בית המשפט המחוזי בנצרת קבע היום (ראשון) בפסיקה תקדימית, כי המונח "איש ואשה" בחוק הירושה כולל גם בני זוג מאותו מין. השופטים קיבלו בכך את ערעורו של קשיש מקרית שמונה על החלטת בית הדין לענייני משפחה, שלא להתיר לו לקבל את עזבונו של בן זוגו, שעמו חי עשרות שנים. בעקבות פסק הדין הוחזר העניין לבית המשפט לענייני משפחה, כדי שיכריע בשאלות עובדתיות בדבר היות העותר ידוע בציבור של המת. עם זאת, נראה שהפרקליטות תבקש לערער על הפסיקה, שכן היא מנוגדת לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. החלטת השופטים באה למרות לשונו של חוק הירושה, המתייחס במפורש ל"איש ואשה". לפי נוסח החוק, "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה". ואולם שופטי הרוב נסים ממן וגבריאלה (דה ליאו) לוי התבססו בפסיקתם על הרחבת המושג "בן זוג" בפסיקות בתחומים אחרים (כגון הטבות בתחום יחסי העבודה), והחילו הרחבה זו גם על חוק הירושה. הנשיא בפועל של בית המשפט המחוזי בנצרת, מנחם בן דוד, קבע בדעת מיעוט, שאין לתת לטקסט החוקי פירוש "מנוגד למשמעותו הלשונית".

זאב סגל

כי במקרה התפנתה משרת ראיס, שהיו לו כמה בני זוג, אולי מישהו מהם רוצה את המשרה...

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

ולגבי הפסיקה: בשעה טובה.

"פסק הדין" איננו פסק דין כלל אלא ניסיון בלתי חוקי לבצע חקיקה. ברור שלא קיים שום חוק המאפשר להכיר בבן זוג של הומו, מאותו המין, כבן זוג נשוי. זאת המצאה שיקרית של בית המשפט. אי אפשר לטעון, באופן ישר, שה"פירוש" של המילה אישה בחוק הוא גבר. זהו פשוט שקר.

שקרים של בית משפט אינם יכולים להחשב כפסק דין ולכן כל אדם הגון צריך להתעלם מהם.

מי שרוצה לבצע חקיקה צריך לעשות זאת דרך הכנסת. "חקיקה" של אזרחים העובדים כשופטים בבית משפט דינה בדיוק כמו חקיקה של אזרחים העובדים כשופטי כדורגל או כשופטי תחרות יופי.

נחשבים כפסקי-דין, ולכן צריך אדם הגון לציית להם (או לערער בערכאה הגבוהה יותר).

פרשנות המסתמכת על היבט רעיוני חדש אשר הותווה בפסיקות קודמות, גם אם מוטעית - עדיין אינה בגדר "שקר".

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

את רחשי-ליבו של המחוקק דאז, אלא להרחיב את תחום המשמעות המיוחסת לחוק - בהתאם לרוח פסיקות קודמות (או כתגובה למציאות משתנה) .

לשקר - אין אחיזה במציאות, ואילו לפסיקה החדשה - יש.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

והוא אומר שכל מהארינו אסור במפורש - מותר. לא להיפך! לכן כאשר בית המשפט אינו מוצא איסור מפורש - זכותו להתיר. גם בפסק הדין הזה הוא בית המשפט לא טען שהמחוקק התכוון להתיר גם לבני זוג מאותו מין לרשת זה את זה. אלא הוא אמר שהמחוקק לא התכוון לאסור זאת!

הרשות שלקחת לעצמך, להחליט איזו פסיקה אתה מקבל ואיזו אתה דוחה היא כמובן בדיחה עלובה. אני מאחל לך שלא תמצא את עצמך יום אחד בבית סוהר בגלל קיום פסקי דין "כבקשתך".

כדי לרשת צריך חוק מפורש ולא איסור מפורש. אחרת גם אתה יכול לרשת את ההומו שהרי אין על זה איסור מפורש בחוק...

בחוק מפורט מי רשאי לרשת. כל מי שאיננו נכלל במפורש בחוק - אינו רשאי לרשת. גם שאר בני המשפחה היורשים - בנים, אחים וכו' מפורטים בחוק. "בן זוג" מאותו המין איננו נמצא כלל בחוק. מה שנמצא זה "גבר" ו"אישה".

אם המציאות משתנה ויש צורך לשנות את החוק - על הכנסת להחליט על כך ולא על בית המשפט. שינוי משמעות החוק (הרחבתו או צמצומו) איננו יכול להחשב כ"פירוש". זוהי חקיקה.

לעיתים קרובות קובע בית משפט הגון שהחוק אכן איננו עונה על צרכים חברתיים מסויימים ואין ביכולתו של בית המשפט להושיע. ואז הוא ממליץ לכנסת לשנות את החוק. הכנסת יכולה לקבל המלצה כזאת או לדחות אותה - אבל רק הכנסת רשאית לשנות את החוק.

הסכנה שאמצע עצמי בכלא בגלל אי ציות לבית המשפט היא בהחלט ריאלית. בדיקטטורה כל שוחר חופש נמצא בסכנת מאסר. דיקטטורה של השופטים אינה שונה במאומה. בכל דיקטטורה - דבר הדיקטטור הוא החוק ולא רצון העם או נציגיו.

באמירה "גם אתה יכול לרשת את ההומו" הוכחת מי מגוחך.

אין איסור שלי לרשת אותו, ולכן אני רוצה מנה שווה בכספי הירושה.

אם אתה מתעקש לטעון כי יש בסיס להכרה בך כ"ידוע בציבור" שלו - בוודאי לא נתווכח איתך.

אין איסור גם על מי שאינו "ידוע בציבור" לרשת אדם.

המטרה שלי היא לא להצחיק, אלא להדגים עד כמה הטענה שלך בלתי הגיונית.
את הדוגמה שלי שאני אמור להיות מסוג לרשת את המנוח, כי זה לא נאסר במפורש בחוק - לא הצלחתם לסתור.