לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #22  
ישן 19-12-2005, 10:23
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי McKaby שמתחילה ב "מפקדי יחידת שלדג לדורותיהם"

לא מדוייק!
הנה דברי מוקי בצר:
ציטוט:
דיוק היסטורי
מוקי בצר, תמרת, 28/09/05 19:21 רק לידע כללי ארבעת המפקדים הראשונים בסדר כרונולוגי הם:
1) מוקי בצר 74-79
2) אודי שלוי 79-81
3) דורון אלמוג 81-82
4) אליק רון 82-84
בברכה אלוף משנה מוקי בצר.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/313/986.jpg]

בסוף השבוע האחרון התקיים ערב הצדעה למפקדי 'שלדג', יחידת הקומנדו של חיל האוויר, לדורותיה. בטקס השתתפו אנשי היחידה הסדירה, המילואים והמשפחות השכולות. מפקדה הראשון והאגדי של היחידה, מוקי בצר, הודיע למשתתפים כי בקרוב יפתח מכינה קדם-צבאית שבוגריה יתמודדו על מקום בסיירות המובחרות של צה'ל. בתמונה: מוקי בצר בכנס.
כתב: אמיר בוחבוט. צילום:
דו'צ -------------------------

והכתבה מהארץ שהוזכרה פה למעלה:

מבחן חייהם
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

מאת עמוס הראל
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

שום קורס צבאי לא הכשיר את תת אלוף טל רוסו ותת אלוף אביב כוכבי לתפקיד שהם ממלאים עכשיו. לצד הלחימה בטרור וההכנות להתנתקות הם מתפקדים כבולמי הזעזועים של המדינה, מול ציבור של אלפי מתנחלים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

בתוך פחות מ-24 שעות בתחילת השבוע ספגו שתי גזרות ההתנתקות, שידעו באחרונה תקופות ארוכות למדי ללא קורבנות, פיגועים קטלניים. רב-סמל אבי קארותשי, שנהרג מאש פלשתינית מול רפיח, הוא ההרוג הישראלי הראשון ברצועה לאחר הפוגה של כחמישה חודשים. רצח יבגני ריידר, תושב חרמש, קטע כמעט חודשיים בלא אבידות בשומרון.

ביומיים שבהם אירעו הפיגועים הצטיירו מפקדי שתי הגזרות, תת אלוף טל רוסו בצפון השומרון ותת אלוף אביב כוכבי ברצועה, כשני קצינים בכירים בתקופת ביניים, בין טרור לרגיעה, המתכוננים לקראת מה שנראה כמבחן חייהם. שניהם יידרשו להשלים את הפינוי במינימום אבידות ישראליות (אם יהיו התקפות פלשתיניות) ותוך פגיעה קטנה ככל האפשר במה שנותר מהמרקם הלאומי, לנוכח המחלוקת החריפה על מידת ההצדקה של תוכנית הנסיגה ועל תועלתה.

למרות הקווים המשותפים, המשימות המצפות לרוסו שונות למדי מאלה של כוכבי. הגזרה שיפנה רוסו גדולה בהרבה מהרצועה (פי שלושה וחצי), אך דלילה ביישובים ישראליים: רק ארבע התנחלויות לעומת 18, רק כמה מאות תושבים (ומספר לא ידוע של מצטרפים מבחוץ) לעומת כ-7,500 מתנחלים בעזה.

בשומרון גם מצפים להתנגדות חמורה פחות. למעט שא-נור, שם התרכזו קיצונים המבטיחים להפוך את היישוב ל"מצדה שנייה", עתיד הפינוי בשומרון לעבור בצורה חלקה יחסית. עיקר הקשב של הצמרת הצבאית מופנה, לפיכך, דרומה. במלאכת הפינוי ברצועה יעסקו ארבע מפקדות אוגדתיות, בסיוע המשטרה; בשומרון מופקד רוסו לבדו על הפינוי, לצד סיוע היקפי של המשטרה ושל האוגדה השכנה, יהודה ושומרון (איו"ש).

גם אם הפינוי עצמו אמור להיות קל יותר (החלום שלי, אמר רוסו באחרונה, הוא לפנות את השומרון בלילה אחד, בעוד התקשורת שקועה כולה בעימותים בגוש קטיף), עומדות לפני מפקד המבצע בעיות מסובכות אחרות. בניגוד לרצועה, שבה קיימת הפרדה ברורה יחסית בין הכבישים המועטים המשמשים את המתנחלים לבין האזורים הפלשתיניים, בצפון הגדה הכל מעורבב. אין-ספור דרכי גישה מובילות אל היישובים שיפונו. החיילים בשומרון יצטרכו לדלוק אחר פעילי ימין שיצעדו דרך הכפרים, גם כדי להגן עליהם וגם כדי למנוע ניסיון לטבוח בפלשתינאים מתוך תקווה שהדבר יעצור את ההתנתקות.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P240605/f.0.2406.1.1.9.jpg]

תת אלוף אביב כוכבי. במעגל השלישי והרביעי. תצלום: דובר צה"ל

קיים עוד הבדל מהותי. ביום פקודה, כוכבי לא יעסוק בפינוי עצמו. אוגדת עזה מופקדת על המעגל השלישי והמעגל הרביעי של הפינוי, ואנשיה יעסקו בהגנה מפני התקפות טרור פלשתיניות ובתפיסת שטחי הרשות במקרה הצורך. לנסיגה עצמה יהיו אחראיות שתי אוגדות משוריינות, בפיקודם של תת אלוף גרשון הכהן ותת אלוף עוזי מוסקוביץ. מפקדה שלישית, בראשות תת אלוף עמוס בן-אברהם, תטפל במקרי התבצרות של מתנגדים חמושים.

אבל כוכבי עסוק מאוד בהתנתקות: הוא שנדרש, יחד עם אלוף פיקוד הדרום דן הראל, לשמר את הקשר עם מתנחלי הרצועה ולשמש אוזן קשבת לצרותיהם. בעיני מתנחלי הגוש, מפקדי אוגדות הפינוי הם עדיין בגדר אורחים לא מוכרים ובלתי רצויים. אצל רוסו קורה תהליך הפוך. האוגדה שלו, אוגדה 162, מתכוננת לפינוי זה קרוב לשנה, אבל רק בחודש האחרון קיבלה את האחריות המבצעית לאזור שיפונה. עכשיו, בצד הטיפול היום-יומי במתנחלים, הוא אחראי גם ללחימה בטרור באזור.

הן רוסו והן כוכבי ממלאים עכשיו, לצד הלחימה בטרור וההכנות להתנתקות, תפקיד שלא הוכשרו לו בשום קורס צבאי. הם מתפקדים כבולמי הזעזועים של המדינה מול ציבור של אלפי מתנחלים, החשים - לצד התנגדותם הקשה לעצם סילוקם מבתיהם - גם התמרמרות גוברת לנוכח הטיפול הממשלתי הכושל בקליטתם לאחר ההתנתקות. בלא המאמצים של הקצינים, הנתק בין המדינה לאזרחיה העומדים לקראת פינוי עלול היה להיות חריף בהרבה.

כעס וניכור

בעקבות מלחמת יום הכיפורים התפכחה החברה הישראלית, ברובה, מפולחן הגנרלים. מי שעבר את השרות הסדיר ביחידה עורפית, לא מדבר על הצבא במונחים שדיברו עליו אחרי הניצחון ב-1967. השילוב של כעס וניכור גרר במקרים רבים יחס עוין. קצינים בכירים מתוארים כ"דגנרלים", כחבורת שוטים החפה מכל רגישות והבנה בעניינים אזרחיים מורכבים. אבל מי שנועד למפגש בלתי אמצעי עם אנשי הצבא, מגלה קצינים אחרים. הצבא השתנה.

הביוגרפיות של שני מפקדי גזרות ההתנתקות רלוונטיות לשינוי הזה. רוסו, שגדל בקיבוץ חולתה שבגליל העליון, הוא בן 45, מבוגר מכוכבי בארבע שנים. כשהדריך, לפני הגיוס, בקן של תנועת המחנות העולים בקרית ביאליק, כוכבי היה אחד החניכים - נער ארוך שיער ("פריק", אומר רוסו) שניגן בגיטרה. רוסו התעניין יותר בכדורסל: הוא שיחק בהפועל כפר גלעדי (היום גליל עליון) ועזר להעלותה לליגה הלאומית.

