כתבה קצת ארוכה אבל הכותרת יותר חשובה


כ-1,400 מתנדבים שהגיעו לעבוד בקיבוצי הארץ נשארו בה. מאות מהם באו לכנס שהתקיים אתמול. היום הוחלפו המתנדבים בתאילנדים

בקיץ 1966 צנחו הד"ר אבי אהרונסון וחבריו לגדוד 50 של הנח"ל בנגב, ליד באר שבע. לאחר מכן היה עליהם לצעוד לעבר קיבוץ להב. המים במימיות אזלו, השמש הכתה בראש ולאט לאט הצנחנים הצעירים נשרו לצד הדרך. אחר הצהריים, נזכר אהרונסון, "הגענו למטע של קיבוץ להב ועל סולמות שנשענו על עצי הפרי היו תלויות מתנדבות, מכל עבר נשמעו זעקות, 'לא רוצים לגדוד, רוצים לשל"ת'. זו היתה ממש פטה מורגנה, הלם תרבותי אמיתי".

מוגזם אולי לומר כי הקיבוצים אז ידעו יובש כמו אותם צנחנים, אבל רבים יסכימו כי לא רק המתנדבות של להב גרמו לשינוי. מפעל "המתנדבים" בהחלט גרם לשינוי תרבותי בקיבוצים, ולפי הערכות בתנועה הקיבוצית כ-1,400-1,200 מתנדבים נשארו בישראל לאחר סיום תקופת התנדבות.

מאות מקרב המתנדבים-לשעבר באו אתמול לכנס חגיגי שקיימה התנועה הקיבוצית בקיבוץ גן-שמואל, לציון 40 שנה למפעל ההתנדבות הקיבוצי. בין האישים שהשתתפו בכנס היו המשנה לרה"מ, שמעון פרס וראש תנועת יח"ד, יוסי ביילין.

אי-שם באמצע שנות ה-60, זוכרים ותיקי הקיבוצים, החלו לפתע לצוץ בחדר האוכל, בבריכה ועל המדשאות, 'חבר'ה צעירים, צהובי שיער'. אלה היו ראשוני המתנדבים, שבאו מדנמרק הרחוקה לראות מקרוב את הפלא שהתפתח במזרח התיכון. הצעירים הסקנדינבים הסתקרנו מחיי הקומונה, והחליטו לתת כתף בענפי המשק.

אולם, באותה תקופה עדיין היה מדובר בקילוח דק של מתנדבים בקיבוצים בודדים. סיום מלחמת ששת הימים מצא את ישראל במוקד ההתעניינות העולמית, סיפורה של המדינה הקטנה שגברה על שכנותיה במלחמת בזק סיקרן רבים. צעירים רבים מרחבי העולם החלו לנחות בקיבוצים.

ההרפתקנים, אותם "ביטניקים" מגודלי שיער שגיבורי התרבות שלהם היו "החיפושיות" וג'ימי הנדריקס מצאו בקומונות הישראליות חברה אידאליסטית, צנועה ותמימה. עבור צעירי הקיבוץ - שבניהם ונכדיהם "קופצים" היום לסיבוב של "ניקוי ראש" בהודו ובדרום אמריקה - הטרנזיסטור ששידר את שירי להקות הקצב היה אז הקשר העיקרי לתרבות המערב. לפתע הם נחשפו לעולם חדש.

אותם צעירים שבאו מעבר לים, בוגרי פסטיבל וודסטוק וההפגנות נגד וייטנאם, הביאו איתם ערכים של ליברליות ומתירנות. לפתע, משחק שחמט על כוס תה במועדון חברים, כבר לא היה הבילוי הכי מושך בעיני הצעירים בקיבוץ. האזנה לתקליט רוק, כוס בירה על ארגז הדרים הפוך במקלט שהפך לבר וליל אהבה חטוף עם הנערה שעבדה איתך הבוקר בפרדס נראו לעתים בילוי מושך יותר. אהרונסון, חבר קיבוץ נתיב הל"ה, מביא כדוגמה את "שמשון התימני שהיה מציל בבריכה. הוא לא ידע אף מלה באנגלית, אבל הפך למלך המתנדבות. שמשון אמר שבאהבה לא צריך שפות".

דרור ענבר מקיבוץ אלונים אולי לא היה 'מלך המתנדבות' כמו שמשון המציל, אבל כמו קיבוצניקים וקיבוצניקיות רבים מצא את אהבת חייו בקרב המתנדבות. טיניקה ענבר, שבאה מהולנד לאלונים ב-1979 הוגדרה על-ידו ברגע הראשון בפרדס האשכוליות כ"יפה" ו"חמודה". כמה שנים לאחר מכן החליטו השניים להתחתן, טיניקה עלתה לישראל והתגיירה והשניים מתגוררים יחד באלונים.

לני חביב מברור-חיל ופמי שיפמן מיד-מרדכי באו גם הן מהולנד במהלך שנות ה-70. הן זוכרות קבלת פנים יפה מאוד, כשלצידה גם "ניסיונות של הקיבוצניקים להתחיל איתנו, ועניין יוצא דופן שסדרן העבודה גילה בנו. אנחנו גם זוכרות הווי מיוחד שנעלם מהקיבוץ. איך כולם היו יושבים יחד במועדון, בו היתה הטלוויזיה היחידה בקיבוץ ואחר כך היו יושבים עם גיטרה ושרים. זהו, זה נגמר, היום אין יותר מתנדבים, יש תאילנדים".

וכך, כשארץ ישראל כולה החלה להיפתח לעולם שמעבר לים, להכיר את הפלא ששמו מכשיר טלוויזיה ולא ראתה עוד ב"חיפושיות" סכנה תרבותית, באותו זמן בדיוק בקיבוצים נחשפו באופן מוחשי יותר לנציגי תרבות המערב. לערבי הריקודים בחדר האוכל התווספו גם ריקודים סלוניים, אחרי ריקודי העם, ומאוחר יותר גם הדיסקו הגיע.

350 אלף מתנדבים מ-35 מדינות שונות הגיעו מאז מלחמת שש הימים לקיבוצי הארץ. בתקופת השיא של שנות ה-70, הגיעו כ-12 אלף מתנדבים מדי שנה. בסיפורי המורשת יעלה תמיד שמו של סיימון לה-בון, סולן להקת "דוראן דוראן" שעבד בקיבוץ גבולות, בוב דילן שהיה מתנדב, וגם כוכב הטלוויזיה ג'רי סיינפלד שסיפר לא פעם על שעבר עליו בקיבוץ.

בקיבוצים תמיד התגאו כי רבים מאותם צעירים הפכו לשגרירי מדינת ישראל וקיבוציה. דלתם של המתנדבים בארצותיהם היתה פתוחה בפני רבים שטיילו בחו"ל. אהרונסון יודע לספר על "מושבות" מתנדבים בהולנד ובדנמרק. "רבים שמרו על קשרים, הפכו להיות אוהדי ישראל ואף הגיעו לעזור בזמן מלחמת יום-הכיפורים".

גברי ברגיל, מזכיר התנועה הקיבוצית, מגדיר את מפעל המתנדבים כ"אחד הפרויקטים היותר יפים וחשובים, בהקשר ההסברה של המדינה. מניסיון, אנחנו יודעים שהמתנדבים הפכו לשגרירים של הרעיון הקיבוצי הישראלי. יש אנשי ציבור מרכזיים שהיו בעבר מתנדבים וזה משפיע לטובה". גם זאב ("וולוולה") שור, מזכיר התנועה הקיבוצית, אומר כי התנועה מתכוונת להציע למשרדי הממשלה לפעול לחידוש תנועת המתנדבים לארץ, "הדבר הרי מסייע למדינה בהסברה", הוא אומר.

אלא שבעקבות התעצמות
הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובמיוחד מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, הועם זוהרה של ישראל בעיני ילדיהם של מתנדבי שנות ה-60 וה-70. ישראל כבר לא נראתה מושכת בעיני הצעירים האירופים והאמריקאים. כך למשל, ב-2003 באו לישראל 1,060 מתנדבים, ורק לאחרונה מורגשת התאוששות קלה. עד סוף 2005 נראה כי יבואו לקיבוצים כ-2,000 מתנדבים.

גם השינויים הכלכליים שעברו הקיבוצים הביאו למסקנה כי לעתים כדאי יותר להעסיק עובדים זרים, מתאילנד, למשל, מאשר את המתנדבים. אמנם, המתנדבים לא קיבלו משכורת, מלבד דמי קיום, אבל יעילותם של התאילנדים, ללא ספק, גבוהה יותר. וכך הצריפים, שלמרות דלות המראה היו לאטרקציה בזמן המתנדבים, חזרו לשמש פינה נידחת בקצה הקיבוץ עבור התאילנדים

http://news.walla.co.il/?w=//72783

http://www.banim.org/