אמנם היא עצמה לא נתפסה בגניבה ישירה.
היא רק האימא של הגנב.

בהעלמת עין, ביד רוחצת יד, מי שהיה אמור להעמיד אותו לדין — היא הגנה עליו.

ואלה שמחזיקים בה בתפקיד גם אחרי שפוטרה, אולי הם עצמם לא עושים את המעשים המעוותים שהיא עושה, ואפילו פסקו נגדה כמה פעמים.
ובכל זאת הם מגלגלים עיניים, מעבירים את התפוח הלוהט אליה, ומסבירים שהם “סומכים עליה”. כאילו.

ואותה בדיוק הגישה חוזרת מול הרשות הפלסטינית.
הם עצמם לא מחבלים, חלילה.
רק מחבלים מסתתרים מאחוריהם, מתפתחים תחת חסותם, והרשות — במו ידיה — מעבירה כסף למשפחות המחבלים.

מתברר שכמו שיש “אימא של גנב”,
כך יש גם “אימא של מחבלים”.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/