"השטנים מגן-העדן" מאת אריאלהרינגל-הופמן
העדויות במשפטו של סרן ר', שהואשם בווידואהריגה,
חשפו תמונה מצמררת של שיגרת חיים מעוותת,
מאפיוזית, בפלוגה שאיישה את המוצב *ה"ותיקים"
שלטו, ה"צעירים" היו עבדים והקצינים קיבלו אוכלאחרונים
* "ותיקים" העירו "צעירים" לטגן להםביצייה,
ו"מלך הפז"ם" התהלך עם כובע קרניים וקבע את
הכללים * ובחטיבה לא שמעו ולא ראו
סרט הווידאו של החייל ט' צולם לילה או שניים קודם שהתפוצצהפרשת גירית, קודם שהואשם סרן ר'בווידוא ההריגה של אימאן אל-האמס בת ה-13 מרפיח, והועמד לדין. הוא צולם במצלמה ביתית, איכות בינונית ומטה, ולא התכוון להיות יותר ממה שיש בו - סרט פרידה מהמוצב: קופצני, הזוי, מופע חצי וייטנאמי. משהו מהסוג שמראים אחר כך לחברים, ורק בין השורות עולה החרדה הגדולה, תחושת האיום.
שורה ארוכה של מיטות שדה פרושות זו לצד זו. שום כוח בעולםלא יעיר את הישנים, השרועים שם בבגדים, גם לא הפלאש בתוך הפנים. ומה בחדרים? המצלמההולכת גם לשם, מתעדת משהו שנראה כמו חדר במלון תאילנדי אחרי הצונאמי: ערימות שלציוד, בגדים, דגל ענק עם כתובת גדולה "טרור 5", רשת הסוואה כווילון. "וזה הקודקודןנ'" אומר הקריין, כשאחד המ"כים חוצה את הפריים, ואחר כך הולך לברר איך מרגישים אלהשישנים בחוץ, ברכב ממוגן שהוצב בכניסה למוצב כדי לתגבר את השמירה, וכמה כל הענייןכבר נמאס להם. המצלמה קולטת חייל "צעיר" שעורך את השולחן לארוחה שלה"ותיקים", קישוטים שתלויים ברישול על תקרת המועדון. חייל עם דיסקית התלוייה עלהגב,פורש ידיים לצדדים בתנועה של "מה לעשות, ככה זה".
"לא אמרתי אמת"
כבר ארבע שנים שחטיבת גבעתי נמצאת ברצועת עזה; שגדודיהעוברים בין המוצבים השונים, על ציר פילדלפי, ביישובים המבודדים, בכניסה לרצועה. "ממלאים תפקיד מרכזי באינתיפאדה", אומר סא"ל א', סגן מפקד החטיבה, "מעורבים בהרבהמאוד אירועים. אנחנו שמחים", הוא אומר, "להיות במרכז העשייה". מי שמח? אני שואלתאותו, אתה והמח"ט? "לא", הוא אומר, "כולם, כולם מבינים את גודל השעה".
"יש מעט מאוד מקרים", אומר הקצין הבכיר, "שמשאירים חטיבהבמקום אחד כל כך הרבה זמן. הנורמה המקובלת, במצבי לחימה כמו בשנים האחרונות, היאחצי שנה קו, ואחר כך שלושה חודשים של אימונים. גבעתי לא רק שנמצאת הכי הרבה זמןבשטחים, רצוף, אלא שאני מעריך", הוא אומר, "שהיא גן החטיבה עם מספר ימי האימוניםהנמוך ביותר".
האמת היא, שכבר לפני שנתיים וחצי עלתה במטה הכללי הדרישהלהוציא את גבעתי מעזה, "להתרעננות" בגבול הצפון למשל. להכניס במקומם, אם אין ברירה,גם אנשי מילואים. מדובר בשירות כל-כך שוחק ומתיש, אומר אחד המרואיינים, שגם המשךפעילות בצפון יכול היה להיחשב כתקופת מנוחה מסויימת.