בצבא היה רוסו איש הצוות הראשון של יחידת שלדג. במלחמת לבנון שימש מ"פ ביחידה בעודו סמל ראשון בלבד והועלה לדרגת סרן בלי לעבור דרך בית הספר לקצינים. משלדג עבר לסיירת מטכ"ל, שם היה סגנו של המפקד משה יעלון. פעמים אחדות עזב את שירות הקבע וחזר אליו. הוא היה מח"ט מצטיין של הנח"ל והאריך את תפקידו בכמה חודשים, כדי לפקד על חייליו בעת הנסיגה מלבנון במאי 2000. כוכבי החליף אותו פעמיים: כמח"ט מילואים וכמפקד אוגדה מובחרת. רוסו, רווק, מתגורר בתל אביב.

כוכבי התגייס ב-1982 לחטיבת הצנחנים. מבני הדור שלו בצבא, קשה לחשוב על צנחן ייצוגי יותר: רהוט, יסודי, מחושב. בלבנון היה מ"פ, מג"ד וגם מפקד חטיבה מרחבית, תחת תת אלוף ארז גרשטיין, שנהרג שנה לפני הנסיגה. בשיא המלחמה בפלשתינאים התמנה כוכבי למח"ט הצנחנים והוביל פעולות במחנות הפליטים ואת כיבוש הקסבה בשכם במבצע חומת מגן. בנובמבר האחרון, אחרי שתת אלוף שמואל זכאי נאלץ לפרוש, היה כוכבי הבחירה הטבעית למחליפו כמפקד הרצועה. כוכבי, נשוי ואב לשלוש בנות, מתגורר ביישוב קטן בצפון.

מלחמת לבנון, שרוסו לחם בה וכוכבי התגייס במהלכה, היתה חוויה רעה לצבא. לא רק בשל המחלוקת הפוליטית. מבחינה מבצעית, צה"ל כשל בה קשות. התפקוד החובבני הוליד צורך בשינוי, שבא לביטוי בתהליך של התמקצעות הקצונה. צבירת ידע כבר לא היתה בושה וקצינים רבים עברו קורסים בפו"ם ויצאו ללימודים באוניברסיטאות או במכללות ביטחוניות בארצות הברית ובבריטניה.

קצין צנחנים במילואים, המבוגר מרוסו וכוכבי בשנים אחדות, אומר: "צריך להשוות אותם עם המפקדים מימי לבנון. אז היה לצה"ל רמטכ"ל עם תואר ראשון בזיתים (רפול) ומפקדי האוגדות קיבלו תואר בהתכתבות בלימודי ארץ ישראל (רוסו למד מינהל עסקים; כוכבי פילוסופיה ואחר כך גם מינהל ציבורי בהארוורד; לשניהם תואר שני, ע"). מפקדי האוגדות במלחמת לבנון היו חותמים כל פעם קבע לחצי שנה. גם אצל הדור החדש אפשר לשמוע רטוריקה במונחים לאומיים, אבל הם לא מפחדים לדבר על הצבא כקריירה". דור המפקדים הנוכחי (ונראה שככל שיורדים בדרגות התופעה מתרחבת) קשוב יותר לחברה האזרחית, מתעניין יותר מבעבר בהתפתחות האזוריות. אין זה מקרה שרוב הקצינים הללו פחות חרדים מהתקשורת בהשוואה לקודמיהם.

הממשלה נעדרת
כותרת המשנה של "בומרנג", הספר החדש של רביב דרוקר ועפר שלח על המלחמה בפלשתינאים, מדברת על "כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה". זו נקודה חשובה. לצה"ל יש אחוז מסוים בכישלונות, כשם שיש לו מניות בהצלחה היחסית בבלימת גל הטרור. ועדיין, גם ימי טרום ההתנתקות מדגישים את הפער בין הדרג הצבאי לדרג המדיני. בירור עם מתנחלי הגוש, למשל, מגלה שהממשלה נעדרת מהחזית הבוערת. מרבית השרים מסתפקים בתשלום מס שפתיים של הזדהות עם מצוקת המפונים.

ראש הממשלה אמנם פטור מלהגיע לרצועה, בשל חשש מהותי לחייו, אבל הטיעון אינו חל על כל שריו. שר הביטחון, שאול מופז, ביקר פעמיים את המתנחלים ושיווק היטב את עוז רוחו מול הביקורת. שר החקלאות, ישראל כץ, קפץ לגני טל, פיזר הבטחות ונעלם. רבים מעמיתיו לא דרכו ברצועה אפילו פעם אחת מאז אישור תוכנית ההתנתקות.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P240605/f.0.2406.1.2.9.jpg]

תת אלוף טל רוסו. גזרה רחבה אך דלילה ביישובים ישראליים תצלום: פלאש 90
צה"ל, כתוצאה מכך, נשאב למחוזות שהוא אינו אמור להיות בהם: האלוף הראל טורח על הרגעת הנהגת הגוש, עמיתו מפיקוד מרכז, יאיר נווה, מכלה את זמנו בהתרוצצות בין רבנים. רוסו הפעיל קשרים אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, פקוד לשעבר מסיירת מטכ"ל, כדי לזרז פתרון בעיות נקודתיות של המתנחלים באזורו.

המפונים רואים בצה"ל את הכתובת היחידה כמעט. הקצינים מקטרים, אך לא מעיזים לערער. רק אחד מהם הציג את האמת כפשוטה. בינואר, כשאריאל שרון ביקר במחסום ארז, אמר לו מפקד החטיבה בדרום הרצועה, אל"מ אבי פלד, שהאווירה בגוש עשויה להשתפר מאוד אם רק יבחרו ראש הממשלה והשרים לדבר ישירות עם המתנחלים, במקום להשאיר את המשימה לצבא. חמישה חודשים עברו והעצה לא התקבלה.

קשה להגזים בכובד המשימה המוטלת על כתפי המפקדים, מאלוף הפיקוד ועד המ"מ. כשתצא ההתנתקות לדרך, הם יידרשו להוביל את אנשיהם למילוי פקודה לא פופולרית בעליל. אין כמעט חייל שלא היה מעדיף הקיץ הצבה בגזרה אחרת. חרף המאמץ העצום שהצבא משקיע בהכנות, דברים רבים עלול לקרוס ברגע האמת.

אף שהקצינים מתקשים להעריך את עוצמת ההתנגדות הצפויה, ברור להם שהשילוב בין חום אוגוסט, הרגשות המתפרצים ועשרות מצלמות הטלוויזיה יהיה רע לתפארת. ועם זאת, הם מאמינים שיעמדו במשימה. כישלון, בעיניהם, יהיה סוף המדינה. עיתונאי ששוחח השבוע עם אחד ממפקדי אוגדות הפינוי הביע רצון עז להירדם בשלהי יולי ולהתעורר באוקטובר. הקצין, שעודף הדאגות בתחומי אחריותו לא מאפשר לו הרבה שעות שינה, היה משועשע. "אתה רוצה ללכת לישון?" שאל.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #30  
ישן 27-11-2010, 06:16
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
אתר חיל האוויר: סגן הרמטכ"ל בני גנץ נפרד משלדג ומספר על "מבצע שלמה"
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי McKaby שמתחילה ב "מפקדי יחידת שלדג לדורותיהם"

