התדרדרות נוספת של השמאל - ומהות האחריות הקולקטיבית
בסרטון המצורף [00:03] מובא דיווח חמור על אירוע בו גורמים המזוהים עם המחאה השתתפו בפעילות משותפת עם שונאי ציון ועוכרי ישראל בגוש עציון, תוך הסרת סמלי המדינה והנפת דגלי אש"ף [00:15]. הדיון מעלה טענה נוקבת: אין מדובר באירוע מבודד, אלא בחלק ממהלך רחב יותר של חבירה ופעולה משותפת עם גורמים אנטי-ציוניים [01:09].
ולא, אל תגידו לי "זה לא כל השמאל, זה רק השמאל הקיצוני".
כאשר השמאל ה"מתון" כביכול נמנע מלהתנער ולהוקיע באופן חד-משמעי את התופעות הללו, ובמקביל מתכנן להקים קואליציה ולשתף פעולה פוליטי עם אותם גורמים - הוא מעניק להם לגיטימציה מלאה.
זוהי אחריות קולקטיבית פשוטה וברורה:
1. שותפות היא שותפות: אי אפשר ליהנות מהכוח הפוליטי והקולות של האגף הקיצוני, אך להתנער מהמעשים והעמדות שלו כשזה לא נוח.
2. מהות הקואליציה: קואליציה פוליטית היא איחוד כוחות. מי שמכשיר שותפות כזו, מקבל על עצמו את המצע, המעשים והקו המוביל של שותפיו.
3. שתיקה כהסכמה: ההימנעות מהצבת קו אדום ברור מוחקת את ההבחנה בין הקיצונים לבין ה"מתונים".
כל עוד השמאל המתון בוחר בשילוב כוחות קואליציוני במקום בהסתייגות נחרצת, כל פעולה של השמאל הקיצוני נחשבת כאילו נעשתה בגיבויו ובאחריותו המלאה של המחנה כולו.