עכשיו עושה הצבא שימוש שוחק ומתיש בדיוק בשני המונחים האלהכדי להסביר, או לפחות לנסות להסביר, את הגילויים האחרונים על הנעשה בגבעתי, בפלוגההמסייעת של גדוד שקד; להתמודד בעיקר עם הדברים שנאמרו על-ידי חיילים שהובאו כעדיתביעה במשפטו של סרן ר', ושמתוך עדותם עולה תמונה קשה, מעוותת, דוחה, של היחסיםבתוך הפלוגה, של התעמרות ותיקים בצעירים, של יחסים בעייתיים במיוחד עם סגלהפיקוד.
ואיך כל זה קשור למשפט, לתיק שנראה עכשיו כי החיילים תפרובמכוון, או תוך ניצול ההזדמנות, למ"פ, וכמה הרחיקו לכת עם הדברים? "זה לא ששיקרתי",אומר בסוף ש', במהלך החקירה הנגדית שמנהלים עורכי-הדין יואב מני ואלעד אייזנברג,המייצגים את סרן ר', "לא אמרתי אמת".
דיסקית על הגב
את הבירור על מה שנעשה בפלוגה מתחילה הסנגוריה עם רשימה שלחיילים צעירים שביקשו לעזוב. סא"ל א' מציין, כי היום הביקוש לשרת בגבעתי עולה, אבלבפיקוד דרום יודעים לספר על קבוצה לא קטנה של קצינים ומ"כים, שסירבו לקבל תפקידבגבעתי. "אמרתי להם שישלחו אותי לכל מקום", אומר לי אחד הקצינים, "אבל אני לברדק שלגבעתי לא נכנס".
מה קרה לסמל ר'? שואל הסניגור את סמל ראשון ע', חייל וותיקהעומד להשתחרר מהצבא, אחד משני עדי התביעה המרכזיים, או לפחות אחד מהשניים שנחשבולעדים המרכזיים, עד שקרסו על הדוכן. עזב, אומר ע'. למה? שואל הסניגור. שמעתי שהיהלו רע בפלוגה, ושהוא לא הסתדר עם החיילים, בעיקר עם הוותיקים. הוא היה צעיר? שואלהסניגור. כן, אומר העד. ומה קרה עם א'? כנ"ל, עונה ע'. ועם פ'? לא מכיר, אומר ע'.הסניגור מונה שמות נוספים. עזבו, אומר העד, כולם מאותה סיבה. לא הסתדרו.
אלה החיילים ש"מכרו"? שואל הסניגור. כן, עונה העד. "מכרו"זה הלכו למפקד וסיפרו לו מה קורה ביחידה.
ע' התגייס במרץ 2002, הוא ישתחרר במרץ 205. הוא שירת בגדוד.למסייעת של שקד הגיע לפני שנה וחצי, אחרי קורס מ"כים. הוא לא שירת בתפקיד, "לא כלמי שמסיים את הקורס נהיה מ"כ", הוא אומר. היה תקופה שרצה, אבל אחרי שהגיע לפלוגההיה לו טוב בתור חייל. מתו שנה וחצי בגדוד, שמונה חודשים הוא ישב במוצב גירית.
כשהגיע לגדוד, הוא מעיד, לא היה מפקד לפלוגה. הסגן שימשכמפקד בפועל כשלושה חודשים. אחריו בא סרן ק', ששירת כשנה.
וכך נראית תמונת הפיקוד בפלוגה בפחות משלוש שנים: ג' שירתכמ"פ שנה וחצי, אחריו א', ששירת חודש בקושי, אחריו היו שלושה חודשים בלי מ"פ, אחרכך בא ק', ששירת קצת פחות משנה, ואחריו בא סרן ר' העומד היום לדין. שירות ממוצע שלמפקד פלוגה הוא כשנתיים. איך זה קורה? אני שואלת את הסמח"ט, סא"ל א'. לדבריו, ג'שירת שירות מלא, לא' היו סיבות אישיות, ק' שירת שירות מלא, ואחר כך בא ר', ובעצםהכל בסדר.
