סוחרי סוסים, עוד נגיע אליכם


בסוס הטרויאני המקורי הסתתרו לוחמים אמיצים. בסוס הטרויאני הממוחשב מסתתרים גורמים עלובים, שנשלחו על-ידי אנשים חלשים. אל דאגה, האנשים סביבם יסגירו אותם

יקי ודמני
12/6/2005


"גלובס"


כל נהג יודע שכאשר הבלמים מעלים ריח, קיים סיכוי גבוה שהוא עומד לאבד אותם. הסירחון האדיר שעולה מפרשת "הסוס הטרויאני" מלמד שחלק מאיתנו, ציבור המנהלים בישראל, איבד מזמן את הבלמים, יחד עם חוש הריח.

בעולם הריגול נהוג לכנות את האדם שמפעיל סוכן מטעמו בשם "מפעיל". ספרי הניהול הקלאסיים דנים במנהל ה"מפעיל" אנשים. על-פי המעט שהתפרסם עד כה בפרשיית הריגול התעשייתי, נראה שחלק מהמנהלים שכחו איזה סוג של "מפעיל" הם. כך מצאו עצמם בעולם ריגול מלא ריגושים כמפעילי סוכנים וסוסים, במקום להקדיש את זמנם ומרצם כדי להיות מפעילי האנשים והמשאבים בארגון.

אחד העיתונאים כינה את התופעה "ריגול בלחיצת עכבר". אני אכנה אותה "ריגול בלחיצה של עכבר". כשמישהו מחליט לעקוף חברה מתחרה ולשפר את הישגיו על-חשבונה, בשיטות כה פסולות ונלוזות, לא ניתן להתייחס אליו אלא כאל אותו בעל-החיים שבהגדרה הזו.

קבלת החומר שנגנב באמצעים הלא-חוקיים מהווה הודאה חד-משמעית של החברה המקבלת: "המתחרה טוב ממני, ולי אין ברירה אלא לנסות ולהישאר בתחרות במחיר פריצה בלתי חוקית לביתו וגניבת מידע שתפגע בו ותשיג לי יתרון". גם אם לצורכי חקירה למשטרה חשוב לקבל את ההודאות של החברות החשודות, לי לפחות ברור שעצם הימצאותו של החומר שנגנב אצל החברות הללו יש בו כדי להוות הודאה בחולשת המציץ. ובכל מקרה, דבר אחד צריך להיות מוסכם: מישהו הזמין את הסוסים, קיבל את החומר והשאיר את המתחרים עם הקש.

החוקרים הפרטיים לא "שאבו" את המידע מהחברות שנפגעו ביוזמתם. הם לא עשו זאת משום שעניין אותם באופן אישי מהו מחזור המכירות של סניף אייס בירקונים או שפיים; לא משום שעניינה אותם התוכנית האסטרטגית של קווי זהב; ולא משום שעניין אותם איזה סרט מתכוונת הוט להציג ביום שלישי הבא. הם עשו זאת בעקבות "הזמנת עבודה" ספציפית שהופנתה אליהם, פועל יוצא של תאווה בלתי-מרוסנת לכוח ולרדיפת פרסום של מנהלים, ששמו להם למטרה, תוך חציית קווים אדומים, להוכיח לעולם שהם מוצלחים מהמתחרים. הריצה הלגיטימית אחרי "השורה התחתונה" הביאה חלק מאותם מנהלים לערכים של עולם תחתון. ההתנשאות, הרצון לעשות הכול ומהר, בלי ניסיון להיות יסודי ושיטתי, הרדיפה אחר כותרות שאין להן כיסוי, הם הבסיס שעליו התפתחה התפיסה שהכול מותר.

בקרבו של הסוס הטרויאני שבסיפור המקורי הסתתרו בסופו של דבר לוחמים אמיצים, שנלחמו כגברים. בקרבו של הסוס הטרויאני שהוחדר אלינו ולאחרים מסתתרים גורמים עלובים, שנשלחו על-ידי אנשים חלשים, שבחרו להשיג יתרון בדרך של גנבים. ואפרופו סוסים, גם לפרשים בתקופות הקדומות היו כללים אביריים כאשר נלחמו זה בזה. הצרה היא שאצלנו, חלק מהמתחרים הנם "פרשים בלי ראש", שאפילו לסוסים שהם שלחו לרעות בשדות זרים הם מתנכרים עכשיו. חברות שלמות נבזזו, ואיש אינו יודע במה המדובר? קבצים שלמים נעלמו ואיש לא יודע לאן? בהחלט מדהים.