http://www.iaf.org.il/4362-35874-he/IAF.aspx
פרידה מסגן הרמטכ"ל
"חיל-האוויר הוא הטוב בעולם", אומר סגן הרמטכ"ל, האלוף בני גנץ. "אני מקווה שהאמירה הזו לא תעבור מבחן בקרוב, אבל אני מעריך שאולי כן". פורום המפקדים נפרד מהאלוף ועוד קודם לכן נפרד האלוף גנץ מיחידת שלדג עליה פיקד בעבר
בתום 33 שנים סיים סגן הרמטכ"ל, האלוף בני גנץ, את שירותו בצה"ל. "אני לא איש חיל-האוויר, אבל אחרי הסתכלות מבפנים ומבחוץ ומתוך שותפות מסוימת, אני לא אהסס כשאומר שלדעתי חיל-האוויר הוא הטוב בעולם. ההיסטוריה מוכיחה את זה היטב. אני מקווה שהאמירה הזו לא תעבור מבחן בקרוב, אני מעריך שאולי כן", אמר באירוע פרידה שערך לכבודו פורום המפקדים של חיל-האוויר. גנץ התגייס בשנת 1977 לחטיבת הצנחנים. לאורך השנים שירת במגוון תפקידים, ביניהם מפקד יחידת שלדג ומפקד חטיבת הצנחנים. בשנת 1999 לקח חלק מרכזי ביציאת צה"ל מרצועת הבטחון שבדרום לבנון, כאשר פיקד על יחידת הקישור ללבנון. זמן קצר לאחר מכן פיקד על אוגדת יהודה ושומרון כשזו התמודדה מול אירועי אינתיפאדת אל אקצה. בהמשך שירותו הוצב בתפקידים מרכזיים נוספים, ביניהם אלוף פיקוד צפון, מפקד זרוע יבשה ונספח ההגנה בארצות הברית. "בני משלים 33 שנות שירות, מתוכן כמה שנים בהן לבש מדים כחולים", אמר מפקד חיל-האוויר, האלוף עידו נחושתן, באירוע הפרידה. "משנת 1989 עד סוף שנת 1991 הוא פיקד על יחידת שלדג, אז נערך אחד ממבצעי הדגל של היחידה, 'מבצע שלמה'". "לא ידענו איך לגרום לכך שמשפחות לא תיפרדנה", נזכר האלוף גנץ בקשיים שנוצרו בעת המבצע להעלאת יהודי אתיופיה. "הגענו וראינו אנשים עם פתקים ממוספרים על המצח. אתה בא ממשפחה של ניצולי שואה ורואה את זה ואתה מזדעזע. אתה חושב "אין דרך טובה יותר לעשות את זה?", אבל לא דיברנו את השפה והיה לנו חשוב לא להפריד משפחות. מישהו הכין אותם ואמר לנו 'מאחד עד שבע זו משפחה אחת'". "הנחתום לא יכול להעיד על עיסתו, אבל אני לא הנחתום אז אני יכול להעיד על עיסתכם", פנה האלוף גנץ לפורום המפקדים. "כשאני מסתכל על העבודה הרבה שמושקעת מאנשי הצוות הטכני, הטייסים וקציני המטה, אני רואה שהדבר מנגן בתזמורת שהיא באמת איכותית, מקצועית ומצוינת. שמרו על עצמכם, שמרו על השמיים ושמרו על המדינה".
אבן דרך
מפקדי יחידת שלדג לדורותיהם, כאלה המשרתים עדיין בצבא וגם אלה שסיימו את שירותם מזמן, הגיעו למפגש פרידה מהאלוף בני גנץ, סגן הרמטכ"ל, שפיקד על היחידה בין השנים 1989-1992 ומסיים את תפקידו כסגן הרמטכ"ל. המפגש נפתח בשיחה עם קציני היחידה בסדיר ולאחר מכן העביר מפקד היחידה סקירה על היחידה כיום. המילואימניקים הוותיקים בירכו את האלוף גנץ והעלו זכרונות מתקופת פיקודו, אותה אפיינו מבצעים מיוחדים רבים ופעילות אינטנסיבית בלבנון. למרות זאת, היה אירוע אחד אשר השפיע עליו במיוחד: מבצע "שלמה" במסגרתו הועלו יהודי אתיופיה לישראל בשנת 1991. כמעט עשרים שנה אחרי, סיפר האלוף גנץ על המשמעות העמוקה של המבצע עבורו: "כמפקד היחידה עסקתי בתחילת המבצע בהיבטים המבצעיים, בפרטים הטכניים של עוד כלי-רכב ועוד כח אדם ובטיסות ואבטחה ורק תוך כדי המבצע, הבנתי את גודל העשייה והמשמעות המיוחדת להיות שותף לארוע בסדר גודל כזה. זו היא אבן דרך בשירות שלי, המקפלת בתוכה את הערכים הציוניים שלנו ואת משמעות הקיום שלנו במדינה". לפי המסורת ביחידה, מעניקים ללוחמים אבן ממקומות מסוימים בעלי משמעות לפעילות היחידה. מפקד היחידה העניק לאלוף גנץ אבן שאת סיפורה לא ניתן לפרסם.

פורסם בתאריך 22.11.2010
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #31  
ישן 31-08-2011, 09:46
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי McKaby שמתחילה ב "מפקדי יחידת שלדג לדורותיהם"

מפקדי צה"ל ציינו 35 שנה להקמת יחידת הקומנדו "שלדג"


הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ , שפיקד בעברו על היחידה, אמר בטקס החגיגי כי אנשיה ופעילותה הפכו אותה ל'אחד מעמודי התווך המשמעותיים בצה"ל, גם בראייה עתידית'.
"צה"ל מציין שלושים וחמש שנה להקמת יחידת הקומנדו - "שלדג'. האירוע החגיגי, שהתקיים בשיתוף 'עמותת שלדג', נערך בבסיס חיל-האוויר, במעמד הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן ואנשי ומפקדי היחידה בעבר ובהווה, אנשי המילואים והיחידה הסדירה ביניהם מפקד פיקוד דרום, אלוף טל רוסו ומפקד פיקוד העורף, אלוף אייל אייזנברג . הרמטכ"ל גנץ, שפיקד בעברו על היחידה, אמר בטקס כי 'כשמסתכלים על האיום מסביב, אנו צריכים את היכולות המבצעיות, תעוזה ואנשים טובים ויחידת 'שלדג' היא אחד מעמודי התווך המאוד משמעותיים לאורך השנים, גם בראייה עתידית'. מפקד חיל האוויר, האלוף עידו נחושתן, ציין כי 'שלדג היא יחידה מיוחדת הפועלת הרחק מאור הזרקורים והשמש. אתם עושים את הדברים בהשקט ובצנעה והתהילה היא הביטחון של עם ישראל. בבסיס החזון של הקמת היחידה – אנשים ייחודיים שעובדים בדרך כלל רחוק ומביאים מודיעין בזמן אמת יחד עם דרך הפעולה של חיל-האוויר. השילוב הוא שילוב מנצח ונכון היום מאי פעם'.
רוב קורותיה ופעולותיה, נותרו הרחק מאור הזרקורים


יחידת 'שלדג' הוקמה בשנת 1974, תחת פיקודו של מוקי בצר וכחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים. היחידה החדשה יועדה לבצע מבצעים מיוחדים ועד היום היא פועלת במימד הקרקעי בכל מרחבי הלחימה במסגרת משימות זרוע-האוויר ומהווה מענה גמיש וזמין למשימות חדשות במלחמה וברגיעה. מסלול הלוחמים אורך כשנתיים ומתחיל באיתור ובגיבוש של סיירות מובחרות. כל לוחם נדרש לחתימה של שנה וחצי קבע ומשרת בסך הכול ארבע וחצי שנים. היחידה נקראת על שם הציפור שלדג, עקב הדמיון בין האופן בו הציפור צדה את טרפה לבין סוג מבצעי היחידה, זאת לדברי מקים היחידה, מוקי בצר. היחידה רשמה הישגים מבצעיים יוצאי דופן במלחמת לבנון הראשונה, במבצע משה ובמבצע שלמה, במבצעים 'דין וחשבון', 'ענבי זעם', "חד וחלק' ו'ושבו בנים'. כמו כן פעלה 'שלדג' גם במהלך מבצע 'עופרת יצוקה'. 'שלדג' ביצעה מאות רבות של מבצעים מיוחדים לאורך השנים, שלא ניתן לפרטם בשל אופייה המסווג."

בכתבה שהתפרסמה ב"ישראל היום" על האלוף טל רוסו מתוארת שלדג בימיה הראשונים:
"חבריו של האלוף רוסו המכירים אותו עוד מימיו הראשונים כלוחם שלדג, לא התפלאו שרוסו קיבל אחריות. 'אם מישהו מקבל אחריות, זה טל רוסו', אמר עופר פדן, שהיה מפקדו של רוסו בטירונות ובגיבוש. 'זה מאוד אופייני לו, ולא הופתעתי. הוא איש ערכי, צנוע, אמיתי וישר. זו תכונת מנהיגות שלו'. חבר קרוב נוסף של רוסו, עופר צמחי, אמר כי רוסו 'בסך הכל מרגיש שנעשו כל ההכנות לפני האירוע. אבל מי שעושה, כנראה גם טועה. הוא מפקד של גיזרה שקודם כל אומר: אני אחראי, ואח"כ נתחיל לדבר. כדי שלא יטרידו את מפקד האוגדה והמח"טים שמתחתיו. זה האופי שלו, וכך צריך להתנהג מפקד'. 'נטילת אחריות היא דבר שטל גדל עליו', אמר השבוע גם מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, עומר בר-לב. 'אחד הדברים המאפיינים חיילים ביחידות כמו שלדג וסיירת מטכ"ל היא קבלת אחריות על דברים, לטוב ולרע. גם אחרי מבצעים שהצליחו, קם חייל ומבקר את מעשיו שלו. זו התשתית שלאורה הוא התחנך, והתשתית שלאורה חינך אחרים. לצה"ל יש מזל שיש לו אלוף פיקוד כמו טל'.


בלי בה"ד
רוסו, בן חמישים ושתיים, גדל בקיבוץ חולתה, והתגייס לשלדג בשנת 1978, כשנתיים בלבד לאחר שהוקמה על ידי מוקי בצר. טל הצטיין מהיום הראשון ביחידה', אמר בצר ל'ישראל השבוע'. 'הוא היה חייל מצטיין עם שילוב של כוח פיזי ואינטליגנציה גבוהה. הוא תמיד היה קר רוח וחבר נאמן'. חבריו ליחידה מספרים על לוחם עם כוח פיזי בלתי רגיל, יכולת ניווט מדהימה ומנהיגות נעימה. 'הוא היה החייל האולטימטיבי', אמר עליו השבוע מנכ"ל תנובה, אריק שור, ששירת לצידו בשלדג. 'יש לו יכולת לנתח שטח בצורה של שלוש מאות שישים מעלות, והוא יודע לנתח אירועים בשכל. הוא נתפס כרמבו, ויש לנו תמונה שלו מרים ג'יפ. הוא היה נווט אלוהי, קר- רוח בצורה בלתי רגילה, לא מתבלבל, שומר על האנשים וחותר לביצוע המשימה'. 'באחד האימונים הראשונים שעשינו הגיע רכב סתמי שעבר על הכביש ופגע בטל', נזכר השבוע עומר בר- לב, שפיקד עליו בסיירת מטכ"ל. 'כל אדם רגיל היה מתפרק מהפגיעה, אבל אצל טל זה נגמר בכמה שריטות והוא המשיך באימון. הוא קם, ניער את האבק מעל הבגדים, והמשיך הלאה. הבעיה היתה דווקא להרגיע את הנהג הפוגע, שהרכב שלו ניזוק הרבה יותר מטל'. למרות שלושים ושלוש שנות שירותו בצה"ל, הנקודה הכי משמעותית בקריירה הצבאית של רוסו נרשמה דווקא במקום שבו לא היה- בה"ד 1. הוא מונה למפקד צוות בשלדג כבר כשהיה חייל סדיר בדרגת סמ"ר, למרות שהמשבצת שמורה לקצין. לקורס הקצינים סירב לצאת והשתחרר, אך במבצע שלום הגליל חזר לשירות, ולאות הערכה על תפקודו במלחמה קיבל דרגת סרן. מכאן דרכו לצמרת היתה סלולה. הוא פיקד על פלוגה בשלדג, היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל, פיקד על גדוד רותם בגבעתי ועל מגלן. 'כל משימה שדרשה יצירתיות והיתה כרוכה באתגרים, הפלתי על טל', סיפר השבוע תא"ל (מיל') גיורא ענבר , שפיקד על רוסו בשלדג ובגבעתי. 'בחרתי אותו לפקד על חיילים מאומנים מבני מחזורו מבלי שעשה קורס קצינים. בשלום הגליל הטלתי עליו לפקד על פלוגה, ונתתי לו להוביל פריצה למוזיאון במערב ביירות, שם היה קומנדו של האויב. הוא הוביל את הפריצה והטיהור, וניהל את הדברים בקור רוח למרות שהיה עליו לחץ לא מועט מלמעלה. הוא סיים את הקרב בלי נפגעים. לאחר המלחמה הפכנו את דרגות הייצוג שלו לדרגות קבע'. לפי תא"ל (מיל') ענבר, 'טל הוא איש ישר, אמיץ שלא מדבר הרבה. הוא לא חזק בדיבורים, אלא במעשים. הוא פועל ועושה, ואומר את מה שהוא חושב. פיו וליבו שווים, והלוואי שכל הקצינים בצבא היו כאלה'."
כתבה נוספת הינה באתר "מאקו":
פעילות מבצעית מעבר לקווי האויב: יחידת שלדג\ מאת מיכל דניאלי


בשורה אחת עם סיירת מטכ"ל ושייטת 13, ניצבת שלדג כאחת משלוש יחידות הקומנדו המיוחדות והמסווגות בצה"ל. מה עושים השלדגיסטים, השייכים לחיל האוויר? כל מה שמותר לספר
| פז"ם | פורסם 01/07/11 15:03:34
"...רק בודדים מהמבצעים בהם השתתפה שלדג מותרים בפרסום, ואפילו את פרטי ייעודה העיקרי אסור לפרסם. עם פרוץ הקרבות במבצע שלום הגליל, פעלה שלדג בשני כוחות עיקריים: הראשון הגיע לאזור בקעת הלבנון, אז בשליטת צבא סוריה, וסייע לחיל האוויר בהשמדת סוללות טילי קרקע- אוויר ותותחי נ"מ. הכוח השני כבש את מתחם המוזיאון בבירות, בו התבצרו מחבלים רבים, ונטל חלק בקרבות אחרים בעיר כנגד מפקדות אש"ף המבוצרות. טרם הקרב על המוזיאון, מצא קצין המודיעין של שלדג תרשים מדויק של המבנה בארכיון הלאומי של בירות-ועקב כך פשטו הלוחמים בו זמנית דרך כל הפתחים והסתערו באש וברימונים על המחבלים המבוצרים ההמומים. רוסו, אז מפקד פלגה ביחידה, תיאר בראיון בעבר: 'הצמדנו חומר נפץ לקיר המבנה. חשבנו שזה יעשה חור בקיר, אבל בפועל פוצצנו את הספרייה הלאומית של בירות, וגשם של דפים ירד עלינו. תחת אש של אר.פי.ג'י פרצנו למוזיאון'. לוחמי שלדג ניהלו את הקרב מול אנשי פת"ח בעודם מתרוצצים בין חפצי אומנות עתיקים. שלדג נטלה חלק מרכזי ב'מבצע משה' להעלאתם של יהודי אתיופיה ארצה, בין 1984 ל-1985. היא פעלה רבות בתחום עד שנחשף המבצע בעיתונות הישראלת. ב-1991 החריף המצב ומדינת ישראל החליטה כי יש למלט את יהודי אתיופיה לישראל במהירות; בתוך שלושים וארבע שעות הועלו ארצה כארבע עשר אלף וארבע מאות יהודים ב'מבצע שלמה'. קצין לשעבר בשלדג סיפר ב-2010: 'אני זוכר שכל היחידה הייתה בעניין. כולם שמעו על המבצע וכולם רצו להשתתף. מילואימניקים רבים התקשרו ואמרו: 'אני רוצה גם'. המצאנו תפקידים ומשימות כדי שכמה שיותר יוכלו להשתתף. הייתה לכולם תחושה שאנחנו הולכים לקראת יציאת מצרים'. שוב בגזרת לבנון, לקחה היחידה חלק במבצעים 'דין וחשבון' (1993) ו'ענבי זעם' (1996). עקב פעילותה במבצע 'ענבי זעם', תחת פיקודו של גל הירש (מאוחר יותר מפקד עוצבת הגליל במהלך מלחמת לבנון השנייה), קיבלה שלדג את צל"ש הרמטכ"ל..."

באתר עמותת יוצאי שלדג נכתב על היחידה כי:
"...יחידת "שלדג", היא יחידת קומנדו של צה"ל בחיל האוויר הישראלי. היחידה כפופה למפקדת כוחות אוויר מיוחדים (מכא"ם) בחיל האוויר. היחידה הוקמה בשנת 1974 בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים, בה לא באו יכולותיה של סיירת מטכ"ל כיחידה מיוחדת לידי ביטוי. מייסד היחידה ומפקדה הראשון היה אל"מ מוקי בצר, יוצא סיירת צנחנים ומ"פ מילואים בסיירת מטכ"ל. בראשית דרכה, תפקדה היחידה כפלוגת מילואים של סיירת מטכ"ל. לאחר מכן, בעקבות תמיכתו של סגן הרמטכ"ל באותם ימים, רפול, הוחלט בינואר 77' להפוך את היחידה לסדירה. בצר היה למפקד היחידה הסדירה והלוחמים הגיעו מסיירת מטכ"ל ומסיירת שקד שפורקה באותה שנה. היחידה הייתה כפופה למפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. רק בהמשך דרכה הפכה היחידה ליחידה מיוחדת ייעודית של חיל האוויר, שעל מרבית פעילותה לא ניתן להרחיב בשל מגבלות חמורות של בטחון שדה. מאז הקמתה של היחידה ועד היום, מדי שנה, מבקשים מאות צעירים להתקבל לשורות היחידה. רק מעטים מהם מצליחים לעבור את מערך הסינון הראשוני והקפדני. המעטים שמתקבלים עוברים מסלול הכשרה ארוך ומייגע במהלכו נלמדים מגוון רחב של נושאים הכוללים: לוחמת חי"ר, לוחמה זעירה, ניווט, צניחה, צליפה ושימוש בטכנולוגיה מתקדמת ומסווגת הייחודית לשלדג. כל אלו מכשירים את הלוחמים לשרת כלוחמי הקומנדו של חיל האוויר הישראלי. המרכיב האנושי ביחידה הוא אחד המשמעותיים בדרך להצלחה במשימות המבצעיות הרבות המוטלות בשגרה ובחירום. הדבקות במשימה, היצירתיות המחשבתית והאנשים המשרתים הן בגוף הלוחם והן בגוף תומך הלחימה הופכים את היחידה לשמורת טבע אמיתית בתוך הצבא והופכים את השירות בה לאבן דרך משמעותית בחיי האדם. מרביתם של מפקדי היחידה מאז הקמתה ועד היום נמצאים כיום בעמדות המשפיעות ביותר בצבא בפרט ובמשק הישראלי בפרט. בשנת 2011, מונה המפקד השישי של היחידה, רב אלוף בני גנץ, לתפקיד הרמטכ"ל העשרים של מדינת ישראל. ..."
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י Fang בתאריך 31-08-2011 בשעה 12:20.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 31-08-2011, 15:13
  FiReBall מנהל FiReBall אינו מחובר  
מנהל צו"ב
 
חבר מתאריך: 02.05.02
הודעות: 7,828
Facebook profile Follow me...
יחידת שלדג חוגגת 35 שנה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי McKaby שמתחילה ב "מפקדי יחידת שלדג לדורותיהם"

היחידה המיוחדת של חיל האוויר חגגה 35 שנים להקמתה אמש באחד מבסיסי חיל האוויר, הרמטכ"ל בני גנץ, שהיה בעברו מפקד היחידה:"'שלדג' היא אחד מעמודי התווך משמעותיים לאורך השנים, גם בראייה עתידית"


אמש התקיים באחד מבסיסי חיל האוויר טקס לציון 35 שנה ליחידת שלדג, יחידת המבצעים המיוחדים של חיל האוויר הישראלי. הטקס נערך במעמד ראש המטה הכללי, רב-אלוף בני גנץ, שהיה מפקד היחידה בין השנים 1989-1991 ומפקד חיל-האוויר, אלוף עידו נחושתן. עוד השתתפו באירוע אנשי ומפקדי היחידה בעבר ובהווה, ואנשי המילואים והיחידה הסדירה וביניהם מפקד פיקוד הדרום, אלוף טל רוסו ומפקד פיקוד העורף, אלוף אייל אייזנברג.

יחידת שלדג הוקמה בשנת 1976 כחלק מלקחי יום כיפור, מייסד היחידה ומפקדה הראשון היה אל"מ מוקי בצר והיא יועדה לטובת מבצעים מיוחדים ומודיעין בזמן אמת. בראשית דרכה, שימשה היחידה כפלוגת מילואים של סיירת מטכ"ל וב-1977 הפכה ליחידה סדירה בתמיכתו של סגן הרמטכ"ל באותם ימים, רפאל איתן. היחידה הייתה מסונפת לצנחנים והלוחמים הגיעו מסיירת מטכ"ל ומסיירת שקד שפורקה באותה שנה, רק מספר שנים לאחר מכן הפכה היחידה ליחידה מיוחדת ייעודית של חיל האוויר.

בין היתר היחידה נטלה חלק מרכזי בהעלאתם של יהודי אתיופיה ארצה ואבטחה את שדה התעופה באדיס אבבה, היא הייתה אחראית לכיבוש מתחם המוזיאון בביירות במבצע שלום הגליל, לקחה חלק במבצעי "דין וחשבון" ו"ענבי זעם" ואף פעלה נגד החזבאללה במבצעים שונים. במסגרת אינתיפאדת אל אקצה היחידה הייתה אחראית לחיסולו של ג'מאל עבד א-ראזק, מפקד גדודי חללי אל אקצה ברפיח. היא לקחה חלק במבצע "חד וחלק" ביחד עם סיירת מטכ"ל במהלך מלחמת לבנון השנייה, מבצע שכלל חדירה למפקדת חזבאללה בבית החולים בבעל-בק, הריגתם של כ-19 מחבלים ותפיסתם של אחרים וכן השתתפה במבצעים שונים במהלך "עופרת יצוקה".





http://www.israeldefense.co.il/?Cat...2&ArticleID=851
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה עקוב אחרינו! תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה Facebook

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #35  
ישן 31-08-2011, 15:38
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 34 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "בעבר אסרתי לפרסום את שמו של..."

אני מניח שאתה מדבר על הרמטכ"ל?
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 15-03-2012, 15:40
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי McKaby שמתחילה ב "מפקדי יחידת שלדג לדורותיהם"

כיצד הוקמה יחידת שלדג כגדוד למשימות חיל האוויר בשנת 1977:
"המסוקים היו 'שיגעון' אחר שראש מחלקת המבצעים החדש נתפס לו, ובזבז עליו את זמנו היקר במקום להתעמק לפרטי פרטים באפשרויות המשתנות של מבצעי מטוסי הקרב שהובאו אל שולחנו חדשים לבקרים. את הכלי הזה, הממריא ונוחת בכל מקום, גיליתי במאוחר, רק לאחר שהגעתי למחלקת המבצעים, אבל הבחנתי שהוא היה עשוי למלא כמה 'משבצות' בעייתיות בטבלאות שלי. כאן דווקא מצאתי בסיס רעיוני מעולה שהשאיר אחריו קודמי, אביהו בן נון, וגם בני פלד ראה את האפשרויות הצבאיות המהפכניות הטמונות במסוקים הרבה לפני. אולם האיש שחשיבתו השפיעה עלי ביותר היה רב־סרן עידו אמבר, הקצין שהיה ממונה תחתי על תכנון מבצעי המסוקים. הרעיון שלימד אותי היה שאפשר להחדיר בעת מלחמה כוחות 'קומנדו' מוסקים לארץ האויב ולתקוף את נקודות התורפה שלו. גישה התקפית כזאת התאימה בהחלט לתפיסת הלחימה שלי. ההתניות שהפריעו למטוסי הקרב לפעול, למשל סוללות הטק״א או פגעי מזג האוויר, לא השפיעו על המסוקים באופן דומה. הקומנדו המוסק היה עשוי לתקוף מטרות חשובות בלילה ובתנאי מזג אוויר גרועים, ולאפשר לנו לפעול כנגד מטרות אויב גם בתנאים שמטוסי קרב אינם יעילים בהם. ואולי החשוב ביותר: הכוח המוסק היה מסוגל להמשיך ולהילחם גם אם שדות התעופה שלנו ישותקו, חלילה. והיה עוד דבר טוב במסוקים. בניגוד למל״טים העתידניים, הם היו כלים קיימים ובשלים. טייסות המסוקים היו מאורגנות ומסוגלות לפעול. מסוקי היסעור הגדולים שהיו לנו התאימו להובלת כוחות קומנדו על ציודם ונשקם, ולהורדתם על המטרות. האפשרויות היו מרהיבות כל כך, שהתחלנו לפנטז על גוף לוחם חרש, נייד, זריז ותוקפני, שיוקם בצד צה״ל הגדול והמסורבל וידע לנצל את היכולות המגוונות של חיל־האוויר ולכוון אותן כנגד מגוון שלם של מטרות חדשות. הגוף הזה התאים להיות מרכיב חשוב ביכולת 'המכה הראשונה' שחלמתי עליה. קראנו לגוף הזה בדמיונותינו 'צבא ההתקפה לישראל'.


אולם העיקר חסר לנו: כוחות קומנדו. אמנם לצה״ל היו כמה סיירות מובחרות, וכולן היו מלאות בלוחמים מן המעלה הראשונה, אולם כל אחת מהן השתייכה פיקודית לגורמים אחרים. כוחות קומנדו אלה לא התמחו בעבודה עם חיל־האוויר, והתחברו אליו רק בעת הצורך, בתהליכים מאולתרים. ואכן, המחסור ב'אבא' מנע התמחות אמיתית בשילוב יעיל של כוחות קומנדו עם מסוקים, מטוסי תובלה ומטוסי קרב. היינו זקוקים ללוחמים משלנו, שיתמחו בצורת לחימה מיוחדת זו. תחילה חשבנו להיבנות על הסיירות הקיימות, אך אלו היו בבת עינם של 'בעליהן' מכוחות היבשה והתמחו במשימות שהללו הטילו עליהן. לא היה שום סיכוי להסב אותן לתחום שהצענו, ואיש לא הציע לתת לנו סיירת מן המוכן, במתנה. ובכן התחלנו לבקש להקים סיירת משלנו, קומנדו של חיל־האוויר. אז גילינו שדרכנו על בהונותיהם של מפקדי צבא היבשה. 'לא בא בחשבון,' אמרו ה'ירוקים', 'שחיל־ האוויר יקבל רשות לבנות לו יחידת חיילי שדה. הוא ישאב מן המשאב הנדיר של לוחמים מהסוג המעולה, ומה יישאר לנו?' והיה להם גם טיעון עקרוני: 'איפה נשמע ש'כחולי המדים' (למילה ׳כחולים׳ היה צלצול שדמה ל'ג׳ובניקים') יפקדו על לחימה קרקעית נועזת ומסוכנת? איך ייתכן כדבר הזה?' אותם 'ירוקים' התעלמו מתקדימים. יחידות מוטסות בפיקוד אווירי פעלו בצבאות אחרים ובמלחמות אחרות, ונזקפו לזכותן הצלחות מבצעיות לא מבוטלות (אך גם כישלונות, כמובן). למרבה האירוניה, אפילו אצלנו היתה דוגמה ליחידה שכזאת. לחיל־הים שלנו, על מדיו הצחורים, היתה גם היתה יחידת קומנדו מעולה משלו, 'שייטת 13'. הסיבה לכך היתה היסטורית: כבר ב־ 1941 שלחה ה'הגנה' כוחות לוחמים לעומק שטח האויב בסירות (זוכרים את סירת הכ״ג?) וכבר במלחמת השחרור היו לפלי״ם- היחידה הימית של הפלמ״ח- סירות חבלה שביצעו 'מבצעים מיוחדים'. הקומנדו הימי נתפס בטבעיות, כבר מימיו הראשונים של צה״ל, כחלק לגיטימי מן החיל הזה. ואילו לחיל־האוויר של תש״ח לא היו מסוקים. בכלל לא היו אז מסוקים. רק אסטרטגים חריגים כצ׳רלס אורד ווינגייט חשבו בשנות הארבעים של המאה העשרים על לחימה באמצעות מסוקים, וחיל־האוויר הישראלי, מיום הקמתו ועד עתה, מיקד את מאמציו במטוסי הקרב. זו הסיבה שלא נוצר אצלנו כוח קומנדו מוסק. 'אז מה?' הגבתי כשהבנתי את מצב העניינים, 'פשוט איחרנו את הרכבת הראשונה. ובכן, שנת 1977 טובה כמו כל שנה אחרת לקנות כרטיס ולהתחיל במסע.' התחלתי לדחוף גם את הרעיון הזה, ולשמחתי הפעם לא מצאתי עצמי בודד בין קציני מחלקת המבצעים שלי. עידו כמובן פעל איתי כתף אל כתף, אבל אפילו מתכנני המבצעים של מטוסי הקרב קלטו את העניין. בתחילה הם ראו בו, כמובן, רק 'גיבוי מספר 15 להשמדת סוללות טק״א', אך בהמשך נוצרה אצל מקצתם ראייה כללית יותר. התחלנו לקדם את הרעיון במסדרונות המטה הכללי. מיד עלינו על 'מוקשים'. רוב האלופים היבשתיים ראו בהצעתנו פלישה לטריטוריה המסומנת שלהם, והגיבו בכעס ובתוקפנות. במיוחד נעלבו הצנחנים. 'לאיזה צורך דרושה יחידת קומנדו שחיל־האוויר יפקד עליה? מדוע שחיל־ האוויר לא ימשיך פשוט להטיס אותנו אל המטרות, כמו בימים הטובים ההם?' אולם דווקא אותן פעולות מן 'הימים הטובים ההם', אותם מבצעים מאולתרים שהזכירו הצנחנים, נתנו לנו שפע של דוגמאות מבצעיות גרועות. ברבים מהם היו כישלונות ושגיאות, ולא היה 'אבא', גורם ממוסד שיקבל עליו אחריות ויתקן את הדרוש תיקון. 'יחידת קומנדו בפיקוד חיל־האוויר דרושה,' ענינו לצנחנים, 'משום שלחימה קרקעית בעומק, בשיתוף צמוד של מסוקים ומטוסים, היא מומחיות מיוחדת שצריך ללמוד אותה ולהתאמן בה. זאת איננה ׳חלטורה׳. נדרש פיקוד אורגני שיכין את הלחימה הזאת בעתות שלום, וינהל אותה במלחמה.' 'זיווגים מזדמנים,' אמרתי פעם לצנחנים, 'מולידים רק יתומים.' ה'ירוקים' התעצבנו ועברו להתקפה, אבל האפשרות הנגדית שהעלו- שהמסוקים יילקחו מחיל־האוויר ויוכפפו לכוחות היבשה- היתה קנטרנית ובלתי ריאלית, והם ידעו זאת. כעסם גבר והלך. סגן־ הרמטכ״ל החדש, האלוף רפאל איתן (רפול), התנגד בתוקף להקמת יחידה קרקעית לוחמת של חיל־האוויר. הוא היה ארם חשדן, ולדעתי ניחש את רעיונותינו הנסתרים בדבר 'צבא ההתקפה לישראל'. באחד הדיונים כינה אותי בלעג 'גנרל פופסקי', שם מגוחך שנלקח מספר בשם צבאו הפרטי של גנרל פופסקי. על אף חזותו המחוספסת, רפול ידע לקרוא. הרמטכ״ל, רב־ אלוף מוטה גור, לא רצה להכריע בעניין. גם הוא היה צנחן, והיה לקראת סוף דרכו הצבאית.


באל״מ רפאל איתן פגשתי לראשונה כשהיה מפקד חטיבת הצנחנים 35. זה היה באמצע שנות השישים של המאה העשרים. סגן ספקטור הצעיר נשלח אז אל הנגב, להצטרף לאימון של חטיבת הצנחנים בכיבוש אחת הגבעות. נתנו לי מכשיר קשר, ותפקידי היה לכוון סיוע אווירי. המח״ט היה קצר, דחוס וקשוח, אפו האדום התקלף מתחת לכובע האוסטרלי ועור פניו היה חרוש כולו. הוא לקח אותי מיד תחת חסותו והושיב אותי לצדו בג׳יפ שלו. מולנו היתה גבעה לא קטנה, צלעותיה מנומרות בשיחים ובראשה חפירות מלבינות, וכל החיילים רצו מולה בשורות, דילגו והשתטחו. כשירדה השמש הוכרזה הפסקה. המג״דים התאספו אל אוהל המח״ט. ישבתי איתם, גיבורי יחידת הקומנדו 101, פעולות התגמול, מבצע סיני, הצנחנים: רפול עצמו, המג״דים צורי שגיא, סטמפל, אריק רגב ועוד אחרים מן הדמויות האגדיות של נעורי. צחקנו כגברים אמיתיים, ואכלנו שימורים מקופסאות. הייתי גאה ומאושר שזכיתי להימצא בחברתם. למחרת בבוקר היה עוד תרגול ללא אש, ואחר הצהריים הגיע שלב התקיפה 'על רטוב'. עמדנו, כל 'חבורת הפיקוד הקדמי', על גבעה צדדית. הכול נראה לפנינו כמו על לוח שחמט. במעלה המדרון שוב קיפצו החיילים בין הסלעים ושיגרו צרורות והעלו נתזי אבק לפני רגליהם. ממקומנו נשמעו קולות הירי חלשים, כמו שרשרות של 'קפצונים'. הבחנתי בעוד קבוצה של חיילים שהעפילה מן הצד האחר של הגבעה. נפיחה גדולה נשמעה מן הצד - ג׳יפ שיגר פגז מצינור שחור. ריח שרוף התפשט באוויר, 'בומבה' הרעימה באוויר ועמוד עשן נבט על ראש הגבעה. 'לורטה,' אמרה לי פקידת המפקד.
'קראי לי ספייק,' לחצתי וטלטלתי את ידה בחום. היא היתה שמנמונת, עם כפתור עליון פתוח בחולצה. היו לה גומות חן מרהיבות עין. 'ל־ לא רטה,' נרתעה ומשכה את ידה מידי.
'לא־ רתע!' לא הבנתי כלום.
'מין תותח,' הפטירה. האופן שבו פנתה ממני הבהיר שסיכויי שלי להיחשב בעיניה כתותח אבדו. המטוסים קראו לי בקשר. הם כבר הגיעו והמתינו מעלינו בסיבובים, בהמתנה לתורם. הם היו עמוסים בפצצות נפלם, פצצות המציתות אש גדולה. רפול פנה אלי. 'תוריד אוויר על המטרה, עכשיו!' כשידי על המיקרופון, חזרתי והסתכלתי בשדה המערכה. החיילים כבר היו קרובים לראש הגבעה. קרובים מדי, לדעתי, אולי מאה חמישים מטר. 'המפקד -״ התחלתי. רציתי להתייעץ. רפול פנה ממני הצדה.
'קרא לו רפול, לא המפקד,' יעצה השמנמונת. משכתי בשרוולו.
'כן, ספקטור?' 'צריך להרחיק את החיילים מהמטרה... הם כבר מתחת לטווח הביטחון.' רפול סקר אותי במבט קשה. 'חיל־ האוויר לא רוצה להילחם?' משכתי כתפיים בהשפלה. לבסוף הורדתי את המטוסים ל'פס יבש'.
'בשום אופן לא להטיל חימוש,' הזהרתי אותם. חשתי את מבטו של המח״ט צורב בגבי. שני מטוסי הווטור, גדולים ורעשניים, עברו בזה אחר זה מעל ראש הגבעה. ראיתי את החיילים מתרוממים מן האדמה, מנופפים בזרועותיהם, מוחאים להם כפיים. רפול שיגר אלי צל של חיוך. ושוב החלו החיילים לרוץ ולתקתק בכלי נשקם על הגבעה. רץ הגיע ומסר הודעה. התרגיל הופסק מיד והחיילים נקראו לחזור. 'מה קרה?' שאלתי את אשת סודי.
'שני חיילים נהרגו,' לחשה לי. מסתבר שהיתה אש צולבת בין שתי הקבוצות שתקפו את ההר. הפעילות השתנתה. מפקדי הכוחות הגיעו בריצה, הצטופפו ושוחחו ביניהם בלחש. קומנדקר התניע ברעש ועשן ונסע אל הוואדי שמתחתינו, היו עליו אלונקות. החפ״ק החל להתקפל מעצמו, שמיכות, מפות, משקפות, מכלי מי שתייה הושלכו על הג׳יפ. קבוצות החיילים פנו לאחור והחלו להתאסף בקבוצות על מדרון הגבעה. המטוסים עוד זמזמו למעלה. 'המפקד... סליחה, רפול'-'
'מה יש?'
'רשות להוריד נפלם על גבעת המטרה.'
'רשאי!' הווטורים ירדו והטילו את פצצותיהם ברעם. הגבעה כוסתה בלהבות ועשן שחור. החיילים קפצו בהתלהבות וצווחו 'בראבו!!!' רפול לחץ את ידי וטלטל אותה בכוח רב. היתה לו יד עבה וקשה של איכר.


המאבק הזה להקמת 'צבאי הפרטי', שנמשך זמן רב ועלה לטונים בלתי נעימים, מצא את תחילת פתרונו דווקא מכיוון לא צפוי, מן הלוחמים עצמם. יום אחד הכנים אלי עידו שני אנשים במדים ירוקים. שניהם נשאו שמות מכובדים: דודיק רותנברג היה מגיבורי הקרב האגדי על גבעת התחמושת, קרב עקוב מדם במלחמת ששת הימים; ומוקי בצר, גבוה ומקריח, היה מלוחמיה הבכירים של סיירת מטכ״ל, והשתתף במבצעים רבים מעבר לגבול ובהם מבצע החילוץ באנטבה. שניהם היו גיבורי מלחמה נערצים, ושניהם אנשים חושבים. מוקי אמר לי, 'במקום להתכתש עם כל צה"ל, בוא ונקים יחידת מילואים של יוצאי סיירת מטכ"ל, ונאמן אותה ספציפית למשימות חיל־ האוויר.'
'יש כאלה, יוצאי סיירת מטכ"ל?'
'יש.'
'מי יקים את היחידה החדשה?'
'אני,' אמר מוקי.
'ומי יפקד עליה?'
'אני.' הסתייגתי מיוצאי סיירת מטכ״ל. הכרתי את דרך הלחימה שלהם. הם מכינים מבצע במשך שנים, מתעסקים בכל פרט ופרט, מחפשים ודאות מוחלטת. למעשה, הם לוחמים של ימי שלום.
'במלחמה אווירית אין זמן ואין ודאות,' אמרתי למוקי. 'אני צריך חיילים שיקבלו פקודה בבוקר, יתכוננו בצהריים, יעלו על המסוקים בערב ויילחמו בלילה.'
'הם יעשו את זה,' אמר מוקי.
וידאתי שהוא מבין אותי. 'אני רוצה להיות מסוגל להזניק אותם למטרות, כמו מטוסי קרב.'
'יהיה.'
'ולמחרת עוד פעם?'
'ולמחרת עוד פעם.' התרשמתי. נשארה לי עוד שאלה אחת. 'ואיך אוכל לסמוך שתעמדו לרשותי בעת הצורך? הרי בהזדמנות הראשונה הירוקים ייקחו אתכם.' אני רציתי לוחמים שיחבשו כומתות כחולות, שיהיה ברור לפקודת מי הם סרים. 'כומתה כחולה? עוד לא,' אמר מוקי, 'נלך לאט לאט. הירוקים יתרגלו, ובסוף יוותרו עלינו. נעשה הכול בהדרגה.' דודיק החכם הנהן בראשו. אבל אני, מוכה פרנויה, לא נרגעתי עד שהצלחנו לסחוט מרפול אישור להקים את היחידה החדשה, הלא חיל־ אווירית במפגיע, בבסיס חיל־ האוויר, ולא בארצותיהם של ה'ירוקים'. לפחות שיהיו אצלנו, קרובים, מתחת ליד.

ואכן, הגדוד למשימות חיל־ האוויר, זה היה השם המעורפל בכוונה שניתן לו בתחילה, החל לקרום אצלנו עור וגידים. חיילי המילואים של מוקי היו פיקחים ונמרצים, עבדו קשה והתייצבו לשירות לחודשים ארוכים. הם פיתחו כלים ושיטות לחימה שעוררו בי התפעלות. הם עדיין היו 'ירוקים', ועוד זמן רב עבר בטרם יחלו לחבוש כומתות כחולות- אבל השפה שהשתמשו בה החלה לדמות לשפתנו, ויכולתי לקרוא את המפות שראיתי בידיהם. מצאתי את עצמי נגרר אחרי מוקי בלילות לכל מיני אימוני חי״ר, מונחת במסוקים לפינות אפלות ומשחק בכלי נשק שלא הכרתי. באחד מביקורי ביחידה ראיתי גב מוכר משתופף על אחת המכונות. טפחתי עליו, וברוטוס לוחם הלילה מעתלית הסתובב ועמד מולי עם הרתכת. נפלנו איש על צוואר חברו, מזמן לא התראינו. מסתבר שהוא- שהיה למהנדס מעשי, ומפתח מקורי של מיני מכונות- התנדב להמציא ולבנות מיני כלי לחימה חדשים בעבור יחידת הקומנדו של חיל־ האוויר. אם ברוטוס הגיע לשם, סימן שהעניין היה רציני. התחלתי להיות אופטימי. חשתי שהנה־ הנה אנו יוצרים כוח לוחם חדש שיצטרף אל מטוס הקרב. חשתי שאנו יוצרים 'מכפיל כוח' לחיל־ האוויר שלנו ומוסיפים לו עוד 'רגל' שתייצב את עמידתנו בכל מצב. אך בעוד אני שש על הולדת הקומנדו המוסק, התגלתה לי חולשה בלתי צפויה. למרבה הכאב, החולשה היתה דווקא במסוקים, 'הצד שלנו' ב'עסקה'. הטיסה שנדרשה מן המסוקים היתה מורכבת וקשה הרבה יותר מששיערתי, ולא היה למסוקים מכשור מתאים שיאפשר להם טיסה והנחתה בטוחות ביעדיהם. למעשה, מכשירי הטיסה שהמסוקים השתמשו בהם היו עתיקים, ברמה דומה לאלה שטסתי בהם בהרוורד ב־ 1958. עם מכשירים שכאלה היו הניווט וההתמצאות המרחבית בלילה, בארץ אויב, קשים ומפוקפקים. המסוקים היו מוכשרים לבצע היטב פעולות יחידות, מבצעי 'פינצטה', אך לא להפעלה מאסיבית כפי שנדרשה מחיל־ הקומנדו שרציתי לבנות. באחד מהתרגילים שהשתתפתי בהם, בתנאי מזג אוויר קשים, התרסק מסוק כתוצאה מאובדן התמצאות של הטייסים, ועשרות הלוחמים שהיו בתוכו נותרו בחיים רק במזל. אמנם הלוחמים של מוקי כבר ידעו לתקוף את המטרות שבחרנו, אבל עם קשיי הטיסה של המסוקים, איך נביא אותם למטרות? ואיך נחלץ אותם משם לאחר הפעולה? השאלה הזאת נשארה בינתיים פתוחה." (מתוך הספר "רם וברור" מאת תא"ל יפתח ספקטור, הוצעת ידיעות ספרים, עמודים 285-292)
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילהתמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילהתמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
המקימים לפי הסדר (מימין לשמאל): אל"מ משה 'מוקי' בצר, תא"ל יפתח ספקטור, אל"מ דודיק רותנברג
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 15-03-2012 בשעה 15:43.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 15-03-2012, 16:49
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי gutman76 שמתחילה ב "דודיק באמת נעלם לנו מתי שהוא..."

במקום אחר, נראה לי אפילו בפורום, נכתב כי היה הסמג"ד של הגדוד בקרב על סואץ, ונפצע. בראיון שקראתי עימו הוא ציין שבשנות השבעים המאוחרות שב לקבע לכמה שנים. הוא השתחרר ב80' כאל"מ. הוא אגב איש גדוד הצנחנים 890 (התגייס 1954 אם אינני טועה) והצטיין כמ"פ בקרב הקשה בגבעת התחמושת. כמו כן הוא יוזם תהליכי ההפרטה של הקיבוצים (התחיל בבית אורן קיבוצו) בכדי לטפל בגרעונות התקציביים שהתגלו בהם לאורך השנים.

אין נביא בקיבוצו

ומתוך הכתבה הקרב על הקרב על ירושלים "אחד הקצינים שהצליחו לקבץ רסיסי מחלקות וכיתות שנפוצו בתעלות גבעת התחמושת ולנצח את הקרב היה המ"פ דודיק רוטנברג. לדברי סגנו, ניר ניצן, 'לדודיק יש בטן מלאה על מוטה ולכן הוא לא מגיע לטקסים על גבעת התחמושת'. רוטנברג, סירב להתראיין לכתבה. לפני כמה חודשים התראיין להיסטוריון שאול ובר ומתח ביקורת על התכנון והפיקוד של הקרב, שהשפיעו לדעתו יותר מהיעדר המידע והחיפזון. רוטנברג פנה לגור אחרי המלחמה בדרישה לתחקר את הקרב ונענה 'עזוב את זה, זהו ניצחון וחבל לקלקל'." (מתוך אתר "הארץ")

טיהור התעלה (מתוך אתר סיירת צנחנים.)

מלחמת יום הכיפורים 1973 "מג"ד הצנחנים יוסי יפה ז"ל ודודיק רוטנברג הסמג"ד, ניסו לשאול שאלות וההסבר לצנחנים היה : אין מה לדאוג - העיר מתמוטטת. ארבע שעות לאחר מכן החליט ברן לבצע. על תשעה נגמ"שי שלל ושלושה אוטובוסים אזרחיים, נכנס גדודו של יוסי יפה. סגן אלוף יעקב חסדאי נכנס עם שני זחל"מים ושלוש משאיות אזרחיות. התברר שהרחוב הראשי של סואץ היה ערוך לכניסת כוחותינו, זה הפך מהר מאד לקרב השרדות.
דודיק רוטנברג נפצע קשה מיד עם כניסתו לעיר, יפה נפצע קשה ברגעים הראשונים של הקרב, ואת הפיקוד על הגדוד תפס סגן צעיר בשם דוד עמית. בשעה ארבע מצאו עצמם חסדאי ועמית לכודים בעיר ללא סיוע אוירי, וללא עזרתו של צה"ל. הצנחנים חילצו את עצמם בקושי, בקרב שעלה 80 הרוגים ו- 120 פצועים. הכוונה בתקיפת העיר סואץ היתה להשלים את כיתורה של הארמיה המצרית השלישית. אולם מסקנות ועדת החקירה שהוקמה ב- 1974 לבדיקת קרב סואץ הוכיחו חד-משמעית : הארגון היה לוקה בחסר, המודיעין היה שגוי, הפינוי היה לא מאורגן, ניסיונות החילוץ כושלים, תכנון הזמן לא הגיוני ומפקד האוגדה היה רחוק מדי מזירת הקרב. חסדאי, עמית ורטונברג אומרים : 'אף אחד לא נתן את הדין על מה שקרה בקרב סואץ'."
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #39  
ישן 15-03-2012, 20:10
  gutman76 gutman76 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.10.11
הודעות: 389
דודיק רוטנברג
בתגובה להודעה מספר 38 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "במקום אחר, נראה לי אפילו..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי marloweperelab89035
במקום אחר, נראה לי אפילו בפורום, נכתב כי היה הסמג"ד של הגדוד בקרב על סואץ, ונפצע. בראיון שקראתי עימו הוא ציין שבשנות השבעים המאוחרות שב לקבע לכמה שנים. הוא השתחרר ב80' כאל"מ. הוא אגב איש גדוד הצנחנים 890 (התגייס 1954 אם אינני טועה) והצטיין כמ"פ בקרב הקשה בגבעת התחמושת. כמו כן הוא יוזם תהליכי ההפרטה של הקיבוצים (התחיל בבית אורן קיבוצו) בכדי לטפל בגרעונות התקציביים שהתגלו בהם לאורך השנים.

אין נביא בקיבוצו

ומתוך הכתבה הקרב על הקרב על ירושלים "אחד הקצינים שהצליחו לקבץ רסיסי מחלקות וכיתות שנפוצו בתעלות גבעת התחמושת ולנצח את הקרב היה המ"פ דודיק רוטנברג. לדברי סגנו, ניר ניצן, 'לדודיק יש בטן מלאה על מוטה ולכן הוא לא מגיע לטקסים על גבעת התחמושת'. רוטנברג, סירב להתראיין לכתבה. לפני כמה חודשים התראיין להיסטוריון שאול ובר ומתח ביקורת על התכנון והפיקוד של הקרב, שהשפיעו לדעתו יותר מהיעדר המידע והחיפזון. רוטנברג פנה לגור אחרי המלחמה בדרישה לתחקר את הקרב ונענה 'עזוב את זה, זהו ניצחון וחבל לקלקל'." (מתוך אתר "הארץ")

טיהור התעלה (מתוך אתר סיירת צנחנים.)

מלחמת יום הכיפורים 1973 "מג"ד הצנחנים יוסי יפה ז"ל ודודיק רוטנברג הסמג"ד, ניסו לשאול שאלות וההסבר לצנחנים היה : אין מה לדאוג - העיר מתמוטטת. ארבע שעות לאחר מכן החליט ברן לבצע. על תשעה נגמ"שי שלל ושלושה אוטובוסים אזרחיים, נכנס גדודו של יוסי יפה. סגן אלוף יעקב חסדאי נכנס עם שני זחל"מים ושלוש משאיות אזרחיות. התברר שהרחוב הראשי של סואץ היה ערוך לכניסת כוחותינו, זה הפך מהר מאד לקרב השרדות.
דודיק רוטנברג נפצע קשה מיד עם כניסתו לעיר, יפה נפצע קשה ברגעים הראשונים של הקרב, ואת הפיקוד על הגדוד תפס סגן צעיר בשם דוד עמית. בשעה ארבע מצאו עצמם חסדאי ועמית לכודים בעיר ללא סיוע אוירי, וללא עזרתו של צה"ל. הצנחנים חילצו את עצמם בקושי, בקרב שעלה 80 הרוגים ו- 120 פצועים. הכוונה בתקיפת העיר סואץ היתה להשלים את כיתורה של הארמיה המצרית השלישית. אולם מסקנות ועדת החקירה שהוקמה ב- 1974 לבדיקת קרב סואץ הוכיחו חד-משמעית : הארגון היה לוקה בחסר, המודיעין היה שגוי, הפינוי היה לא מאורגן, ניסיונות החילוץ כושלים, תכנון הזמן לא הגיוני ומפקד האוגדה היה רחוק מדי מזירת הקרב. חסדאי, עמית ורטונברג אומרים : 'אף אחד לא נתן את הדין על מה שקרה בקרב סואץ'."


אז ככה:
אני שרתתי אצל דודיק בפלוגה משנת 71 לאחר השיחרור מהחובה, זו הפלוגה שלחמה בגבעת התחמושת.
ביום כיפור הייתי עם דודיק , אבל בנגמ"ש הראשון שנכנס לעיר, ויותר מכך דודיק "גנב" לי את הקלצ'ניקוב כשירד מהנגמ"ש שלנו לפני הכניסה לסואץ.
את השיחה בקשר בין יוסי יפה וברן שמעתי מאחר והיא התבצעה מהנגמ"ש שלנו לפני הכניסה לעיר.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 08:41

הדף נוצר ב 0.10 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר