כיצד החרמות הפנימיים מכרסמים בריבונות הלאומית ומסכנים את קיומנו

בשיח הפוליטי בישראל עולה פעם אחר פעם הוויכוח סביב שיתוף פעולה עם גורמים שאינם מחויבים למפעל הציוני. מהצד הימני מטיחים בשמאל כי ממשלותיהם יישענו על כוחות אנטי-ציוניים (אפילו בדרך של הימנעות בהצבעות), ומנגד, גורמי שמאל משיבים בטענה: "אבל הרי גם בנימין נתניהו ניהל משא ומתן פוליטי והיה מוכן להקים ממשלה עם מנצור עבאס".

אולם טענות אלו מחמיצות את נקודת העומק. התשובה ההיסטורית והמעשית לשני הצדדים היא אחת: שורש הבעיה אינו רצון חופשי, אלא החרמות הפנימיים.

החרם הפנימי כלשון מאזניים כפויה

לאורך ההיסטוריה ובגולה, חיו היהודים תחת הנהגות זרות, ולעיתים עוינות, מחוסר ברירה. גם כיום, קהילות בתפוצות כפופות לממשלים שמצביעים נגד ישראל באו"ם. נקודת המפנה של קום המדינה הייתה הריבונות - היכולת להקים ממשלה פרו-יהודית ופרו-ישראלית משלנו.

כאשר חצי מהעם מחרים ומבטל את החצי השני, נוצר מבוי סתום פוליטי. החרם הזה הוא שכופה על המערכת לפנות אל אותם כוחות אמביוולנטיים, שאינם בצד שלנו גם בזמן מלחמה, ולהפוך אותם ללשון המאזניים הבלעדית. אלמלא החרמות הפנימיים במחנה הציוני, לא היה לשום מנהיג - מימין או משמאל - כל צורך או אילוץ להישען עליהם.

האבחנה הביטחונית: בין הציבור החרדי למי שאינם שותפי גורל

המציאות המורכבת הזו מקבלת משנה תוקף כאשר בוחנים את סוגיית השירות והנאמנות למדינה, ועומדת בניגוד מוחלט להשוואות שמנסים לעשות לעיתים בין מגזרים שונים:

* הציבור החרדי: הוויכוח לגבי גיוסו הוא פנים-ישראלי, חברתי וערכי, מתוך תפיסה שמדובר בחלק אינטגרלי מהעם ומהשותפות הגורלית.
​* הכוחות שאינם שותפי גורל: כאן, מערכת הביטחון ובג"ץ עצמו מכירים במציאות שונה לחלוטין. הסיבה לכך שאין חובת גיוס על קבוצות אלו אינה תרבותית, אלא נובעת מחשש מובנה ועמוק לגבי נאמנותם למדינת ישראל כמדינה יהודית. קיים חשש ביטחוני כבד כי בעת מלחמה כוללת, החזקת נשק או שילוב במערכים רגישים עלולים להוביל להפניית הקנים פנימה ולהצטרפות אקטיבית לצד האויב.

השורה התחתונה: הוויתור על הנהגה ציונית יציבה, והפיכתם של גורמים בעלי פוטנציאל עוינות למכריעי הגורל של המדינה, הם תוצאה ישירה של החרמות והשסעים בתוכנו. כדי לשמור על קיומנו, עם ישראל והמחנה הציוני כולם חייבים להוריד את הטונים בוויכוחים הפנימיים, לגלות אחריות, ותמיד לקחת בחשבון שבסופו של דבר - מול אויב אכזרי שמאיים על עצם קיומנו - הגורל שלנו משותף, ואנחנו חייבים להישאר מאוחדים.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/