 |
14-06-2005, 14:28
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.06.05
הודעות: 331
|
|
|
בשבי הרבנות
הרבנות הראשית, ובעיקר חלק מבתי הדין שלה, הפכה להיות אחת החצרות האחוריות האפלות של החברה הישראלית, במקום שתהיה מקום של צדק ומשפט . הגיע הזמן לעשות מעשה
13/6/2005
בשבוע שעבר שוב עלתה לכותרות, שלא בטובתה, אחת מגיבורות סרטה התיעודי של ענת צוריה, "מקודשת." המדובר הוא באישה דתית צעירה, המתקרבת לשנת ה30- שלה, ואשר מסורבת גט מזה כמעט חמש שנים. שבועיים לפני כן, פסק בית משפט השלום, כי האיש שלו נישאה לפני כשבע שנים, התעלל בה ובילדיה בצורה חמורה. גזר הדין בעניינו יינתן בקרוב.
במדינה מתוקנת היה זה אך סביר כי אישה המבקשת להתגרש, תזכה מחדש בחירותה. קל וחומר כשמדובר באדם שחווה התעללות קשה. אבל לא במדינה היהודית. במדינה היהודית הראשונה לאחר אלפיים שנות גלות, מתקיימת מערכת משפטית שהתנהלותה אינה שקופה לציבור, והמסתתרת במקרים רבים מאחורי מסך "צנעת הפרט." שם, בחשכת ההגנה שהעניק המחוקק לתיקים שעניינם נושאי אישות, פועלת מערכת שחלק משופטיה רחוקים מרחק שנות אור מעולם הערכים והאמונות של מרבית אזרחי המדינה, כולל אלה הדתיים, והללו קובעים לשבט או לחסד את עניינם של אותם אזרחים שאיתרע מזלם והם נזקקים לשירותם.
הגיבורה האומללה של הפרשה הנוכחית, הוכרחה להוציא את כל התיקים הסגורים והחתומים בנושאי מזונות, חינוך והחזקת הילדים, מבית הדין לענייני משפחה, ולפתוח אותם מחדש לדיון בבית הדין הרבני. זאת, על מנת שתזכה בגט. את הגט עדיין לא קיבלה, שכן טרם התקיימה ישיבה של הביטוח הלאומי, האמורה לבטל את חובותיו של הבעל לשלם לה מזונות עבור הילדים. ומדוע שהבעל והאב לא ישלם את המזונות שהוא חייב לילדים? ובכן, כי זהו אחד ממחירי הגט. הביטוח הלאומי ישלם את חוב המזונות, ואז הגיבורה אולי תקבל גט.
אינטרס בחושך
אני אישה שומרת מצוות. לא ביום אחד הבנתי את המתרחש בחלק מבתי הדין הרבניים. לקח לי זמן להבין כי במסגרת כל מיני דילים פוליטיים, מונו דיינים מחמירים שבמחמירים להרכבים שונים של בתי הדין הרבניים. לקח לי זמן להבין כי במערכת הרבנית של ישראל, זו המתפרנסת מן המדינה הציונית, יושבים דיינים שאינם מאמינים במערכת זו לעצמם, שכן את ענייניהם שלהם הם מביאים בפני הערכאות התורניות החרדיות. וכי איך ניתן להבין את התנהגותו של השר חיים רמון, המבקש למנות דיינים מן הסוג הזה לבית הדין הגדול? מדוע שירצה אדם חילוני למנות דיין מחמיר, המפלה נשים, דתיות וחילוניות, הבאות להידון בפניו? מה האינטרס של רמון?
ואז הבנתי שצריך לחפש את האינטרס המתקיים בחושך. רמון יתמוך בבחירת דיינים מחמירים ויש להניח כי אנשיו של הרב אלישיב, גדול הפוסקים של העולם החרדי, יגמלו לו מתישהו, מבלי שהדבר ייוודע לציבור הרחב. מתעורר חשד שמא גורלן של הנשים והֵגרים בישראל, הבאים להידון בבתי דין רבניים, איננו מעניין את השר רמון. כמו כן, מתעורר ספק באשר לטיב השיקולים המנחים את הצבעתו, אלה שהוא מגלה לנו (הוא מעוניין לחסום את אנשי הציונות הדתית בכל מחיר בגלל ימניותם,( והאינטרסים שאינו מגלה לנו.
אבל רמון הוא רק דוגמה לשיטה. והשיטה פועלת בחושך עשרות בשנים. היא פעלה בחושך גם בתקופת הזוהר של הציונות הדתית ברבנות הראשית, אלא שאז מונו להרכבים גם דיינים מתונים, שגם טובת המתדיינים עמדה לנגד עיניהם, ולא רק טובת האידאולוגיה הנוקשה שהם משרתים. מאז שהציונות הדתית פרשה לטפל בענייני ארץ ישראל, ונפער קרע עמוק בינה לבין מפלגת העבודה, ולאחרונה גם בינה לבין הליכוד, המערכת של הרבנות הראשית הולכת ומתמלאת בדיינים מחמירים, ואין מי שיציל את הציבור מן הגזירה הזאת.
דמעת העשוקים
ברבנות הראשית ובהרכבים רבים של בתי הדין הרבניים הרשמיים של מדינת ישראל מתקיימת כיום האנומליה הבאה: הדיינים היושבים בהרכבים דנים בעתידם של אנשים שעולם האמונות והערכים שלהם זר להם לחלוטין. הם חופשיים לפסוק את דינם, בלא שלאיש תהיה היכולת לבקרם או להעריך את איכות עבודתם (לבד מהשופטת טובה שטרסברג-כהן שמונתה לאחרונה לנציבת קבילות גם לבתי הדין הרבניים,( והעניינים שבהם הם דנים הם עניינים חסויים. חלק מן הדיינים בהרכבים אלה אינם נוטים לחייב את הבעלים לתת גט לנשותיהם, שכן הם מכפיפים את עצמם משום מה לעמדה יחידאית בהלכה, שקבע המהרשד"ם, פוסק הלכה מן המאה ה,16- כי על הבעל לתת גט רק "מרצונו החופשי." אם לא עשה זאת מרצונו החופשי, יש לחשוש ל"גט מעושה." המשמעות הטרגית של עמדה זו לגבי מצבן של נשים המבקשות גט ואינן זוכות לקבלו, ברורה.
האנומליה הנוספת שבה שרויה הרבנות הראשית, הוא מצבם העדין של ראשיה. חז"ל קבעו כי תלמיד חכם שיש רבב בבגדו (דהיינו, שיש רבב במעשיו,( חייב מיתה (כיוון שחילל את שמו של אלוהים.( וכי איך ייתכן שבראש מערכת משפטית, ועוד מערכת תורנית, יעמוד אדם שנחשד בפלילים, כרב יונה מצגר? ועם כל הכבוד (האמיתי) לרב עמאר, איך ייתכן שימשיך לכהן בראשות בית הדין הגדול כשיש לו לעשות סדר בביתו? למה שיטפל בבתינו שלנו?
תורת ישראל ציוותה להיזהר בדמעת העשוקים ובכבודם של גרים ושל חלשים. זוהי גדולתה וזהו מקור עוצמתה המוסרית. אלא שאנו הפנינו עורף לבשורה המוסרית הגלומה בתורת ישראל, ואת זאת עשו חילונים ודתיים כאחד. אנו מתירים לפוליטיקאים, דתיים וחילונים ללהטט בגורלם של אנשים ונשים בשעתם הקשה ביותר. אנו אדישים לנעשה ברבנות הראשית, ואיננו מבינים את חשיבותם ואת עוצמתם של היושבים בה. הרבנות הראשית, ובעיקר חלק מבתי הדין שלה, הפכה להיות אחת החצרות האחוריות האפלות של החברה הישראלית, במקום שתהיה מקום של צדק ומשפט.
תורת ישראל נתונה בשבי. היא, ואנחנו כולנו, הפכנו להיות במקרים רבים מדי בני ערובה של שיקולים זרים, של דילים פוליטיים, של אינטרסים שדבר אין להם עם הדין העברי. איבדנו כחברה את היכולת להשפיע על הנעשה במקום זה והכפפנו את עצמנו לאנשים המזוהים כדתיים, אך בלבם אין אהבת ישראל, אין אהבת החלש, אין כבוד לנשים ואין כבוד לֵגרים. לא כולם כאלה. יש גם אחרים. ועדיין, זעקת העשוקים, ובעיקר העשוקות, עולה לשמים.
אשר על כן, הגיע הזמן להתעורר. הגיע הזמן לדאוג לכך שבכל הרכבי הרבנות הראשית יישבו אנשים המבינים, מכירים ורגישים לחברה הישראלית ולמצוקותיה. הגיע הזמן לדאוג לשקיפות גמורה לגבי עמדותיהם של הדיינים שעתידים להיבחר כדי לפסוק בעניינינו, ולשקיפות בתהליך המינוי. הגיע הזמן לדאוג לכך שהאנשים המתמנים למשרות אלה יעבדו את מספר השעות הקבוע בחוק, יופיעו בהרכבים מלאים לדיונים שהמתדיינים ממתינים להם חודשים ארוכים, ובעיקר - הגיע הזמן שלמשרות הללו ייבחרו אך ורק אנשים היראים את האמת, ולא יראים מפני שום רב ושום אדם.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/945/533.html |
|
ראשי
צ'אט
אבל שיהיה לך ברור - זהו החוק היום, גירושים הם תמיד בבית דין רבני, גם אם הנישואים היו אזרחיים. 
מצב כלאיים
