**הטענה ברשתות מאלו שמזוהים עם החמאס:**

"גם אם חמאס התחיל במלחמה, התגובה הישראלית אינה פרופורציונלית. היה מובן אם יחס ההרוגים היה 1:3, אבל למה 1:40?"

**המענה:**

מאחורי טענה זו עומדת חוסר הבנה בסיסית של תפיסת עולם ואסטרטגיית הטרור של חמאס:

* **אובדן חיי אדם אינו מרתיע את חמאס:** חמאס לקח בחשבון מראש מחיר כבד בחיי אדם. בסרטוני אימונים ותכנונים של הארגון שנתפסו על ידי כוחות הביטחון, תורחשו תרחישים שבהם העזתים משלמים מחיר של עשרות אלפי הרוגים (35,000 ויותר). מבחינתם, פגיעה בנפש היא מחיר נסבל ואף משני להשגת מטרותיהם.

* **המנוף האמיתי הוא אובדן שטח:** מה שבאמת כואב לחמאס ומאיים על שורש קיומו הוא אובדן אדמה ושליטה טריטוריאלית.

* **מניעת פרס לטרור:** אם התגובה הישראלית הייתה מסתכמת רק במספר הרוגים שחמאס כבר "מתומחר" ומוכן לשלם, הלחימה הייתה נתפסת מבחינתו כהישג. כדי לייצר הרתעה אמיתית ולמנוע את הפרס הבא על טרור, חובה לגבות מחיר שהם אינם מוכנים לשלם - צמצום השטח והפחתת אחיזתם באדמה.


אותו עיקרון של מניעת "פרס" חל גם בדיון הציבורי על אירועי 7 באוקטובר והנהגת המדינה:

* **גודל הכשל הפיקודי:** הדרג הצבאי והביטחוני הבכיר באותה עת (הרמטכ"ל, ראש השב"כ וצמרת המטכ"ל) כשל בצורה חמורה ברמה המבצעית והמודיעינית בליל הטבח. זאת לצד מעורבותם הגלויה או הסמויה במחאות הפוליטיות שקדמו לאירועים.

* **התנאי הלא-לגיטימי ללקיחת אחריות:** כעת, אותם גורמים מביעים מוכנות "לקחת אחריות" ולפרוש, אך מתנים זאת בכך שגם הדרג המדיני (ראש הממשלה) יתפטר יחד איתם.

* **מניעת פרס על כשל:** נכונות לכרוך את התפטרות הדרג הפיקודי שפישל בהפלת הדרג המדיני היא למעשה מתן "פרס" על הרשלנות שלהם - היא מאפשרת לכשל המבצעי להשיג תוצאה פוליטית שהמחנה שלהם מייחל לה. האחריות על המחדל הביטחוני צריכה להתברר באופן ישיר, מבלי להפוך אותה למנוף לפגיעה בנבחרי הציבור.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/