
22-10-2026, 21:20
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.04.21
הודעות: 244
|
|
|
!I wish he'll run out of luck
*לפני הכל, חשוב לציין: אינני מציינת שמות, כך שאני לא עוברת פה על אף חוק. כך שאם אתם בוחרים לקפוץ לכל מיני מסקנות - זה שלכם. לכו תוכיחו.
זה טבעי שכאשר אני יודעת על מישהו שממש הולך לו בחיים: (יחידת מודיעין מובחרת בצבא, או יותר נכון - הכי מובחרת שיש, קריירה מצליחה בהייטק וכמובן - שכר בהתאם (מן הסתם, לא ראיתי מעולם את תלושי השכר שלו,
אבל מניחה שזה כך), אני יודעת שלפני מספר שנים הוא התחתן, יכול להיות שגם נולד ילד מאז. בקיצור, דרך כוכבו בחיים, שיחק לו קלף), את מוצאת את עצמך מאחלת לו מעמקי ליבך ש... לא לעולם חוסן, ושמתישהו ייגמר לו המזל?
ואני עומדת מאחורי כל מילה שאני כותבת.
כי זה לא הוגן שלאחד יש הכל - ולשני אין כמעט כלום. נכון, תמיד יכול להיות שאולי הוא נמוך מאוד יחסית לגבר (ולהיות גבר נמוך זה הרבה יותר קשה מלהיות אישה נמוכה), אולי יש לו בעיות שיניים, וכן הלאה, לא יודעת - זה לא משנה
את העובדה שתמונת חייו הכללית היא מאוד ורודה, בניגוד גמור לשלי.
אתמול גם ראיתי נערה/בחורה ממש גבוהה באוטובוס, וחשבתי לעצמי: אלוהים כנראה סובל מבעיית ראייה די רצינית (אולי הוא בכלל עיוור?), כי אין לו פרופורציות בשיט. אין שום חלוקה הוגנת.
מחר הוא יום הולדתי ה-44, ואמנם הערב מצב רוחי יציב יחסית (לאחר ההליכה שעשיתי, ושירי האינדי הסתוויים החביבים, התמימים והלא מזיקים שאני מאזינה להם תוך כדי כתיבה גם עושים את שלהם) - אבל רוב הזמן אני מקללת
את היום שבו נולדתי, מרגישה מקוללת וחסרת מזל מרוב ההיבטים המכריע של חיי (אני נוטה להאמין שייתכן שעשו לי עין הרע די רצינית כשהייתי ילדה. אין לדעת. קיבלתי לא מעט מחמאות בשעתו, הייתי ילדה יפה), ואף מרגישה
שההורים שלי עשו לי עוול בלתי נסלח בזה שהם בכלל הביאו אותי לעולם הזה. אין לי שום ספק, אפילו קטן שבקטנים שאילו רק היו שואלים אותי - הייתי חותמת וויתור מראש על הכל, בלי למצמץ בכלל.
אמצע שנות ה-40 של חיי, ודברים פשוט לא משתפרים ולא משתנים - למרות שניסיתי, אלוהים יודע שניסיתי, ועשיתי, ועדיין מנסה... מה עשיתי, ומה ניסיתי - לא עניינכם.
אני נורא רוצה לקוות לאיזשהו שינוי ותפנית חיובית בשנה הקרובה, אחרת...
ולמען ההבהרה - הסיבה שבחרתי לכתוב את הפוסט הזה (לאחר לבטים רבים), היא לא כדי לקבל איחולי מזל טוב מאף אחד (נשבעת לכם בכל היקר שלי, שלא. אתם לא חברים שלי, מעולם לא הייתם וגם לא תהיו), ולא כדי לקבל רחמים.
לא זקוקה לרחמים - זה לא יעזור לי בשום דבר. פתחתי אותו למטרה אחת: פריקה. להוציא מהלב.
זה הכל.
|