​פרשת בלק, בלעם והאתון של בלעם בראייה אקטואלית

​במבט ראשון, פרשת בלק מעוררת תמיהה: התורה מקדישה פרשה שלמה ורוויית פרטים לסיטואציה שבה מנהיג זר שוכר "מומחה" - לא כדי לפתוח במלחמה צב אית, לא כדי לירות טילים או לשלוח גדודים, אלא רק כדי לדבר. "רק" לקלל.

​ההתמקדות הזו של התורה מלמדת אותנו שיעור עצום על כוחו של הדיבור, כושר הביטוי, התקשורת והרשתות החברתיות. מילים אינן "רק" מילים; הן כלי נשק לכל דבר. כפי שמנוסח בספר משלי: "הַמָּוֶת וְהַחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן". במילים נכונות אפשר לבנות עולמות ולהביא תועלת עצומה, ובמילים רעות, חס וחלילה, להחריב ולהרוס.
​
​בפרשה שלנו אנו פוגשים היררכיה ברורה ומאורגנת היטב של קמפיין תעמולה מודרני, המורכבת משלושה גורמים:

​1. המממן (בלק): שונא ישראל מושבע. הוא המנוע מאחורי הקלעים, זה שמוכן לשלם שלמונים כבדים וממון רב כדי לייצר דה-לגיטימציה לישראל.

​2. השכיר בעל התשוקה (בלעם): ה"מומחה" שמספק את הסחורה. הוא אמנם עושה את זה בשביל הכסף והכבוד, אבל אל תטעו - הוא עושה את זה עם המון חשק פנימי. הוא פשוט אוהב לקלל את בני ישראל, רחמנא ליצלן.

​3. האידיוט השימושי (האתון): מי שסופג את המכות, רץ קדימה בלי להבין את התמונה הגדולה, ולא מקבל על כך שום תמורה.
​
המודל האקטואלי: "אם לקרוא לך באו האנשים"

​הסיטואציה הזו מוכרת לנו היטב גם היום. קרנות זרות, ארגונים בינלאומיים ומדינות עוינות משקיעים מיליארדי דולרים לא בגדודים, אלא בנרטיב. הם שוכרים אנשי אקדמיה, עיתונאים, אמנים ומשפיענים כדי שיפיצו קללות, השמצות והסתה נגד מדינת ישראל.
​בלעם המודרני נמצא תמיד בדילמה. מצד אחד, המצפון או האמת הפנימית מאותתים לו שזה לא נכון. מצד שני - הכסף הגדול מפתה.
​התורה חושפת בפנינו את המנגנון הזה בדיאלוג של בלעם עם הקב"ה. בהתחלה נאמר לו: "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא". אך כשהשליחים חוזרים עם הצעות מפתות יותר, הניסוח משתנה:
​"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים - קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ - אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".

​ורש"י (בשם חז"ל) מבריק בפירושו: "אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר - קום לך אתם".
​בלשון חז"ל, "קריאה" היא פרסום והכרזה פומבית. התורה מלמדת אותנו כאן עצה מעשית ומתוחכמת למלחמה בהסברה העוינת: אם אתה כבר הולך להשכיר את המילים שלך עבור כסף, חובת השקיפות חלה עליך. תדאג ש"הקריאה תהיה שלך" - תצהיר בגלוי מי מממן אותך, מאיזו קרן מגיע הכסף ומי השולח.
​כאשר הציבור הרחב מבין שלא מדובר ב"דעה אובייקטיבית" או בערכים נעלים, אלא בשליחות ממומנת בתשלום, העוקץ של הקללה יוצא. הנזק ממוזער מיד, כי כולם מבינים שזו פשוט תעמולה מסחרית.

​האתון: מחיר המעורבות העיוורת
​וכאן נכנסת האתון - האבטיפוס של "האידיוט השימושי".

​האתון לא שותפה לחוזה הפיננסי בין בלק לבלעם. היא לא מקבלת שקל מהשלמונים. היא פשוט נמצאת שם, רואה חלק מהמציאות (את המלאך), נבהלת, וסוטה מהדרך. בלעם, שממוקד כולו בכסף ובשנאה שלו, לא רואה דבר ומכה אותה שוב ושוב.

​זהו בדיוק גורלם של אותם "פעילים" ואנשים מהשורה, הנגררים אחרי קמפיינים של הסתה ברשתות החברתיות. הם אינם מודעים לאינטרסים, למיליארדים שזורמים מאחורי הקלעים או לאג'נדות הפוליטיות הקרות. הם בטוחים שהם פועלים למען מטרה נעלה או מתוך דחף רגעי, אך בפועל - הם רק משמשים כלי שרת, סופגים את ה"מכות" ומפיצים את הרעל הלאה בחינם.

​שורה תחתונה
​התרופה האולטימטיבית למילים רעות היא שקיפות ואור. ברגע שנאלץ את ה"בלעמים" של ימינו לחשוף את מקורות המימון שלהם בגלוי, הנזק יקטן, ה"אתונות" יפסיקו לרוץ בעיניים עצומות אחרי קללות ממומנות, ונזכה לראות בהתקיימות ההבטחה: וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (דברים כג, ו).

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/