ניצולי שואה: נערער יציבות בנק לאומי

הם מסתתרים אחרי "הבנק", הם שואבים משכורותיהם מ"הבנק", הם חוגגים על "הבנק" וכשמגיעה שעת הדין וחשבון אז - הבנק זו לא אישיות (אליבא דביג ג'ו) והמנהלים לא אחראים לכלום (זו אקסיומה ישראלית) ולכן - ההחלטה כפי שאני מבין אותה היא ללכת על כל הקופה בלי חשבונות וחירטוטים.

לפגוע בבנק ולפגוע בתדמית המנהלים

הלקוחות יעבירו חשבונות לבנקים אחרים וכלום לא יקרה להם.

אם כדי לכפר על הביזיון צריך לרסק את תדמית הבנק אז יהי כך.

ממילא מדובר בבנק עם תרבות רקובה שהביא על לקוחותיו דבר, שחין וצרעת !

.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P290302/m.0.2903.1.2.7.jpg]

עו"ד רם כספי - הקונסיליירי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nfc.co.il/uploadImages/PMlTBJ.gif]

איתן רף, יו"ר בנק לאומי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bizness.co.il/public/graphics/people/galia_maor.jpg]

גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P180604/c.0.1806.530.1.9.jpg]

יונה פוגל, סמנכ"ל בנק לאומי

אפרופו חקירת משטרה:

זה כחודש היא כבר מתנהלת על פי דרישת התנועה לאיכות השלטון !!!! - זו חשיפה ראשונה.

---------------------------------------------------------------------------

מכאן רק למעוניינים - להלן תמונה מלאה של הפרשה:

נראה היה שפרשת כספי הניספים בשואה המצויים בבנק לאומי תסתיים עם פירסום דו"ח וועדת החקירה של הכנסת בדצמבר 2004.

הפירסום עצמו היה כרוך בשערוריה זוטא כאשר ערב פירסום הדו"ח התגלה ניסיון זיוף ממצאיו באופן שאמור היה "לנקות" את בנק לאומי מאחריותו. רק מזל גרם לכך שניסיון הזיוף התגלה מבעוד מועד והדו"ח פורסם תוך שהוא נוקב מפורשות במסקנה כי בנק לאומי (שמעט לשתף פעולה עם הבדיקה ואף נהג בברוטאליות בחברי וועדת החקירה) אכן מחזיק בכספים ששווים כ 307 מיליון ש"ח. עוד הסתבר במקביל לפירסום הדו"ח כי לבנק לאומי מחוייבות לתשלום למדינה של כחצי מיליארד ש"ח, התחייבות שאף אותה הוא לא מכבד.

כיום נקעה נפשם של אירגוני הניצולים והם הכריזו על קמפיין כלל עולמי להטלת חרם על בנק לאומי.
על מנת להכיר את הפרשה המזעזעת ריכזנו עבורכם את המאמרים והפירסומים העיקריים הנוגעים לה ואשר התפרסמו בארץ ובחו"ל.

קשה להמשיך להשלים עם התנהגות מנהלי הבנק והציבור נקרא להשמיע את קולו ולהבהיר לבנק לאומי כי המשך התעללות בזכר הניספים יעלה לבנק בפגיעה בעסקיו.

1. ב 19.04.04 - פירסם העיתון המקוון ynet:

"הרכוש בארץ של הנספים נאמד במאות מיליונים"

ועדת החקירה הפרלמנטרית, שבדקה מה עלה בגורלם של חשבונות בנק ונכסי נדל"ן בישראל של נספים בשואה עומדת לפרסם את מסקנותיה בעוד כשבועיים. בשיחה עם ynet, מספרת יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, על המידע שנאסף בוועדה. מדובר, לטענתה, בכסף גדול שהבנקים ופקידי האוצר עושים הכול כדי להימנע מלחלקו לצאצאי הנרצחים - תני גולדשטיין

מדינת ישראל וארגונים יהודיים בעולם מנהלים מלחמת חורמה נגד בנקים, חברות וממשלות זרות, המחזיקים חשבונות בנק, פוליסות ביטוח ונכסי נדל"ן של יהודים שנרצחו בשואה, ומנסים למנוע ממשפחות הנרצחים לרשת את הכסף. התרגילים האלה, גם כאשר הם חוקיים לחלוטין, מעוררים בארץ זעם ומתקבלים כאן כסוג מכוער של אנטישמיות, או לפחות כאטימות ורדיפת בצע.

אלא שהונם של נרצחי השואה אינו נמצא רק בחו"ל. בשנות ה-20 וה-30 ביקרו בארץ ישראל אלפי יהודים, שרכשו כאן נכסי נדל"ן ופתחו תוכניות חיסכון בבנקים המקומיים אך חזרו לאירופה ונלכדו שם עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקם שקלו לעלות לארץ וניסו להכין לעצמם קרקע פיננסית, חלקם ניסו להכין כאן עתיד לילדיהם, וחלקם עלו לארץ וחזרו לאירופה אך השאירו כאן נכסים, שעם הירצחם בשואה נעזבו בארץ.

בעוד כשבועיים יתפרסמו מסקנותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית, שניסתה לחקור מה עלה בגורל הנכסים האלה. לקראת פרסום המסקנות, מספרת יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל (עבודה), בשיחה עם ynet, על המחקר המתיש ועל מסקנותיו הקשות.

לאלה מסקנות הגיעה הוועדה? מה עלה בגורל הכסף והנכסים?

אביטל: "קודם כל חשוב להדגיש, שהנכסים קיימים, ונמצא בארץ. וזאת, בניגוד מוחלט למה שטענו מרבית הגורמים המעורבים בעניין. עד שהקמנו את הוועדה, כולם הכחישו, וטענו שלא היה ולא נברא ואין נכסים כאלה, וצעקו עד לב השמים שאנחנו ממציאים עלילה".

מי טען כך?

"קודם כל הבנקים. הם בכלל לא רצו שנבדוק את העניין. הם אמרו: 'אנחנו בודקים את עצמנו', אבל אנחנו התעקשנו למנות גוף בודק חיצוני. היינו צריכים לשאת ולתת אתם במשך שנה וחצי עד שהם הואילו לקבל את דרישתנו".

הכסף נמצא כיום בבנקים שבהם הופקד, או בקופת המדינה?

"רוב הכסף והנכסים נמצאים היום אצל האפוטרופוס הכללי במשרד האוצר. רוב היהודים, שהגיעו לארץ עם כסף, עלו מגרמניה ומבעלות הברית של היטלר: הונגריה, אוסטריה ורומניה. הבריטים הפקיעו את הכסף הזה והפקידו אותו בחשבון בנק מיוחד, כי לפי החוק הבריטי הם נחשבו לנכסי אויב. את הבריטים לא עניין שהיהודים נרצחו בשואה: מבחינתם, גם תושב גרמניה שנרצח בשואה הוא אויב.

"כשקמה המדינה, הכסף עבר למשרד האוצר שלנו, שהחזיק בו 20 שנה, ומשם הוא עבר לאפוטרופוס הכללי. האפוטרופוס מטפל היום בכ-17 אלף תיקים של רכוש של יהודים שנפטרו בחו"ל לפני קום המדינה, ולא השאירו צוואה. זה לא אומר שהיו רק 17 אלף איש שהשאירו רכוש ונרצחו בשואה: יש תיקים שמייצגים משפחות שלמות, ומצד שני, יש תיקים של אנשים שנהרגו בתאונות דרכים, למשל.
"תיקים אחרים נשארו בבנקים, בגלל שהיו שייכים ליהודים מהמדינות שהנאצים כבשו. היה גם הרבה נדל"ן שנשאר אצל מי ששיווק אותו. נניח שסבא שלך קנה אדמה מקק"ל או מחברה פרטית, אבל נרצח בשואה. למי הנדל"ן הזה שייך היום? יש קיבוצים שלמים, כמו יגור, שיושבים על קרקע כזאת. יש חברות נדל"ן פרטיות שמחזיקות, להערכתנו, המון אדמות של נרצחים, אבל מסרבות לתת לנו לבדוק אותן".

מי שהוריו או סבותיו החזיקו נכסים ונרצחו, יכול לרשת אותם?

"תיאורטית, כמובן שכן, אבל רוב הכסף לא הגיע לאף יורש, משתי סיבות: קודם כל, גם הבנקים וגם המדינה עושים ליורשים את המוות עד שהם מוכנים להעניק את הכסף. אתה צריך למלא אינסוף טפסים, ולעבור ועדות ובתי משפט, עד שאתה מוכיח שאתה צאצא של הקרבן. אני מקבלת מאות מכתבים של אנשים שמספרים, שהם בטוחים שהם צאצאיו של מישהו, אבל אין להם דרך להוכיח זאת בגלל שחסר להם מסמך כזה או אחר.

"אבל הבעיה העיקרית של היורשים היא, שערך הכסף והנכסים נשחק לחלוטין. נתקלתי, לדוגמה, באדם שאביו רכש מגרש של כדונם וחצי ביישוב יוקרתי במרכז הארץ. האפוטרופוס הודיע ליורש, שהוא יקבל 1,500 שקל על חלקו בירושה האבודה. נתקלתי בחשבונות שהיו שווים לפני השואה סכום גבוה כמו 1,500 לירות שטרלינג והבנק מציע תמורתם היום 150 שקל".

איך זה קרה?

"במשרד האוצר ובבנקים טוענים, שזה בגלל שהיו פיחותים גדולים של הלירה הישראלית לעומת השטרלינג. אני שואלת, למה לא השאירו את החשבונות הרדומים בלירה שטרלינג או הצמידו אותם למטבע אחר? ואני טוענת, שהמדינה והבנקים, בעיקר בנק לאומי שהחזיק חלק גדול מהחשבונות, פשוט הרוויחו הון עצום מהכסף הזה.

"מהרגע שהתברר שבעלי החשבונות נעלמו, הם לא הצמידו את החשבונות לשום דבר. הם הפחיתו את הריביות שהחשבונות הניבו עד למינימום, וגבו עליהם עמלות גבוהות מאוד".
האם בעלי הבנקים ופקידי האוצר לא הבינו שבעלי החשבון "נעלמו" בגלל שהם נרצחו בשואה?
"אני לא יודעת מה הם הבינו וחשבו. אני יודעת רק כיצד הם טיפלו בחשבונות בפועל".

בכמה כסף מדובר, בסך הכול?

"אנחנו מעריכים שהכסף היה שווה לפני השואה כמיליון ליש"ט, שזה הרבה מאוד".

כמה זה היום?

"זה בדיוק מוקד הוויכוח שלנו עם האוצר והבנקים. אנחנו דורשים שהכסף והנכסים יוערכו מחדש, בערכים ריאליים שתואמים את מה שהיה שווה כשהניצולים הפקידו אותו".
האם זאת, בעצם, מסקנת הוועדה?

"זאת אחת המסקנות החשובות, ואנחנו כבר נלחמים לממש אותה. אלא שיש גורמים במערכת הפוליטית שמערימים קשיים בדרכינו, ויש כאלה שלא אכפת להם. ביקשנו מהמפקח על הבנקים להתערב בעניין, והוא טוען שזה לא מעניינו.

"נפגשנו עם החשב הכללי לשעבר, ניר גלעד. גלעד מעריך שהכסף מסתכם בכמיליון שקל. אחרי ויכוח ארוך אתנו, הוא הסכים לשערך את הכסף לפי ריבית גבוהה יותר של כ-2% לשנה, והגיע לסך של 28 מיליון שקל. אנחנו טוענים שזה לעג לרש, ושמדובר במאות מיליונים. את הסכום המדויק נפרסם עם פרסום מסקנות הוועדה".

כיצד השגתם את המידע?

"חיפוש החומר היה משימה קשה ביותר. אף אחד לא הציג בפנינו ארכיונים מסודרים. בכל מקום אמרו לנו, אין לנו כאן תיקים ישנים, וזה היה מזמן. המון תיקים וארכיונים אבדו או הושמדו. מצאנו ארכיונים זרוקים במחסן בקיבוץ, וארכיונים שהיו נעולים בארון במרתף עזוב של בנק.

"מדובר בכסף שעבר הרבה גלגולים. הברדק בגנזך המדינה ובארכיונים הוא אדיר. מלבד זאת, היה כאן אינטרס של פקידי האוצר והבנקים לעכב אותנו בכל צורה חוקית אפשרית כדי לא לתת את הכסף.

"מבחינתם, אין הבדל בין הכספים האלה לכספים של כל לקוח או נישום אחר: הם תמיד ירצו לתת כמה שפחות. הטיב לומר זאת עו"ד רם כספי, שייצג את בנק לאומי מול הוועדה: כספי אמר לנו בפירוש: מבחינת הבנק, אין הבדל בין נרצחי השואה לגברת כהן מחדרה".

"שאביטל תחוקק חוקים חדשים בכנסת"

עו"ד כספי אינו מכחיש שאמר את הדברים שאביטל מייחסת לו. "אני עומד מאחורי כל מילה, למרות שדברי קצת הוצאו מהקשרם", אומר כספי. "קודם כל, חשוב להדגיש שרק חלק קטן מהכסף נמצא בבנק לאומי. אני מעריך שכל הבנקים יחד מחזיקים רק אחוזים בודדים מהכסף. אבל ברור שמה שאמרתי הוא נכון: הבנק טיפל בכסף באותה מהימנות שהוא מטפל בכל החשבונות".

בוועדת החקירה טוענים, שמשהו השתבש בדרך, ושכל הנכסים של הנרצחים מוערכים בפחות ממה שהם צריכים להיות. אחרת, כיצד ניתן להסביר שנכסי הנדל"ן של הנרצחים משוערכים במחיר נמוך בהרבה ממחירם הריאלי?

"הבנק לא מחזיק נדל"ן. לגופו של עניין, מה שקרה לחשבונות שלהם זה מה שקרה גם לחשבונות של אחרים. הריבית הייתה נמוכה מאוד. בתקופת מלחמת העולם השנייה היו חוקים שהגבילו את הריבית ל-1%.

"הכסף גם עבר פיחותים גדולים, שמנעו ממנו להניב תשואה הולמת. זה מה שהיה קורה לכסף שלהם גם אם הם לא היו נרצחים בשואה. לכן אני אומר, שהעובדה שהאנשים נרצחו, אינה אומרת שצריך להתייחס לחשבונות שלהם אחרת".

מי שלא נרצח היה יכול להעביר את הכסף להשקעות משתלמות יותר. המציאות מראה, שרוב הנכסים והירושות לא הצטמקו כל-כך, אביטל טוענת, שהנרצחים הפסידו כסף בגלל שלא היה מי שיטפל בחשבונותיהם. האם אין מקום לפצות אותם על כך?

"הבנקים הציעו לבעלי החשבונות פשרה, לפיה החשבונות יוערכו מחדש לפי ריבית של 2%, שתעלה את ערכם".

למה, בעצם, להגיע לפשרה, ולא להציע ליורשי הנרצחים הכי הרבה שאפשר? איזו זכות מוסרית יש לבנק לנסות להתמקח כדי למקסם את רווחיו מירושות של נרצחים בשואה?

"זאת שאלה שצריך להפנות קודם כל למדינה. המדינה היא המרוויחה העיקרית מהכסף הזה, והיא זאת שקובעת את החוקים. מה שאתה אומר, זה שצריך לחוקק חוקים פיננסיים שיפלו לטובה, רטרואקטיבית, את מי שנרצח בשואה. נראה את קולט אביטל מעבירה חוק כזה בכנסת".

לאומי: הסכונים שנותרו לא משמעותיים

בנק לאומי מוסר בתגובה: ועדת החקירה הפרלמנטרית מינתה, בהסכמת הבנק ובנקים נוספים, בודקים חיצוניים לאחר שנחתם בין הבנקים הרלוונטים לבין הכנסת מסמך עקרונות המסדיר את עקרונות הבדיקה. טיוטה ראשונית של דו"ח הבודקים נמסרה להערות הבנק. לבנק הערות רבות על המימצאים והן הועברו לבודקים.

לדעת הבנק, לאחר בדיקת הטיוטה והממצאים של הבודקים, לא מצויים כיום בידיו נכסים או כספים של נספי שואה, למעט סכומים נמוכים ולא משמעותיים. זאת כתוצאה מהוראות חוק שהיו בתוקף בתקופת מלחמת העולם השנייה ואשר חייבו את הבנקים שפעלו בארץ ישראל, וביניהם בנק אנגלו-פלסטינה, להעביר נכסים של לקוחות תושבי מדינות אויב וכאלה שנכבשו על ידי האויב, לממונה על רכוש האויב של ממשלת בריטניה.

רכוש שהועבר כאמור לא הוחזר אחר כך לידי הבנקים. נכסים, שמטעם כלשהוא לא הועברו לממונה על רכוש האויב הוחזרו לזכאים להם או שהועברו לאחר קום המדינה לאפוטרופוס הכללי.

בידי הבנק חוות דעת משפטית וחשבונאית התומכות בעמדת הבנק, מהן עולה כי מדובר בסכומים נמוכים באופן משמעותי מהסכומים שהוצגו בטיוטה הנ"ל. הסכומים הבלתי מהותיים הנ"ל נובעים בעיקר משערוך ולא מסכומים שנותרו בספרי הבנק.

2. בספטמבר 2004 דיווח העיתונאי הישראלי היושה בשוויץ, שרגא עילם:

התפתחות חדשה בשווייץ שיכולה לעניין את חברי הפורום. העתון היהודי המקומי שנקרא "תכל'ס" פרסם לאחרונה כתבה מקיפה על כספי השואה בארץ תוך התמקדות על בנק לאומי. שני חברי מועצת המנהלים של בל"ל שווייץ, שניהם נשיאי הקהילה לשעבר, התבטאו בצורה מאוד חריפה נגד עמדת לאומי כפי שיוצגה ע"י עוה"ד רם כספי. כספי אמר גם בראיון ל"הארץ" וגם ל"תכל'ס" שלאומי לא ישלם אפילו אגורה אחת ללא החלטת בית משפט או חוק מתאים.

השניים הודיעו שהם ידרשו בישיבת מועצת המנהלים הסבר מגליה מאור.

3. ב 14.10.2004 מדווח גלובס:[

נכשלו לחצי לאומי והבנקים: רשימה שמית של קורבנות השואה שהפקידו את כספם בבנקים - בתחילת נובמבר[

ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת הנכסים של נספי השואה, דחתה היום בקשת הבנקים לשימוע נוסף - צבי לביא

הדוח השמי המלא של בעלי הנכסים המופקדים בבנקים ישראליים אשר כנראה ניספו בשואה יפורסם בעוד שלושה שבועות - בשבוע הראשון של נובמבר - כך החליטה היום ח"כ קולט אביטל (עבודה), יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת הנכסים של נספי השואה.

מדובר באלפי חשבונות שרובם בבנק לאומי , אשר נפתחו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

הוועדה דחתה היום בקשות חוזרות של הבנקים לשימוע נוסף. זאת לאחר מספר שימועים שכבר נענו להם. אביטל החליטה לשים קץ לסחבת שבה נוקטים היועצים המשפטיים של הבנקים ולקבוע מועד סופי לפרסום הדוח. זאת לאחר דחיות חוזרות של המועד מראשית הקיץ. אביטל סבורה כי בעניין השימועים היא הלכה הוועדה לקראת הבנקים מעל ומעבר לנדרש.
הוועדה החליטה היום להעביר לבנקים ולרואי החשבון שערכו את הבדיקה החיצונית בספריהם את הטיוטה הסופית של הדוח והקציבה להם 10 ימים להערות אחרונות. בזמן הנותר עד מועד פרסום הדוח הוא יעבור עריכה והדפסה.

הוועדה החליטה היום לכלול בדוחות גם את בעלי החשבונות שזהותם ושייכותם לנושא בספק. מדובר בכמה מאות שמות כשבתנועות חשבונותיהם אין יותר משורה אחת. הוועדה קבעה כי המוטבים שיטענו לזכותם על נכסים אלה - חובת ההוכחה תהיה מוטלת עליהם.

ברשימה זו יימצאו גם שמות בעלי כתובות שהם קרוב לוודאי פקטיביות. - דוגמת היהודי שרשם עצמו כתושב גלזגאו שבסקוטלנד והבנק סירב להכיר בו כמי שנספה בשואה. הוועדה הוכיחה לבנק כי הממונה הבריטי על נכסי אויב בארץ ישראל ששם ידו על החשבונות של כל נתיני המדינות הכבושות באירופה - לא פסח על החשבון הזה בידיעה שמדובר בכתובת פקטיבית.

4. ב 2.11.2004 מצהיר ח"כ טומי לפיד בלונדון את קירשנבאום בערוץ 10:

בנק לאומי זה הבנק האחרון שאינו מחזיר לניצולי שואה את כספם
הם עושים כל תרגיל למשוך זמן ומייחלים למותם של אחרוני הניצולים
לפיד התחייה לעטות טלאי צהוב ולעמוד עם עשרות ניצולי שואה מול הנהלת בנק לאומי ואולם הבטחות לחוד ומעשים לחוד. לפיד הוא חבר של איתן רף יו"ר בנק לאומי והוא הושתק ומאז לא השמיע קול בפרשה.

ביום 3.11.2004 היה טומי לפיד עדיין נחרץ:

בחדשות צבע הכסף ברשת ב' חושף לפיד כי לפניו 2000 תיקים של ניצולי ויורשי ניספים בשואה שבנק לאומי עושק את כספם. לפיד מאיים לגרום לבנק נזק בכל רחבי העולם ולעמוד בראש הפגנה של ניצולי שואה עם טלאי צהוב מול הנהלת בנק לאומי.

הוא אמנם זכה לכותרות למחרת היום בעיתון הארץ שדיווח ביום 3.11.2004:

טומי לפיד: בנק לאומי הוא הבנק האחרון בעולם שמסרב לשלם כספים לניצולי שואה

08:47 | 03.11.2004 עמירם ברקת

שר המשפטים, יוסף לפיד, תקף אתמול בחריפות את בנק לאומי על מאבקו בעניין השבת כספי היהודים שנספו בשואה. לפיד כינה את לאומי "הבנק האחרון בעולם שמסרב לשלם כספים לניצולי שואה" וטען, כי הבנק נוקט כל תרגיל השהייה אפשרי כדי להתחמק מהשבת הכספים. לאומי ובנקים נוספים מנהלים מאבק נגד ממצאי דו"ח בדיקה שקבע, כי הם מחזיקים בחמשת אלפים חשבונות בנק "רדומים" של נספי שואה, בהם הופקדו בשעתו כמיליארד שקלים. הטענות שמעלים הבנקים נגד הממצאים מעכבות זה כשנה וחצי את פרסומו של הדו"ח, שהוכן עבור וועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסיהם של קורבנות השואה, בראשות ח"כ קולט אביטל.

"הארץ" דיווח אתמול, כי לאחרונה החליטה הכנסת להיעתר לדרישתו של לאומי ותערוך לו שימוע נוסף לפני שתפרסם את דו"ח הבדיקה. בשנה האחרונה כבר השמיעו נציגי הבנק את טענותיהם בארבעה מפגשים לפחות עם חברי הוועדה ויועציה.

לפיד, שדיבר אמש בתכנית האירוח "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10, איים כי יפגין בראש קבוצת ניצולי שואה עוטי טלאי צהוב מול סניפי לאומי בישראל ובארה"ב ויקרא למפקידים להוציא את כספם מהבנק, אם זה יתמיד בסירובו לקבל את ממצאי הבדיקה. בא-כח הבנק, עו"ד רם כספי, טען בתגובה כי הבנק מסרב לקבל את הממצאים כי הם מבוססים על עקרונות שיערוך רטרוספקטיוויים.

נציגי ארגוני ניצולי שואה בישראל קראו אתמול להטיל חרם צרכנים על לאומי ובנקים אחרים המעכבים את פרסום דו"ח הבדיקה. בישיבת הוועד המנהל של ארגוני ניצולי השואה בישראל שנערכה אתמול קראו חלק מהמשתתפים להחרים בנקים המחבלים בעבודת הוועדה. בסיכום הישיבה הוחלט להסתפק בפרסומו המיידי של דו"ח הבדיקה בבנקים. יושב ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, נח פלוג, אמר כי "לא יעלה על הדעת שדווקא בישראל לא יענו לדרישה להשיב את כספי הנספים בשואה. מצער מאד שחלק הבנקים הערימו קשיים על עבודת הוועדה וגרמו להתארכות של שנים בחקירה כאשר ניצולי שואה מתים יום יום".

5. ביום 2.11.2005 מפרסם העיתון "הארץ"

Restitution negotiator tells Leumi: Pay back the money
By Amiram Barkat

Israeli banks should return money belonging to Holocaust victims or their heirs immediately, according to Dr. Israel Singer, chief negotiator of the World Jewish Restitution Organization, who successfully dealt with the problem with the Swiss banks.
"The Israeli banks incidentally got hold of the money, and they should give it back. There is no excuse for holding back the money," Singer said yesterday. "People are old and dying. We estimate that they are dying at the rate of two per day. My opinion is that it should be done now; it should have been done last week, it should have been done last year, and 55 years later is too late," Singer said.

Singer is on a visit to Israel before publication of a special report on the Israeli banks and Holocaust funds carried out by the Knesset committee for locating Holocaust victims' assets in Israel, headed by Labor MK Colette Avital. The committee has held back its report for more than a year because of the ongoing campaign against it by the five big banks in Israel. The battle is being led by Bank Leumi, which has vehemently rejected demands that the money be returned to victims traced by the committee.

According to unconfirmed media reports, the five banks combined hold some 5,000 such accounts with total assets of some NIS 1 billion in real terms. At least half of the sum was deposited in Bank Leumi.

Singer led the struggle against the Swiss banks with a media campaign in 1996 and 1997, publishing historical documents that angered the Swiss government and banks but eventually led them to grant restitution to the victims. Asked what made the Swiss banks pay, Singer said: "Pressure and the justice of our cause."

He does not want to use the same tactics with the Israeli banks, for two reasons. The Swiss banks were thieves, he said, but the Israeli banks got hold of the money incidentally. "But if Bank Leumi has an account that belongs to a Jewish person and that person has a nephew or son, I say `give it back to him,' because that is the way you should deal with people in general."

The second reason, he says, is that Israeli politicians, notably Justice Minister Yosef Lapid (himself a Holocaust victim) and Avital, have taken upon themselves the task of having the money returned, and sit on the committee. "The Holocaust victims in Israel have the right to vote," he notes. But, he adds, the handling of the subject by the politicians is "not as good as it should be .... After three years, they should have published a report and the money should have been returned."

The Israeli banks are well aware of the precedent set by the Swiss banks. In meetings with the committee and the Knesset speaker, Bank Leumi chair Eitan Raff, and the bank's legal representative, Ram Caspi, "warned" that if the report implies the banks benefited from the Holocaust victims' money, this will be used against Israel by the international media. "The Wall Street Journal will say the israeli banks also hide money, not just the Swiss," Caspi said.

Singer retorted: "This is no consideration at all. If you have something that belongs to somebody else, you must return it."

6. ב 4.11.2004 חושפת קולט אביטל בג'רוסלם פוסט את מסע הלחצים של הבנק עליה:

Holocaust inquiry committee chair lambasts Leumi
Mati Wagner, THE JERUSALEM POST Nov. 4, 2004
----
MK Collette Avital (Labor), chairwoman of the Knesset Inquiry Committee for the Location and Restitution of Property of Holocaust Victims, lashed out at Bank Leumi's management Thursday for trying to intimidate her.

"Ram Caspi is using dirty tactics on me, but I'm not impressed", she said. She declined to elaborate.

"Galia Maor called me today and tried to convince me to be more lenient with Leumi than I would be with a Swiss bank. 'We've done so much for the State of Israel, we are Zionists', she said. But I don't buy it."

Avital refuted a claim by Bank Leumi that her committee would direct it to pay NIS 35 million in restitution.

" Fogel is leaking selected parts of the committee's recommendations that are not problematic from the bank's standpoint. What he did is a complete breach in trust. I gave him the draft with the understanding that it would remain classified. And now he is misleading the public."

Fogel told The Jerusalem Post that Bank Leumi would be asked to pay NIS 35m. in restitution to Holocaust survivors and their heirs. Another NIS 65m. would be paid by the state.

In the years leading up World War II, thousands of European Jews transferred savings to Bank Leumi, formerly known as Anglo-Palestine Bank. Many of them were murdered in the Holocaust.

During the war years, some of this money was transferred to the British Custodian of Enemy Property. After the establishment of the state, the money was repatriated and held by the government's Custodian-General's Office.

The office returned money to survivors or their heirs via the Anglo-Palestine Bank during the 1950s. However, many accounts remained dormant without claims.

Over the past four years, Avital's committee has attempted to track down the assets with the aid of an accounting firm.

"It's real detective work. We have enlisted Holocaust historians, auditors, and economists to locate the assets and determine their real value," Avital said.

She said that over the past several months, Bank Leumi has intentionally tried to delay the release of the committee's findings and recommendations.

She said the bank has demanded numerous hearings. Representatives of the bank have tried to involve other MKs and ministers.

"They've met with Rivlin, Sharansky, and Lapid," she said.

This week Rivlin, Lapid, and Finance Minister Binyamin Netanyahu met to discuss the progress of the committee. During the meeting, Lapid severely criticized Bank Leumi for using delaying tactics. A Holocaust survivor, he threatened to demonstrate outside Bank Leumi's branches wearing a yellow star of David.

Lapid, who was a member of Avital's committee until he became justice minister and was forced to step down, told The Jerusalem Post that Bank Leumi tried reaching a compromise for tens of millions of shekels in exchange for a halt to investigations.
"If Bank Leumi claims it does not owe any money, why was it ready to pay tens of millions of shekels?" he said.

In response to Lapid's comments, which were repeated in a TV interview, Fogel accused Lapid of slander.

He said all assets held by the bank for victims of the war were legally transferred during World War II to the British Mandate's Custodian of Enemy Property, and then to the government Custodian-General's Office after independence in 1948.
He said that Bank Leumi is not holding any assets that belong to Holocaust victims, survivors, or their heirs.

Although Avital refused to provide details on the committee's findings, she said that two separate calculations would be used – one for assets that are claimed by a survivor or heirs and a more lenient method for assets that have no claimants.

7. ב 7.11.2004 מדווח שרגא עילם בשוויץ:

ברשות בנק לאומי אמורים להיות עדיין מיליונים מכספי השואה
שרגא עילם

גם לישראל ישנה שערורית חשבונות רדומים שבמרכזה עומד בנק השייך למדינה, בנק לאומי. הדיון הציבורי הנוכחי החל עקב ביקורתו של ישראל זינגר מהארגון העולמי להשבת רכוש יהודי. העימות הועצם כאשר ניצולי שואה קראו להחרמת הבנקים ואיימו במשמרות מחאה תוך כדי שהם עונדים טלאים צהובים.

הרקע לעימות הוא פרסום הדו"ח של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור נכסי קורבנות השואה בראשות ח"כ קולט אביטל. זו מינתה את רואה החשבון המכובד יהודה ברלב כדי לבדוק את שאלת החשבונות 'הרדומים'. ברלב, שעסק במשטרה בלחימה בשחיתות, חקר במשך שנתיים יחד עם רואי חשבון אחרים ארכיונים רבים. הוא דיווח שלאומי ניסה להפריע לעבודתו ואף איים עליו.

ברלב הצהיר שפקידי הבנק אישרו את דבר גילויים של מאות חשבונות שואה, זאת למרות שלאומי מכחיש דבר זה . הוא אמר שהבנק התעשר על חשבון חשבונות אלו בזמן מלחמת העולם השניה ולא העביר את כולם לבריטים, כפי שבל"ל טוען. הדו"ח טוען שבידי בנקים ישראליים נמצאים 5000 חשבונות שואה בסכום כולל של מיליארד ש"ח, מחציתו בידי לאומי.

בינתיים התחמם הדיון הציבורי בישראל. יושב ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, נח פלוג, אמר כי "לא יעלה על הדעת שדווקא בישראל לא יענו לדרישה להשיב את כספי הנספים בשואה. ".
שר המשפטים יוסף לפיד הוסיף שמן למדורה. הוא כינה את לאומי "הבנק האחרון בעולם שמסרב לשלם כספים לניצולי שואה". לפיד איים להצטרף לפעולות המחאה של הטלאי הצהוב ועורר את זעמו של יונה פוגל, סמנכ"ל בכיר בלאומי אשר דוחה את האשמותיו של לפיד. לאומי, לפי פוגל, אינו מחזיק בחשבונות שואה ואם קיימים כאלו הרי יש לחפשם אצל האפוטרופוס הכללי, הכפוף לשר הפנים.
הדיווחים מעוררים דאגה בקהילה היהודית.

ביום חמישי נודע שנציגי לאומי חתמו עם לפיד על הסכם כולל ושהבנק ישלם סכום שעדיין לא ידוע. הסכם זה קצר את ביקורתה של ראש הוועדה הפרלמנטרית אביטל אשר רואה בו ניסיון לעקוף את וועדתה. אביטל הצביעה על עמדתו הסתירתית של בל"ל אשר טוען מחד שאין ברשותו חשבונות שואה ומאידך נאבק על הקריטיונים לתחשיב ערך החשבונות החל מ 1939 ובנוסף לכך הבנק מוכן לשלם עבור חשבונות שלכאורה אינם קיימים. חריפה יותר היא ביקורתו של יאיר אולמרט, אחיינו של השר הבכיר אהוד אולמרט ועו"ד שעבד עבור הבנק. אולמרט סבור שנעשה פה עסק מסריח על חשבון ניצולי השואה.,

הדיווחים עוררו דאגה גם בחוגים יהודיים בשווייץ. רולף בלוך, נשיא הקהילה היהודית לשעבר וחבר במועצת המנהלים של בל"ל (שווייץ) דרש עוד לפני מספר שבועות הסבר מהנהלת הבנק בתל-אביב. בתגובה הוא קיבל הצהרה של איגוד הבנקים הישראלי "שכל מאמרי העתונות מבוססים על מידע חלקי ולא מבוסס ובהתאם הם מטעים ומוליכים את הציבור שולל." בלוך אמר לזונטאגסצייטונג שהוא אינו יכול לשפוט מי צודק בעימות זה שכן אין לו מספיק מידע.

@ להלן המאמר:
SonntagsZeitung; 07.11.2004; Seite 66
Wirtschaft
Nachrichtenlose Konten: Streit in Israel
Bei der Bank Leumi sollen Hunderte von Schoa-Millionen liegen
Jerusalem · Auch Israel hat seinen Skandal mit nachrichtenlosen Vermögen. Im Zentrum steht die Staatsbank Bank Leumi. Auslöser der aktuellen Debatte war die Kritik des Chefunterhändlers der World Jewish Restitution Organization, Israel Singer. Heftig wurde der Streit, als Schoa-Überlebende zum Boykott gegen die Banken aufriefen und mit Mahnwachen drohten, an welchen sie gelbe «Judensterne» tragen würden.
Hintergrund der Debatte ist der Schlussbericht einer Parlamentarischen Untersuchungskommission (PUK), unter dem Vorsitz von Colette Avital. Diese setzte den renommierten Revisor Yehuda Barlev ein, um die Frage der nachrichtenlosen Konten zu überprüfen. Barlev, ein ehemaliger Korruptionsbekämpfer der Polizei, recherchierte zusammen mit anderen Auditoren während zwei Jahren in zahlreichen Archiven. Er berichtete, dass er von Leumi bei der Arbeit behindert und bedroht worden sei.
Barlev erklärte, Bankangestellte hätten die Entdeckung von Hunderten von Schoa-Konten bestätigt, obwohl Leumi dies dementiere. Er sagte, dass sich die Bank während des Zweiten Weltkriegs bereichert und die Vermögen nicht an die Briten - wie die Bank behauptet - geliefert habe. Der Bericht besagt auch, bei israelischen Banken würden 5000 Schoa-Konten im Wert von fast 270 Millionen Franken bestehen, die Hälfte davon bei Leumi.
Inzwischen wird die Debatte in Israel immer aufgeregter. Der Vorsitzende der israelischen Überlebendenorganisation, Noah Flug, erklärte: «Es ist unbegreiflich, dass ausgerechnet in Israel die Forderung nach Rückgabe von Holocaust-Konten bisher unbeachtet bleibt.» Justizminister Josef Lapid goss zusätzlich Öl ins Feuer. Er nannte Leumi «die letzte Bank der Welt, die sich weigert, Gelder an Überlebende zu zahlen». Lapid drohte, an der Davidstern-Protestaktion teilzunehmen und erweckte damit den Zorn von Yona Fogel, Mitglied der Leumi-Geschäftsleitung, der die Vorwürfe Lapids zurückweist. Leumi, so Fogel, besitze keine Schoa-Konti, und sollten sie existieren, dann seien sie beim staatlichen Nachlassverwalter zu suchen, der dem Justizminister unterstehe.
Die Berichte haben auch bei den Juden in der Schweiz Besorgnis erregt
Am Donnerstag wurde bekannt, dass Leumi-Vertreter und Lapid eine Global-Lösung in unbekannter Höhe beschlossen. Diese Abmachung erntete Kritik von PUK-Leiterin Avital, die darin einen Versuch sieht, ihre Kommission zu umgehen. Avital wies auf die widersprüchliche Haltung Leumis hin, die behaupte, nicht im Besitz von Schoa-Geldern zu sein, gleichzeitig aber über Verrechnungskriterien für Konti ab 1939 streite und sich bereit erkläre, für die angeblich inexistenten Konten zu bezahlen. Noch schärfer fällt die Kritik des abgesprungenen Leumi-Anwalts Yair Olmert aus, dessen Onkel Ehud ein Mitglied der Regierung Sharon ist. Er glaubt, es werde ein schmutziger Deal auf Kosten Überlebender gemacht.
Die Berichte haben auch in jüdischen Kreisen der Schweiz Besorgnis erregt. Rolf Bloch, Ex-Präsident des Israelitischen Gemeindebundes und VR-Mitglied der Leumi (Schweiz), forderte vor einigen Wochen eine Stellungnahme von der Bankdirektion in Tel Aviv. Als Antwort bekam er die Erklärung der israelischen Bankiervereinigung, dass «jegliche Presseartikel auf unfundierter und partieller Information basieren und entsprechend irreführend sind». Bloch sagte der SonntagsZeitung, er könne nicht beurteilen, wer in diesem Konflikt Recht habe, da ihm die Sachkenntnisse fehlten.
Shraga Elam

8. בשלב זה "נבירה" בפרוטוקול וועדת החקירה מראה על מסע לחצים אדיר של הבנק:

קטעים מתוך: פרוטוקול מס' ‎9 ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא איתור והשבת נכסי נספי השואה שהתקיימה ביום שלישי, כ"ו בטבת התשס"ד, ‎20 בינואר ‎2004, בשעה ‎12:35

הציטוטים מתוך פרוטוקול הוועדה מוכיחים:
* רו"ח מטעם הוועדה סרק מיליון מסמכים במרתפי בנק לאומי
* אותרו מאות חשבונות של קורבנות שואה
* הבנק יודע שיש במרתפיו מאות חשבונות של קורבנות השואה
* הבנק שיקר באומרו "בדקנו ואין חשבונות"
* הבנק הקים בעבר חשבונות פיקטיביים וכיום "מתכסה" בכך כדי למנוע החזרת הכספים לבעליהם
* הבנק עשה הון מכספי קורבנות שואה
* הבנק לא שיתף פעולה עם החוקרים של הכנסת בבדיקת החשבונות

תקראו כולכם ותיראו מה האמת המסתתרת אחרי יחסי הציבור השקריים של יונה פוגל מבנק לאומי - לא נגענו - לא השמטנו הכל מתוך פרוטוקול רשמי של וועדת חקירה של כנסת ישראל:

יהודה ברלב: אנחנו מונינו ע"י הכנסת ובמשך שנתיים עשינו עבודה שאותה אני מגדיר "עבודת קודש", לצורך הבדיקה. אנחנו חיינו את השטח מתוך המסמכים, ואנחנו מדברים על למעלה ממיליון מסמכים שאנחנו סרקנו וראינו, ומה שאני אתן כאן זו ההתרשמות שלנו מתוך השטח. כפי שאמר ח"כ אברהם רביץ צריך לראות איך התנהגו אז, איך התנהגה 'גב' כהן מחדרה' ואיך התנהג הבנק. אנחנו נראה איך התנהגו האנשים האלה, לפי זה אפשר יהיה לקבל איזה שהן החלטות לגבי העניין.

יש כמה סוגיות שנוצרו במהלך השנתיים האחרונות ע"י הבנק, ואני הייתי רוצה להראות את הסוגיות האלה וכמה שהדברים אינם נכונים.

אברהם רביץ: האם נוכח כאן נציג של בנק לאומי, כדי שיוכל להשיב?

יהודה ברלב: אני הייתי רוצה להזכיר לח"כ אברהם רביץ שבחודש שעבר לא היה אף אחד מהנציגים שלנו כדי שיוכל להשיב לבנק.

היו"ר קולט אביטל: כשהיו פה נציגי הבנק, במשך שעה וחצי הם "נתנו לנו על הראש", וגם אז לא הוזמנו רואי החשבון.

אברהם רביץ: אנחנו צריכים עד כמה שניתן, לרדת לחקר האמת. יוטחו כאן האשמות מול בנקים, ומן הראוי שניתן להם את זכות התגובה.

יהודה ברלב: סוגייה ראשונה - עו"ד מטעם הבנק אמר לנו בשום פנים ואופן לא יתכן מצב שיש בבנק חשבונות של קורבנות השואה. אבל במרתפי המאזנים של הבנק, יש מאות חשבונות של קורבנות השואה שאנחנו איתרנו, והבנק הזה יודע.

אברהם רביץ: אני רוצה שתבהיר לי. הרי אני יכול לומר "אין אצלי חשבונות, מכיוון שאף פעם לא רשמתי שהחשבון הזה שייך לקורבן שואה, ולא היתה לי שום סיבה לרשום את זה". האם הוא אמר "בדקנו ואין חשבונות"?

יהודה ברלב: כן, הוא אמר 'בדקנו ואין חשבונות'. אנחנו ישבנו עם הבודקים מהבנק על כל חשבון בנפרד, בסה"כ ‎3,000 חשבונות, והראנו להם את אותם מאות חשבונות כאשר הבנק חתום על כך שהוא ראה ומאשר.

סוגייה שנייה - אנחנו ראינו מצבים שהממונה על רכוש האויב הבריטי, החזיר את הכסף לבנק והבנק לא החזיר את זה ללקוח, מכל מיני סיבות שעדיין אנחנו לא יודעים למה.

היו"ר קולט אביטל: מר ברלב, אני מבקשת ממך אם אפשר להימנע מלנקוב במספרים.
יהודה ברלב: הטיעון השני שהבנק מעלה, הוא אומר 'אנחנו מילאנו את כל הוראות חוק הבנק האנגלי ואנחנו העברנו את כל הכספים כך שלא מוחזק שום דבר אצלנו'. מי שלא יודע, בנק לאומי פעל כבנק ציוני לכל דבר בין השנים ‎1939 ל- ‎1945. הוא ניסה להסתיר את הכספים מהבריטים על מנת שלא להעביר את הכספים האלה, הוא ניסה לעכב כספים לבריטים והוא הוריד את הריביות כי הוא ידע שהכסף הזה ילך לבריטים. הוא הקים חשבונות פקטיביים לסרטיפיקטים, כדי שהאנשים יוכלו לבוא עם סרטיפיקטים לארץ, הבנק הזה פעל כבנק ציוני בניגוד לחוק הבריטי, הוא לא עמד בהוראות החוק הבריטי אנחנו רואים זאת ויש גם מסמכים לכך.

אבל אני רוצה להזכיר לכם שהמנדט הבריטי כבר לא קיים, היום יש מדינת ישראל ולכן יש צורך לעשות שינוי בתפיסה של הבנק, כי היום כבר מדובר על נתינים ישראלים.

טיעון נוסף היה, שהבנק לא נהנה מהפיקדונות של קורבנות השואה. הבנק בהחלט נהנה מפיקדונות קורבנות השואה, לכל אורך התקופה. אנחנו רואים גם את הרווחיות שלו שעולה במידה מסויימת, אנחנו רואים שההתנהגויות של אותם מפקידים שהם קורבנות השואה, הן שונות לגמרי מאותה 'גברת כהן מחדרה', וגם התנהגות הבנק היא שונה. אנחנו רואים שהחשבונות נשכחו, בשנת ‎1939 ב- ‎1,000 ליש"ט יכולת לקנות דירה. היום מי שילך לבנק ויבקש את הכסף, יקבל אגורה אחת כי זה ‎1:10,000 כדי להעביר זאת לשקל חדש + ריביות לא צמודות.

הפיקדונות האלה של קורבנות השואה, שימשו כביטחונות לבנקים. הם ידעו שהם לא ימשכו את הכספים האלה והם השתמשו בזה כביטחונות להלוואות שהם לקחו.

אברהם רביץ: אתה מתכוון להסביר את כל הנקודות שהעלית, למשל שהבנק עשה הון מהפיקדונות האלה?

יהודה ברלב: כן, ויש אפילו מסמך על כך שמשום מה לא נמצא כאן.

היו"ר קולט אביטל: כי אתה רשמת נתונים, שאתה לא יכול לפרסם.

יהודה ברלב: אני חולק משפטית על העניין.

צבי ברק: הבעיה היא שהכנסת חתמה עם הבנקים על הסכם סודיות, ואי אפשר שהדבר הזה יתפרסם כך מבלי שהיועצת המשפטית של הכנסת תאשר.

מיכאל מלכיאור: לנו זה מאוד קשה לעבוד, מבלי לקבל את הנתונים.

צבי ברק: הכנסת חתומה על הסכם משפטי עם הבנק. כל עוד לא הוגש הדו"ח הסופי למליאת הכנסת, אסור לפרסם את הנתונים האלה.

יהודה ברלב: צריך לזכור שמדובר על סודיות בנקאית מלפני ‎70 שנה.

מיכאל מלכיאור: לבנק מותר להגיד שאין לו חשבונות, האם זו לא הפרת הסכם?

היו"ר קולט אביטל: הבנק סתר את עצמו. קודם הוא אמר שאין חשבונות, ואח"כ הוא התווכח על הריבית שהוא ישלם. גם אני הערתי לבנק, שאם אין לו חשבונות, אין צורך שידבר על הריבית.
מותר לו לבוא, ובשביל זה הזמנו אותו, כדי להגיד שיש חשבונות אבל אנחנו התחייבנו לא לפרסם מספרים לעת עתה.

יהודה ברלב: לשאלה, האם ניתן להוכיח שהבנק השתמש בחשבונות למטרות רווח, התשובה היא בהחלט כן. יש לנו כאן מסמך של בנק המזרחי שמופנה לבנק לאומי, זה מסמך שנמצא ביחד עם מסמכים נוספים בארכיון הציוני וכל אחד יכול להגיע אליו. בנק המזרחי עמד בפני פשיטת רגל בשנת ‎1940 כתוצאה ממשיכת פיקדונות, והוא ביקש הלוואה מ- ‎APB (Anglo Palestine Bank), שזה בנק לאומי. בנק לאומי שאל את בנק המזרחי מהן הביטחונות שהוא יכול לתת ובנק המזרחי הציג את פיקדונות המפקידים, ואמר "המפקידים האלה לא יראו את הכסף". כבר בשנת ‎1940, הוא ידע שהם לא יראו את הכסף ולכן הוא השתמש בזה כביטחונות.

אברהם רביץ: בנק לאומי קיבל את זה כביטחונות?

יהודה ברלב: לא רק שבנק לאומי קיבל זאת כביטחונות, אלא באותה תקופה הוא היה מפקח על בנק המזרחי, לפי הספר של פרופ' נחום גרוס. הוא פיקח על הפעולות של בנק המזרחי, עפ"י הנחייה של המפקח על הבנקים הבריטי שהיה באותה עת, וגם זאת אפשר לראות בספרו של פרופ' נחום גרוס. לכן אני אומר, הבנקים בהחלט נהנו מאותם פיקדונות.

אברהם רביץ: זה נכון שהם נהנו, הרי אם יש לי ביטחונות אני נהנה כי אני יכול לקבל הלוואות על סמך זה. אבל אני רוצה להבין, האם בנק לאומי או כל בנק אחר השתמש בכסף הזה ועשה הון מהכסף הזה.

יהודה ברלב: פרופ' נחום גרוס אומר, שלבנק היו אלפי מזומנים שאותם הוא השקיע בבנקים באנגליה, כי בארץ האינפלציה היתה גבוהה מאוד והיה לו חשש שהתנתקות ארץ ישראל מהשטרלינג, תגרום לנפילת המטבע המקומי. לכן הוא נסע לאנגליה והשקיע שם את כל אלפי המזומנים שהיו ברשותו, אם זה אג"חים ממשלתיים ובבנקים.

אברהם רביץ: אבל זה עדיין לא עונה לי על השאלה, שאולי לך היא לא כל כך עקרונית אבל עבורי היא חשובה מאוד. לדעת האם בנק לאומי עשה הון. זה שאנשים נבונים ובעלי יכולת העבירו כספם ללונדון, עדיין לא אומר שום דבר.

יהודה ברלב: לבנק היו אלפי מזומנים, שאלה בעצם כספי פיקדונות שהוא יודע שאנשים לא יבקשו אותם.

אברהם רביץ: אבל למה שבנק יחזיק אלפי מזומנים? כי הוא לא יכול היה לעבוד עם הכסף.
יהודה ברלב: הטיעון הרביעי הוא, שבנק לאומי כביכול פתח את שעריו ואיפשר שיתוף פעולה מלא עם הבודקים. זה לא נכון. הבנק נקט בסחבת במהלך הבדיקה, לקח זמן עד שיכולנו לראות את המסמכים, ויש עדיין מסמכים בבנק שאותם הוא לא רוצה להראות לנו. לדברי הבנק, הוא לא יראה לנו את המסמכים כי זה פועל לרעתו. [

אנחנו ביקשנו רשימה של גמלאים מהבנק, שלהם יש תמונה ממה שהיה אז. קיבלנו רשימה של אנשים שיכולנו להיפגש איתם, אבל אף אחד מהם לא זוכר. לעומת זאת, אחרי שהגשנו את הממצאים הראשוניים בטיוטה, ראינו פתאום שיש פנסיונרים עם זיכרון פנומנלי, שזוכרים מה היה ויכולים להגיד מיהו בעל החשבון מי המשפחה שלו ומי הילדים שלו, כולל מעבר כתובות. אבל לא מדובר באותם אנשים, שהיו ברשימה שנתנו לו.

היו"ר קולט אביטל: אנחנו לא עושים פה טריבונל על דרך העבודה שלך מול הבנק. אני מבקשת, אם יש לך מידע שהוא באמת רלבנטי לנושא שלשמו אנחנו כאן.

יהודה ברלב: הבנק הקים אתר באינטרנט של ‎17,000 חשבונות רדומים, ואפשר היה להיכנס לאתר ולראות. זה היה נכון עד שאנחנו התחלנו להסתכל מה יש באתר, ומאותו רגע האתר לא קיים. מי שרוצה להיכנס היום לאתר, אין אפשרות.

אברהם רביץ: לאיזה צורך הוא הקים את האתר?

יהודה ברלב: כדי שהאנשים יוכלו לבקש את הכסף. יש לנו דוגמה, איך האתר נראה קודם ואיך שהוא נראה היום.

אברהם רביץ: אני רוצה לציין שיחסי הבנקים ורואי החשבון היו "עכורים".

איתן כספי: אני חולק על כך, אי אפשר לעשות הכללה לגבי כל הבנקים. אצלנו היה שיתוף פעולה מלא עם בנק המזרחי.

יהודה ברלב: לגבי השינויים באחוזים. התקופה הקריטית שאנחנו מדברים עליה, היא משנת ‎1939 ועד ‎1948 כשהמדד עלה ב- ‎319%, ואלה נתונים שנלקחו מספרו של פרופ' נחום גרוס. לכן, יש משמעות לתקופת השערוך. האם מדובר על תקופת שערוך של ‎1939 כאשר האנשים ניתקו את הקשר עם החשבון שלהם, ואפילו לפני זה כי בגרמניה באוסטריה ובצ'כוסלובקיה האנשים ניתקו את הקשר לפני ‎1939, או שמדובר על התקופה של ‎1948 שאז קמה המדינה והנציב הבריטי עזב אבל התקופה הכלכלית לא השתנתה. למעשה, אנחנו מדברים על פיצוי ריאלי לאדם משנת ‎1939 ולא משנת ‎1948. אנחנו לא רואים שום היגיון לתקופה של ‎1945 או ‎1948, מדוע לא ‎1954 שאז הקימו את בנק ישראל?
אברהם רביץ: לגבי ה- ‎319%, האם זה קרה במהלך המלחמה?

יהודה ברלב: כתוצאה מהמלחמה.

אם נסתכל על התנהגות המניה באותה תקופה, הרווח למניה של הבנק גדל פי ‎10, וזה עפ"י ספרו של פרופ' נחום גרוס. זאת אומרת, הבנק ידע לשמור על עצמו.

נחום גרוס: אני חושב שכל הדיון הזה לא מועיל, מפני שהוא נכנס לפרטים ואנחנו צריכים לדון בעקרונות. השאלה האם יש חשבונות שנשארו בבנקים, היא שאלה עובדתית שבכל בנק רואה החשבון בודק ומוצא או לא מוצא חשבונות. אנחנו צריכים לקבוע כלל, אם יש חשבונות שנשארו בבנק במה אנחנו מחייבים את הבנק.

יהודה ברלב: בספר של פרופ' נחום גרוס על בנק הפועלים, מדובר גם על בנקים אחרים. בספר זה, מדובר על בהלה של משיכת פיקדונות, בין השנים ‎1939 - 1941 והבנקים בארץ כמעט קרסו.
נחום גרוס: אין צורך להגזים, מדובר בחלק קטן של הבנקים שנכנס לקשיים והצילו אותם.
יהודה ברלב: אבל מי הציל אותם ובאיזה כסף?

נחום גרוס: בנק לאומי. אבל אתה רוצה שאומר לך שזה מכסף קורבנות השואה, וזה לא מדוייק מפני שבבנק לאומי לא היתה הפרדה בין הכספים האלה לכספים האחרים.

יהודה ברלב: האינפלציה שהיתה בארץ בין השנים ‎1939 - 1945 נעה בסביבות ה- ‎150%, ואנחנו מדברים כרגע על השטרלינג, כאשר האינפלציה באנגליה היתה בסביבות ה- ‎30%, וכך גם באוסטרליה. במצרים, זה המקום היחיד ששם האינפלציה היתה גבוהה יותר מאשר ארץ ישראל. הבנק חשש ליתרות שלו, ולכן הוא לקח את הכסף והעביר למקום אחר. למה אנשים משכו את הפיקדונות? כי הם חששו שלא יהיה כסף. זאת אומרת, אותה גב' כהן מחדרה שהיתה כאן בארץ ויכלה ליצור קשר עם הבנק בין אם טלפונית או אישית או כל דרך אחרת, יכלה לבצע פעולות בחשבון והיא משכה את הפיקדון.

אברהם רביץ: אז אם כך, הבנק עשה דבר טוב שהעביר את הכסף.

יהודה ברלב: נכון, אז עכשיו שהבנק ישלם.

נחום גרוס: מה היא עשתה עם הכסף?

היו"ר קולט אביטל: לפחות היא יכלה היתה לחשוב.

נחום גרוס: מה שהיא עשתה, היא החזיקה את הכסף בבית ואחרי שהמצב נרגע היא החזירה אותו חזרה לבנק.

היו"ר קולט אביטל: את זה אנחנו לא בטוחים, יש גם אנשים שקנו.

יהודה ברלב: יש קורבנות שואה, שהיתה להם משכנתה ולא יכלו לפרוע את המשכנתה.

ממה שאני יודע, בועדות החקירה שמונו במדינות אחרות כמו שוויץ אנגליה וגם נורבגיה, הסתכלו תמיד על השווי הריאלי של הכסף. הם לקחו את המדד ובדקו האם שווי הכסף שניתן לבעלי הפיקדונות, הוא ריאלי יותר מהמדד או לא. בסיפור הזה שאנחנו מדברים עליו, כאשר אנחנו לוקחים הצמדה משנת ‎1948, השווי הוא שלילי. אנחנו לא נותנים שום שווי ריאלי לכסף, שהופקד בשנים ‎1933 - 1934 ע"י אדם שבשנת ‎1939 נותק עימו הקשר בעקבות השואה. צריך לתת לבעל החשבון, את הערך הריאלי של הכסף משנת ‎1939.

אברהם רביץ: האם אתה יכול לבוא אלינו עם תשובה כזאת או אחרת, מצד בנק לאומי, שאתם מוכנים לקבל את פשרת סמדר אלחנני.

מיכאל מלכיאור: זו אותה פשרה שהציע פרופ' נחום גרוס.

אברהם רביץ: סמדר אלחנני הגתה את זה, פרופ' גרוס הסכים.

היו"ר קולט אביטל: יש הבדלים, אבל עוד לא הגענו לזה. אני חושבת שלמען היושר, היו פה כמה דברים שלדעתי הם בגדר האשמות די חמורות לגבי בנק לאומי ואני בכוונה פסלתי את עצמי מלשבת בועדה המקצועית. אני חושבת שמן הדין, שניקח את הטענות שלך ונבקש תגובה מבנק לאומי.

פרדי וידר: אני חושב שמוכרחים להעביר זאת לבנק לאומי, כדי שיתייחסו לדברים ויש גם את יו"ר הועדה המייעצת שודאי יודע כמה דברים על תהליכי העבודה.

יהודה ברלב: אני מגיב על דברים שנאמרו לפני חודש, ולא ממציא משהו שהבנק לא אמר.

היו"ר קולט אביטל: אבל אתה כאן הוספת דברים, על חוסר רצון לשיתוף פעולה.

יהודה ברלב: הבנק טוען שהיה שיתוף פעולה מלא, ואני לא יכול שלא להגיב על כך.

היו"ר קולט אביטל: אתה טוען שיש עדיין מסמכים שלא הגעת אליהם.

יהודה ברלב: אני אתן דוגמה. אנחנו ישבנו בבנק, ושם יש מסמך שאומר שחשבון מסויים לא רלבנטי לעניין. הוא לא ייתן לי את המסמך הזה, כי באותו מסמך יש עוד ‎20 חשבונות נוספים, שאם אני אראה את המסמך אולי אני אוריד את החשבון הזה אבל יש שם עוד ‎20 חשבונות אחרים שעליהם אני יכול לעשות את הבדיקה. הבנק לא ייתן לי את המסמך הזה והוא אמר במפורש "זה יפעל נגדי, ואני לא אתן לך אותו".

היו"ר קולט אביטל: ממה שאני הבנתי, אנחנו התכנסנו היום כדי לדון באפשרויות שונות של שיטות שערוך, וגם כדי לנסות ולהבין האם יש דרך להגיע לשיטה שהיא הוגנת ולוקחת בחשבון את הכלכלה בארץ באותן השנים, ושהיא שומרת על הערך הריאלי מבלי לרצות לעשוק אף אחד, לא את הקליינטים ולא את הבנקים. זאת מטרת הישיבה הזאת, כדי שכל חברי הכנסת יוכלו להתרשם כשאנחנו נצטרך לקבל את ההכרעה.

אני הייתי בטוחה שיש לך משהו להגיד לגבי שיטות שערוך, ואני אכן חושבת שחלק מדבריך התייחסו לזה.

אילו ידעתי שיש פה עניין של קונפרונטציה לגבי נושאים אחרים בינך לבין בנק לאומי, הייתי מזמינה גם את בנק לאומי. מכיוון שלא כך עשיתי, ניקח את הטענות אחת לאחת ונעביר אותן לבנק לאומי לצורך תגובה. אם יסתבר שאכן יש חשבונות שלא רוצים להראות אותם, או שהם טוענים שהם לא רלבנטיים וכד', אנחנו נצטרך לבקש. הרי פעם אחת צריך להגיע לסוף, גם לסיפור הזה.

אני הבנתי שהסתיימה הבדיקה, ושמספטמבר עד עכשיו אתם ישבתם מול אנשי הבנק, ואני גם הבנתי שבנק לאומי מינה ‎11 איש שעברו על כל תיק והיו תיקים שנפסלו על ידם ושהתקבלו על ידם. בכל זה, יש שתי סוגיות שאחת מהן היא שאת כל העניין של ניתוח התיקים, אנחנו חייבים לסיים ולפרסם את הדו"ח.

יהודה ברלב: הבנק הפסיק את הבדיקה.

9. בנובמבר 2004 מפרסם עיתון הארץ:

רואה חשבון: בנק לאומי "זורה חול" בסוגיית הנספים בשואה

ח"כים בוועדה לאיתור הרכוש טענו כי לפיד נפל קורבן ל"ספין" תקשורתי של הבנק כי פעל בעניין בלי להבין את העובדות

מאת עמירם ברקת ושלמה שמיר

רואה חשבון יהודה ברלב, שביצע את הבדיקה בבנק לאומי בסוגיית חשבונות בנק של נספי השואה, אמר אתמול כי הבנק "זורה חול" בעיני ועדת הח"כים לאיתור נכסי נספים בשואה ובעיני שר המשפטים יוסף לפיד. לדבריו, "אין לנו אפשרות להתמודד עם מנגנון ההסברה של הבנק ואיננו יכולים לסתור את הנתונים שהוא מפרסם כי אנחנו כבולים להסכם סודיות והבנק - לא". ח"כ אברהם רביץ אמר בתגובה לדברים כי "הבנק נהג כנבלה".

ח"כים מהוועדה מתחו ביקורת על התערבותו של לפיד במאבק שמנהלת הוועדה מול בנק לאומי בסוגיית חשבונות הבנק של הנספים. הח"כים טענו כי לפיד פעל בעניין מבלי שהבין את העובדות וכתוצאה מכך נפל קורבן ל"ספין" תקשורתי של הבנק.

לפיד טען בתגובה כי התערבותו בסוגיה רק הועילה כיוון שהעלתה את הנושא לכותרות. הוא הכחיש שהגיע להסכם עם בנק לאומי בעניין והוסיף כי הוא תומך ללא סייג בוועדה ומצטער שלא הזמין את יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, לפגישתו עם ראשי הבנק כיוון שהדבר היה חוסך אי-הבנות.

לפיד הופיע אתמול בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה. בימים הקרובים אמורה הוועדה לפרסם דו"ח בדיקה על הכספים שהפקידו יהודים שנספו בשואה בבנקים בישראל. פרסום הדו"ח נדחה כשנה וחצי בגלל טענות שהעלו הבנקים, בראשם בנק לאומי, נגד ממצאי הבדיקה. בודקים מטעם הוועדה מצאו כי הבנק מחזיק עד היום בקרוב ל-200 חשבונות בנק השייכים לנספים. בנק לאומי טוען כי "אין הוכחה" לכך שהוא מחזיק בכסף וכי הוועדה אינה יכולה לחייב אותו לשלם כספים בניגוד לרצונו.

משאבים כספיים בהיקף של מיליארדי דולרים שהופקדו בקרנות הומניטריות לזכרון נספי השואה עלולים להיחשף לזרים שלטענת בכירים יהודים בניו יורק, ינצלו את הכספים ליעדים ופרויקטים שאינם מתיישבים עם סדר העדיפויות של העם היהודי. מדובר בקרנות שהוקמו בארבע השנים האחרונות אחרי שנחתמו ההסדרים הגלובליים עם הבנקים השווייציים ועם ממשלת גרמניה שבמסגרתם חולקו מענקי פיצויים לניצולי שואה ולקורבנות הנאצים שאינם יהודים.

קרנות אלה קיימות בחמש מדינות אירופיות: צרפת, גרמניה, נורווגיה, הולנד ובלגיה. שתי הקרנות הגדולות הן "הקרן לזכרון השואה" בצרפת שהונה מסתכם במיליארד יורו ו"קרן העתיד" שנוסדה על ידי חברות ומפעלים בגרמניה ששוויה 800 מיליון מארק. לפי אומדן, שנמסר על ידי בכירים יהודים בניו יורק ההון הכללי בחמש הקרנות מסתכם בכ-2.5 מיליארד דולר.

אלה הן "קרנות כפרה ומצפון" שנוסדו כמחווה לקהילות המקומיות ואינן מיועדות לתשלום פיצויים ישירים לניצולי שואה אלא להענקת הקצבות למימון פרויקטים להנצחת השואה בדרכים שונות מתוך הכרה ובקשת סליחה על רדיפות היהודים בתקופת הכיבוש הנאצי. במטרה לבלום ניסיונות עתידיים מצד ארגונים הפועלים במדינות אלה להניח ידם על כספי הקרנות גובשה על ידי הקונגרס היהודי העולמי תוכנית פעולה שתועלה לדיון בישיבת הנהלת ועדת התביעות המתכנסת בירושלים היום.
היוזמה שתוצג לראשונה בישיבה על ידי הד"ר ישראל זינגר, נשיא ועדת התביעות ומראשי הקונגרס היהודי העולמי, כוללת הצעות אופרטיוויות שמטרתן להבטיח ולסלול נגישות יהודית לקרנות אלה. "הכספים שהופקדו בקרנות אלה הם כספים ורכוש של יהודים שנכסיהם נבזזו על ידי הנאצים, נהרגו בשואה ואין להם יורשים", טען זינגר, העומד גם בראש הארגון להשבת רכוש יהודי (איל"ר), "מחובתנו לפעול כדי למנוע מראש מצב שבכספים אלה ייעשה שימוש ליעדים שאינם בהקשר יהודי".
זינגר קובל על המריבות בין הארגונים היהודים המתכתשים על נתח מעוגת הפיצויים, במקום לקיים מאבק מלוכד במטרה להשיג את כספי הקרנות ואת הנכסים והרכוש שנגזלו מיהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה ושעדיין לא הושבו לעם היהודי. "התפישה הרוווחת בין עמיתי בוועדת התביעות כי סוגיית הפיצויים הסתיימה היא תפישה שגויה ומטעה", אמר, "מחובתנו לפעול במלוכד כדי לקבל את מה ששייך לעם היהודי ושעדיין נשאר אצל הגויים". זינגר הזכיר, כדוגמה, את 200 אלף יצירות האמנות שנבזזו על ידי הנאצים מיהודים ועדיין לא הוחזרו.

10. בסוף נובמבר מפרסם עיתון הארץ

איזנשטאט: בנקים ישראלים העלימו מידע כמו הבנקים השווייציים

תת-שר החוץ האמריקאי לשעבר סטיוארט איזנשטאט קרא לכנסת ולממשלה לפעול בנחרצות נגד בנקים בישראל המחזיקים ברכוש של נספים בשואה. בראיון ל"קול ישראל" אמר איזנשטאט כי "מתברר שבנקים ישראליים העלימו מידע כפי שעשו הבנקים השווייציים". בתוך כך אמרו אתמול ניצולי שואה כי הנעשה בישראל שם לאל את המאמצים בעניין השבת הרכוש היהודי במזרח אירופה. יו"ר התאחדות יוצאי רומניה, זאב שוורץ, אמר כי בפגישה שקיים בשבוע שעבר עם ראש ממשלת רומניה אדריאן נסטסה אמר לו נסטסה כי ישראל אינה יכולה לדרוש להשיב רכוש ליורשי הנספים בשעה שהיא אינה עושה זאת.

11. אתר החדשות נענע מפרסם:

הבנקים לקחו את כספי ניצולי השואה לעצמם

בנק המזרחי: לא נחזיר ליורשי הניצולים כספים, משום שחלה התיישנות. בנק לאומי: יש לשנות את שיטת חישוב כספי החובות. הערכה: מדובר במאות מיליונים
מאת: חדשות נענע 12:44 01/12/2004

בנק המזרחי טען אתמול (רביעי) כי יורשיהם של ניצולי שואה, שקיבלו מהבנק רק חלק משווי הפקדונות שהפקידו הניצולים, לא יוכלו לקבל את יתרת הסכום. הסיבה, לדברי נציג הבנק, עורך הדין יעקב נאמן, היא "התיישנות".

נאמן ייצג את בנק המזרחי בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה, בראשות חברת הכנסת קולט אביטל (עבודה). בנק המזרחי מתנגד לעצם קיום דו"ח הוועדה, והוא איננו היחיד: בנק לאומי הפעיל לחץ על הוועדה לשנות את שיטת החישוב שלה, ובכך "הקטין" את חובו לניצולי השואה, שתחילה חושב לכחצי מיליארד שקלים.יועצי בנק לאומי טענו, בין השאר, כי פרסום הדו"ח "יגרום נזק למעמדה של ישראל בעולם".

דרישות בנק לאומי עוררו סערה: שר המשפטים לפיד, שחזר בו אחר כך, אמר כי בנק לאומי הוא "הבנק האחרון בעולם שמסרב לשלם כספים לניצולי שואה". סטיוארט אייזנשטאט, שהוביל את צוות החקירה של ממשל קלינטון כנגד הבנקים השוויצריים, שהעלימו מאות מליוני מכספי ניצולי השואה, אמר כי שיטות הבנקים בישראל "מזכירות את אלו של הבנקים השוויצריים".

ועדת החקירה הפרלמנטרית מנסה לוודא כמה כספים של ניצולי שואה, שהופקדו בבנקים בישראל בטרם מלחמת העולם השניה, נשארו ברשות הבנקים ולא הועברו לרשות הניצולים או יורשיהם. כלפי הבנקים הועלו טענות כי הם מחזיקים מאות מליוני שקלים בחשבונות "רדומים", והועלו האשמות לפיהן נוקטים הבנקים בסחבת, משום ש"ניצולי שואה מתים מדי יום".

בנק מזרחי הרוויח השנה 366 מליוני שקלים; רווחי הבנקים בכללם עלו השנה על ארבעה מיליארדי שקלים.

קישורים נוספים:
הבנקים יחויבו להחזיר עשרות מיליונים שנגבו שלא כחוק
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=161019&sid=16

12. בדצמבר מסתבר שבנק לאומי עסוק גם בסתימת פיות של התקשורת בדרכים ביריוניות וגלובס מדווח:

גלובס - 14.12.2004:

האם אנשי בנק לאומי מתעניינים בהפקות טלוויזיה כל כך, עד שהם מגיעים לעריכה ?

מי שהגיע למטה ערוץ 10 בגבעתיים ביום שידור הכתבה על הקשר כביכול בין חשבונות אבודים של ניצולי שואה למרתפים של בנק לאומי בתכניתו של עמנואל רוזן יכול היה להישבע בוויזה שלו שהגיע לסניף הבנק הקרוב למקום מגוריו.

בנק לאומי הוא אחד הנושים הכבדים של ערוץ 10, שסמלו המסחרי הוא התפרנות. כדי לקבל את פני הכתבה נשלחה מבנק לאומי משלחת נכבדת, שבראשה סמנכ"ל בבנק, היישר אל משרדי ערוץ 10. המטרה של הבנק תמימה, כמובן: לנסות שהכתבה תצא יפה. ומעל תלויה כמובן החרב המסתובבת של חובות העתק של ערוץ 10.

במקום נרשמו מחזות הראויים לסרט דוקומנטרי נפרד, כמו חדירה תקדימית של אנשי הבנק אל חדרון הקונטרול בשעה שרוזן עומד על רגליו האחוריות. ערוץ 10 רשם ניצחון כאשר הכתבה שודרה בסופו של דבר תחת אש ארטילרית לאומית כבדה.

שילה דה-בר, ראש מחלקת החדשות, בתגובה זהירה: "שידרנו כתבה. זה נכון שהיתה מחלוקת נוראית עם הבנק על התגובה, ומאחר שהנושא היה מסובך, הזמנתי את נציגי הבנק לצפות בכתבה מראש. זה דבר שנהוג בסוגיות בעייתיות. אני חושב שהופעלו לחצים, אבל הם היו לגיטימיים לדעתי".
ושימו לב לתגובת בנק לאומי: "ערוץ 10 פנה אל הבנק בקשר לתוצאות תחקיר שעשה וביקש תגובה. מדובר בתחקיר בנושא רגיש, והבנק לא הסכים להגיב טרם שיידע במה מדובר. לערוץ 10 היתה גישה חיובית, הוא הראה לנו את הכתבה. תיקנו במקום שגיאות עובדתיות, ובכך תרמנו שהכתבה תהיה יותר קרובה לאמת. אך יחד עם זאת, התחקיר לא היה מספיק יסודי ובכתבה ששודרה היו עובדות מוטעות".

עד כאן הציטוט המדוייק של הכתבה מגלובס ומכאן כמה הערות:

@. הסמנכ"ל הבכיר הוא לא אחר ממיודענו יונה פוגל אשר כיום הוא מבכירי החשודים בעבירות קרטל חמורות במערכת הבנקאות, לצד המנכ"ל גליה מאור והיו"ר איתן רף אשר בלשכותיהם נערכו לאחרונה חיפושים על פי צוו בית משפט.
@. מדובר במעשה חסר תקדים המלמד על איום אמיתי ומוחשי של אנשי בנק לאומי על חופש הביטוי, על חופש העיתונות ועל השלטת "דיקטטורה של כסף" על ידי יונה פוגל ושולחתו - המסוכנת לציבור, לדמוקרטיה ולשלטון - גליה מאור והבוס הגדול איתן רף. יש רק לברך על כך שהם מטופלים על ידי רשויות החוק.
@. הכתבה מגלובס מופצת ברגעים אלה, על ידי פעילים, למאות רבות של משפטנים בארץ ובחו"ל, לאירגונים יהודיים, לרשתות רדיו, טלוויזיה ולעיתונות החופשית בכל רחבי הגלובוס בדגש עם ארה"ב שם עניין שכזה היה הופך לסערה לאומית במימדים של טייפון.
@. ניתן להעריך במידה רבה של בטחון שתעלוליו של יונה פוגל והשתן שעלה לו לראש כמו גם לשולחתו גליה מאור ולבוס הגדול איתן רף הם שיביאו לקץ כהונתם בביזוי ובכתם בל ימחה.

13. ריכוז העדויות מוועדת החקירה הוא מצמרר:

לעומת הר השקרים שמפזר יונה פוגל, סמנכ"ל בכיר בבנק לאומי, ריכזנו עבורכם את תמצית עדותו המצמררת של רו"ח יהודה ברלב בפני וועדת החקירה - מישיבה קודמת שלה - עדות השופכת אור על החושך מבית היוצר של גליה מאור ואיתן רף והרי היא לפניכם בקיצור נמרץ (הכל ציטוטים מדוייקים של פרוטוקול העדות):

"יהודה ברלב: אנחנו מונינו ע"י הכנסת ובמשך שנתיים עשינו עבודה שאותה אני מגדיר "עבודת קודש", לצורך הבדיקה. אנחנו חיינו את השטח מתוך המסמכים, ואנחנו מדברים על למעלה ממיליון מסמכים שאנחנו סרקנו וראינו"

"יהודה ברלב: סוגייה ראשונה - עו"ד מטעם הבנק אמר לנו בשום פנים ואופן לא יתכן מצב שיש בבנק חשבונות של קורבנות השואה. אבל במרתפי המאזנים של הבנק, יש מאות חשבונות של קורבנות השואה שאנחנו איתרנו, והבנק הזה יודע."

"יהודה ברלב: כן, הוא אמר 'בדקנו ואין חשבונות'. אנחנו ישבנו עם הבודקים מהבנק על כל חשבון בנפרד, בסה"כ ‎3,000 חשבונות, והראנו להם את אותם מאות חשבונות כאשר הבנק חתום על כך שהוא ראה ומאשר."

"יהודה ברלב: טיעון נוסף היה, שהבנק לא נהנה מהפיקדונות של קורבנות השואה. הבנק בהחלט נהנה מפיקדונות קורבנות השואה, לכל אורך התקופה."

"יהודה ברלב: הפיקדונות האלה של קורבנות השואה, שימשו כביטחונות לבנקים. הם ידעו שהם לא ימשכו את הכספים האלה והם השתמשו בזה כביטחונות להלוואות שהם לקחו."

"יהודה ברלב: לשאלה, האם ניתן להוכיח שהבנק השתמש בחשבונות למטרות רווח, התשובה היא בהחלט כן. יש לנו כאן מסמך של בנק המזרחי שמופנה לבנק לאומי, זה מסמך שנמצא ביחד עם מסמכים נוספים בארכיון הציוני וכל אחד יכול להגיע אליו. בנק המזרחי עמד בפני פשיטת רגל בשנת ‎1940 כתוצאה ממשיכת פיקדונות, והוא ביקש הלוואה מ- ‎APB (Anglo Palestine Bank), שזה בנק לאומי. בנק לאומי שאל את בנק המזרחי מהן הביטחונות שהוא יכול לתת ובנק המזרחי הציג את פיקדונות המפקידים, ואמר "המפקידים האלה לא יראו את הכסף". כבר בשנת ‎1940, הוא ידע שהם לא יראו את הכסף ולכן הוא השתמש בזה כביטחונות.

אברהם רביץ: בנק לאומי קיבל את זה כביטחונות?

יהודה ברלב: לא רק שבנק לאומי קיבל זאת כביטחונות, אלא באותה תקופה הוא היה מפקח על בנק המזרחי, לפי הספר של פרופ' נחום גרוס. הוא פיקח על הפעולות של בנק המזרחי, עפ"י הנחייה של המפקח על הבנקים הבריטי שהיה באותה עת, וגם זאת אפשר לראות בספרו של פרופ' נחום גרוס. לכן אני אומר, הבנקים בהחלט נהנו מאותם פיקדונות."

"יהודה ברלב: לבנק היו אלפי מזומנים, שאלה בעצם כספי פיקדונות שהוא יודע שאנשים לא יבקשו אותם."

"יהודה ברלב: הטיעון הרביעי הוא, שבנק לאומי כביכול פתח את שעריו ואיפשר שיתוף פעולה מלא עם הבודקים. זה לא נכון. הבנק נקט בסחבת במהלך הבדיקה, לקח זמן עד שיכולנו לראות את המסמכים, ויש עדיין מסמכים בבנק שאותם הוא לא רוצה להראות לנו. לדברי הבנק, הוא לא יראה לנו את המסמכים כי זה פועל לרעתו."

14. פירסום דו"ח הוועדה בינואר 2005 מוכיח שבנק לאומי שיקר במצח נחושה:

גלובס מציג בצורה ציורית את דרך התנהגות הבנקים ובפרט בנק לאומי בקשר לכספי ניספי השואה.
בעמ' 4 ו - 5 של המהדורה המודפסת סקירה נרחבת ובשל חשיבות העניין ולפני החשיפה של בוקר יום המחר (19/1) שתתבצע בעיתונות הכתובה, חשוב לקבל רקע:

1. נח פלוג מצוטט אומר: "אומתו הטענות בדבר גרימת עוול לניצולים וליורשים בידי הבנקים"

2. הכתב איתמר לוין מספר: "הפיסקה שהושמטה...(בדוח הוועדה המייעצת לוועדת החקירה נאמר) "בדרך כלל לא נעשתה בידי הבנקים כל פעולה להסתרת מסמכים ושיתוף הפעולה היה משביע רצון" אביטל השמיטה משפט חשוב זה (והסבירה) "וועדת החקירה לא קיבלה את הערכת הוועדה המייעצת לגבי מידת שיתוף הפעולה של הבנקים עם הבודקים" !!!

אביטל יודעת ! צריך לשאול גם את רו"ח יהודה ברלב ששתק היום כשנשאל על איומים ולחצים בתכנית פוליטיקה.

וצריך גם לזכור מה אומר חבר הוועדה ח"כ אהוד רצאבי ב nfc:

"היום אנחנו מכפרים על עוול גדול שנעשה לניצולי השואה וקרוביהם. לחצים כבדים הוטלו על יו"ר הוועדה שלעיתים הם היו בלתי נסבלים. במהלך הדיונים ראיתי את יחסם של סניגורי הבנקים לחברי הוועדה. מן הדין שעו"ד המציג את טענותיו שידע שהוא נמצא במשכן הכנסת ולא בבית משפט העוסק בדין רצח או אונס, ולא יאשים את חברי הכנסת בניצול פוליטי"

מי שיעיין בפרוטוקולים ילמד עד מהרה שהכוונה היא לעו"ד רם כספי פרקליט בנק לאומי לישראל בע"מ
ממשיך הכתב איתמר לוין ומספר לנו:

"(רו"ח ברלב) אף מעיר, כי רק לאחר שהגיש לבנק לאומי את ממצאיו הראשוניים אותר במפתיע גמלאי של לאומי שהתגלה כ"בעל זיכרון יוצא מן הכלל וידע נרחב על הנעשה בבנק בתקופה הנסקרת (עד כדי זכירת שמות לקוחות)" עוד מציין ברלב, כי דווקא לאחר הגשת טיוטאת הדו"ח, הורדה מאתר האינטרנט של בנק לאומי למשך שנה (?!) רשימת החשבונות הרדומים שפורסמה בשנת 2000".
לגבי איומים ולחצים קראנו כולנו בפרוטוקול הוועדה:

א. עו"ד כספי פרקליט בנק לאומי בהצעה לטייח :". אין לנו ספק שאנחנו עוסקים בנושא הכי רגיש מבחינה ציבורית, וזאת שואת העם היהודי. שואת העם היהודי זה נושא להיסטוריונים, נושא כאוב, רגיש עד עצם היום הזה, אולי נוגע במיתרים הכי עדינים של כל יהודי באשר הוא יהודי ובעצבים של העם היהודי. אבל גם לממצאים של ועדת החקירה הפרלמנטרית של כנסת ישראל, לא של איזה ארגון באו"ם, לממצאים של הוועדה הזאת, לתהודה שתהיה לממצאים, תהיה השלכה ציבורית רבת עוצמה על המערכת הבנקאית בישראל, זה הנושא שאנחנו עוסקים בו, וחס ושלום שיהיו ממצאים שהפרשנות שלהם תהיה שבנקים ישראלים שמרו תחת ידם כספים של נספי שואה. לא יקום ולא יהיה."
מה לא יקום ולא יהיה - מצאו אלפי אלפים של חשבונות מהם 180 עדיין מוחזקים בבנק לאומי "עד היום" (מתוך נספח 1 לדו"ח הוועדה).

ב. עו"ד רם כספי פרקליט בנק לאומי מנסה להתחמק מאישומי הוועדה שבנק לאומי מאיים על רו"ח ברלב ואומר: "קיבלנו נזיפה, דרך העיתונות, איך מאיימים על רואה חשבון. מה זאת אומרת מאיימים על רואה חשבון, כשכותבים לו את המכתב הכי עדין שיכול להיות."

פרופ' נחום גרוס חבר הוועדה לא יכול להתאפק ומשיב לו: " כתבו (בנק לאומי) לו (לרו"ח יהודה ברלב) גם שהרישיון שלו בסכנה, שזה לא בדיוק לעניין."

הבנתם ? בנק לאומי מאיים על רישיון רו"ח של חוקר מטעם הכנסת ?! ממש עדינות....

ג. קולט אביטל מקבלת את הקריז אחרי שורת איומים של עו"ד כספי ואומרת:

"אני מציעה קצת יותר איפוק, יושבת פה היועצת המשפטית של הכנסת, עם כל הכבוד אני מוכנה לבלוע הרבה עלבונות אבל אפשר להסתפק. שמענו. אפשר להסתפק בזה. שמעתי עשר פעמים שיש פה נעדרים ושאנחנו לא שוים ושאנחנו לא מקשיבים. יש פה יועצת משפטית, אנחנו מקשיבים לך."
ובהמשך היא כבר מאבדת שליטה ומרעימה: "אני רוצה להגיד לך שאני דוחה מכל וכל את הדרך של הצגת הדברים שלך ואת כל הרמזים שלך ואת כל ההאשמות שלך ואת כל השיטה שאתה מביא כן לפנינו. ולא זו בלבד, אני יושבת בכנסת ישראל, ואולי אוזניי לא שמעו טוב ואולי יתקנו אותי החברים שישבו פה אבל אני לפחות שלוש פעמים הבוקר שמעתי איומים פה"

ממממ.... "איומים"....?! קראתם טוב ? איומים !

3. גם ברלב אמר בעדותו כמה דברים מאוד קשים:

"סוגייה ראשונה – עו"ד מטעם הבנק אמר לנו בשום פנים ואופן לא יתכן מצב שיש בבנק חשבונות של קורבנות השואה. אבל במרתפי המאזנים של הבנק, יש מאות חשבונות של קורבנות השואה שאנחנו איתרנו, והבנק הזה יודע."

ובהמשך:

"כן, הוא אמר 'בדקנו ואין חשבונות'. אנחנו ישבנו עם הבודקים מהבנק על כל חשבון בנפרד, בסה"כ 3,000 חשבונות, והראנו להם את אותם מאות חשבונות כאשר הבנק חתום על כך שהוא ראה ומאשר."

ובהמשך:

" טיעון נוסף היה, שהבנק לא נהנה מהפיקדונות של קורבנות השואה. הבנק בהחלט נהנה מפיקדונות קורבנות השואה, לכל אורך התקופה. אנחנו רואים גם את הרווחיות שלו שעולה במידה מסויימת, אנחנו רואים שההתנהגויות של אותם מפקידים שהם קורבנות השואה, הן שונות לגמרי מאותה 'גברת כהן מחדרה', וגם התנהגות הבנק היא שונה. אנחנו רואים שהחשבונות נשכחו, בשנת 1939 ב- 1,000 ליש"ט יכולת לקנות דירה. היום מי שילך לבנק ויבקש את הכסף, יקבל אגורה אחת כי זה 1:10,000 כדי להעביר זאת לשקל חדש + ריביות לא צמודות.

הפיקדונות האלה של קורבנות השואה, שימשו כביטחונות לבנקים. הם ידעו שהם לא ימשכו את הכספים האלה והם השתמשו בזה כביטחונות להלוואות שהם לקחו"

ובהמשך:

"הטיעון הרביעי הוא, שבנק לאומי כביכול פתח את שעריו ואיפשר שיתוף פעולה מלא עם הבודקים. זה לא נכון. הבנק נקט בסחבת במהלך הבדיקה, לקח זמן עד שיכולנו לראות את המסמכים, ויש עדיין מסמכים בבנק שאותם הוא לא רוצה להראות לנו. לדברי הבנק, הוא לא יראה לנו את המסמכים כי זה פועל לרעתו."

ובדו"ח הוועדה מציין יהודה ברלב 2,451 חשבונות שואה בבנק לאומי מתוכם 180 מוחזקים בבנק (ששיקר ואמר שהעביר את כולם לאפוטרופוס) "עד היום" !!! - נא לקרוא את נספח 1 של דו"ח הוועדה

אז.. הבנק לא שיתף פעולה !
אז.. הבנק איים !
אז.. הבנק חייב מאות מיליוני שקלים ועדיין מחזיק (למרות טענות שיקריות בעליל מצידו) ב 180 חשבונות "עד היום".
אז.. הבנק מעלה את רגישות נושא כספי השואה כדי שיניחו לו אבל אצלו אין כל רגישות לניספים וכספם !

15. לאחר פירסום הדו"ח נחשף ניסיון הזיוף ועל כך דווח באתר "ליכודניק בהרחבה ולהלן תמצית החשיפה:

ה ש ק ר :

ב10 בנובמבר 2004 - מוציא בנק לאומי את האגרת השקרית לעובדיו, מפרסמה לעיתונות ומעלה אותה במובלט באתר הבנק (ציטוט):

"היועץ המשפטי הראשי והמבקר הראשי של בנק לאומי מבהירים לעובדים את העובדות העיקריות ביחס לפיקדונות נספים.

כספים של תושבי מדינות שנכבשו על-ידי גרמניה הנאצית הועברו לאפוטרופוס הבריטי וממנו לממשלת ישראל.

בבנק לאומי אין כספים או נכסים של נספי השואה.

אין כספים של נספי השואה בבנק לאומי, הכספים נמצאים בידי מדינת ישראל, (במידה ויש), כך מבהירים היום היועץ המשפטי הראשי של בנק לאומי, עו"ד נחום ביטרמן והמבקר הראשי, עו"ד יוסף הורביץ, באגרת לעובדי קבוצת לאומי.

בנק לאומי שהמתין עד כה למסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית, החליט אתמול לאור הדלפות לעיתונות הכוללות עובדות לא בדוקות, לצאת בהסבר תמציתי לעובדיו.

מדו"ח רואי החשבון אשר בדקו את הנושא עבור ועדת החקירה עולה כי אין ראיה להימצאותם של חשבונות של נספי השואה בבנק . (זה השקר הגדול האיום והנורא המתאים לפיסקה המזוייפת שהושתלה בדו"ח וועדת החקירה )

נושא קיום החשבונות נבדק באופן מעמיק גם ע"י צוות של מערך הביקורת הפנימית בעזרת רואי חשבון חיצוניים ומערך הייעוץ המשפטי ועורכי דין חיצוניים והממצאים הם חד משמעיים -אין בידי הבנק נכסים כלשהם של נספי שואה.

העובדות הן, כי בנק לאומי העביר לרשות הממונה הבריטי על נכסי האויב בתקופת מלחמת העולם השניה את כספי לקוחות הבנק אשר היו תושבי גרמניה והמדינות שנכבשו על-ידי הצבא הנאצי, וכספים אלה אשר לא נדרשו לאחר המלחמה על-ידי ניצולים או יורשים הועברו מממשלת בריטניה לממשלת ישראל ולא הוחזרו לבנקים. לאחר הקמת המדינה, העביר בנק לאומי עפ"י החוק את יתרת החשבונות (ללא תנועה) לאפוטרופוס הכללי. כך שגם אם נכללו בהם חשבונות שיש להם קשר לניספי שואה, גם הם נמצאים בידי מדינת ישראל.(הדו"ח קובע שיש בבנק לאומי 180 חשבונות ניספים "עד היום")

הבנק מציין, כי כל הסכומים שצוינו בתקשורת מורכבים משיערוך רטרואקטיבי של ריבית והצמדה על הפרשי ריבית אשר לדעת הבודקים יהיה על הבנק לשלם בגין התקופה שבה הוחזקו הכספים בבנק עד להעברתם לרשויות – אלו הן יתרות רעיוניות פיקטיביות שאין כל הצדקה לחייב בהן את הבנק.(לפי הדו"ח יש כסף חי של ניספים ב 180 חשבונות בבנק)

עורכי הדין ביטרמן והורביץ מציינים, כי על פי טיוטת דוח הבדיקה האחרונה סכומי הכסף לחובת הבנק נמוכים באופן משמעותי מהסכומים שהופיעו בטיוטא הראשונה.

הבנק שיתף ומשתף פעולה עם הועדה, הבנק אף מימן את עבודת הבודקים, העמיד לרשותם גישה לכל הארכיבים ולכל החומר ההיסטורי שהצטבר בבנק. הבנק מצפה להשלמת הליך החקירה מתוך אמונה שהעובדות האמיתיות תצאנה לאור ותסרנה כל צל שהוטל על הבנק. "

לינק לאתר הרשמי של בנק לאומי -

http://www.leumi.co.il/Leumi/Articl...,105184,00.html

נ י ס י ו ן- ה ט י י ת -ה ד ו " ח:

התגלה ניסיון לשנות את דו"ח החקירה על חשבונות נספי השואה בבנק לאומי

07:10 | 19.1.2005 אמיר הלמר

בדו"ח החקירה שביצע משרד רואי החשבון יהודה ברלב לגבי המצאותם בבנק לאומי של חשבונות השייכים לקורבנות השואה נעשה ניסיון להכניס שינוי; זאת, רגע לפני שהדו"ח ירד לדפוס במשכן הכנסת - כך עולה ממידע שהגיע ל-TheMarker. משרד רו"ח ברלב ושות' אישר את המידע. השינוי אותר בזמן ותוקן, ולכן דו"ח חקירה שהתפרסם אתמול היה מדויק. לא ידוע מי ניסה לבצע את השינוי בדו"ח.

משרד רואי החשבון של יהודה ברלב מונה על ידי ועדת החקירה של הכנסת לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה, כדי לבדוק אם נמצאים חשבונות כאלה בלאומי. בדו"ח שהוגש לוועדה קובע ברלב כי בלאומי אותרו 2,541 חשבונות הקשורים לנספי השואה, אשר הכסף שהופקד במרביתם כבר נמשך.

ואולם הדו"ח קובע כי אותרו בבנק 180 חשבונות של נספים בשואה שעדיין לא נפדו על ידי היורשים. נתון זה הוא לב החקירה נגד לאומי, מכיוון שהבנק טען כי לא נמצאים אצלו כיום חשבונות של נספי שואה.

ימים ספורים לפני פרסום הדו"ח, נקראו נציגי משרד ברלב לבצע בדיקה אחרונה של נוסח דו"ח החקירה. בבדיקה גילו לתדהמתם כי שונתה פסקה משמעותית בדו"ח המתייחסת ל-180 חשבונות אלה.

בדו"ח המקורי שהוגש לוועדה נאמר, בהערה המתייחסת ל-180 החשבונות: "... משרדנו ערך בדיקה באתר לאיתור שמות בעלי החשבונות. מתוך מדגם אקראי שנלקח, אותרו שמות בעלי החשבונות כקורבנות השואה באתר יד ושם".

לעומת זאת בדו"ח שנבדק על ידי המשרד התברר כי הפסקה שונתה, ונכתב בה: "כל החשבונות הללו כוללים אג"ח - 133 המחאות שהוצאו על ידי סניפי הבנק באנגליה. לדעת הבנק רוב ההמחאות הללו שניתנו לטובת תושבי אנגליה, אינם בהכרח של קורבנות השואה. הימצאותם באתר האינטרנט של הבנק כחשבונות ללא דורשים, אינה מעידה כי חשבונות אלה שייכים לקורבנות השואה".

ההבדל בין שני הנוסחים הוא מהותי. בנוסח המקורי מאושר כי החשבונות שאותרו בבנק לאומי שייכים לנספים בשואה, כפי שעולה ממאגר השמות של יד ושם; ואילו בנוסח ששונה נעשה ניסיון לטעון כי מדובר בחשבונות אנגליים, שאינם קשורים כלל לקורבנות השואה.

במשרד ברלב אישרו אתמול את הדברים. "מהוועדה פנו אלינו לבוא ולבחון את נוסח הדו"ח המסכם שהגשנו לוועדה לפני שירד לדפוס", אמרו במשרד. "בבדיקה שערכנו נמצאו שינויים מהותיים שהוכנסו על ידי גורמים עלומים, ואשר תוקנו על ידינו לפני הדפסת הדו"ח".

לשאלתנו מדוע הדבר לא דווח לרשויות, אמרו במשרד: "המעוות תוקן ולא רצינו לגרום לעיכוב בפרסום הדו"ח. אנו נבחן כעת את המשמעויות המשפטיות של הפרשה ונקבל החלטה כיצד לפעול".
יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, אמרה בתגובה: "איני יודעת על שינוי שנעשה. בכל מקרה, גם אם נכון הדבר שמישהו שינה משהו, הרי שבסופו של יום הודפס הדו"ח לאחר שנבדק ובהתאם לנוסח עליו עמד רו"ח ברלב".

16. מאז פרסום הדו"ח חולפת 1/2 שנה והבנק ממשיך לא לשלם ולמתוח את העצבים לניצולי השואה. היום הם הגיעו לנקודת רוויה ומבהירים כי יפתחו בקמפיין בינלאומי לפגוע בעיסקי בנק לאומי.

עיתון הארץ מדווח:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

ניצולי שואה: נערער יציבות בנק לאומי אם לא יחשוף מסמכים על חשבונות נספים
מאת עמירם ברקת

פורום הארגונים להשבת רכושם של נפגעי השואה מאיים "לערער את יציבותו הפיננסית" של בנק לאומי אם זה לא יאפשר גישה מלאה לכל המסמכים הנוגעים לחשבונות בנק של נספים בשואה, הנמצאים ברשותו. ועדת חקירה פרלמנטרית שבדקה את חמשת הבנקים הגדולים, קבעה בפברואר השנה כי בנק לאומי מחזיק עד היום בלפחות 180 חשבונות בנק שקיימת סבירות גבוהה שבעליהם נספו בשואה.

דרישת פורום הארגונים מהבנק מסתמכת על דבריו של רואה החשבון יהודה בר-לב, שביצע את הבדיקה בבנק לאומי עבור ועדת החקירה, שטען כי נמנעה ממנו גישה לחלק מהמסמכים. בפורום הארגונים מאמינים, כי אם תינתן גישה מלאה למסמכים בבנק, הדבר יוביל למציאת חשבונות נוספים השייכים לנספי שואה.

במכתב ששלחו השבוע ליו"ר דירקטוריון הבנק, איתן רף, כותבים ראשי פורום הארגונים, אברהם רות ואלישבע גלילי: "כמי שאין להם מה להפסיד עוד, אנו מתכוונים לחולל זעזוע בינלאומי סביב התנהגות הבנק. לאור יחסכם המעליב והפוגע, נציג לעולם את היחס לו זוכים קרבנות וניצולי השואה מבנק ישראלי ומהעומדים בראשו".

דובר מטעם הפורום אמר כי בכוונת אנשיו לפנות לכלי התקשורת בחו"ל ולארגונים בינלאומיים. הדובר הוסיף, כי "יש בידינו כלים שיכולים להביא לערעור יציבותו הפיננסית של הבנק ולא נהסס להשתמש בהם אם הבנק יתמיד באטימותו".

ראש מערך קשרי חוץ ויחסי ציבור בבנק לאומי, גדעון שור, אמר בתגובה כי לטענות פורום הארגונים אין שחר. לדבריו, הבנק שיתף פעולה באופן מלא עם הבודקים והעביר לידי ועדת החקירה את כל המסמכים שביקשה. שור הוסיף, כי בדו"ח הוועדה צוין במפורש שיתוף הפעולה לו היא זכתה מצד הבנק וכי בדו"ח אין אף מילה היכולה לבסס את הטענה כי הבנק הסתיר מסמך כלשהו מהבודקים.

פירוט מלא על פרשה מזעזעת זו ניתן למצוא:

http://www.likudnik.co.il/Front/New...?reportId=38082

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.12 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה