לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה עשרים פלוס 20plus.fresh.co.il I'll be back חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > 20 פלוס
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 17-06-2005, 23:48
צלמית המשתמש של yossi_co
  yossi_co yossi_co אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 05.07.02
הודעות: 565
למבוגרים בלבד סיפור סקס מרתק- סיפור זה מוקדש לטופי היקרה, דעי לך שאני מעריץ מספר אחד שלך.

מצטיינת דיקן

מאז שאני זוכרת את עצמי, ידעתי שאני הולכת להיות עורכת דין פלילית מפורסמת. מעולם לא היו לי הלבטים שמאפיינים את בני גילי בשלבי חיפוש דרכם, בשבילי תמיד הדרך היתה ברורה ומתוכננת, רק עניין של זמן. לכן, לא ביזבזתי זמן, ויתרתי על החוף בגואה, ומייד לאחר השחרור מתפקיד משעמם אך חזק בקורות חיים, של מאבחנת פסיכוטכנית, מילצרתי בקדתחנות במשך מספר חודשים על מנת לאגור מספיק כסף, כדי שאוכל להסתדר מבלי לעבוד בשנת הלימודים הראשונה. במקביל, נרשמתי לפקולטה הנחשבת למשפטים, באוניברסיטה שבעיר מגוריי.

ביום ההכנה שקדם לתחילת סימסטר א', פתח המרצה האחראי על תכנית החונכות של הסטודנטים החדשים בברכת ''שלום כיתה א'''. כל הסטודנטים לעתיד, נרגשים ולחוצים, חייכו בהקלה. המרצה (בדיעבד למדתי שהוא צנון חסר הומור ובעל תסביך גדלות לא נורמלי) החל בהסברים מפורטים על חיי האוניברסיטה, ה''אני מאמין'' של החוג, דרישות מינימליות מהסטודנטים, וכדומה. העניין הרב שהפגנו כולנו בתחילת דבריו, פג לאיטו. הבדיחות חזרו על עצמן, השפה היתה גבוהה ומאולצת, ולפתע קיבלתי את ההרגשה הנוראית שאלו הולכות להיות שלוש וחצי שנים ארוכות מאוד. מאוד. אך בשלב זה, נפתחה דלתו של האולם הממוזג יתר על המידה, ולחדר נכנס בצעדים בוטחים גבר בשל, אדיש במקצת, העיף מבט חצי מחוייך, חצי מזלזל בשורות הסטודנטים המשועממים, וניגש לכיסא השמאלי, במקום שבו היה רשום ''דיקן הפקולטה''. הוא לבש ג'ינס דהוי, חגורה חומה וחולצה בצבע תכלת. הוא אפילו לא היה מגולח למשעי. כמובן שסקרנותי התעוררה. הרי לא ייתכן, חשבתי לעצמי, שיש לי דיקן כה צעיר וחתיך. בטח הוא רק תופס טרמפ על המקום, והדיקן האמיתי יגיע במהרה לחצי שעה של דברי מבוא משעממים משלו. אולם המרצה הדובר הפסיק באחת את דבריו, ואמר: ''הרשו לי להציג בפניכם את דיקן הפקולטה שלנו''. מיותר לציין, שברגע זה הרגשתי שאלו הולכות להיות שלוש וחצי שנים מעניינות מאוד.

תמיד חשתי סימפטיה מיוחדת לגברים מבוגרים, נשואים בדרך כלל, מטבע הדברים. משהו בביטחון, בסמכותיות, באבהיות, תמיד ריגש אותי. זה הרי ביטחון שלא ניתן לרכוש, הוא חייב לבוא עם הגיל. במקרים ממש קיצוניים, כמו ביום ההכנה, נדלקתי ממש. הרגשתי כאילו מנורה החלה להבהב לי בראש, נדלק לי זיק שובב בעיניים, ואפילו התחלתי להרגיש זרמים מוכרים בבטן התחתונה.