המחשבה שמישהו מתרווח אי-שם בכיסאו ובלחיצת עכבר מקבל את תוכניות העבודה שעליהן עמלתי חודשים; ובלחיצה נוספת, יחד עם כוס הקפה המוגשת לשולחנו, אותו עלוב מקבל גם את סדר-היום שלי, פגישות אישיות ומכתביי לבני-משפחה, מביאה אותי ואת אלה שעברו חוויה דומה לדמיין את הרגע שבו נדע במי המדובר.

וצריך להיות ברור מעל לכל צל של ספק - בסופו של יום, נדע מי הם. ואז נוכל להישיר אליהם מבט, ולהביע את כל הבוז שבעולם למעשה שהעבירם על דעתם. שום כוח שבעולם לא ימנע את חשיפתם - היום, בעוד חודש, בעוד שנה. שכן הם חייבים לדעת שבתרבות הארגונית שהם פיתחו סביבם תמיד יימצא אותו אדם שיעשה כמותם ויסגיר את סודם תמורת מחיר, אולי אף נמוך יותר.

אני יודע שאני מסתכן, אבל אופתע מאוד אם לא יסתבר שאלה ש"הציצו ופגעו" הם גם אלה שהשקיעו את זמנם ומעשיהם בשאלה איך לקלקל למתחרים, במקום להשקיע בפיתוח ובקידום עסקיהם. "שאיבת" המידע כמו גנבים בלילה ריסקה את אחד הערכים האחרונים והנפלאים שנשארו בתחום הניהול - התחרות. הרצון הלגיטימי להצליח ולהיות תמיד ראשון. המידע שנגנב יצר תחרות לא הוגנת, והכניס לזירה מתחרים פסולים.

וכמו תמיד, יש מי שמנסה "לעשות קופה", ומהר. חברות הבטחת המידע (זו לא טעות כתיב), שמכרו לכולנו הבטחה במקום אבטחה, יצאו אחרי יום בקמפיינים, כאילו הסערה שהתרחשה אינה נוגעת להן. הקורא יתקשה להאמין, אבל יומיים אחרי שנודע לנו שמחשבי הרשת נשדדו, יצאה חברה ידועה שמתקינה תוכנת הגנה בקמפיין פרסומי. בקמפיין מצאה אותה חברה לנכון להבהיר לנו, וללקוחותיה האחרים, שלו היינו מתקינים את הגרסה המלאה של התוכנה שלה, לא היינו נשדדים. קשה להאמין. ספק מסביר קבל עם ועדה מעל דפי העיתון איפה שגו לקוחותיו, המשתמשים במוצריו. שבוע שלם אני מנסה לשוחח עם מנכ"ל אותה חברה, ללא הצלחה.

לפני סיום אני מרשה לעצמי לפנות באופן אישי לחבריי יוצאי השירות ששמותיהם השתרבבו לכותרות. ראשית, אני מקווה שיתברר כי אינכם מעורבים בפרשה. שנית, לכם ולאלו שבחרו במסלול עבודה של חוקרים פרטיים, אני מבקש לומר: לימדו אותנו ולימדנו אחרים להיות "מגן ולא יראה" של אזרחי המדינה, תוך שמירה על ערכים וידיעת הגבול של מה מותר ואסור. לכן אל תתפתו, אל תבעטו בערכים שקיבלנו ואל תקלקלו את המוניטין שצברנו. בסופו של דבר, איש אינו מעריך מידע שהושג בדרכים כה פסולות. וגם אל תשלו את עצמכם, לא יימצא הגורם שייתן לכם את הגיבוי. אני מקווה שהמחשבות והתחושות שהעליתי אולי "יזיזו" למישהו שיודע מה היה, ומצפונו מציק לו ומעיק עליו. כך או אחרת, לסוחרי הסוסים אני יכול להבטיח, אנחנו נגיע אליכם, במוקדם או מאוחר. הכותב הוא מנכ"ל רשת אייס. בעבר היה מנכ"ל טמפו וסמנכ"ל מכירות של עלית. הוא שירת 17 שנה בשירות הביטחון הכללי