ישראל מתקשה לשדרג בטיחות הכור הגרעיני

יום ראשון, 14 בנובמבר 2004, 8:54 מאת: יוסי מלמן, הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/78987-18.jpg]

הכור הגרעיני בדימונה. כבר עבר את גיל ארבעים

הוועדה לאנרגיה אטומית מודה בפומבי, כי יש לשדרג את הכור בדימונה, או להשביתו. הסירוב לחתום על האמנה להפצת אנרגיה אטומית מקשה גם על הקמת כור להספקת חשמל




עוד בכתבה:
הקשר בין הכור לשואה»רוח של פתיחות»



ביום עיון שאירגנה הוועדה לאנרגיה אטומית (וא"א), המופקדת על ניהול מדיניות הגרעין של ישראל, באוניברסיטת בן גוריון, נדון נושא בטיחות הכור נוכח גילו המתקדם. כור מהסוג שיש בדימונה אמור להיות מושבת לאחר ארבעים שנה. הכור בדימונה כבר עבר את גיל ארבעים.

מנכ"ל וא"א, גדעון פרנק, סיפר שבארה"ב הרשויות מאפשרות להאריך את חייהם של הכורים הוותיקים בעשרים שנה נוספות, לאחר שהם עוברים שיפוץ ושדרוג. לפי הדוגמה הזאת מתכננים בוא"א להשביח ולשפץ את הכור בדימונה ולהאריך את חייו. לשם כך זקוקה ישראל לסיוע, להדרכה ולטכנולוגיה מתקדמת מחו"ל. היא היתה יכולה לקבלם מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) או מצרפת, יצרנית הכור, אולם היא נתקלת בקשיים בשל סירובה לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

יחד עם זאת, ישראל עושה מאמצים להסתייע במומחים בינלאומיים כדי לשפר את בטיחות הכור. המדען הראשי של וא"א, הפרופ' דב שוורץ, סיפר שכמה מומחים ביקרו לאחרונה בישראל. בוא"א מדגישים עם זאת, כי ביקורי המומחים והחלפת הדעות עמם אין בהם כדי להעיד על סכנה כלשהי לבטיחות הכור. השיחות עם המומחים מחו"ל נעשות בעיקר מתוך כוונה להחיל בישראל את אמות המידה הגבוהות ביותר הנהוגות בעולם ואת האמנות הבינלאומיות בכל הקשור לבטיחות גרעינית.

נושא נוסף אשר הוזכר ביום העיון, שגם הוא נפגע ממדיניות העמימות של ישראל, הוא הקמת כור גרעיני להספקת חשמל. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בעולם כי אנרגיה גרעינית היא האמצעי היעיל ביותר לספק את הדרישה הגוברת לחשמל. גם ישראל זקוקה לה. מנהל הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג), יצחק גורביץ, קרא בכינוס לחדש את המאמץ להקים בישראל כור גרעיני להפקת חשמל, משום שאנרגיה גרעינית "מזהמת פחות, נקייה יותר ובטוחה יותר", כדבריו. בשנות ה-60 וה-70 נעשו כמה ניסיונות לרכוש כור גרעיני להפקת חשמל מארה"ב, קנדה או צרפת ולהקימו באתר באזור שבטה בנגב, אך היוזמה נתקלה בהתנגדות בינלאומית עזה.

האתר קיים, והוא עדיין מיועד לתכלית זו, אך כעת ברור שכל עוד לא תחתום ישראל על האמנה, היא לא תוכל לרכוש כור גרעיני או טכנולוגיה גרעינית בחוץ לארץ. לוועדה לאנרגיה אטומית אין כל כוונה להמליץ לממשלה לשנות עמדה זו.



הקשר בין הכור לשואה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/97893-18.jpg]

בן גוריון. לאחר קום המדינה התגייסו לדבר שיבטיח את קיומה של ישראל: טכנולוגיה גרעינית

במשך שנים טוענים היסטוריונים ופרשנים בעולם, כי המניע להחלטת ישראל להצטייד, לדבריהם, בנשק גרעיני - מקורו יותר בטראומת השואה ופחות במשנה אסטרטגית סדורה שנועדה לייצר מאזן של אימה והרתעה כלפי העולם הערבי. בשבוע שעבר, אולי בפעם הראשונה בפומבי, בפני ציבור ישראלי, קיבלה תזה זו חיזוק מפתיע. זה קרה ביום העיון שנערך לזכרו של הפרופסור זאב (וניה) הדרי. הדרי, מונע על ידי לקחי השואה, היה מהתומכים הנלהבים ביותר באופציה הגרעינית ומהאבות המייסדים של הכור הגרעיני בדימונה.

הדרי, שהיה מעורב בניסיון להציל את יהודי הונגריה במסגרת עסקת "המשאיות" של אדולף אייכמן, התייסר מאז בשאלה אם יכול היה לעשות יותר להצלת יהודי אירופה. "השנתיים שעשה באיסטנבול", סיפר בנו, יובל הדרי, "הטביעו בו חותם אישי טרגי. זה היה פצע שלא אוחה. אלה היו השורשים למעשיו לעתיד".

המעשים שעליהם דיבר הבן קשורים בעיקר למיזם הגרעיני של ישראל. לאחר ששב ארצה משליחות מטעם ההגנה ל"ועד ההצלה" באיסטנבול ב-44', הוא נשלח למרסיי והיה מבכירי המוסד לעלייה ב' (שאירגן את מבצעי העלייה הלא חוקית ורכש נשק). במלחמת העצמאות הוא התגייס כחייל פשוט לחטיבת הראל ונפצע בידו. בתום המלחמה התייצב בפני בן גוריון והבהיר לו כי בכוונתו להתגייס כל כולו למה שנחשב בעיניו לדבר שיבטיח את קיומה של ישראל: טכנולוגיה גרעינית. לשם כך החליט ב-1950, והוא כבר בן 36, ללמוד כימיה בסורבון בפאריס. "בתוך ארבע שנים, מתעודת בוגר ישיבה, הוא השיג דוקטורט בכימיה ועוד בהצטיינות", סיפר פרופסור זאב צחור, מיוזמי יום העיון.

משובו לישראל ב-1955 ועד 1970 הוא היה אחת הדמויות המרכזיות בהקמת הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) - הכור בדימונה - ופעל לגייס סטודנטים צעירים שנשלחו ללמוד פיסיקה, כימיה והנדסה בצרפת. הוא היה אחד משלושת חברי ועדת התכנון של הכור (יחד עם עמוס דה שליט וצבי ליפקין) ושב ב-1957 לפאריס להשתלמות נוספת "כדי ללמוד מה שמותר ומה שאסור", כהגדרת בנו יובל. מ-1960 עבד בכור בדימונה וניהל בו, בין השאר, את המעבדה לכימיה ומטלורגיה.

מדיניות הגרעין של ישראל כמו נוצקה בצלמם של הדרי וחבריו: בתעוזה ובחוצפה, בחזון ובעורמה, ומעל לכל בחשאיות. אבל דפוסי הפעולה האלה, שהניבו תוצאות בעשורים הראשונים, כבר אינם מתאימים בעשור החמישי לפעילות הכור. מדיניות הגרעין של ישראל ניצבת לפני שורה של אתגרים מבית ומחוץ. איראן נמצאת על סף השגת נשק גרעיני ומאיימת לקעקע את המונופול הגרעיני של ישראל באזור ולזעזע את מדיניות ההרתעה שלה. הלחץ הבינלאומי על ישראל להתפרק ממה שמוגדר בפרסומים בחו"ל כנשקה הגרעיני גובר - בשבוע שעבר שב ותבע זאת מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מוחמד אל בראדעי, בראיון לעיתון באוסטרליה.



רוח של פתיחות

צמצום האיומים הצבאיים על ישראל (נפילת משטרו של סאדם חוסיין, היחלשות דרסטית של צבא סוריה והסכמת מועמר קדאפי לפרק את לוב מנשק להשמדה המונית) מעלה את השאלה עד כמה חיונית האופציה הגרעינית להבטחת קיומה של ישראל. מעת לעת מתעוררות, גם מצד עובדי הכור, תהיות בדבר בטיחותו של הכור המיושן, נזקיו האקולוגיים והסכנות הבריאותיות שנשקפות לעובדיו. בוא"א מודעים לכך ומבינים היטב כי יש צורך לשנות את ההרגלים הישנים של חשאיות ואיפול מוחלט.

זה החל בהסכמה לתת פרסום לביקורו של אל בראדעי בישראל לפני ארבעה חודשים, ובהשקת אתר אינטרנט של הקמ"ג. יום העיון היה ביטוי נוסף לרוח החדשה: זה היה מאורע נדיר שבו התכנסה צמרת הוועדה לאנרגיה אטומית ליום עיון פתוח לכל. "המגמה שלנו היא להגביר את הנורמליזציה והחשיפה הציבורית באופן מבוקר היכן שרק ניתן", הדגיש המשנה למנכ"ל וא"א, הד"ר אלי לויטה. "אין שום ניצול לרעה של החשאיות ואין ניסיון לטיוח. אנו מנסים לומר לציבור שאנו קשובים ואנו נתונים לביקורת ומקיימים דיונים היכן שאפשר".

לויטה, לשעבר חוקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל-אביב ובכיר באגף לקשרי חוץ במשרד הביטחון, הגיע לוא"א לפני כשנתיים. לטענתו, בגלל היותה של ישראל מדינה דמוקרטית, מדיניות הוועדה היא לקיים פתיחות ושקיפות ככל האפשר, מבלי לפגוע באינטרסים לאומיים חיוניים. לדבריו, "הצנזורה אינה מופעלת בכל הקשור לבטיחות הכור, לסוגיות בריאות, ולנושאים של איכות הסביבה".



לדברי לויטה, גישתה של ישראל למדיניות הגרעין שלה אינה שונה מזו של מדינות דמוקרטיות אחרות ומתקיים בה "דיון ציבורי ער". יהיו לא מעטים שיחלקו על אמירה זו. בכל מקרה, ישראל איננה ככל המדינות. בניגוד למדינות הדמוקרטיות האחרות שיש ברשותן נשק גרעיני (למעט הודו), ישראל לא חתמה על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, ולכן היא פטורה מהצורך לאפשר לפקחי סבא"א לפקח על הנעשה בכור בדימונה וברוב מתקניה הגרעיניים. העדר פיקוח בינלאומי משרת אמנם את מדיניות העמימות של ישראל, אך הוא פועל גם כחרב פיפיות ומקשה על פעולות וא"א, הן בהשגת סיוע לשדרוג הכור והן בהקמת כור גרעיני להפקת חשמל.