אני מבין שיש סיטואציה שבה מקצרים את הכהונה, אומר קצין בכישלא לייחוס. אבל מצב, שבו במקום כל כך קשה ורגיש,פלוגה עוברת כל כך הרבה מפקדיםבפרק זמן כל כך קצר הוא לא תקין.
במה שנוגע למפקדי המחלקות, מתברר, התמונה קשה עוד יותר. א'היה מ"מ 8. כמה פעמים שברו לו את המשקפיים? שואל הסניגור. פעמיים שלוש, אומר העד.ומכאן ואילך החקירה נראית כמו מערכון של הגשש. מי שבר לו את המשקפיים? לא יודע.חיילים מהפלוגה? סביר להניח. ומי זרק את פקודת המוצב על גג המטבח? אני מכיר אתהאירוע, אני לא יודע מי עשה את זה. ומי שפך זבל מהמטבח על מיטת המ"מ אתה יודעלהגיד? לא. אבל היה אירוע כזה? שמעתי סיפורים שהיה. אתה יודע מי השתין במיטה של א'?לא, אבל שמעתי על זה.
אגב, בעקבות שבירת המשקפיים של המ"מ א', הועמד לדין אחדהמעורבים, הוא "מלך הפז"ם" מפרשת גירית ונשפט למאסר. מפקד החטיבה חנן אותו, ומישהעיף אותו מהפלוגה היה סרן ר'.
כל הדברים האלה קרו בזמן שהיית שם? מתערב בחקירה אבבית-הדין, המום מהריטואל. כן, אומר לו ע'. לפני שסרן ר' הגיע? שואל השופט, כן, עונההעד. וזה טיפול רגיל בקצינים של גבעתי, שואל הסניגור, או רק במסייעת?מה קרהבפלוגות אחרות אני לא יודע, אומר העד, אבל זה לא אמור להיות ככה.
המערכון הופך הזוי לגמרי כשמגיעים ליחסי ותיקים-צעיריםבפלוגה. צעירים, אומר העד, עושים את כל עבודות הניקיונות ועבודות רס"פ, וותיקיםפטורים מזה. עניין של מסורת, הוא אומר. הותיקים, מתברר, זה שני מחזורים לפני שחרור.אחר כך יש "מחזור זונה", שזה המחזור השלישי לפני שחרור, וזה אומר "בין צעיריםלוותיקים". ומה זה אומר? ש"הם באמצע. אם צריך אותם הם יעבדו, ואם לא, אז לא".
ויש גם הגדרות נוספות: לפלוגה קוראים "שטני גן-העדן". "דוגלבוותיקות" זה מי "שמאמין ומסכים עם השיטה", "למכור" זה להלשין. ולהלשין זה לומרלמפקד מה קורה. דוגמה: נשברה שמירה. ותיק אומר שהכל היה בסדר, וצעיר שובר לו אתהמילה ומדווח שהשמירה נשברה.
מחלקה 7 היא "מחלקת הזונות". לע' שהעיד קראו "7 בסט", לש'שהעיד אחריו קראו "5 טרור".
"מלך הפז"ם" זה הוותיק, שקובע את הכללים בפלוגה. מה הואקובע? למשל, שכל הצעירים ילכו עם הדיסקית על הגב. הוא יכול להחליט גם שיתלו אותה עלהאוזן? שואל הסניגור. תיאורטית, כן, משיב העד. ואם הוא יגיד למישהו לעשות משהו והואלא יעשה? אז הו ייענש, אומר ע'. ומי יבצע את העונש? הוותיקים.
התפקיד עובר בירושה. מלך הפז"ם המשתחרר קובע מי יחליף אותו.ומי המועמד הראוי? מי שהיה צעיר צייתן. העברת המלכות נעשית בטקס שאת כלליו קובעהפורש.