ברגע שהגעתי הביתה התחלתי לעבוד באינטרנט. ראשית, הפעלתי את הגוגל שלי, ובדקתי פרטי ביבליוגרפיה על הדיקן. גיליתי שהוא אכן צעיר יחסית, ושהיתה לו קריירה מרשימה מאוד – בוגר תואר ראשון בהצטיינות יתרה, התמחות במשרד נחשב שלא אחשןף כאן, עבודה באגף נחשב בפרקליטות, מאסטר ולאחר מכן דוקטורט בארה''ב... אני לא רוצה לפרט יותר מידי, אבל התרשמתי. באמת התרשמתי. שנית, מיהרתי להוריד מאתר הפקולטה את הסילבוס של הקורס שאותו הוא מלמד. לאחר קריאה מעמיקה, חוזרת ונשנית של הסילבוס הארוך והמאיים, פשוט לא הצלחתי להבין כיצד ייתכן שאדם כה חתיך, משעשע ומרשים יבקש לעסוק בתחום כל כך משעמם. אבל התחום שהוא בחר לא משנה. מי את שתשפטי, אמרתי לעצמי. סימנתי מטרה, ובהיותי בחורה סבלנית מאוד, ידעתי שיום יבוא, ונוכל לשחק מורה ותלמידה.

השנה האקדמית התחילה, וחטפתי את השוק המתבקש. חוץ מהלימודים, שכילו את רוב הזמן שלי, הצלחתי להינות מחיי חברה סבירים ואפילו לא להזניח את הפולחן השנוא של חדר הכושר (מי שמספרת לכם שהיא נהנית מזה – משקרת). למדתי יותר מאחרים, והשתדלתי להגיע מוכנה לכל שיעור, גם כשהדבר לא היה קל. די מהר למדתי איך ניתן לעשות קיצורי דרך, ועל מה ניתן לוותר. אני יכולה לספר, בבושה לא מבוטלת, שאת השבועיים הראשונים של חיי האקדמיה שלי ביזבזתי, בהיעדר מילה קיצונית יותר, על קריאה מעמיקה, נאבקת, אך חסרת תכלית של פס''ד בנק מזרחי. פסק הדין ה''מאלף'' (בשבילי הוא היה מעלף) כולל מאות עמודים של פלפולים חסרי שחר על מעמדם של חוקי היסוד. זוהי, לכל המעוניין, תמצית המהפיכה החוקתית שעברה מדינת ישראל. מי שזה נשמע לו מעניין – טעות בידו. אך פרט לצעירות הזו, צעירות מזרחי, נקרא לה, הסתגלתי לחיי האקדמיה לא רע בכלל.

אם בקורסים הרגילים השקעתי, הרי שבקורס של הדיקן השקעתי שבעתיים. הגעתי לכל שיעור מוכנה, ישבתי בשורה הראשונה, בכל פעם מגיעה לשיאים חדשים של מחשוף, גם בחורף. הקשבתי בשקיקה לזיו קולו, סיכמתי בקדתחנות, ולא נתתי לאפרוריות של הנושא להסיט אותי מהמטרה – למשוך את תשומת ליבו. עם זאת, ניסיתי בכל כוחי להימנע מלהצטייר כסטודנטית החנונית והחרשנית. לא שאלתי שאלות קיטבג, והקפדתי להשתתף רק כשבאמת היו לי דברי טעם לתרום. את פרטי הביבליוגרפיה המשעממים והארוכים במיוחד, למדתי טוב יותר, בידיעה שאף אחד לא יוכל להשתתף, ושהדיקן ואני ננהל דו-שיח פרטי משלנו. במהרה הוא קלט את שמי, ובכל אחת מהפעמים הבודדות שנתקלתי בו במסדרונות או בקפיטריה, חייכתי אליו בצירוף מבט שאינו משתמע לשתי פנים. הייתי סבלנית, וחיכיתי לשעת כושר.

