18-06-2005, 15:48
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.05.05
הודעות: 162
|
|
|
המאזוכיזם היהודי עובד בהילוך גבוה.
המאזוכיזם היהודי - תכונתו הדומיננטית של העם הזה במשך 2000 השנים האחרונות - עולה כפורחת בחדשים האחרונים, בהם מתכוננים אלפי יהודים למעשה המוזר וחסר התקדים: עקירה תוך בכי. פינוי מתישבים תוך ניחומם. זה כ"כ מתאים לעם היהודי, ממש כמו כפפה ליד.
העולם כתמיד דורש מהיהודים את מנת הסבל/רדיפות/פרעות שבלעדיה הוא עלול לשכוח שהעם היהודי מקולל מאז הסיפור עם ישו. לגבי הגויים, צריכים היהודים לסבול תמיד - וזה יהיה האות הנצחי לנצחון הנצרות על היהדות. והיהודים, עלובים שכמותם, יודעים זאת ומסכימים לסבול באופן קבוע ומסודר.
לכן, למשל, אנו עדים לקרבות שבהם מקריב צה"ל חיילים שלו וחוסך בחייהם של חיילי האוייב. לכן, למשל, אנחנו משחררים רוצחים ערביים לאחר מעט שנות מאסר - כל אלה פעולות שגורמות צער ליהודים ושמחה לאויביהם. זהו המס שאנו משלמים לעולם כדי שימשיך לסבול אותנו.
אמת, נתוני הפתיחה שלנו מיום הקמת המדינה הם קשים מאד: אנחנו עם קטן, עם טריטוריה זעירה, ומסביב רוחשים אויבים הרוצים להשמידנו, כשבמעגל הרחב יותר נמצא שאר העולם, שרוצה אותנו קטנים ומושפלים עקב אותו הסיפור הנ"ל עם ישו. אז ברור שאנחנו חייבים להיזהר ולא לריב עם כולם. אבל !!! כשפתאום העניקה לנו ההיסטוריה הזדמנות פז - אימפריה של ממש עקב הנצחון במלחמת ששת הימים, עם סיני הענק בידינו על כל חופיו ועל אוצרות הנפט שלו - שמטנו את ההזדמנות מידינו. יכולנו להחזיק בעקשות בסיני, לפזר אוכלוסיה יהודית על פניו, וכך היינו הופכים למדינה של ממש, לא ליליפוט שזו ארצנו כיום. ומדוע עזבנו את סיני? בגלל המאזוכיזם שלנו. התרגלנו לסבול, כבר איננו יודעים מדוע - אך יש לנו בדם את החיפוש אחר מנת הסבל הקבועה. אז החזרנו את סיני (לאחר שבית הנבחרים שלנו הסכים לכך ברוב אדיר, ימין ושמאל כאחד - מה שמראה שמחלת המאזוכיזם משותפת לכל היהודים כולם). וכך, בלי סיני, חזרנו להיות שוב קטנים וראויים לרחמים וזקוקים לניסים כדי לשרוד. כיום תחסל פצצת אטום אחת את מדינת ישראל! עם סיני בידינו זה לא היה קורה.
והיום נמשך מצעד המאזוכיזם: רוצים להחזיר את צבא מצרים למדבר סיני המפורז (כך שבטחוננו יהיה תלוי בטוב ליבו של האוייב המצרי...) וכמובן גולת הכותרת - עומדים לתקוף באלימות ציבור יהודי מתוכנו, עצמנו ובשרנו, את המתנחלים. יעקרו אותם מבתיהם ויעבירו אותם למגורים עראיים, יגרמו להם סבל רב. אבל מה? ההנחיה כיום היא לעקור אותם תוך בכי. לעקור ולנחם. להכות וללטף. לבכות יחד איתם. תסכימו איתי שזוהי כבר מידת מאזוכיזם שעוברת כל גבול.
אז מה היה לנו? במקום לשמור על מדבר סיני בזמנו, ולהתחזק תוך מאבק עיקש ואף אכזרי (אם צריך) נגד הערבים, ולהיות היום מדינה נחשבת, עם טריטוריה מבטיחת-קיום לעד, מה בחרנו לעשות? בחרנו (כולנו !!!!) להחזיר את סיני ולשוב להיות הגמדים הראויים לרחמי העולם. ואח"ע המשכנו וחתמנו על הסכם אוסלו, והיום אנחנו כבר בשלב שמתעללים באחינו היהודים כדי לספק את הסאדיזם של שאר העולם.
אני חושב שהעם היהודי עבר מוטאציה גנטית במרוצת 2000 שנות הגלות עתירי הרדיפות, ומוטאציה זאת גורמת את התבוסתנות/התנצלות/רגשי נחיתות/פחדנות/מאזוכיזם. במלים פשוטות: העם היהודי חולה בנפשו.
העם הזה הוכיח בדורות האחרונים, שמחלתו היא חשוכת מרפא.
והמחלה הזאת תוביל אותו לחיסול. אין מה לעשות. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