איך המפקדים יודעים מי מלך הפז"ם? שואל בית-הדין. מרימים אתמלך הפז"ם על הכתפיים, אומר העד, ואומרים את זה. ויכול להיות, הוא מציע לבית-הדיןאינדיקציה נוספת, בפלוגה יש לנו כובעים, שאנחנו שמים על הראש. כשהוא שם את הקרנייםהאדומות על הראש, ניתן לדעת שהוא מלך הפז"ם. "מלך הפז"ם הולך כל הזמן עם קרניים עלהראש?" שואל אב בית-הדין. "לא כל הזמן" מרגיע אותו העד, והפארסה מרקיעה לאיטהלשחקים של ייאמנו, "לפעמים".
האכזרים מעירים
ומה בין הצעירים לוותיקים? את האוכל בחדר האוכל מגישים קודםכל לוותיקים, אחר כך לצעירים. הקצינים מקבלים אחרונים. חייל צעיר שרוצה להתקלח יחכהעד שוותיק יגמור. הוא לא יכנס למקלחת גם אם יש תא פנוי. ואם קצין יראה אותו עומדבחוץ עם מגבת וישאל אותו מה קורה, הוא יגיד לו שסתם. ותיק שגומר משמרת בשלוש לפנותבוקר, ובא לו ביצייה, צעיר יכין אותה. הוא יעיר אותו בשביל זה? אני שואלת את אחדהמרואיינים. תלוי, הוא אומר. במה תלוי? אני שואלת. כמה הוא רעב, הוא אומר לי, ואםהוא אכזר. האכזרים מעירים.
ציוד שצריך להעלות לתצפית? הצעירים יסחבו.
וכל זה, מעיד ע' היה במה שהוא מגדיר "התקופה הישנה". התקופההחדשה זה אחרי שסרן ר' הגיע לפלוגה. "ותיקוּת", הוא אומר, "הוא רצה לתת, אך הבעיהשלו הייתה עם הצעירוּת. שלא תהיה להם כל כך הרבה עבודה כמו פעם". הוא רצה לשפר אתמעמד הצעירים? שואל אב בית-הדין, כן, אומר העד.
הוא הכריח את כולם, כולל הוותיקים, לבוא לתדריכים. נוכחות במדים בחדר האוכל? רק אצל סרן ר'. לבוש צבאי תיקני? החמיר. קבע ששעות גג לפעילות המטבח. שלא יהיה מצב, שבשלוש לפנות בוקר יש צעיר, שמה שהוא רוצה לעשות זה חביתה לוותיק? שואל הסניגור. כן אומר ע'. הקפיד "יותר", בהגדרת העד, על פריקת נשק. "לא היו בודקים את הנשק שירדו משמירה?" נדהם בית-הדין. "היו מפספסים הרבה פעמים, לא תמיד היו בודקים", עונה העד.
ומה עם שיעורי ספורט? במוצב, על פי העד, היתה בעיה. פעם בהמון זמן, הוא אומר, נסעו ליישוב לעשות מד"ס. ומה סרן ר' עשה? הביא מכונת ריצה, והיתה חובה להשתמש בה. הוא איים שיעניש אם יגלה שעניין המקלחות נמשך. ואם לא די בכך, מתברר באולם, כי סרן ר' גם דרש לשנות את שם הפלוגה, "שטני גן עדן". אבל, אומר העד, הגיעה התנגדות מהחטיבה. הוא גם אסר לתלות שלטים עם גולגלות, עם עצמות, עם דרקונים. אז מה היו עושים? "בכל מסדר היו מורידים, ואחר כך מחזירים". עד שסרן ר' החרים חלק מהדברים.
הוא אסר לשיר שירים מסוימים במקלחות. כמו מה? שירים על קצינים הומואים, ושהקצינים ימותו.
הטובים נופלים
באפריל 2004 נשרף למוות חייל במוצב גירית. החקירה עדיין לא הסתיימה, והתיק מונח בפרקליטות הצבאית. בינתיים, איש לא הועמד לדין. החבר'ה, כך עולה מן הבדיקה הראשונית,עשו מנגל. הם הוציאו את הציוד מהמטבח, התקשו בהדלקת המבערים, שפכו בנזין לכל עבר. החייל נכווה אנושות - התייסר בבית-החולים חודש שלם ונפטר. השמועות בפלוגה אומרות, שתקופת הכהונה של מפקד הפלוגה דאז, סרן ק', קוצרה בגלל האירוע. הסמח"ט, סא"ל א', אומר שהתיק עדיין בחקירה ולכן אינו יכול להתייחס.
את האמירה שצריך לדעת להילחם ולהישאר בני-אדם מייחסים בגולני לאלוף משה קפלינסקי. הרמטכ"ל משה יעלון, דיבר כמה פעמים על מה שהגדיר "תת-תרבות עבריינית". בגבעתי, אומר אחד המרואיינים לכתבה זו, זה בדיוק מה שקרה, תת-תרבות עבריינית. צעירים, שצריכים לחמם את מושב האסלה לוותיקים, לצחצח להם את הנעליים, לנקות את הנשק, לבצע עבודות שירות במקומם, לנקות, לסחוב. כל אחד, הוא אומר, מבין שיום אחד גם הוא יהיה וותיק, ויוכל לעשות את מה שעשו לו. אבל בדרך, הוא מודה, נופלים אלה שהמשחק לא מתאים להם, חלקם מהטובים ביותר.
יכול להיות שהיו בעיות, מודה הסמח"ט, סא"ל א', ומזכיר באותה נשימה את שורת הבדיקות. אבל בצבא יש ביקורת קשה, שחלקה מופנה אל המח"ט, אל"מ אייל אייזנברג, שנמצא עכשיו בסיור התרמה בחו"ל, "בשליחות המולדת", בניסוחו של סגנו. התופעות האלה נשמכות כבר שנים, אומרים יודעי-דבר. מה שהסנגוריה גילתה בשתי ישיבות בבית-הדין, הוא היה חייב לגלות בשנה וחצי שהוא משמש בתפקיד. לא ייתכן, שפלוגה שלמה מתנהלת במונחים מאפיוזיים, ובחטיבה רק סופרים כמה מחבלים הרגו שם. לא ייתכן, שבפלוגה תופריפ תיק כזה למ"פ, ועוד קודם שעניינו מתברר, המח"ט כבר מודיע שאין לו מקום לקצין. שלושה חודשים הוא לא מצא מחליף למפקד שפרש, ופתאום יש עומס קצונה בגבעתי.
ומה צריך לעשות עכשיו? קודם כל להבין שהאחריות היא לא על החיילים, לא בני 19 או 20 קובעים איך נראה הצבא, אומר קצין בכיר מאוד. ואחר-כך צריך להוציא את גבעתי מעזה, ולהתחיל להוציא את עזה מגבעתי. כשנלחמים הרבה, ויורים הרבה, דברים אחרים הופכים להיות שוליים, ובמשך הזמן גם מיותרים. מסדר בוקר זה כבר לא חשוב, פריקת נשק פחות קריטית, תדריכים - רק למי שמוכרח, ובהמשך צומחות כל התופעות שמתגלות עכשיו בגדוד.
זו לא החצר האחורית שלנו, אומר הקצין הבכיר, וזה לא מצב שאפשר לחיות אתו, וגם המחשבה שיהיה בסדר אין לה על מה לסמוך. כשזה לא בסדר, זה נהיה כל הזמן עוד יותר לא בסדר, ולא להפך. ועוד לא עסקנו בכלל בשאלה, הוא אומר, אם סרן ר' אשם או לא.
ראשי
צ'אט
08-06-2005, 00:57
אני בא בבקשה למנהלי הפורום שיעזרו לי במחילה!
.. "צר לי עליך אחי יונתן נעמת לי מאוד" .. הי"ד !
מצב כלאיים
