הם נשארים נגדו בכל מחיר. בהתחלה הם טענו שזה בגלל המשפט, אבל כשמוכיחים להם שנתניהו זכאי יותר מכל פוליטיקאי אחר בישראל - זה לא משנה להם. וכשנתניהו מוביל את המדינה להישגים אסטרטגיים דרמטיים, כמו בהגנה עליה במלחמה הנוכחית - גם אז הם מתעקשים להישאר נגדו, בשנאה תהומית שאין לה שום הסבר רציונלי.

אותו דפוס בדיוק, רק פי אלף יותר חזק, אנחנו רואים אצל שונאי ישראל בעולם כולו. פעם הם האשימו את היהודים בזה שהם "לא נלחמו מספיק" במלחמת העולם הראשונה, והיום הם מאשימים אותם בדיוק בהפך - שהם "נלחמים יותר מדי". השנאה כל כך עמוקה, עד שהם מסוגלים להמשיך בה גם כשהם יודעים בוודאות שהיא תוביל בסופו של דבר להשמדתם שלהם - רק כי הם לא מסוגלים להתאפק מלנסות להשמיד את המדינה היהודית.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/