27-06-2005, 14:58
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 04.04.05
הודעות: 72
|
|
קמתי בבוקר וידעתי שהיום
קמתי בבוקר וידעתי שהיום
אני הולכת למחוק את כתם הכתום:
את מרק הדלעת ומרק הבטטה
שפכתי לכיור יחד עם הפנטה
את כל הכריות הכתומות בסלון
העפתי בזעם דרך החלון
את החליפה הכתומה, כולל הז'קט
ארזתי ומסרתי ל"כוח לתת"
(אבל הצטערתי שאני כזאת מתנשאת
מה, רק בגלל שאנשים עניים
זה לא אומר שהם ימניים...)
מסלט הכרוב - חשבתי שאני מתה -
הוצאתי את כל הגזר בפינצטה
ירדתי על המישמשים, איזה בני זונה
מזל שלהם שתיכף נגמרת העונה
כשצילצלו לי מאורנג' - ניתקתי מיד
זו תוכנית התנתקות שלי בנייד
הזעקתי דחוף את חיים הגנן
אל הבוגנוויליות העומדות בשיא פריחתן:
"תשאיר את הוורודה, תשאיר את הסגולה
ואת הכתומה עקור, עקור בלי חמלה"
וחיים הגנן הבין ללבבי
כי חיים שלנו הוא גנן ערבי
ואת כל הג'ינג'ים של גלילה רון פדר
סידרתי בערימה בדיוק לפי הסדר
זרקתי גפרור ולהבה בם הוצתה
(וסמדר שיר היתה מאוד מבסוטה)
וכששקעה השמש בסופו של היום
עצמתי עיני לצבעי הכתום
ניגשתי חרש למגירת הלבנים
שם, בין שלל חזיות ותחתונים
התחבאו להם, ענוגים, מקושטי מלמלה
וכתומים, כתומים שזה לא מילה
שלחתי יד נחושה למעמקי המגירה
שלחתי, ואז החזרתי בחזרה
לא, לא אוותר על תחתוני הכתומים
כי גם לי יש קווים אדומים
נ.ב.
ובינתיים ממשיך להתלבט לו השמאל
במה יבחר? בירוק? בלבן? בכחול?
בוורוד? בסגול? בצהוב? בטורקיז?
וההחלטה מתמהמהת עד להרגיז
כי אין מה לעשות, ככה זה בטבע
כשאתה שקוף - קשה לך לבחור צבע
(c) נילי אושרוב |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