שעה זו הגיעה כאשר נתבקשתי להגיש עבודת פרוסמינריון במקצוע אחר. במכוון, בחרתי נושא שקרוב לתחום התמחותו של הדיקן, והתבייתי על מאמר משעמם ומסובך במיוחד שכתב – אשר הכרחי להתייחס אליו בעבודה. לא נותר לי אלא להתלבש יפה, ג'ינס צמוד, עקב גבוה וגופייה שחורה וחושפת, להתבשם קלות, ולהגיע אל לשכת הדיקן בשעת הקבלה השבועית שלו. כשדפקתי על דלת משרדו הרגשתי פרפרים בבטן, והרגעתי את עצמי במחשבה שתמיד אוכל להתחרט ולהסתר מאחורי הסיבה התמימה לבואי – עזרה בהבנת המאמר. הפרעתי לכבוד הדיקן באמצעה של שיחת טלפון. הוא חייך וסימן לי לשבת. המתנתי בסבלנות, וניסיתי לשכך את ההתרגשות. אמרתי לעצמי שאפילו אם אסמיק, שלושת הסנטימטרים של המייק-אפ ימנעו ממנו לשים לב. כשהוא סיים את השיחה, הוא שילב את ידיו על השולחן המבולגן, שאל אותי לשלומי, ועודד אותי לספר לו על חיי הפקולטה מנקודת המבט של סטודנטית שנה א'. לאחר 3-4 דקות של סמול טוק, הוא שאל אותי, ''ואיך אני יכול לעזור לסטודנטית מבטיחה כמוך?'' חיש מהר שלפתי את המאמר הממורקר מהתיק, והסברתי לו מהו נושא העבודה שאני כותבת. כשהוא שאל אותי: ''וזה באמת מעניין אותך?'', שיקרתי במצח נחושה ועניתי: ''כן, מאוד''. הדיקן חייך אליי בשביעות רצון ואמר שהוא ישמח לסייע לי. רכנתי לעברו והראיתי לו את העמוד הבעייתי והמסובך ביותר במאמר שלו, כאשר התנועה כוונה כך שהמחשוף שלי בחזיית התחרה השחורה ייחשף במלוא הדרו, הבושם המתוק שלי יגיע לנחיריו, ואני אסתכל עליו מלמטה. נסיוני לימד אותי שגברים מגיבים לזה טוב. ''אני לא רוצה להצטייר מטומטמת, אבל קצת קשה לי להבין למה התכוונת כאן, בעמוד הזה, ובגלל שאין יותר מידי ספרות בנושא אני לא יכולה לברוח מהמאמר. אז קיוויתי שתוכל לפשט לי.''

בשלב זה חייכתי אליו חיוך מזמין, והייתי סקרנית לראות איך יגיב. ''אני אשמח לפשט לך'', הוא חייך אליי בחזרה, והתחיל להרצות בהתלהבות על הנושא. לרגע חששתי שנפלתי על הצדיק האחרון בסדום, שבאמת מוקסם ממקצועו ונהנה לדבר על הדינים החמקמקים, אך לאחר מספר דקות הוא אמר: ''זה המבוא, עד כאן זה בסדר, נכון? עכשיו העמוד שלך.'' הוא החל לקרוא משפט, ולהסביר אותו, כאשר אנו הופכים את המאמר מצד לצד על גבי השולחן, פעם לכיוונו ופעם לכיווני. לאחר שני משפטים נעמדתי ועברתי לרכון בצד שלו, על ידו, כביכול על מנת לייעל את השיעור הפרטי, כאשר אני נושמת קרוב אליו, הוא מסביר, ואני מהנהנת. ממשפט למשפט התקרבתי יותר ויותר, עד שהייתי ממש צמודה אל הג'ינס של הדיקן. התכופפתי אל עבר השולחן, בצורה שתחשוף את תחתוני החוטיני שלי מעל לגיזרה הנמוכה של הג'ינס. לא יכול להיות שהוא פיספס, עם המוח המשפטי המבריק שלו. לשביעות רצוני הבחנתי שקולו הבטוח נהיה רועד ומהוסס יותר, ממשפט למשפט.

כשהוא סיים להסביר לי את הפיסקה הבעייתית האחרונה, הוא שאל אותי, ממרחק של סנטימטרים ספורים: ''זה קצת יותר ברור?'' עניתי מייד: ''כן, זה יותר פשוט ממה שחשבתי, אני לא יודעת איך להודות לך'', זאת בקול צרוד מהתרגשות, במבט מזמין, נשענת על השולחן, עדיין מהצד שלו. ''תראי מה תעשי'', הוא המשיך, ''לכי עכשיו לספריה, יש לך עוד שעה עד הסגירה, תקראי שוב ותעבדי על הפרק שלך. אני עובד עד מאוחר היום, ככה שאם תראי שעדיין נותרו דברים לא ברורים, תחזרי אליי. המזכירה שלי כבר לא תהיה אז תוכלי להיכנס ישר''. לא הצלחתי להבין אם הוא מתכנן תכניות מהוגנות או לא, ובגלל שהוא ישב בצמוד לשולחן גם לא הצלחתי לראות אם יש או אין סימני זיקפה. הודיתי לו בחטף, והתקדמתי מאוכזבת לעבר הדלת.

''אל תהססי לחזור'', הוא קרא, ''אני חושב שיש לי עוד דבר עוד שניים ללמד אותך.'' הטון היה אדיש ומקצועי לחלוטין, אבל הנחתי שהוא מבין יפה את הסיטואציה. סך הכל הבחור אמור להיות מבריק, לא?



חיכיתי בחוץ כארבעים דקות, מתחבאת מאחורי המאמר, ולאחר שראיתי שהמזכירה עוזבת, ושהבניין מתרוקן מאנשים, שבתי ודפקתי בהיסוס על הדלת. ''בואי, תיכנסי'', חייך אליי הדיקן. אני שמח לראות אותך שוב. התיישבתי בחזרה בכיסאי הקודם, ועכשיו היה תורו לגשת אליי ולהישען על השולחן מהצד שלי. ''לפני שאני ממשיך בשיעור הפרטי, אני צריך לשאול אותך שאלה חשובה. את יודעת מה זה ועדת אתיקה?''

סוף סוף, חשבתי לעצמי, יצא המרצע מן השק. באמת כבר התחלתי לחשוש שהוא לא מבין, מפחד, או פשוט לא בקטע. ''תקן אותי אם אני טועה, כבוד הדיקן, אבל ועדת אתיקה דנה רק בעניינים המובאים לידיעתה, לא?''

''בתור עורכת דין לעתיד את צריכה להבין שאדם חייב להגן על עצמו מפגיעה עתידית, בפוטנציה'', ענה לי הדיקן כאשר הוא מעיף מבט לעבר הדלת, שהשארתי פתוחה.

''אני יכולה להציע לך דבר כזה'', השבתי ללא היסוס. ''צד א' מצהירה כי אין לה שום עניין/כוונה להתחתן עם צד ב', לפגוע בשלמות חיי משפחתו או לאיים על מעמדו המקצועי בשום צורה. צד א' מתחייבת לא לחשוף את פרטי המפגש הנדון לאף אדם. צד א' מתחייבת לא להקליט את המפגש הנדון בשום אמצעי של מדיה, דיגיטלית או אחרת. צד א' מתחייבת לא לבוא בדרישות אל צד ב' בעקבות המפגש, בענייני ציונים ו/או בעניינים אחרים, ולא לחשוף אותו לשום סוג של סחיטה . צד ב' מצהיר בזאת שהוא יודע שהמפגש הנדון הוא מפגש חד-פעמי. צד ב' מתחייב לזיין לצד א' את הצורה.''



הדיקן חייך אליי חיוך פטרוני ומופתע. ''לצד א' יש עוד הרבה מה ללמוד על חוזים''.

הוא ניגש לסגור את הדלת ולנעול אותה. אני בינתיים הורדתי נעליים והתיישבתי על השולחן הרחב. הוא חזר אליי, פיסק לי את הרגליים בעודי ישובה על השולחן, נצמד לעברי והחל לנשק לי בעדינות את האוזן השמאלית. ''כמה זמן את רוצה?''

''מאז שראיתי אותך ביום הכנה'', עניתי מייד.

הוא המשיך ללחך לי את האוזן, נכנס עם הלשון פנימה, ובו זמנית ליטף את גבי מתחת לגופיה השחורה ופתח את החזיה, ביד אחת, יש לציין. כנראה שהדיקן הנערץ שלי עסוק בשעות הפנאי ביותר מקריאת ספרי חוק עבי כרס. הוא התנתק לרגע מהאוזן שלי כדי להרים את הגופיה מעל לראשי, ומייד חזר ללקק ולנשוף אוויר חם, לסירוגין. להפתעתי התחושה היתה מדהימה, למרות שבדרך כלל אני לא אוהבת את הקוצי-מוצי הזה באזניים. הוא היה מוצק ורחב, והיה לו שריד של ריח אפטרשייב מהבוקר. עכשיו הוא החזיק אותי בגב ביד אחת, וביד השניה עבד לי על החזה, ממולל את הפטמות בעדינות ובחוזקה לסירוגין. כל ההתרגשות והציפיה שקדמה לאירוע, בשילוב עם ההרגשה המדהימה באוזן גרמה לי לגלים ולזרמים של עונג, והרגשתי את עצמי הולכת ונרטבת. זזתי כדי להוריד את החזיה הפתוחה, אבל הוא עצר אותי בידיו: ''אני רוצה אותך עם''. לי דוקא התאים שהוא לוקח את השליטה לידיו, אחרי שהתאמצתי כל כך לתכנן.

הוצאתי לו את החולצה מהמכנסיים, ופתחתי את הכפתורים מלמטה למעלה, כשבכל אותה העת הוא ממשיך להעביר לי זרמים עם הלשון באזניים. נרעדתי למחשבה איך תרגיש לי הלשון המיומנת הזאת במקומות אחרים בגוף. הוא הוריד את החולצה ונותר בגופיה לבנה, פשוטה גברית וצמודה, והחל לפתוח לי את כפתורי הג'ינס. הייתי חייבת לעמוד על מנת להוריד את הג'ינס, ונותרתי רק בחוטיני שחור, רטוב כבר, ובחזית תחרה פתוחה. ''בזמני לא היו דברים כאלה'', אמר הדיקן כשידיו אוחזות בישבני, מרים אותי בקלות ומשכיב אותי בזריזות חזרה על השולחן. עכשיו הוא הסיט לי את החזיה הפתוחה, מבלי להוריד אותה, והחל לטפל לי בחזה עם הלשון החמה והכשרונית שלו. ''תרימי ידיים'', הוא לחש לי בין ליקוק לליקוק, ובצייתנות הרמתי את הידיים אל מעבר לראש, והוא ירד אל עבר הבטן שנמתחה, נישק וליקק, מלמעלה למטה וחוזר חלילה. התחושה היתה כל כך חמה וחלקלקה, והרגשתי שאני חייבת, ממש חייבת להרגיש אותו כבר למטה. שלחתי את יד ימין כדי להוריד את התחתונים. מייד הוא תפס את ידי, והצמיד אותה ואת היד השניה לשולחן בעזרת יד ימינו. ''אני אחליט מתי'', הוא אמר, ובידו השניה הסיט את התחתונים הרטובים הצידה, והחדיר לי אצבע אל תוך הכוס. מיותר לציין שכבר הייתי רטובה לגמרי, וההרגשה שלו מזיין אותי באצבע היתה מחרמנת עוד יותר. אבל הוא התעלם מהדגדגן שלי בעקשנות, והמשיך ללקק לי את הבטן בכל הסבלנות שבעולם. ''אני לא יכולה יותר'', אמרתי לבסוף, והוא נצמד אליי, כשסוף סוף הרגשתי חלק ממשקלו, ולחש לי באוזן: ''אני אחליט מתי''. הוא הפך אותי על השולחן, כך שהחזה שלי צמוד לשולחן, הידיים שלי מעל לראש, והתחת שלי מזדקר אליו. הוא ליטף אותו בשתי הידיים, הסיט את חוט התחתונים הצידה והחל ללקק בליקוקים ארוכים את כולי, מהכוס עד לפי הטבעת, שוב ושוב. הרגשתי שאני מתחממת ובוערת מליקוק לליקוק. בסופו של דבר הוא הפסיק עם הליקוקים הארוכים ועבר לליקוקים קצרים ומעגליים מסביב לחור של התחת שלי. הרגשתי שאני מתרפה ומתרפה, והתאמצתי להחניק את הקולות והאנקות, כדי שאף אחד לא ישמע בטעות. ''את תיתני לי להיכנס?'', הוא שאל תוך כדי ליקוק מסביב והחדרה עדינה של הלשון, ''אשתי לא מרשה לי''.

''אם תבקש יפה'', עניתי. התמכרתי לתחושה ולא האמנתי שהדמות הקורקטית מההרצאות מלקקת לי בהשקעה כזאת את החור של התחת. בתגובה הוא שלח את ידו אל הכוס שלי והתחיל, סוף סוף, לשפשף לי את הדגדגן. ידעתי שאני מגורה בטירוף וקרובה מאוד, ולא רציתי לפספס את ההרגשה של הלשון שלו בשיא, אז לא התביישתי לבקש: ''אפשר עם הלשון?''

''בטח אפשר'', הוא ענה, והפך אותי בחזרה על הגב, משך לי את החזיה החוצה והוריד לי את התחתונים בו זמנית, כך שנותרתי ערומה לגמרי. הוא הפסיק לרגע, פיסק לי את הרגליים ורק הסתכל עליי, מלמעלה למטה, במשך כמה רגעים. עם כל הניסיון שהספקתי לצבור ב- 21 שנותיי, מעולם לא הייתי מפוסקת ככה, באור מלא, ערומה לגמרי מול עיניים בוחנות של גבר. התחושה דווקא היתה נעימה, מין חשיפה מוחלטת וממכרת. אחרי דקה בערך הוא שב והתכופף לעברי, פיסק קלות את שפתי הנרתיק שלי בשתי אצבעות, והתחיל ללקק אותי. כל מה שעברתי עד אז לא יכל להכין אותי לאותו הרגע. לסירוגין, הוא ליקק לי את הדגדגן בעיגולים, עבר עם הלשון מלמעלה למטה, החדיר לי אותה לתוך הנרתיק, ועזר גם עם האצבע. מעולם לא חשבתי שיכולה להיות לשון כזו, חמה, חלקה ולא מתעייפת. אחרי כמה דקות לא הצלחתי כבר להחניק את הצעקות, והוא הרגיע אותי: ''זה בסדר, אין פה אף אחד''. התמכרתי לזרמים שהלשון שלו העבירה מהדגדגן שלי אל כל הגוף, שהלכו והתגברו, הלכו והתגברו, עד שהרגשתי את עצמי מתקרבת לשיא, מתקרבת ומתקרבת, ופתאום חשתי התפוצצות ענקית, כל השרירים שלי התכווצו וכל הגוף שלי רעד. רק כשנרגעתי הוא הוציא מתוכי, לאט, את האצבע, וליטף לי את החזה בידו השניה.

''היה לך טוב?'', הוא שאל, ואני רק הנהנתי בתשישות.

הדיקן התרחק מהשולחן עליו שכבתי, ולאט ובנונשלנטיות אדישה הוריד את הנעליים ואת הגרביים ושם אותם בצד. הוא אפילו שרק לעצמו. הוא פתח את הרוכסן של הג'ינס והסיר אותו, נשאר להפתעתי בבוקסר מעוצב ויוקרתי של ראלף לורן.

''בזמנך גם לא היו דברים כאלה'', צחקתי מהשולחן, והוא חייך אליי והסיר אותו. אל מול עיניי נחשף הזין העומד של הדיקן, באורך ממוצע אך רחב במיוחד. הוא היה יפה ומפוסל, לא נחבא לגמרי מאחורי שערות, והמראה שלו כך, עומד ומחכה, העביר לי את התשישות והדליק אותי מחדש.

קמתי בזריזות וניגשתי עירומה אל הספה המבולגנת שעמדה בקצה המשרד. התכופפתי לאט, מזיזה ממנה שני קלסרים עבים וכמה ניילוניות מלאות דפים, מרגישה את עיניו שוזפות את אחוריי, נותנת לו הצצה מוקדמת על הבאות. לבסוף, כשהיא היתה ריקה, התיישבתי עליה והסתכלתי לעברו, נהנית לראות עד כמה הוא מתרגש. ''את יודעת איך אומרים באנגלית בחינה בע''פ?'', שאל הדיקן, מתקרב לעברי, והבנתי את הרמז הדק כמו רוזאן בר על מבחן אוראלי. הוא נעמד מולי, כשהזין העומד שלו מול פניי, וכמו תלמידה טובה וצייתנית התחלתי ללקק. מגיע לו, הוא הרוויח את זה.

ביד שמאל שיחקתי עם הביצים, ובמקביל ליקקתי את הזין הרחב והמשכיל מהבסיס ועד הקצה, לאט ומכל הלב. עברתי למצוץ את הכיפה, כמו סוכריה, נזהרת לא להכאיב לו עם השיניים. בין הליקוקים נשפתי נשיפות של אויר חם, ובתגובה אליהן הוא החזיק לי את הראש, וכיוון לי את התנועה. ''אז מה?'', עשיתי הפסקה לרגע, ''אתה בקטע של שליטה?''

במקום לענות לי הוא חייך אליי, תפס לי חזק בשיער, ודחף את עצמו חזק פנימה אל תוך הפה שלי. הוא כיוון את הקצב ואת התנועה, ופשוטו כמשמעו זיין אותי בפה. לי לא היתה שום יכולת תזוזה. ניסיתי למצוץ הכי חזק שאני יכולה, ולהתעלם מהדחף להקיא, עם כל מכה בגרון. אחרי 2-3 דקות כאלו (וזה המון), הוא קם, משך אותי, התיישב על הכיסא שהיה ללא משענת זרועות, וניסה להושיב אותי עליו.

''רגע'', קראתי, ''קונדום''.

''את לא לוקחת גלולות?'' הוא שאל.

''אני לוקחת'', עניתי, ''אבל...''
''אז לא צריך'', הוא קטע אותי באמצע המשפט, והרים אותי כך שלא היתה לי ברירה אלא להחליק על הזין העומד שלו. הזרועות שלו היו חזקות בצורה מדהימה, תוצר ברור של חדר כושר. זה לא כאב, למרות שזה היה בכוח, כי הייתי רטובה כמו שלא הייתי מעולם. הוא נשאר לרגע בתוכי מבלי לזוז, והתחושה היתה חמה וממלאת. הוא חייך אליי חיוך עדין, קרב את ראשו אל ראשי ונישק אותי לראשונה, נשיקה עדינה במפתיע, איטית, רטובה. במקביל הוא עיסה לי את הקרקפת מתחת לשיער, כשידו חזקה אך מגעו עדין. הוא זז בתוכי לאט, עמוק, וציינתי לעצמי שיש לו כושר עמידות מרשים.

''עכשיו את קובעת את הקצב'', הוא לחש לי בין נשיקה לנשיקה, והזזתי את האגן אחורה וקדימה, למעלה ולמטה, נהנית מהמלאות אחרי שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן.

בכל פעם הוצאתי אותו קצת, ואז הוא נכנס יותר ויותר עמוק. בגלל הזוית של החדירה, גם עכשיו הדגדגן שלי השתפשף בקצב קבוע.

''אני הולכת לגמור עוד פעם'', לחשתי לו לבסוף כשראשי מוטה אחורה וצווארי מאורך. הוא החזיק אותי בחוזקה וביציבות במותניים, והמשיך לנוע בקצב שאני קבעתי, עד ששוב נסקתי לשיא חדש, אורגזמה חזקה, אבל לא כמו הראשונה, שאחריה נשענתי עליו מותשת לחיבוק צמוד.

''זה טוב להרגיש אותך מתכווצת עליי ככה'', אמר הדיקן שלי כשהוא מחבק אותי, עדיין עומד וקשיח כאילו רק התחלנו.

''אתה לא רוצה לגמור?'' שאלתי אותו בגרגור חתולי, מסופקת ורפויה.

''רק בתחת'', הוא ענה לי בטון אדיש, עוד נע בתוכי בעדינות.

''עשית את זה פעם?'' שאלתי בסקרנות, הרי לא כל יום אני דנה בדברים כאלה עם אנשי סגל אקדמי בכיר.

''רק לפני שהתחתנתי'', והוסיף בטון של ילד מאוכזב, ''אבל אני אוהב''.

''מה עוד אשתך לא מרשה לך?'' הוספתי לחקור.

''לזיין סטודנטיות'', הוא הלך על התשובה המובנת מאליה.

קמתי ומשכתי את עצמי למעלה, מרגישה אותו יוצא באחת. ניגשתי לתיק שלי, ולמזלי היתה לי שם במקרה שפופרת של קרם ידיים. לא הבאתי משהו לסיכוך במיוחד, כי לא חשבתי שאירועי היום יסתיימו כך. חזרתי אליו, נעמדתי על קצות האצבעות לחיבוק שוב, ובזמן שהתנשקנו, הרגשתי איך הזין שלו מתקשה אפילו עוד יותר. ירדתי על הברכיים מולו, הוצאתי קצת קרם, ומרחתי בסיבובים על כל הכיפה, נהנית לשמוע אותו נושם במקוטע, מרוגש. אחרי זה הוצאתי עוד קרם, וכשבאתי למרוח אותו על עצמי, הוא אמר לי ''אני, לא את'', לקח לי את הקרם הסמיך והריחני מהיד, השעין אותי חזרה על השולחן הגדול, מעביר לי כרית מהספה להשעין עליה את הראש, והתחיל למרוח אותי מסביב לפי הטבעת.

הסיפור לקוח מכאן.
http://www.sex4free.co.il/heb_htm/siporim/394.htm
_____________________________________

The QuizMaster

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 09:50

הדף נוצר ב 0.16 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2019 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר