האם כידאי לסרס כלב? או אולי צריך?

מה ה יתרונות ומה החסרונות?

הנה מאמר בנושא שמצאתי באתר petnet

סרוס הכלב - טא'ץ עליז לכלב שמעיז

מאת: דר' עדי ירון
http://www.petnet.co.il/vets/adi/index.htm

(או במילים אחרות - האם לסרס?)
הסירוס עוזר לא רק במניעת תוקפנות אקטיבית אלא גם פאסיבית. כולנו מכירים את הכלב השכונתי (לרוב פינצ'ר מעורב) שמעורר את תיאבון כל כלבי השכונה וכולם מנסים לנגוס בו בכל מפגש.

אם אתם בעלים של כלב כזה, גם אם הוא רגוע ונחמד, סירוס יעזור בהפחתת התוקפנות המופנית אליו מכלבים אחרים ואולי אף תציל את חיו.
מניסיון, הכלבים הקטנים הם הנבחנים ביותר, האמיצים ביותר, לעיתים המעצבנים ביותר ובטוח הננשכים ביותר.
" התנהגות מינית חריגה - בהתחלה זה אולי מצחיק ומעלה חיוך, אבל כשמגיעים אורחים והכלב מתאהב להם ברגליים ומנסה לעשות להם מעשים מגונים זה קצת מביך. גם לבני הבית וגם לאורחים לא תמיד נעים להסתובב עם כלב שנתלה להם על הרגליים.
" כלבות מיוחמות בסביבה - כאשר כלב לא מסורס חש בנקבה מיוחמת השינוי ההתנהגותי יכול להיות קיצוני. החל מניסיונות חוזרים ונשנים לברוח מהבית (מה שעלול להוביל לאיבוד הכלב, דריסתו וכדומה) ועד יללות בלתי נפסקות, חוסר אכילה ודיכאון. כמובן שלזכר מסורס נקבה מיוחמת "לא מזיזה".
" הפרשות מהפין - מדובר אמנם בהפרשות נורמליות אבל לא תמיד סימפטיות שלרבים מהבעלים הן מפריעות. סירוס פותר את הבעיה במהירות.

הניתוח עצמו
ניתוח הסירוס הוא ניתוח פשוט יחסית וכמעט ללא סיבוכים, וזאת בניגוד לעיקור בנקבות שהוא ניתוח ארוך ומורכב יותר. בניתוח מוציאים את האשכים (ולא רק קושרים את צינורות הזרע) שכן המטרה העיקרית אינה למנוע ריבוי אלא למנוע ולפתור בעיות בריאותיות או התנהגותיות. ההתאוששות של הכלב מהניתוח מהירה ויום אח"כ הוא כבר שב להתרוצץ עם חבריו בדשא. לרוב, אין צורך בטיפול אנטיביוטי בבית אלא רק להוציא תפרים לאחר 10 ימים מהניתוח.

ניפוץ מיתוסים
"הכלב אומנם משוגע אבל אם נביא לו פעם אחת נקבה הוא יירגע" - אז זהו, שלא. אפילו בדיוק להפך.
כלב שהתנסה בהזדווגות הופך הרבה פעמים לעוד יותר נחוש בדעתו ואובססיבי להשיג את מבוקשו בכל מחיר וממש לא נרגע...........

"הכלב ישמין לאחר סירוס" - סירוס לא משמין, אוכל משמין.
לזכר מסורס אכן יש נטייה להשמנה אבל אם נשגיח עליו מבחינת רמת פעילות וכמויות מזון מתאימות הוא לא ישמין!!. בהחלט צריכים להיות יותר ערניים למשקל הכלב לאחר סירוס מאשר לפניו.

"רמבו יהפוך לסיסי ויאבד את שמחת חיו" - הסירוס לא הופך את הכלב למדוכא ולא לישנוני.
עם זאת, אם רמבו ישמין ויהפוך לבטטה קטנה אז הוא יתחיל גם להתנהג כמו בטטה קטנה - לשבת מול הטלוויזיה כל היום ולעסוק בעיקר בספורט ההליכה מצלחת האוכל לספה וחזרה (ספורט מאוד פופולרי אצל חתולים פרסיים).
הכלב לא מאבד את שמחת חיו ולא נהנה פחות לשחק ולהשתולל לאחר סירוס. מבחינות מסוימות הוא אפילו נשאר עם התנהגות "גורית" לאורך יותר זמן ולא מזדקן.


לסיכום
בטבע, כלב חש בנקבה מיוחמת ואץ לעשות את שלו. בדירה בקומה 7, הכלב חש בנקבה מיוחמת אבל נועלים אותו בבית ומוציאים אותו רק עם רצועה. האשכים הופכים להיות גורם מתסכל - הם מייצרים הורמון מין גברי (טסטסטורון) שאומר לכלב "צא להכיר כלבות, תגן על הטריטוריה שלך ותהיה מנהיג הלהקה" ואילו אנחנו אומרים ומצפים ממנו בדיוק להפך ומתוך רחמים גם נמנעים מלסרס אותו.
אז פלא שלפעמים הכלב משוגע...

נ.ב
מניסיון שלי כלב לא מסורס שיש בבסיבה נקבה מיוחמת, יכול לפתח התנהגות לא נעימה כמו
סימון פינות ע"י הטלת שתן.במיוחד אם הוא סגור במשך היום, והבעלים לא נמצאים בבית.

קודם כל ברגע שאתה מסרס את בכלב שלך אתה חייב ליזכור שאתה מונע ממנו אפשרות של המשך הזן שלו, מצד שני אם אתה מתחייב לטפל בגורים שיהיו לך/ למצא להם בית..אתה יכול לא לסרס את הכלב שלך...

לא כתבת איזה סוג כלב יש לך.
האם גזעי או מעורב?
כפי שאני רואה מכל מיני אתרים שעוסקים בכלבים,
במסירת ומכירת גורים יש המון בעיות עם הנושא.
הרבה פעמים גורי כלבים מעורבים מגיעים למקלטים
שממילא מפוצצים מגורים ואין ובאפשרותם לטפל בהם, וסופם מר.
אז עשה את החישוב נכון שתוכל לעשות את ההחלטה הנכונה.

אל תסרסי אותו אם הוא זקן כן אם הוא צעיר לא זו הדעה שלי